זוגות החיים יחדיו חשים לאחר שנים רבות של זוגיות את "עייפות החומר"- שעמום כללי, חוסר התלהבות ושחיקה. בן הזוג כבר אינו מרגש אותנו כבעבר. הפרפרים בבטן נעלמו, פעימות הלב המואצות כבר מזמן לא נחלתנו, הספקות וחוסר הוודאות המזינים את הקשר ברחו להם והותירו אותנו עם תחושת ה"מובן מאליו". מה עושים? איך "מחדשים" את מה שכבר ישן? איך מגוונים זוגיות שאנו מכירים היטב, על יתרונותיה וחולשותיה?
חלק מהזוגות מצאו את הפתרון או לפחות כך הם טוענים: מערכת יחסים פתוחה.
מערכת יחסים פתוחה אינה בגידה או הפסקה בזוגיות או חילופי זוגות מין בשלשות. כל אלו הן טעויות נפוצות. אנשים הנמצאים במערכת יחסים פתוחה מנהלים משק בית משותף, אוהבים זה את זו ומכבדים זה את זו בדיוק כמו במערכות יחסים מונוגמיות. החידוש הוא בשחרור הכבלים. מפעם לפעם, מותר לכל אחד מבני הזוג למצוא פרטנר חלופי למיטה. בן הזוג הקבוע מודע לסקס המזדמן ומפרגן להנאות של אהובו. לא מדובר בבגידה היות וכל הנוגעים בדבר יודעים ומודעים. אין שקרים, הסתרות וסיפורי בדיה. הכל מונח על השולחן. הסקס החלופי משפר ללא היכר את הסקס הקיים וגורם לכל אחד מהצדדים להתאמץ יותר עבור בן זוגו.
על מנת שזוגיות פתוחה תצלח יש צורך במספר חוקים. הראשון: יש להחליט במשותף מה מספרים וכמה. עדיף לקבוע שלא שואלים שאלות מיותרות ואם שאלות כאלה אכן נשאלו- עונים את האמת תמיד. השני: האם ישנים מחוץ לבית? כמה פעמים בחודש "מותר" למצוא פרטנר חלופי למיטה? האם גם פרטנר ממקום העבודה, אותו אנחנו פוגשים מדי יום רלוונטי לנו? הבעיה עם סטוץ מכל סוג שהוא שהוא עלול להפוך לרומן ורומן איננו מין מזדמן אלא מערכת יחסים נוספת שמתנהלת במקביל לקיימת. רומן בהכרח יפגע במערכת היחסים ואף עשוי להרוס אותה, בעוד שמין מזדמן עשוי להועיל ולשפר את הזוגיות. השלישי: יש להבין שמטרת מערכת היחסים הפתוחה איננה לקלקל, כי אם להיטיב. יש לנהוג ברגישות ובתבונה ולהיות ערים לתגובות בן/בת הזוג. ודבר אחרון: יש להשתמש באמצעי מניעה. איידס ומחלות מין אחרות יאמללו את כל הנוגעים בדבר.