אם נקבל את ההנחה שיוגה היא המונח עבור אותם תהליכים פיסיים ונפשיים המשמשים לחשיפת מהותו הפנימית של האדם, שהיא - העליון. אז ל-"אופנים" בהחלט אפשר להצמיד את הקידומת "יוגה".
העבודה הפנימית
כל מתרגל יוגה מתחיל או בעל ותק שואף לתרגל "יוגה" - איחוד, עירוב. כשהוא מעביר את הרגל מעבר לראש, כשהוא מתפשק בשפגאט, עוצר את הנשימה לפרקי זמן ארוכים, או סתם יושב לו בשיקול רגליים מכאיב מבלי לזוז למשך שעה, הוא חוזר ומדגיש לעצמו ולכל המבקרים, ש... למרות שנדמה כאילו מדובר בתרגול אקרובטי של הקרקס הסיני (או אימון שיגרתי של נבחרת ישראל בהתעמלות קרקע, או אולי התכוננות לטורניר לצלילה חופשית? או סתם נראה כמי שנשתבשה אליו דעתו...), זה אולי נראה 'מוזר' או דומה לדברים אחרים, אבל זו יוגה.
ולמה? כי קיים כאן אלמנט נוסף - העבודה הפנימית.
אותו הבדל 'קטן' אך משמעותי, היוצר את ההבדל המהותי. אותו הלך רוח, אותה תשומת לב לתהליכים הפנימיים היוצרת תגובה פנימית המשפיעה על המערכות הפנימיות, כולל ההכרה, ומביאה אותנו למצב תודעה שונה. וכך, לכל אורך דרכו שואף היוגי ליישם את השילוב המנצח: עבודה פנימית וחיצונית, פעולה מקבילה על הגוף וההכרה. "אופנים", ה"יוגה" הקבלית היא גישה מובהקת לשילוב זה.
היוגה הקבלית ב'אופנים' ארבע נקודות 'ריכוז' לכל תנוחה: אחת פיסית, ושלוש פנימיות. על היוגה אפשר לטעון שחלק ניכר מהעבודה הפנימית יכול לחכות עד שהתנוחה מתבססת (דבר שיכול לקחת מספר לא מבוטל של שנים), וכשזו הופכת טבעית, ההכרה פנויה לעבודה על אלמנטים פנימיים מעודנים כמו: עבודה וריכוז על המרכזים הנפשיים - צ'קרות, נדים. 'אופנים' לעומת זאת, בבסיסה ומעצם מהותה, דורשת שילוב ארבעת הנקודות. 'אופנים' היא גישה ליישום מעשי של כוחן היצירתי של אותיות ה-א' ב' העברי במישור הגופני, ומשלבת - נשמה - תודעה - נשימה וגוף. אופנים הוא השם לגישה ספציפית של תנוחות פיסיות 'קדושות' ותרגילים פנימיים המבוססים על אותיות ה-א' ב' העברי ועל המסורת המיסטית היהודית - הקבלה. ישנם כמה קווי דימיון בין האופנים להאתה יוגה (ופרנייהמה), ולתרגילים סיניים פנימיים כמו - צ'י-גונג, אך בכמה נקודות חשובות היא יחודית ושונה לחלוטין. אפשר לקרוא לאופנים סוג של "יוגה" יהודית במובן האמיתי של תרגול שבמקביל מאחד ומחדש את הצדדים הרוחניים, המנטלים, הרגשיים והפסיולוגים של האדם. היא פועלת דרך מספר קטן יחסית של תנוחות בסדר מסויים המבוסס על הטקסט הקדום ביותר של המסיטיקה היהודית - ספר יצירה.
האותיות - תנוחות באופנים אינן רק תנוחות פיסיות, הן שיטה לתקשורת פנימית בנשמתו של אדם, ותקשורת עם העולם.
'אופנים' מתפקדת כתרגילים פיסיים, תרגילי נשימה, מדיטציה\התבוננות בנשימה, מודעות גופנית, וצלילים פנימיים, התכווננות עם הבריאה, נקיון התודעה, וחידוש וריענון של האנרגיה הפנימית. אפשר להשוות את זה לתרגילים בצ'י-קונג הסיני בהקשר להתחדשות הכוחות הפנימיים.
