אהבות משלימות, אהבה מוחלטת, אהבה יחסית, רק אהבה, אהבות מנוגדות, רק לאהוב, למה קשה למצוא אהבה, למה קשה לאהוב, שורש הרצון של, הביטחון העצמי

ובו יתבאר, מהי אהבה מוחלטת ומהי אהבה יחסית? ויתבאר מהו ההבדל שבין שני סוגי האהבה האלו? ויתבאר כיצד החיפוש אחרי אהבה מוחלטת, גם מחזק וגם מחליש את האהבה היחסית? ויתבאר כיצד המרדף אחרי אהבה יחסית, מחליש וגם מחזק את האהבה המוחלטת? ויתבאר גם, למה קשה לאהוב? ולמה קשה למצוא אהבה? ולמה דווקא הרצון לאהוב, למה הוא יכול להחליש את האהבה? ולמה לפעמים, דווקא הרצון לאהבה, דווקא הוא יוצר שנאה? ולמה לפעמים דווקא השנאה וחוסר הרצון לאהוב, למה דווקא הוא יוצר אהבה? ועוד.

ומי שיתבונן בעניין יראה, שיש שני סוגים של אהבה. יש אהבה יחסית ויש אהבה מוחלטת. ואהבה יחסית פירושו, אהבה שהאדם אוהב עם תנאים ועם סיבות. וכאשר האדם אוהב עם תנאים ועם סיבות, אז האהבה שלו היא מעורבת גם עם שנאה. דהיינו, האהבה היא לא שלמה.

כי כאשר האהבה היא עם תנאים ועם סיבות, זה אומר שהאהבה היא מתוך השכל של האדם. כי תנאים וסיבות, הם בשכל של האדם. שהשכל של האדם שופט את הדבר, והאדם רואה את הטוב שיש בדבר, ואז האדם אוהב את הדבר, בגלל הטוב שיש בו. וכאשר האהבה נובעת מהשיפוטיות השכלית של האדם, אז האהבה היא רק יחסית.

ולמה? כי ברמה השכלית, בכל דבר שיש בעולם, ניתן למצוא בו, גם חסרונות וגם יתרונות. וברגע שהאהבה נובעת מתוך שכל כלשהו, אז ממילא זה אומר, שלפחות בתת המודע של האדם, הוא חושב גם על החסרונות שיש בדבר, כי בכל דבר תמיד יש גם חסרונות יחסיים כלשהם. ואז ממילא האהבה לא יכולה להיות שלמה, כי האדם מודע בתת המודע שלו, גם לחסרונות של הדבר.

והרעיון הוא, שכל אהבה שהיא עם תנאים כלשהם, ושהיא תלויה בסיבות כלשהן, ושהיא נובעת מתוך שיפוטיות שכלית כלשהי, הרי שהאהבה הזאת, היא אהבה חסרה שיש בה גם שנאה, והיא אהבה שאינה אהבה שלמה בלב שלם.

ואהבה כזאת נקראת אהבה יחסית. שפירושה הוא, שבאופן יחסי, האדם יותר אוהב את הדבר מאשר שונא אותו. דהיינו, שהאדם יש לו רגשות מעורבים, גם של שנאה וגם של אהבה, וגם של נייטרליות כלפי הדבר. ובאופן יחסי, האדם יותר אוהב מאשר נייטרלי ומאשר שונא את הדבר. וזאת נקראת אהבה יחסית.

ויש גם עוד סוג אחר של אהבה, שנקרא אהבה מוחלטת / אהבה שלמה / אהבה בלב שלם / אהבה ללא תנאים / אהבה בלי סיבה / אהבה מושלמת. שהאהבה הזאת, היא כולה אהבה, בלי שום שנאה כלל. דהיינו, שהלב של האדם מלא כולו באהבה, בלי אפילו שמץ קטן ביותר של שנאה. רק אהבה בלבד, בלי שום תחושה של שנאה. כ"כ הרבה אהבה, עד שהאדם לא יודע מהי שנאה. כ"כ הרבה אהבה, עד שהאדם כבר לא יודע שזו אהבה, מרוב זה שהוא כבר לא יודע מהי שנאה. שהלב של האדם נקי לגמרי, ושאפילו בתת המודע של האדם, אין שום שמץ של כעס או שנאה כלל, אלא אך ורק אהבה בלב שלם.

ונחדד: שכאן במאמר לא נדון, האם אפשר או אי אפשר להגיע לאהבה המוחלטת שאין בה שום שנאה? וגם לא נדון האם בכלל קיימת אהבה מוחלטת שכזו? והאם זה בכלל טוב או רע, לאהוב בלב שלם בלי שום שנאה? וכל הדברים האלו כבר ביארתי אותם במקומות אחרים. וכאן במאמר כן נדון במערכת היחסים שיש בין שני הסוגים של האהבה, שהוזכרו כאן. שהם, אהבה יחסית, מול אהבה מוחלטת...

המאמר מאת מאמן אימון אישי ייעוץ / אליעד כהן - www.EIP.co.il

הכנס לאתר ותהנה מעוד ייעוץ אישי, פחד חברתי, פנימיות, אהבה בלי סיבה, ללא תנאי, חוסר אהבה, אקסים, קשה לאהוב, מהיבט מסוים, אליעד כהן ועוד ...