חוק הביציות עבר בכנסת באמצע שנת 2010 ומשמעותו היא שהוא מתיר לכל אישה לתרום ביציות אם היא חפצה בכך, כל עוד היא אינה עוברת טיפולי פוריות והינה בין הגילאים 21-35. על פניו, החוק נשמע מאוד פשוט ליישום- כל אישה המעוניינת בכך יכולה לתרום על פי המגבלות בחוק, אך למעשה ניכר כי החוק מציב בעיות רבות.
לפי חוק הביציות כל תורמת צריכה למסור את פרטיה, והילדים שנוצרו מתרומתה יכולים לאחר גיל 18 לפנות אליה. החיוב למסור פרטים מזהים בעת תרומת ביציות עלול לגרום להפחתה משמעותית בכמות הפונות לתרומה כפי שארע בתחום של תרומת זרע . כאשר בארצות מערביות חוקק חוק שמי שתורם זרעל בנק הזרע חייב לתת את פרטיו, כמות התרומות פחתה בצורה משמעותית. האם המקרה לא יהיה דומה גם בכל הקשור לתרומת ביציות?
סיבה נוספת שעלולה להרתיע תורמות הוא תהליך מיון נוקשה. כל תורמת תצטרך לעבור ועדה הכוללת פסיכולוג, עובד סוציאלי, איש דת ונציג המדינה. בנוסף לכך, על מנת לשמר את כל הביציות יש צורך בתחזוק המאגר- תחזוק זה כרוך בעלויות רבות, שיגבו ככל הנראה מאותן נשים שיבקשו תרומת ביציות.
למרות הקושי ביישום החוק, יש בו חשיבות רבה. כיום תורמות ביציות הן נשים שעברו טיפולי פוריות ולאחר הטיפולים נותרו ביציות רבות שאינן בשימוש. צריך להבין שהביציות של נשים שעוברות טיפולי פוריות הן מראש פחות יעילות, ולכן החוק יכול לעודד הזרמה של ביציות פוריות לבנק מיוחד ולעזור לאנשים להקים משפחה חדשה .