אם יש זרם מושמץ ומסולף בעת החדשה או הישנה הרי הוא הטנטרה.... ולמה ?
כי זה ההולך בדרך הטנטרית אומר:
"חרות מושגת ע"י שימוש בזה הגורם לשעבוד".
בנוסף לזה, שמה ה"טוב" של הטנטרה יצא לה בגלל ש:
במערב מתקשרת הטנטרה עם מין.
במזרח עם שימוש בכשפים.
הטנטרי אומר שהפוטנציאל לשחרור קיים בגורם לשעבוד. וכדי להשתחרר צריך ללכת "דרך" ולא "ליד"....
רוב הזרמים הרוחניים, דתיים בחרו ללכת "ליד" כי זיהו את הקושי בללכת דרך, ומצאו להם דרכים שונות: הדתות הטילו איסורים והפחדות בקשר למין, היוגה מזהירה משימוש בכוחות נפשיים וכן הלאה....
הטנטרה לעומת זאת בחרה ללכת דרך, ומתוך הכרה ב"בעיתיות" התוותה שיטה שאמורה לאפשר למתרגל הטנטרי לחצות ב"ביטחון".
המאמר בה להציג מושג מרכזי בתרגול הטנטרי התקף גם לגבי מה שנקרא התרגול המסורתי וגם לגישות הטנטריות החדשניות והוא "פנצ'ה מאקאר" חמשת ה - M .
שני נתיבים
נקודה חשובה שהבינו הטנטרים היא: שיש צורך בתאמת התרגול עבור מתרגלים שונים ומכאן יצרו שני נתיבים:
1. ה"טנטרה של הצד השמאלי" - תרגול דרך ההיבט הפיזי.
לקבוצה זו שייכים כל מי שמתרגל דרך ההיבט הפיזי - אם מדובר באיחוד רוחני בין הזכרי והנקבי והמתרגל מקבל את הדברים כאיחוד פיזי בין זכר לנקבה - הוא בקטגוריה...גם ה"אגורי" (קבוצה קיצונית המייצגת את שיאו של התרגול של הצד השמאלי וכוללת תרגילים כמו: "שווה סהדאנה" - תרגול עם גופות...אכילת פגרים וצואה ועוד...)
יש האומרים שתרגול של הצד השמאלי מתאים עבור אלה בעלי רצון ברזל ולב של אבן...והסיכון בה גדול מהאפשרות להצלחה.
2. הטנטרה של הצד הימני - תרגול דרך ההיבט הסימלי.
תרגול של הצד הימני מאופיין בתרגולים על ההיבטיים היסמבוליים של חמשת ה - M .
במקרה של איחוד, תרגול של הצד הימני יהיה עבודה סימלית דרך דימויים, מדיטציה וכו' על ההייבטים הזכריים והנקביים.
להלן שני קטעים שנכתבו ע"י אנשים שמשתי קצוות הטנטרה ומציגים את אותה נקודה באור זהה.
1. "קונדליני" מאת רוברט ש'אוובודהה - המתאר את דרכו של "ווימלאננדה" האגורי.
2. - Studies on the Tantras בהוצאת "ראמהקרשינה מישן" - מבית מדרשו של ראמקרישנה שהיה חסיד גדול של האלה קאלי, ומייצג את הצד הימני.
תרגום: אבי בוירסקי.
כל M- מחמשת ה-M מייצגת יסוד.
דגנים מקבילים ליסוד האדמה,
דגים למים,
אלכוהול לאש,
בשר לאוויר,
ומין לאתר.
בדרך זו היקום עצמו משמש כפריטים ל"פולחן".
בדרך כלל השימוש בבשר, דגים ומזונות "מגרים" אחרים, אלכוהול ומין, כובלים אותך חזק יותר אל העולם, אך אם תשתמש באותם חומרים בדיוק בדרך הטנטרית הם יכולים להיות המקור לשחרורך מהשעבוד, ע"י גירוי התנועה החופשית של הקונדליני.
המפתח כמובן הוא להשתמש בהם בדרך הנכונה.
בצורה הפיזית של ה"פאנצ'ה מאקאר" רוב הגירויים מגיעים מהחומרים עצמם. בכמויות קטנות, אלכוהול מגביר את התאבון: זהו חומר חם מאד, וחומרים חמים תמיד מעוררים את זרימת הדם בגוף.
