הורות

הורות.
מה תפקיד ההורים? לפני שהופכים להורים, רצוי למצוא את בן או בת הזוג המתאים.
הורים הם זוג שיש להם ילד אחד או יותר.
מה מטרת הזוגיות? מטרת הזוגיות בין גבר ואישה מאפשרת בעת הרבייה, כלומר בעת קיום יחסי מין, להביא צאצאים לעולם כדרך הטבע, ולהתרבות.
למה הצורך ברבייה והתרבות? המהות בהבאת צאצאים לעולם והתרבות, נעשה לשם ההתפתחות האישית והחברתית, שנעשית לשם מימוש יעודנו בחיים, ומהות ומטרת החיים מבחינה אבולוציונית.
הצורך להתרבות נובע מהעובדה שאין באפשרות המין האנושי, וזה נכון גם לגבי שאר המינים והיצורים החיים, ללמוד ולהתפתח לבד, אנחנו חייבים אם אנחנו רוצים ללמוד, להתפתח ולשרוד, כדי לממש את יעודנו בחיים, עוד יצורים שהם מאותו הזן שלנו סביבנו.
הורינו וחברינו משמשים לנו כמראה, כהשתקפות, ככה שנוכל להכיר את עצמנו בעצמנו.
מה הקשר להורים? אנחנו צרכים וזקוקים להורים שלנו שיהיו סביבנו מתחילת חיינו.
זאת כיוון שאין באפשרותנו לראות את עצמנו, ולהבין את עצמנו ולדעת מי אנחנו בכוחות עצמנו, וזה תפקיד ההורים ללמד ולהדריך אותנו בתחילת חיינו, ככה שנוכל ללמוד ולהכיר את עצמנו.
המין האנושי נמצא בתהליך מתמיד של חקירה, למידה, והתפתחות, ואורח החיים הארוך יחסית, מאפשר לנו להכיר את עצמנו, כשבראשית דרכנו הדבר צריך להיעשות באמצעות ההורים שלנו.
מה מהות ומטרת חיינו? לחיים מבחינת תהליך ההתפתחות האבולוציונית יש מהות ויש להם מטרה.
המטרה היא לאפשר את התיקון האישיותי, את הטרנספורמציה, השינוי והמעבר, מבן אנוש שאינו מודע לעצמו ולעצם קיומו, שחי את חייו מתוך אינסטינקט עם דפוס התנהגות אוטומטי, לבן אנוש שמודע לעצמו ולעצם קיומו שאחראי הבלעדי לתכנון חייו, ונצחי.
אי מימוש ההורות מסיבה כזו או אחרת לא יאפשר לנו לממש את יעדנו בחיים מהבחינה האבולוציונית.
מה תפקיד ההורים? במשך דורות רבים חקרנו, למדנו והתפתחנו ועברנו מוטציה גנטית, ולכן הגענו לאן שהגענו נכון להיום מבחינת רמת המודעות שלנו.
כלומר, מצב של מודעות עצמית מאפשר לנו את המעבר לשלב התפתחותי מתקדם יותר.
ככה יצרנו בתהליך התפתחותי מערכת יחסים של זוגיות, שמאפשרת הקמתה של משפחה עם ילדים ובניית שושלת, כשהשאיפה היא שהשושלת שתהיה כמה שיותר בריאה ויציבה, מאריכה חיים ונצחית, כי זה היעד שעלינו לשאוף אליו.
מטרת ההורים כשמרבית האחריות היא של האם מתחילת תהליך ההיריון, שהיא משמעותית וקריטית כלפי הוולד, וזאת כיוון שבבטנה של האם במשך כתשעה חודשים לערך שוכן לו הוולד, ושעימה יש לו את הקשר היחידי לבניה עצמית.
העובר שנמצא ושוכן ברחם, ניזון, גדל, למד ומתפתח, לכן לוולד יש תלות מוחלטת באימו.
המטרה של האם היא להבין איך להפעיל, להזין ולתחזק את גופה הפיזי באופן היציב והמאוזן ביותר שאפשר ובאופן מכוון, ובכך לשמור ולהגן על עצמה ועל הוולד שברחמה, ולאפשר לוולד לגדול ולהתפתח באופן הבריא ביותר שאפשר עד לצאתו לאוויר העולם.
תפקיד בן הזוג בשלב זה הוא לשמור ולהגן על בת זוגתו ולעזור ולספק לה את צרכיה.
הורים שתינוקם עומד לצאת לאוויר העולם, חשוב שיבינו שמרגע שהתינוק יצא לעולם התלות שלו באימו אינה פוסקת.
וולד, תינוק, ילד, נער, בוגר ומבוגר, צריכים לעבור משלב אחד לאחר באופן ובסדר מסוים להם.
כול ניסיון להאיץ, להאט או לשנות את הסדר בתהליך הגדילה וההתפתחות יגרום לבלבול ופחד.
לכן על ההורים ללמוד ולהבין את הסדר בתהליך הגדילה וההתפתחות של ילדיהם.
בלבול בסדר, יגרום לעצירת ההתפתחות, אך ברוב המקרים לא יגרום לעצירה בגדילה.
עצירה בהתפתחות יגרום לקשר במערכת היחסים במשפחה להיות מורכב ומסובך.
