משלי שלמה
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
אתר: www.h-y1.fav.co.il
"מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק, תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם. לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל, לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן. בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ, וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד. אָדָם חֲסַר לֵב תּוֹקֵעַ כָּף, עֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵהוּ. אֹהֵב פֶּשַׁע אֹהֵב מַצָּה, מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ מְבַקֶּשׁ שָׁבֶר". (משלי י"ז/טו')
לפנינו תקבולות בדבר התנהלות לא תקינה של שופט, ציון העובדה המציאותית שכסיל גם בסוף לא יוכל לקנות חוכמה, הדגשת המאפיינים של הידיד האמיתי, הזהרה להתרחק ממתן ערבויות וקביעה שהשלילה גוררת שלילה.
"מצדיק רשע ומרשיע צדיק, תועבת ה' גם שניהם" - ה' מואס בשופט המועל בתפקידו ופוסק בהיפוכו של הגיון, תוך שהוא מצדיק רשע ומרשיע צדיק בניגוד לצו התורה בפרשת "כי תצא": "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע" (דברים כ"ה/א'). פסק דין מעוות שכזה, שבו חריגה וסטייה מן האמת הוא תועבה בעיני ה'!
"למה זה מחיר ביד כסיל, לקנות חוכמה ולב אין" - מה יועיל סכום כסף כלשהו לכסיל חסר תבונה? המטרה, להשתמש בכסף לצורך רכישת חכמה, לשלם שכר הוראה למורים שילמדו או כדי לרכוש ספרים. אולם לכסיל אין תבונה הגיונית, חשיבתית ומצפונית כשילוב המתבקש בין המוח והלב, ההגיון והרגש ולכן לא יהיה לו שימוש נבון בכסף.
"בכל עת אוהב הרֵעַ, ואח לצרה יוולד" - הידיד האמיתי אוהב את הזולת בכל עת, בעת רווחה ובעת צרה. הידידות באה לשיאה בעת צרה - שהידיד האמיתי התמידי, נעשה בעת צרה לזולתו כמו אח, עם קירבת דם, כדי לעזור ולסייע לו בשעתו הקשה. ידיד האמת, נולד לזולתו בשעת דוחקו, כאח מסור הרוצה בטובתו.
"אדם חסר לב תוקע כף, עורב ערובה לפני רעהו" - אדם נמהר, חסר מחשבה לגבי העתיד, נותן ערבויות לחברו על-ידי תקיעת כף. הוא נותן ערבות בעד רעהו לפני המלוה כדי שיסכים להלוות לו. הבעיה היא, שאף אחד לא יכול לדעת אם הלווה יוכל להחזיר את חובו ואז ייאלץ העָרֵב לשלם מכספו והוא כבר לא יהיה כל כך רעהו, מה שיוביל לריב ומחלוקת להשלכותיהם. יש להיזהר ולא למהר לחתום ערבות מבלי לוודא שאכן הלווה מסוגל להחזיר את חובו.
"אוהב פשע אוהב מצה, מגביה פתחו מבקש שבר" - מי שאוהב פשע וחוסר מוסריות הוא גם אוהב לריב וסופו לפשוע בזולת בדרכו השלילית והלא מוסרית. מי אוהב לראות פגמים אצל הזולת, בעצם אוהב לריב כי חיפוש השלילה אצל האחר מביא לידי מריבות. מי ש"מגביה פתחו" - משמע, מקשה על אלה הרוצים להיכנס אליו או אל החברה אליה הוא משתייך, נוהג בגאווה ויוצר קרע ופירוד בחברה בין חלקי העם. בכך הוא מבקש וליתר דיוק מזמן לעצמו ולחברה שבר-אסון כפועל יוצא ממעשיו השליליים.
מסקנה:
עלינו להיות ישרים וכנים, אנשים אמיתיים המצדיקים רק את הראוי לכך! התבונה אינה נרכשת ונלמדת, אלא מולדת, מתנת שמיים. סיוע לזולת בשעה קשה, הוא דבר מבורך ואנושי שאינו כל כך מובן מאליו והוא מעלה את המסייע לדרגת קירבה של אח. יש להפעיל את הרגש והמצפון ולסייע ככל הניתן למי שצריך. יש להיזהר מאוד לפני מתן ערבויות לחבר. יש לבדוק היטב את השטח מבחינת היכולת, כדי שלא להגיע לריב ומחלוקת. יש להתרחק מן השלילה ולדבוק ולעסוק היטב בחיובי ובטוב.
ד"ר אברהם גוטליב