רבים מאיתנו מעדיפים תמיד לתרום כל מה שלנו אין עוד צורך בו אך עשוי להיות בעל ערך למישהו אחר. בוודאי שכך נרגיש בכל הנוגע לציוד אלקטרוני תקין אך מיושן מעט ושהחלפנו בחדש.
מדובר במכשירים ש אך לפני זמן קצר היו יקרים יחסית אך קצב ההתפתחות הטכנולוגית הביא לחידושים שלא יכולנו לעמוד בפניהם עד שבחרנו להחליפם.
לכאורה תרומה של ציוד אלקטרוני אמורה להביא תועלת כפולה. ציוד שנתרם ולא הושלך כאשפה יאפשר לאחרים, שידם אינה משגת, ליהנות מהשימוש בו. בנוסף אורך חיי הציוד גדל וכך מופחתת כמות הפסולת האלקטרונית. בפועל פני הדברים שונים לגמרי ותרומת ציוד אלקטרוני פירושה בסופו של דבר גרימת נזק אקולוגי.
הסיבה להיפוך זה נעוצה בעובדה שבמכשירים אלקטרוניים ישנם חומרים שניתן לאסוף ולמכור . מדובר בעיקר במתכות שונות כגון נחושת, זהב, אלומיניום ועוד. תרומה של ציוד אלקטרוני מגיעה פעמים רבות ישירות לידיהם של מי שמבקשים להפיק מן המכשירים כל חומר שלו ערך כלכלי עצמאי. גם אם הציוד מגיע תחילה למי שמשתמש בו הרי שתוך זמן קצר יוחלף וכך בסופו של דבר יגיע גם הוא למגרשי הגרוטאות או למשרפות ומטמנות ללא תהליך מיחזור תקין.
ציוד אלקטרוני שנתרם מטופל באמצעות שיטות אשר אינן מיחסות כל חשיבות לפגיעה אקולוגית אפשרית או לנזקים בריאותיים העשויים להיגרם למי שעוסק במלאכת הפירוק ללא תהליכי מיחזור מוסדרים כך למשל הפקת מתכות מן הציוד נעשית באמצעות שריפתו, במהלך השריפה משתחררים רעלנים רבים לאוויר ולאדמה. רעלנים אלה יוותרו בסביבה זמן רב וגורמים נזק בריאותי מיידי למי שעוסק בפועל בשריפת הציוד.
בעולם מיוצאים מן המדינות המפותחות מכשירים אלקטרוניים אל מדינות העולם השלישי. "תרומה" זו הביאה במדינות כגון גאנה באפריקה וכן הודו וסין במזרח הרחוק לתופעה של הקמת שדות פירוק שהשיטות הנהוגות בהם גורמות לנזק אקולוגי ארוך טווח ופגיעה באופן מיידי יותר בבריאות האוכלוסייה המקומית - וזאת כל עוד לא מבוצע מיחזור מפוקח לפסולת אלקטרונית.