החוג לשחמט ברחוב הירקון / ריקי שחם
פעם היה לי דוד קומוניסט.
הוא חשב שמאיר וילנר
מראה את הפנים שלו מול פני הנצח.
אחר כך מאיר וילנר מת
בבית קברות
וגם הדוד שלי
וגם הקומוניזם.
ככה זה כשתאוריות לא מחזיקות מים
הם כאילו נותנים חבטה אדירה
שוברים זגוגיות
ומגלים את הריק מהצד השני של היש
אפילו לא מגלים שערים
אחרי המקום הזה של ההגדרה.
מאז אני פרשתי לי כנפיים
מכל האמרות
ומכל התאוריות
ואני פשוט לא מאמינה לאף אחד.
כולם חולמים להם את החלומות שלהם
כשהם שוכבים על המטה או הספה
וזאת נראית כאילו היא ערש דוי.
אחרי שוילנר מת
כל העולמות של אוקלידס
ושל פרויד
ושל כל מי שיודע מה שטוב לי
הפכו להיות שבויים בתוך
קישואים גדולים
ולכן אני שונאת קישואים.
הקישואים הם כמו תחבושות
לפנים מצולקות של שקרנים.
יש להם טעם של אין טעם
ויופי שמביא בקטנה
את הסתמיות של התאוריה.
אני לא אוהבת תאוריות
ואף אחד לא יבדיל לי בין טוב ורע.
כי כל מעוות שמחליט בשבילי
מנותק מהסביבה
ולא מבין
שאני לא שמה טלאי צהוב
ובטח לא עוקבת אחרי אלה
שמחפשים ב ebay
חפצים של טרוריסטים ונאצים
כמו חפצים של בעלי תאוריות.
גם היום עוד לא קבעתי צבע
לבגידה.
"לומו" מה? / ריקי שחם
היום צלמתי עם הלומו.
אני עוד לא התגבשתי עם עצמי
לאיזשהו סגנון של צילום.
כי מה שמעניין אותי בינתיים
זה לגלות את היופי בתוך
הכעור הזה.
היום תעדתי עם הלומו
את הלומו
ואחרי זה חזרתי לבורגנות
הקטנה שלי
ואל ה leica הדיגיטלית
והחלטתי שאני צריכה מרחב אנושי.
צלמתי נופים
כי לא היו לי אנדרטאות
של אלה שמתו על קדוש המחשבה החופשית.
אבל
אני
כל צילום שלי
הוא סוג של אנדרטה
אפילו שהיא לא מגולפת באבן
לכל אלה שצריך לנחם אותם
בעולם הזה.
היום אני שרה להם המנונים
ומתעדת עם המצלמות שלי את כל השבילים
שפסעו בהם כל אותם אנשים
שנתנו נפשם למען ערך שהוא ערך.
את עצמי
תעדתי
בעזרת האידאל הצורני.
אני עושה תערוכה רטרוספקטיבית
לכל אלה ששמו להם תלאי צהוב
על החזה
וקראו להם בשמות גנאי
ויחד אנחנו תופסים את הממשי.
בתערוכה הזו יוצגו לראווה
כל הצילומים
וכל המילים
שרציתי לעשות להם אנימציה אנושית
ורק חסרה הייתה לי הטכנולוגיה
שתהפוך את העצמות שלהם
להלוגרמה תלת מימדית.
ריקי שחם
סבתאל'ה, ציירי לי כבשה / ריקי שחם
אני חושבת שצריך להיות חוק
שמכריח אנשים
לשים דאודורנט.
אני חושבת שצריך להיות חוק שאוסר
על נשים זקנות
להתעסק עם בחורים צעירים.
נשים זקנות הם כמו כסוי מטה ללא מיטה
ובחורים צעירים הם קקי מתפרץ
שעדיין העצירות לא תפסה אותם בביצים.
ילד מסכן
ישן עם אמא
וחושב שהיא כלת העולם.
סבתא היא לא נסיכה
סבתא היא עצירות של פי הטבעת.
אבל כלי המיטה שלי הם ריחות השדה
ותשוקת הידיעה
וקדושת הלמידה.
ההכרה שלי לא תבגוד בי
ולא תלך לשדות זרים.
אני שמה לי על הקיר תמונה של
כדורים פורחים
וחושבת לשייט לי קרוב לאדמה
מעל שדות של רוחות של חופש.
אבל
השטן
תופס אשה זקנה
מצלם אותה
עושה בתודעה של הנער פוטושופ
והוא חושב שהיא
פמלה אנדרסון.
זוהי זרש
אשתו של המן.
לילית לובשת שמלה של אפרודיטי
ואומרת:אני בתולה.
השטן מוציא את החיות שלו להשתין
במיטת הכלולות
של חתונת הדמים.
אני חושבת שצריך להיות חוק
שמכריח אנשים
לשים דאודורנט.