האם ההורים צרכים לחנך את ילדיהם? כדי לענות על השאלה הזו רצוי להבין מהו חינוך?
חינוך הוא אמצעי התנהגותי כוחני לשם השליטה, ולכן המחנך הוא השולט במחונך.
חינוך משקף התנהגות שהיא רגשית, אמוציונלית שאינה עניינית, אשר אינה רגועה ורציונלית.
החינוך בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית מתחיל במשפחה, והוא מלווה אותנו לאורך כל חיינו, אם זה במשפחה, בגן, בבית הספר, בצבא, בלימודים, בחברה, בעבודה, בזוגיות, ועוד.
למה? כי כולם רוצים לשלוט בכולם, כי כולם רוצים לחנך את כולם, כי כול אחד רוצה שהאחר יהיה זהה לו.
כיום ההורים מחנכים את ילדיהם, אבל שיטת החינוך אינה תואמת את תהליך הקנית הידע הדרוש לדור הבא, מצב זה יוצר בלבול ופחד אצל הילדים, מה שגורם לעצירת ההתפתחות שלהם כתוצאה מטראומות שהם חווים.
הילדים מסתכלים, מתבוננים, רואים, שומעים, ומחקים את ההורים שלהם, וזו הדרך העיקרית ללמד ולהדריך אותם לבנות את אישיותם.
כיום ההורים מחנכים את ילדיהם לקרוא להם אבא ואימא, אלה הם שמות שיוצרים סטאטוס, מעמדות, הפרדה, דיסטנס, מרחק, אנטגוניזם בין ההורים השולטים לבין הילדים הנשלטים באופן כוחני.
איך רצוי שתהיה מערכת היחסיים במשפחה? ברמת המודעות שלנו כיום ההורים מייצרים ומפעילים את גופם וחיים באמצעות הרגשות הפנימיים שבהם, שכוללים גם את הרגשות החיוביים הטובים, וגם את הרגשות השליליים הרעים.
לכן זוג הורים שיביא ילד לעולם יהיה להם ילד שיש בו גם את הרגשות החיוביים הטובים, וגם את הרגשות השליליים הרעים, ולכן התנהגותו לא תהיה רגועה ותשתנה ולא תהיה יציבה.
אישיות זו מנותקת מהזהות האמיתית שלו שצריכה להיות רגועה, והיא יוצרת בילד פיצול, קונפליקט, ניגוד תודעתי.
לכן מציאות משפחתית זו יוצרת מצב שכול אחד ואחת במשפחה הופכים להיות אובייקט, קורבן רגשי של האחר.
הורים רגועים בהתנהגותם שאין באישיותם את הרגשות החיוביים והשליליים, יגדלו ילד באופן רגוע, שאין באישיותו את הרגשות הטובים ואת הרגשות הרעים.
לכן אישיותו תהיה ללא פיצול, קונפליקט, ניגוד תודעתי, מה שמאפשר להם להיות מחוברים לזהותם האמיתית.
כאשר ההורים רגועים הם פועלים באופן רגוע ורציונלי, מה שיאפשר להם ליצור מערכת יחסיים רגועה ורציונלית וחיים שלווים, ובעיקר הם אמורים לדעת מתי רצוי לשחרר את הילד, כדי לאפשר לו לחקור, ללמוד, ולהתפתח בכוחות עצמו, מה שכנראה לא קורה כיום אצל ההורים שפוחדים, חרדים, לשחרר את ילדיהם.
מסקנה:הורים שאינם מבינים איך ללמד, להדריך, ולכוון את ילדיהם באופן שתואם לבריאות הגוף, ומתאים למהות ומטרת החיים יגרמו לכולם במשפחה לחיי סבל.
סיכום: ישנן שתי גישות של ההורים כלפי ילדיהם, גישה אחת היא רגשית ואמוציונלית, וגישה שנייה היא רגועה ורציונלית.
שלב התפתחותי מתקדם יותר יהיה, כאשר ההורים יתייחסו לגידול ילדיהם באופן הרציונלי ולא האמוציונלי כפי שהוא נעשה כיום, לכן רצוי שההרים יתקנו את אישיותם לפני שהם מביאים ילדים לעולם.
הורים שיש בהם את הרגשות החיוביים הטובים ואת הרגשות השליליים הרעים, יביאו לעולם ילדים שיש בהם גם את הרגשות החיוביים הטובים ואת הרגשות השליליים הרעים.
הורים רגועים שאין בהם את הרגשות השליליים והחיוביים, יביאו לעולם ילדים רגועים שאין בהם את הרגשות השליליים והחיוביים, ילדים אלו יהיו מחוברים לזהותם האמיתית, מפותחים יותר ובריאים יותר.
הרוגע הפנימי אין בו את הנדנדה הרגשית, את הזיגזג הרגשי, שנע בין הרגשות החיוביים והשליליים.
המסר במאמר: הורים צריכים ללמוד לתקן את עצמם כדי להיות רגועים.
הורים רגועים יביאו לעולם ילדים רגועים.
הורים רגישים, אמוציונליים, שאינם מודעים למהות ומטרת החיים, ואשר אינם רגועים, יביאו לעולם ילדים, רגישים ואמוציונליים שיסבלו בחייהם ויגרמו למשפחה חיי סבל, כמובן שהכל יחסית.