סינמה פרדיסימו / ריקי שחם
אז כמו שאתם יודעים
אני בקטע של צילום ומצלמות.
עכשיו אני בקטע של סרטים.
הולכת לעשות סרט.
אוהבת למצמץ עם העיניים שלי
להכנס לתוך מצלמה
וקליק…..
דרך המצלמות שלי אני חיה רמזים.
המצלמה היא כלי הנשק שלי
ואני מגלה באמצעותה את כל המקומות האפלים
שנלכדים להם בתוך מארבים נפשיים
של כל מי שנמצא תחת הצמצם שלי.
לפעמים אני מגלה דברים
שרק דרך עינית המצלמה
יכולתי לגלות אותם.
החיים עם המצלמה
הם חיים בצל האימה
שמא לא תדע מה לעשות עם כל
המידע שחשפה המצלמה עם פתיחת המצמם.
אני יודעת שאיני יכולה לשנות דבר
אני מקפיאה רגעים
תמונות
וכל קליק כזה
הוא רגע אירוטי בחיי.
אני מציצנית
אני צופה באינטימיות המוסתרת
של האחר
קליק
וגמרתי.
הפרובוקטביות נעמדת מאחורי המצלמה
ומקמטת את גבולות המסכה
לכדי חשיפה פרונוגרפית
בכל קמט ממולא בסיליקון
או בהכחשה מכל סוג שהוא.
כצרכנית של אסתטיקה
אני צורכת דמויים
שהם צורות א-אסתטיות
העוברות בעזרתי קומפוזיציה מינית
כדי להסתיר את הזהום
שנגרם על ידי החידק
הקטלני
של חוסר מודעות.
אני עוברת לתעשיית הקולנוע
רוצה את הוליווד.
רוצה קאטים נסתרים.
רוצה לגלות את הסצינה
שמאחורי המיקס והסאונד
של החיים.
בעבר הערצתי את מייה פארו.
אני רוצה שהיא תהיה כוכבת על בכל המעברים
בסרטים שלי.
היא תגלם את המציאות התלת מימדית.
אחריה אעבור למרלון ברנדו.
הוא היה האנחה הגדולה שלי
בטנגו האחרון בפריס.
ברנדו הוא הסקס בהתגלמותו
הזיקנה אצלו היא סקס אפיל בומבסטי אקסטרוורטי.
אתו אלך רחוק יותר.
אתו אגע באושיות הוולגריות של המציאות.
ברנדו הוא הפסבדו- אוונגרד שלי.
קאט.
גם בני ישראל אכלו שלווים במדבר / ריקי שחם
היום אני מכינה שלווים.
מאכילה את האנשים שפה
בשלווים
כי את הזכרון של השלווים הקודמים
צריך להאכיל.
לפני שניגשים לשלווים
צריך לנעוץ בהם מבט
כי הזכרון הקולקטיבי שלהם
נושא בישבנו סוג של טרור
כמו הטרור שעברתי אני
על ידי המפלצת האפלה של הריק.
התחת האדום של השליו
הובל לטבח
וצעק ממרומי בית המטבחיים הצרפתי
אלוהים הושיעה נא.
לא נותר אלא להוושע על ידי מלוי התחת
בכל טוב הארץ
פואה גרה
דבש
תאנים מיובשות
וגם את הדמעות של ישו
כשהיה צלוב על הקרש
והטרוריסטים חשבו שזה קרש חתוך
של ישבני שלווים.
עכשיו השלווים בתנור
ופרנציסקוס הקדוש מאסיסי
משגיח עליהם שלא ישרפו
טועם את הרוטב של הדבש עם החרדל
לובש את הגלימה החומה שלו
ויוצא לסאן דיאגו דה קומפוסטלה
עם השלווים שלי שקשורים בכנפות מעילו הפרנסיסקני.
השלווים נאפים בחום של מאה שמונים מעלות בתנור
והחום מרפא להם את פצעי הסטיגמטה
של הטרוריסטים המלשינים
כמו הטרור שניסתה לעשות המפלצת השחורה
אלא שהיום יסתיים לנו
בארוחת מלכים עם שלווי גורמה
ולאונרדו יצייר לו אותנו סועדים
ומלקקים את הידיים
מלאי רוטב דבש ושום
וגם הוא יודע
כמו פרנציסקוס
וכמוני
כי אי אפשר לשחק בהיסטוריה
כי הזמן חוזר
ואף אחד לא יטביע את טרופו
ורוע נפשו
בגורלו של משהו אחר
גם לא בתחת של השלווים.
כי בארוחה הצרפתית שלנו
אנחנו לא ניצולים של אף אחד.
הרת גורל / ריקי שחם
יש אנשים שחושבים שהם קובעים
את הגורל שלהם.
אני אומרת להם:
אתם לא קובעים את הגורל שלכם.
כי מי שהמצח שלו נקי
מאות קלון
קובע את הגורל שלו.
הגורל שייך לאלה
שהעדנות מובילה אותם
לדרכים של חסד
ואין אבק שמכסה את שבילי ההכרה שלהם.
הגורל מרפא את הכאב
של אלה
שעצי האלון מדגדגים בקצות עצביהם
ונוהגים בם כאילו היו עננים של מעלה.
עמוד הענן הוא מטריה מכנית
הסוככת על פרפרי הלילה
הלוחשים סודות
לאלה שלוקחים את גורלם בידיהם.
זעקת הבדידות
היא זעקת הביצים המסריחות
שזועקות מתוך סיר אלומינים
שכל קשר בינו ובין שליטה על הגורל
הוא כמו הקשר בן סרטי אימה
לסגה משפחתית.
סרטי אימה הם אפליקציה על נושא
של חוסר שליטה שלי בגורל.
חסרי הגורל משעבדים את כל
חסרי הגורל סביבם
אל תוך מחזור גורלי נע של
א-סימטריה א-גורלית
גורל של סרטי אימה.
הגורל הוא רק בידי אלה המכסים עצמם
בחמיצות התפוחים
שצומחים להם בבוסתן
ופני האדם האחר
הוא כפני הדובדבנים
שצומחים על שורת העצים
הניצבים על שבילם כמו עמוד האש.
עמוד האש שלנו
מורה לנו את דרך האצילות
שנושאת עמה את האורות הנראים
והבלתי נראים
שם
האיילות וחזירי הבר
משוטטים בכרי דשא עליונים
ושומעים את הקול הפנימי
שהוא קול של אל.
חסרי הלב אינם שולטים על גורלם
ולא על גורל צאצאיהם
כי צאצאיהם אסירים של הכלא
המטונף שלה
וכשבא הערב
והערב הופך ללילה
יוצא השדון
מלך הגורלות
אל כל הרוחות שמשוטטות להם
ומזמרות את ההמנונים של הגורלות
ומצביעים בידם
מי לגורלו ומי לגורלם.
ריקי שחם