פרשת וירא פותחת ימים ספורים לאחר סיום פרשת לך לך. בפרק י"ח אברהםיושב בפתח אוהלו. המדרשים מציינים שהיה זה ביום השלישי לאחר מילתו ובשיאכאבו. הפרשה מתחילה מכך שה' נראה אל אברהם אבל אין אנו יודעים מה ה' אומרלאברהם. אברהם רואה שלושה אנשים ניצבים עליו ופונה לארח אותם (הרחבה על כלנושא האירוח ראו במאמר אברהם שרה והמלאכים).ה' מבשר שוב לאברהם, והפעם גם לשרה, על הבן שיוולד להם, ותגובתה של שרה,כמעט זהה לתגובה של אברהם וגם היא צוחקת למשמע הבשורה. אברהם אף מלווה אתאורחיו שממשיכים לכיוון סדום. ה' מספר לאברהם את תוכניתו לגבי סדום, אברהםפותח במשא ומתן עם ה' בדבר האפשרות להציל את סדום (ובכך גם את לוט). אברהםמתחיל ממספר שרירותי של צדיקים חמישים, ומגיע עד עשרה. ה' מבטיח לו שבעבורעשרה צדיקים לא יחריב את העיר ושם אברהם עוצר ולא ממשיך הלאה. בפרק י"ט המלאכים מגיעים לסדום ופוגשים את לוט. לוט אמנם בחר לשבת בעיר הרשעולהתנתק מאברהם אולם עדיין הוא זוכר איך מתנהגים ומזמין מיד את המלאכיםלביתו. לוט אופה מצות והפרשנים מסיקים כי הדבר אירע בפסח. לא עובר הרבה זמןוכל אנשי סדום מתקבצים סביב בית לוט עם דרישה חד משמעית להוציא אליהם אתהאנשים. לא ברור מה יעשו באנשים אולם בודאי הכוונה אינה למשהו טוב ולוטאפילו מציע לתת להמון הזועם את בנותיו במקום (הצעה לא רואיה בפני עצמה וישאומרים שעונשו על הצעה זו הוא מעשה גילוי העריות שעשו בו בנותיו בהמשך).המלאכים נאלצים להתערב ולמשוך את לוט הביתה ולהכות את ההמון בסנוורים ומידמבשרים ללוט שנשלחו להשחית את המקום ושיצא מיד עם כל משפחתו ועם חתניבנותיו (מקובל לחשוב שחתני הבנות היו בין ההמון הזעום, אולם יכלו להינצלבזכות לוט). מיד בבוקר מזרזים המלאכים את לוט לצאת ולמעשה המלאכים צריכיםלהוציאו בכח. הם מצווים על לוט לברוח להרים ולא להביט לאחוריו. לוט מבקשלנוס לצוער, הקרובה יותר, והעיר כולה ניצלת, ואז מתחילה השמדת סדום ועמורה.אשת לוט מביטה לאחוריה ונהפכת לנציב מלח. לוט מפחד לשבת בצוער (מאחר והואהיחידי שניצל, סביר שחשש כי יקשרו אליו את האסון שקרה לסדום ועמורה) ובורחלמערה. בנות לוט המבינות שחתנים כבר לא יהיו להן נוקטות מעשה של גילויעריות ונכנסות להריון מלוט ויולדות את עמון ואת מואב. פעולה זו היא איסורחמור בתורה, אולם לא מופיע בתורה יחס שלילי לפעולותיהן של בנות לוט (גם יחסחיובי לא מופיע). יחסי ישראל ועמון מואב יהיו מסובכים לאורך ההיסטוריה מצדאחד ומצד שני דוד המלך הוא צאצא של רות המואבייה. בפרק כ' אברהםיורד לאיזור הנגב, לארץ גרר. סיפור הירידה לפרעה חוזר על עצמו כמעט במדויק.אברהם מבקש משרה להציגה כאחותו. שרה נלקחת לבית אבימלך, ה' מתגלה לאבימלךבחלום (לפרעה לא היה גילוי מעין זה), מסביר לו את מה שאירע ומצווה עליולהחזיר את שרה. יש לשים לב שאבימלך מתמהמה מעט בציווי ולא מחזיר את שרהמייד. קודם כל הוא קורה לעבדיו (אולי למישהו מהם תהיה עצה איך בכל זאתלשמור את שרה) אחרי זה הוא נוזף באברהם ורק לאחר מכן הוא מחזיר את שרה.כנראה שחששו של אברהם היה מוצדק וגרם לו לנהוג בצורה זו שוב.