בדג יש כמויות גדולות של זרחן. זרחן מגביר את התאבון ע"י הגברת זרימת הדם לכל האברים, כולל המוח. גירוי תאבון זה הופך אותך רעב מספיק כדי לאכול בשר ודגנים, המגבירים עוד יותר את זרימת הדם. כל זרימת הדם המוגברת הזו מרחיבה את כלי הדם במוח, ממלא את תאיו באנרגיה נוספת. זה הופך את המין עשר פעמים טוב יותר מהרגיל, מכיוון שכעט האדם נמצא בהתרגשות מלאה. התרגשות מלאה משפרת את המצב ועוזרת להפנות את ההכרה ממחשבה על המין לשם המין עצמו. המין כשלעצמו כמובן מגביר את ההתרגשות אף יותר. אם אתה יודע מה אתה עושה, כל ההתרגשות הזו תעזור לך להעיר את הקונדליני.
רק מעט מאד אנשים מתאימים לצורה זו של תרגול.
אנשים אחרים יכולים להשתמש בחומרים, או עדיף, אם הם מתקדמים, הם יכולים לבצע את ה"פאנצ'ה מאקאר הרוחני בצורה ישירה.
בפאנצ'ה מאקאר הרוחני "מאמסה" היא הלשון. אתה "אוכל בשר" ע"י שמירה על שתיקה.
"מאטאסיה" היא הנשימה, ו"אכילת דגים" משמעותה החזקת הנשימה דרך פרנייהמה.
"מודרה", "אכילת דגנים" היא החזקת הגוף בתנוחה מסוימת כדי לעודד תנועה חופשית של הקונדליני בתוכו.
"מהדירא" היא ה"יין" של ה"אמריטה" (נקטר) המטפטף מהבלוטות הממוקמות בתוך הראש לתוך הגוף.
ו"מיטואן" הוא האיחוד של הקונדליני שקטי עם שיווה בסהסררה.
מתוך Studies on the Tantras
הוצאת "ראמהקרשינה מישן".
תרגום: אבי בוירסקי.
שעשוע נאה בעיניהם של כמה מוחות בלתי אחידים הוא להתענג בחירופים וגידופים נגד הטנטרה בגלל השימוש בחמשת ה"טטוות" (המרכיבים) הידועים גם כ- חמשת ה-M (פאנצ'ה מאקאר).
ואלו הם: יין, בשר, דגים, דגנים, ואיחוד מיני.
לחמשת מרכיבים אלה משמעויות שונות עבור הסוגים השונים של השואפים הרוחניים. יש לציין שמה שנדרש מאדם להגיש/להציע, זה את ה"טטווה" ( המהות, העיקרון) ולא את הפריט עצמו.
מטרת השימוש בחמשת הטטוות בתרגול היא, שע"י תרגול חוזר של קיום המצוות הטקסיות, אדם רוכש טבע שבו כל דבר הנעשה על ידיו בחיי היום-יום, הופך לפעולה של "פולחן" ותפילה.
ש'נקרהצ'אריה מסיים את מזמוריו הנהדרים על ה"שקטי" הראשונית באומרו: או גברת נעלה, הלוואי וכל תפקודי הכרתי יהיו זיכרונותיי בך,
הלוואי וכל מלותיי יהיו בשבחך, הלוואי וכל פעולותיי יהיו קידה לרגליך.
הלך רוח כזה נדרש בתפילות ובטקסים לחמשת הטטוות.
השואף הרוחני הנוטל חלק בעבודה על חמשת הטטוות כדי לרצות את האל שבתוכו, אינו צובר מגרעות. אדם כזה מסתכל על יין ובשר כעל שיווה ושקטי, והוא ער לגמרי לעובדה שהיין אותו הוא עומד לשתות יגרום להתגלמות האושר, שהוא-הוא הברהמן בתוכו.
כל כוס יין שנלגמת עם הטקס המתאים, ועם שינון המנטרה התואמת, ולפני שתיית הכוס הראשונה הוא אומר: אני מעריץ את זה, כוס הנקטר הראשונה המונחת בידי, זה המפעפע עם נקטר הירח הזורח במצחו של ה"באיירווה" הקדוש. זהו אוקיאנוס האושר. זה מרומם את ה"אטמן". כל האלים, כל האלות וכל הקדושים, כולם מעריצים את זה. זהו אוקיאנוס האושר.
