איזכורים לשתייה כאקט חברתי מופיעים מראשית ימי ההיסטוריה:
במשתאות של המצרים הקדמונים לכבוד אוזיריס - אל האדמה והצומח המצרי (ואל המוות בהמשך), שם החלו לראשונה בייצור מאורגן של משקאות אלכוהוליים, בחגיגות דיוניסוס - אל היין והפוריות בתרבות יוון העתיקה, ובבכחנלים של תושבי רומא לכבוד בכחוס - אל היין הרומי. מסיבות שתיה אלה היו מעין פולחן, מסיבות פרטיות של קהל מוגדר בעל מכנה משותף, והמשתתפים בהן לא נשאובעלותההפקהוהשתייה,אלאבאו, חגגו, שתו עד אובדן חושים - והלכו.
הברים במאה ה- 8 לספירה
החלו להופיע באנגליה אכסניות, מעין תחנות רענון לעוברי האורח, אשר זכו בשם "בתי השיכר" (Ale Houses) בזכות תפקודם העיקרי: ייעודם המקורי היה אכסניה ללינה, אך בנוסף נהנו האורחים מאוכל חם ושתיה, הרבה שתיה - בירה אנגלית טרייה מעשה בעלי הבית להתפאר. כך נוסדו בתי השתיה הראשונים, שמעמדם הלך והתחזק בחיי היום יום של אנגליה, וניכר גם בימינו.
הברים בתחילת המאה ה- 14
עם תחילת תקופת הרנסנס באירופה, חל שיפור ברמת החיים, בעיקר בכלכלה ובתרבות. האוניברסיטאות הראשונות נפתחו, ומרצים וסטודנטים שנהגו לבוא בהן סגלו לעצמם הרגלי שתיה ב"טברנות" והווי של שירי הלל לשתיה, לנשים ולכסף. המפורסמים שבשירהם הם כתבי "קרמינה בורנה" המפורסמים (Carmina Burana Manuscripts).
בצרפת הופיע ה"קברט" (Cabaret), שהיה למעשה כינוי לבית קפה או בר מסעדה אשר סיפק גם מופעי בידור ראוותניים ללקוחותיו. בתחילה נתפסו הקברטים כמוקדי משיכה לשתיינים ולפושעים ומפעיליהם נחשבו למעסיקים המפוקפקים ביותר, אך עם הזמן התחבבו הקברטים על מעמדות הפועלים והעניים והפכו לחלק אינטגרלי מהווית חייהם, כתוספת וכתחליף לבית. בעיני לקוחותיו היה הקברט יותר ממקום שתיה, כי אם המרכז השכונתי למפגשים ולשיחות. במשך הזמן נזנחה תרבות הקברט בעיקר בשל המיסוי הגבוה שהוטל על המשקאות ונבע מרישוי הקברט ב- 1632 למטרת כיסוי הוצאות המלחמה עם ספרד (עד כ- 60% מס על משקאות בפאריס).
לא חלף זמן רב, וב- 1675 ה"גינגטות" (Guinguettes) החלו להופיע באיזורים הכפריים וזכו לפופולריות הולכת וגוברת, ככל שהמיסים על היין בערים הועלו. הגינגטות היו קברטים גדולי מימדים בעלי חצרות גדולות שהציעו מוסיקה, ריקודים ומשקאות - זולים בהשוואה לקברט הפאריסאי. הצמיחה העצומה בענף זה החלה לאחר 1750: המקומות היו עממים, פשוטים ורועשים, והאנשים רקדו בהם יחפים. על פי העצומות לעצרת הלאומית של צרפת ב- 1791 (אחרי המהפכה הצרפתית), הושם דגש על חשיבותה של הגינגטה לציבור, ובמיוחד על הצורך להירגע ולהנות בימי ראשון (היום החופשי בשבוע). בין היתר טענו, כי הגינגטה היא המקום היחיד בו יכולים העניים להנות, לחפש תעסוקה, לשתות ולאכול במחירים זולים ולהנות מסביבה חמה יותר מאשר בבתיהם - דבר שמסייע להם לעבור את החורפים הקרים ולהתגבר על דלותם לעת עתה. הטיב לתאר את האוירה פייטר ברויגל האב, מגדולי הציירים הפלמיים במאה ה- 16, בציורו "ריקוד הכפריים" (ר' תמונה * בעמ' הבא).
ברוסיה באותה תקופה נוהלו בתי השתיה על ידי המדינה והוגשו בהם כהילים בלבד, בעיקר וודקה כמובן.
ב- 1780 ייסדו תושבים ברחבי רוסיה באופן בלתי חוקי "קאבאקים" - בתי שתייה, בהם הגישו לראשונה "קבאס" (Kvas) - בירה קלה העשויה מלחם מותסס. כיום ניתן להשיג ברשתות הרוסיות בארץ קבאס נטול אלכוהול - מעין "בירה שחורה" קלה ובהירה.
לעוד מידע מומלץ ראו גם : קורס ברמנים