אוטיזם וחיסונים.
האם יש קשר בין אוטיזם לחיסונים?
ההגדרה החברתית לאוטיזם היא מגוונת, ויש בה מגוון אבחונים לרמות התפתחותיות שונות.
חיסונים, כלומר תרופות, תפקידם וייעודם לרפא מחלות ו/או למנוע מחלות.
איך שני הדברים אוטיזם וחיסונים קשורים אחד לשני?
הקשר הוא בהשפעת החיסונים על ההתנהגות, היכולת לתקשר, ויכולת ההתפתחותית, ולא רק של ילדים.
כי כול תרופה, כול חומר כימי, שנכניס אותו לתוך גופנו יהיו לו תופעות לוואי והשפעה עלינו.
מה שצריך להיכנס לתוך גופנו הם מזון שמתאים, שתייה ואוויר, שלהם זקוק ואותם צריך הגוף כדי לשרוד ולחיות.
כול הכנסה של חומר כימי, שהוא אינו תואם את מה שציינתי, יגרום לכך שהגוף שלנו יתפקד ויפעל באופן שהוא אינו מכוונן.
כלומר, התפקוד שלנו ישתנה, ובעקבות כך התנהגותנו תשתנה, זה אומר שאנחנו משתנים.
אם קיבלנו חיסונים וההתנהגות שלנו משתנה שבעקבות כך אנחנו משתנים, יש לכך קשר ישיר לחיסונים שקיבלנו.
כשאנחנו משתנים כתוצאה מחיסונים וההתנהגות והתקשורת לקויים, ניתן לייחס זאת לתופעת האוטיזם.
כשאנחנו משתנים כתוצאה מכך, אנחנו מתנתקים מהאני העצמי שלנו, מזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לתרגם את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, נעשית באופן שגוי, שהוא אינו ברור, ואינו שפוי.
קחו למשל אקמול, כדור שתפקידו לשכך גם את הכאבים שלנו, והוא נפוץ ביותר בחיי היום יום הלחוצים שלנו, יש לכדור זה השפעה על תפקודנו ועל התנהגותנו, וזה יתרחש עד שהגוף ינקה את עצמו מאותם החומרים הכימיים שהכנסנו לתוכו, וזה מבדיקה עצמית ומניסיון אישי שלי על עצמי.
כלומר, אפשר להגיד זאת כך, שכול עוד החומר הכימי נמצא בתוך הגוף, הוא גורם לטשטוש, לבלבול, לחוסר אפשרות להתרכז, ולקושי ליצור קשר עם הסביבה הכול באופן יחסי, וזה מבחינתי סוג של אוטיזם זמני עד הניקוי של הגוף מהרעלים.
במידה והחומר הכימי שמזריקים כחיסונים נשאר בתוך הגוף, והגוף אינו מנקה את עצמו או שהחומר הכימי מתנקה באיטיות, אז חיים עם הטשטוש, עם הבלבול, עם החוסר האפשרות להתרכז שגורם לקשיי תקשורת, שיכול להוביל גם לאיבוד השפיות, האם זה לא סוג של אוטיזם?
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, רמת המודעות ובעקבות כך אורח החיים שלנו, אינו מאפשר למערכת החיסונית שלנו למלא את תפקידה ויעודה באופן המלא.
כתוצאה מכך, לרוב כדי לא לחלות אנחנו צריכים וזקוקים לקבל את אותם החיסונים, את התרופות.
לכן, ישנה בנושא זה דילמה.
כשרמת מודעות העצמית שלנו תתפתח לרמה מתקדמת יותר, ואורח החיים שלנו ישתפר, ויתאפשר למערכת החיסונית שלנו לתפקד באופן המלא ותממש את יעודה, אולי אז לא נצטרך לצרוך תרופות או שנקטין את התלות שלנו בתרופות וחיסונים.
אך בשלב זה, מי שאינו רוצה לחלות, והוא בדרגת סיכון, רצוי שיחליט בעצמו ובעצת הרופא המטפל ועל אחריותו מה לעשות.
כאשר אני היום כבוגר ומנתח את ילדותי שבה חייתי עם קשיי תקשורת, אני יכול לקשר זאת גם לחיסונים שקיבלתי בילדותי.
חוויה נוספת שאפשרה לי להבין את הקשר בין אוטיזם לחיסונים הייתה בבגרותי, כאשר קיבלתי חיסונים לפני הנסיעה לטיול בתאילנד, חיסונים שגרמו לי לסבל והשפיעו עלי בטיול וגם שלאחריו.
מסקנה: הדילמה כיום היא, שמצד אחד ברמת המודעות שלנו כיום, אנשים חולים וצריכים את החיסונים, אבל מצד שני לחיסונים יש השפעה על בריאותנו ועל חיינו, ולפעמים מכרעת.
לכן, כול אחד/ת רצוי שילמד ויכיר את עצמו, ויבחר מה הכי בריא לו לעשות או לילדיו.
סיכום: כמו לכול תרופה, כשאנחנו מכניסים את החומרים הכימיים, שהתרופה מכילה על כול הרכביה ומרכיביה לגופנו יש לכך השפעה, צריך להיות במודעות עצמית, כדי להבין זאת.
לכן, יש לחיסונים קשר גם לתופעת האוטיזם.
אבל, תופעת האוטיזם איננה נגרמת אך ורק כתוצאה מהחיסונים.
המסר במאמר: ילדים כמבוגרים, שמכניסים לגופם חומרים כימיים, במעשה זה הם גורמים לגופם לתופעות לוואי ולגוף לפעול ולהתנהג באופן שהוא אינו מאוזן ושהוא אינו יציב, כלומר אינו מכוון, ולכך יש השפעה על התנהגותנו, וגם על קשיי התקשורת וההתפתחות שלנו, לדעתי.
יוסי קרמר מייעץ ומכוון למודעות עצמית והתפתחות אישית.
לבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
טלפון 048224276.