שואף רוחי שהורשה לשתות עשר כוסות, ממודט בזמן שתייתם על הגורו ב"סהסררה" בראש, ועל האלה בלבו, הוא נושא על קצה לשונו את ה"איש'טה דוואטה (האל הנבחר על ידו) וחושב על אחדותו עם שיווה.
אדם השותה את הכוס האחת עשרה משנן את המנטרה: אני איני הגואל, ואף איני גואל אחרים, ואיני הדבר הנגאל. אני איני הנהנה, ואף איני גורם הנאה לאחר, ואיני מושא ההנאה. איני סובל מכאב, ואף איני גורם כאב לאחר, ואיני הכאב עצמו, אני הוא-הוא (סו-הם) אני צ'יט, אני אטמן.
למנטרה זו משמעות משולשת: הגסה היא שתיית היין עצמה, המעודנת היא שטיית הנקטר הזורם מאיחוד הקונדליני עם שיווה, בסהסררה: השלישית או הנעלה היא נקטר האושר העולה מההגשמה והתפיסה של האיחוד בין שיווה ושקטי.
ה"קאוולראנווה" טנטרה אומרת: שהיין שאושרו הוא הנקטר הזורם מהאיחוד בין הקונדליני שקטי עם שיווה בסהסררה בראש, וזה השותה את זה שותה נקטר, והאחרים הם סך הכל שתיינים.
אדם זה ההורג בחרב ה"גייאנה" את חיית המעלות והמגרעות ומוביל את הכרתו לשיווה העליון, עליו נאמר שהוא אוכל הבשר האמיתי.
אדם זה שבאמת אוכל דגים הוא זה השולט בחושיו וממקם אותם באטמן. אחרים הם סך הכל הורגי חיות.
השקטי של ה"פוש'ה" ( הרמה הנמוכה ביותר של השואף הרוחני) אינה ערה, אלא זו של ה"קאוליקה". אדם זה הנהנה מהשקטי, אליו נאמר שהוא הנהנה האמיתי של השקטי. הוא "מאושר" ע"י האושר הנובע מהאיחוד בין השקטי הנשגב והאטמן, שהוא האיחוד האמיתי: אחרים אינם טובים יותר מנואפים.
ראוי לציין שהמונח לטטווה החמישית נגזר משורש המילה "מיטונ(ה)" שמשמעותה- זוג. מכיוון ששום דבר מעולם החוויות אינו מתרחש ללא העירוב של שני דברים-אפילו מודעות אינה אפשרית בלעדיו-"מיטונ(ה)" מסמל את האחדות הקושרת את כל השניות (דואליות) הזו, שהיא מעבר לתפיסתו של האדם ה"רגיל", ושה"ג'יווה מוקטה" (משוחרר בעודו בחיים) לבדו יכול לתפוסה. הכוונה בתרומת טטווה זו לאל הנבחר היא הקרבת תחושת הדואליות, כך שהאחדות החבויה תיתפס ותוכר.
זוהי המשמעות האמיתית של הטטווה החמישית.
מתוך "קונדליני" מאת רוברט ש'אוובודהה
___________________________________________
אבי בוירסקי - לומד ומלמד יוגה מתחילת שנות התשעים. כיום מלמד בגישה המשלבת תרגול פנימי וחיצוני ושואבת מגישות יוגיות שונות החל מ"האתה - ראג'ה יוגה" ועד "אופנים" היוגה הקבלית. מנהל יחד עם זוגתו את תוכנית "מגע אוהד" תוכנית לילדים המשלבת: יוגה, שיאצו ודמיון מודרך ופועלת כעשר שנים בגני ילדים ובתי ספר ברחבי הארץ מצד אחד, ומצד שני, תוכנית למבוגרים הפועלת כגישה הבאה להחזיר עטרה ליושנה - להזכיר למתרגלי היוגה את מה שנפוץ ומקובל מאוד בהודו - ידע בעיסוי כתמיכה לתרגול, ידע שכל מורה יוגה בהודו מיומן בו.
ליצירת קשר: 050-4636161 avi1964@bezeqint.net