רבים אינם מרגישים בנוח להשליך ציוד אלקטרוני תקין שהשימוש בו הופסק רק בגלל שהוחלף בחדיש יותר. משולבים באי נוחות זו גם הדאגה לאיכות הסביבה וגם הרצון לאפשר למעוטי יכולת ליהנות ממכשירים שעשויים להמשיך לפעול בצורה תקינה עוד שנים מספר אבל יש לתת לכך חשיבה מהותית לענין מיחזור פסולת אלקטרונית.
מכשירים אלקטרוניים במדינות מפותחות גורלם שיהפכו מיושנים תוך זמן קצר, זאת לאור קצב התפתחות הטכנולוגיות המאפשרות את ייצורם. זו אחת הסיבות לבעיית הפסולת האלקטרונית והצורך בהקמת מעורך מתאים לאיסופה, פינויה ומחזורה.
תרומה של ציוד אלקטרוני שמיש נראית על פניה כרעיון טוב. תרומה שכזו יכול שתהיה בקנה מידה מקומי, כשאנו מניחים טלוויזיה ישנה למשל באזור שברשות הרבים (על המדרכה למשל) או כשאנו מעבירים אותה לעמותה המטפלת בחלוקת תרומות לאוכלוסיה חלשה.
מעין תרומה של ציוד אלקטרוני נעשית גם במישור הבינלאומי כאשר ציוד שכזה נאסף במדינות מפותחות ומועבר למדינות העולם השלישי.
הלכה למעשה תרומה של ציוד אלקטרוני גורמת לנזק אקולוגי וכן לנזקים בריאותיים למקבליה.
הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי ציוד אלקטרוני מכיל חומרים שלהם ערך כלכלי עצמאי (מתכות כגון נחושת, זהב, אלומיניום ועוד). הציוד שנתרם מגיע לידי מי שפעולים בכל דרך להפיק ממנו חומרים כאלה, זאת מבלי להתחשב כלל בנזק אקולוגי לו הם גורמים או לנזק בריאותי אפשרי למי שעוסקים במלאכת ההפקה ומנהלים תהליכי מיחזור קלוקלים של ציוד אלקטרוני.
שיטה נפוצה להפיק חומרים בעלי ערך מציוד אלקטרוני הוא שריפתו. שריפת ציוד אלקטרוני משחררת לאוויר גזים רעילים ולאדמה מיני מתכות כבדות כגון עופרת, אבץ, קדמיום ועוד.
בישראל ציוד אלקטרוני רב שנתרם מוצא דרכו לשטחים שם הוא מטופל בשיטות בלתי אחראיות וללא מיחזור הולם ותוצריו משמשים וודאי גם ארגוני טרור.