ישראלה יצאה מהמרפאה לרפואה אלטרנטיבית, בה היא עובדת כמטפלתבשיאצו כ- 10 שנים, עלתה על הקטנוע המקרטע שלה, חבשה את קסדתה השבורה,התניעה, ולפני שהתחילה לנסוע, תוך שהיא מקשיבה לרעש הנוראי הבוקע מתוךהמנוע, אמרה לעצמה "די! נמאס לי! כמות המטופלים בהם אני נדרשת לטפל כל יוםעל מנת להרוויח מספיק כסף, ההתמודדות הבלתי אפשרית עם הדרישות המשתנות(וה"קריזות") של מנהל המרפאה, כמות הנהלים והחוקים, הכניעה המתמדת לדרישותהמטופלים, תחושת הבדידות בשל חוסר צורך בעבודת צוות בסוג עבודה כזה וחוסרהביטחון שאני מרגישה, מכיוון שלא ברור לי אם גם אני אהיה חלק מגל הפיטוריםשהחל בזמן האחרון במרפאה ואיוותר ללא עבודה ופרנסה".
"כמה אפשר?!" חשבה לעצמה.
בערב הרגיש עצמון, בעלה של ישראלה, שמשהו עובר עליה.
לאחר ששפכה את ליבה ושיתפה בפעם המי יודע כמה בתסכוליה מעבודתה ומתחושת השיעבוד הנוראית, הוא אמר לה:
"את הרי לא מרוצה כבר המון זמן. למה שלא תעשי את מה שעליו את חולמת כבר כל כך הרבה זמן ותצאי לדרך עצמאית?"
זו לא הפעם הראשונה שבעלה מנסה לדחוף אותה לעזוב את עבודתה ולפתוח עסק עצמאי- מרפאת שיאצו משלה, אך הפעם נראה שצריך ללכת על זה.
הרי בתור עצמאית היא תוכל לקחת את עתידה המקצועי בידיים שלה, לקבוע מהן מטרותיה ולפעול בדרך המתאימה לה להשגתן.
כעבור עשר שנים…
ישראלה יוצאת מהמרפאה לטיפול בשיאצו, אותה היא הקימה לפני כ-10 שנים, נכנסת למכוניתה, מרכיבה את משקפי השמש החדשים שלה, מתניעה, ולפנישמתחילה לנסוע, תוך שהיא מקשיבה לשקט הבוקע מתוך המנוע, אומרת לעצמה "די!נמאס לי! כמות המטופלים בהם מרפאתי מטפלת והתיאום המורכב בינם לבין המטפליםהשונים, ההתמודדות הבלתי אפשרית עם הדרישות המשתנות (וה"קריזות") של כלאחד מהמטפלים והלקוחות, כמות הנהלים והחוקים שדרושים לעסק כזה על מנתלהתנהל באופן חוקי ויעיל, הכניעה המתמדת לדרישות הלקוחות, תחושת הבדידותבשל העבודה עם צוות עובדים העובדים בנפרד וללא עבודת צוות, וחוסר הביטחוןשאני מרגישה, מכיוון שלא ברור לי אם ההכנסות החודש יכסו את כל ההוצאותויאפשרו תזרים מזומנים חיובי".
"כמה אפשר?!" היא חושבת לעצמה.
על פי אבן שושן, עצמאות מוגדרת כעמידה ברשות עצמנו, אי תלות באחרים, והכושר לשאת את עצמנו ולא להיות נזקקים בכל לעזרת אחרים.
אז איך קורה שדווקא כשאנו מחליטים ללכת בדרך עצמאית, אנו מוצאים את עצמנו משועבדים שוב, אך הפעם לדברים אחרים?
האם "נשאבנו" כל כך לשגרה, עד ששכחנו למה בחרנו להיות עצמאיים?
מתי בפעם האחרונה חשבנו על החזון של העסק שלנו ועל מטרותינו?
אילו חידושים הכנסנו לעסק? מוצרים חדשים? שירותים ייחודיים?
האם שכחנו לנהל את העסק שלנו והתחלנו לתת לעסק לנהל אותנו?
לעומת עצמאות, עצמיות, על פי אבן שושן, מוגדרת כתכונתו המקורית של דבר, מהות עצמית, מקוריות.
כל עוד נמשיך להיות משועבדים לשגרה היומיומית וכל עוד לאנתייחס לעבודתנו כמנהלים ככזאת שדורשת מאיתנו לחלום, ליזום, לחדש, להציבמטרות, לבקר, לפקח, לדחוף, לגבש – ובקיצור לנהל, לא נעמוד באמת ברשותעצמנו, נהיה תלויים באחרים, לא נוכל לשאת את עצמנו, ובקיצור לא נהיהעצמאיים.
אז אולי דווקא עכשיו, לאחר שחגגנו את המעבר של עם ישראלמעבדות לחירות ורגע לפני שאנו חוגגים את עצמאותה של ישראלה של כולנו, זאתשמגיעה בצבעי כחול-לבן, זה הזמן להתחיל לנהל את העסק שלנו תוך שאיפה לא רקלעצמאות, אלא גם לעצמיות.