מלאכים של צורה
משמעות השם 'אופנים' הוא 'מלאכים של צורה'. זהו ריבוי המילה ל'אופן' שמשמעו גלגל או מעגל, ובמשמעות הרחבה 'דפוס קבוע'. בחזון הנביא יחזקאל מתייחס הנביא ל-'גלגלים', או לדרגה הנמוכה ביותר של המרכבה האלוהית או ההיררכיה הרוחנית, שהם הגורם המגשר בין המיימדים הפיסיים והרוחניים.
במונחים מעשיים, האופנים היא הארכיטיפים (הסמלים) הרוחניים של הצורות והדפוסים במושגים של: זמן, חלל ו'מציאות', המהווים את העולם הפיסי. רבי חיים ויטל ורבי נחמן מברסלב ציינו את ההקבלה בין האופנים עם הא'-ב' והגוף הפיסי. באופנים אנחנו עובדים עם הארכיטיפים של האותיות כדי להביא את האנרגיות בגוף להרמוניה, לפתח את התקשורת הפנימית ברמת הנשמה ולהפוך את הגוף לכלי קיבול טוב יותר להכלה וביטוי לאור הנשמה.
אנחנו מכנים את התנוחות באופנים 'קדושות', כי הן הרבה יותר מסתם צורה של תרגילים שימושיים. הם ההמחשה וההתגלמות הפיסית של ה'מלאכים', השליחים או המסרים שמקורם ברצון המקור האלוהי. לעשות את התנוחות זה להתאמן בשפת ההבעה של הגוף דבר שחוקק מחדש כל אות ואות למבנה המתמשך של העולם ומביא את הנשמה להרמוניה עם הבריאה הגדולה. ברמה הפסיכולוגית עבודה עם האותיות עוזרת לפתח את גשר לתקשורת בין החלקים הפנימיים ביותר של הנשמה לבין החלקים החיצוניים ביותר. האדם מסוגל להקשיב ולכבד את קולם הפנימי, קול האלוהים פנימה.
ירושה לאדם
בהקשר להייבטים הפיסיים ולריפוי, תנוחות האותיות מחדשות את החיוניות וההרמוניה בכל תעלות האנרגיה בגוף. בדרך כלל ההשפעה הזו מורגשת ראשונה. אופנים מציגה את החזרה לצורה של 'יוגה', תרגול באיחוד של הנשמה, גוף והעולם, שלפי הקבליסטים, חוזר אחורה לבריאת האדם ונחשב חלק מהירושה האוניברסאלית האנושית.
לאופנים מכנה משותף רחב עם הרבה גישות יוגה, גישות מזרחיות, תרגילים פנימיים, ומדיטציה, אך היא מושרשת בצורה ברורה ברעיונות ודרכי הפעולה של המסורת המיסטית היהודית. למרות שזה נשמע מורכב, תנוחות האופנים מרכיבות שיטה פשוטה הרבה יותר מהיוגה ההודית המודרנית. אדם מתרגל אופנים ביחס ישיר ליכולתו ונוחותו.
הדגש המהותי הוא יותר על התרגול המדיטטיבי מאשר על המתיחה הפיזית. האופנים מורכבת מסך הכל 27 (22 אותיות רגילות ו5 אותיות סופיות) תנוחות + כמה וריאציות. סט בסיסי כולל חמש תנוחות קבועות + שתי תנוחות נוספות הנבחרות לפי החודש או היום. תנוחות אחרות אפשר לבצע למטרה ספציפית כמו: ריפוי פיסי או מנטלי או לתרגול אינטנסיבי יותר. סט בסיסי נמשך 25 - 15 ד'. מכאן עולה תחושת רווחה כללית, הרמונית גוף נפש, ועליה ברמת האנרגיה הפנימית שמהווה במקביל מדיטציה על שם ה'שם', ו'תפילת הגוף'.
המבנה של אופנים מבוסס על ספר יצירה, הידוע כטקסט הקבלי הקדום ביותר. הספר מסביר את הבריאה ושימור העולם באמצעות האותיות העבריות. איך כל עובדה בקשר לזמן, מרחב וקיום או מודעות, מושרשת בכל אות. כשמתרגלים אופנים, לכל אות/תנוחה יש מקבילה ליסודות האנרגתים ולחלקי הגוף השונים. התרגול מערב קבלה וכיוון מודע לזרם החיוניות.
מידע נוסף:
על אופנים - מתוך: "אופנים" היוגה של אברהם".
עריכה: צבי זווידובסקי. תרגום: אבי בוירסקי