בפרק כ"א אנו מתבשרים על לידת יצחק. מפרק זה ועד סוף הפרשה קוראיםבתורה בשני ימי ראש השנה. אברהם בן מאה כאשר יצחק נולד ולראשונה מבוצעתברית המילה בגיל שמונה ימים. כאשר יצחק גדל שרה רואה את ישמעאל (שמכונה רקבן הגר המצרית) מצחק. לא ברור פשר התנהגות זו, והכוונה היא להתנהגות שאינהנאותה ובודאי לא בבית אברהם. שרה מבינה שאין מקום לישמעאל בבית אברהםושצריך להרחיק אותו. אברהם מתרעם אולם מקבל ציווי מה' לעשות ככל אשר שרהאומרת לו. אברהם משלח את הגר ואת ישמעאל (שהוא לפחות כבר נער בן 16 שנה)לכיוון מצרים, אולם הגר תועה בדרך והמים נגמרים. גם התנהגותה של הגר אינהנאותה והיא משליכה את ישמעאל תחת אחד השיחים והולכת לשבת מרחוק ובוכה שם.עניין ההשלכה אינו ברור בהתחשב בגילו של ישמעאל ובעבודה שבגיל זה הוא כברלמעשה גבר. ה' שומע את קול הנער. המדרשים אומרים שבאותהשעה היה ישמעאל צדיק ולכן תפילתו נתקבלה, ולמרות כל הצרות שבני ישראלסובלים עד היום מזרע ישמעאל, לא היה אפשר להתעלם מקולו. הגר רואהבאר מים, שלא שמה אליה לב קודם והם ניצלים. הגר אינה חוזרת למצרים אלאמתיישבת במדבר. ישמעאל נושא אשה מארץ מצרים (והנה ראייה שכבר היה גדולומתאים לנישואין ובוודאי לא ילד קטן ורך בשנים).
לאחר מכן באים אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם ומבקשים ממנו ברית לזכר הימיםשגר בארצם. אברהם מסכים אך מוכיח את אבימלך על באר המים אשר עבדיו גזלוממנו. אבימלך מופתע (והאמת גם אנחנו שכן התורה לא מספרת לנו כלל על אירועזה). אבימלך ואברהם כורתים ברית ולמקום קוראים באר שבע. אבימלך ופיכלחוזרים לארץ פלשתים, וגם אברהם עובר לגור שם לימים רבים.
בפרק הבא, כ"ב מסופר על עקידת יצחק. אברהםמצטווה לקחת את בנו ולהעלות אותו לעולה. ספרים ומאמרים רבים נכתבו אודותפרשה זו (הנקראת ביום השני של ראש השנה). גם יצחק אינו בדיוק ילד בשלב זה,הערכות לגילו של יצחק נעות בין 13 שנה ל-37 שנה. בבירור הוא בעל דיעהעצמאית. הדו שיח היחידי בין אברהם ליצחק, קצר מאד, מופיע בפרשה זו ובהבלבד. יצחק שואל שאלות, ואברהם עונה תשובות מעורפלות, כנראה יצחק מביןמשהו, אולם ההדגשה היא כי שניהם עולים יחדיו. אברהם כבר מוכן לשחוט את בנואך מלאך ה' מונע זאת ממנו ומספר לו כי עמד בנסיון. אברהם רואה איל ומעלהאותו לעולה במקום יצחק. אברהם קורה למקום ה' יראה. מסורת היא כי מקוםהעקידה הינו מקומו של בית המקדש וכי שמה של ירושלים, מורכב משני השמות: שלםויראה ביחד. אברהם חוזר אל נעריו וביחד איתם חוזרים לבאר שבע