מתקני משחקים בגנים ציבוריים – חלק ג'

מתקני משחקים בגנים ציבוריים – חלק ג'

מקור המאמר: באדיבות אתר עריית ירושלים http://www.jerusalem.muni.il

האגף לשיפור פני העיר

בטיחות בסיום הקורס הוסמכו וקיבלו תעודה רק 15 משתתפים, היתר נכשלו במבחן המסכם או שלא ניגשו אליו. מכלל המשתתפים שהוסמכו יש 11 מנהלי אזורים בלבד. פרט להשתלמות זו לא עברו מנהלי האזורים הדרכות נוספות או ריענון מאז סיימם את ההכשרה.

פועלי הגינון אמורים להימצא מדי יום ביומו בגנים שהם מופקדים עליהם. מנהלי האזורים אחראים לגנים שבתחומם ותפקידם כולל גם עריכת בדיקה חזותית חודשית של מתקני המשחקים.

3.3 הביקורת בחנה דוגמאות לטופסי בדיקה חודשיים שמילאו בחודשים האחרונים כמה ממנהלי האזורים. אין במסמכים אלה כדי להעיד שעובדים אלה עורכים בדיקות שיטתיות מדי חודש בחודשו בכל המתקנים שבאחריותם הישירה, ואין הדוגמאות מעידות על כלל מנהלי האזורים.

במקצת מן הדוגמאות מציין מנהל האזור בהערות בטופס כי "המתקנים מיושנים והורכבו שלא בהתאם לתקן. הבדיקה היא פיזית וחזותית בלבד ולא התאמה לתקן."

במקרה אחר מילא מנהל האזור את הדוחות, וברובם המכריע ציין שהמתקנים נבדקו ונמצאו תקינים, על אף שהביקורת הייתה בחלק מהגנים ומצאה בהם ליקויים שונים. בדוחות לא צוין שם הבודק ותאריך הבדיקה.

במקרה נוסף ציין מנהל האזור בדוחותיו רק את הפעולות והתיקונים שבוצעו בפועל במתקנים שבאחריותו בלא לדווח על בדיקה חזותית כוללת בכל הגנים שבתחומו והמתקנים שבהם.

3.4 לדברי הנהלת מחלקת הגננות, לפי הנהוג כיום כשהפועלים מוצאים ליקוי במתקן משחקים במהלך עבודתם היומית הם מביאים זאת לידיעת מנהל האזור. אפשרות נוספת היא שמנהל האזור במסגרת נוכחותו בגנים מוצא ליקויים הדרושים תיקון. אם תיקון הליקוי הוא פשוט, הפועלים מתקנים אותו. אם נדרשים אמצעים שאינם ברשות מנהל האזור, הוא פונה לאחראי לאחזקת מתקנים וציוד טכני המתקן את הליקוי בסיוע עובדיו.

הביקורת מציינת כי האחראי לאחזקת מתקנים הוא מסגר מוסמך שהשתלם בקורס בטיחות מתקני משחקים (בדצמבר 1997) ובקורס נאמני בטיחות (בדצמבר 1998), אך העובדים הכפופים לו הם למעשה פועלי גנים שלא הוסמכו בנושא בטיחות מתקני משחקים ואף אינם מחזיקים בתעודות מקצועיות רשמיות (בתחום המסגרות לדוגמה) ועבודתם מתבססת על ניסיונם בשטח במשך השנים.

האחראי לאחזקת המתקנים מדווח אחת לחודש על פעולות יחידתו בגנים השונים במהלך אותו חודש. מדוחות אלה לא ניתן לדעת מי איתר את הליקוי ומה הוא פרק הזמן שחלף בין הדיווח על הליקוי לבין ביצוע התיקון.

3.5 אף שבמהלך השנים האחרונות הותקנו מתקני משחקים חדשים ברחבי העיר, לא הועברו לידי מחלקת הגננות הוראות מפורטות של היצרנים (מעבר להוראות כלליות) לתחזוקה השוטפת של המתקנים הספציפיים שהותקנו, למרות דרישות התקן (חלק 1 סעיף 7).

3.6 נמצא כי אין נוהל עירוני או נוהל פנימי כלשהו המתייחס לבדיקת בטיחות מתקני משחקים. עוד בשנת 1994 העלה מתאם פעולות הבטיחות בעירייה את הצורך בדבר כתיבת נוהלי בטיחות המתייחסים לתכנון המתקנים, להקמתם, לתחזוקתם השוטפת ולהסרתם במידת הצורך.

ב-19.1.97 מינה מנהל אגף שפ"ע צוות (שבראשו עמד הממונה על הגנים) שתפקידיו היו בין השאר גיבוש תהליכי עבודה חדשים בכל הקשור לאחזקת מתקני משחקים וגיבוש נוהלי עבודה והטמעתם במחלקת הגננות. הצוות התבקש להגיש את המלצותיו עד ל-20.2.97.

כאמור, עד למועד סיום הביקורת לא קיימים בעירייה נהלים כאלה.

3.7 בדיקה תקופתית

הממונה על התקינה במשרד התעשייה והמסחר יוזם מתוקף סמכותו מכוח חוק התקנים התשי"ג-1953, בדיקות התאמת מתקני משחקים בגנים ציבוריים ברשויות מקומיות לדרישות התקן. בשנת 1999 ערך המשרד באמצעות מכון התקנים בדיקה בשלושה גנים בעיר. בשנת 2000 נבדקו שלושה גנים אחרים ובשנת 2001 לא התקיימו בדיקות כאלה.

על פי התקן חובה לבדוק כל מתקן לפחות אחת לשנה בדיקה תקופתית על ידי מעבדה מאושרת.

נמצא כי פרט לששת הגנים (גן המפלצת בקריית יובל, גן השבלול וגן הקיפוד ברמות והגנים הציבוריים ברחובות השומר, אפרתה וקיבוץ גלויות) שבהם נערכה בדיקה ביזמת המשרד ובמימונו, לא נערכו בשלוש השנים האחרונות בדיקות תקופתיות בכל הגנים הרבים הנוספים הפזורים ברחבי העיר, וכי העירייה לא יזמה בדיקה מעין זו מעולם. הנימוק לכך הוא בעלותן הגבוהה של הבדיקות.

במכתב לוואי לדוחות הבדיקה לשנת 2000 שהפנה הממונה על התקינה ב-22.11.00 אל ראש העירייה, הוא ציין כי הליקויים שהודגשו בדוחות הבדיקה הקודמים (משנים 1997-1999) לגבי המתקנים המפוסלים (המפלצת, השבלול והקיפוד) עדיין לא סולקו. הוא הדגיש את חומרת הממצאים העומדים בניגוד לתקן, בשעה שהמשתמשים במתקנים המסוכנים הם ילדים.

בכל ששת דוחות הבדיקה שיזם הממונה על התקינה נמצא כי אין המתקנים מתאימים לדרישות התקן בחלק מן הסעיפים שבהם נבדקו. פרט לדוח אחד, העיר מכון התקנים כי עקב הפגמים הקריטיים שנמצאו, המתקנים מסוכנים לשימוש ועל בעלי המתקנים למנוע את הפעלתם עד לתיקונם.

סעיף 4.3 בחלק 4 של התקן קובע כי לאחר ביצוע התיקונים ייבדק המתקן בבדיקה חוזרת ותינתן תעודה המעידה על תקינותו. הביקורת העלתה כי לאחר ביצוע התיקונים (באופן חלקי) בגנים לא נבדקו המתקנים שנית על ידי מכון התקנים ולא ניתנו אישורי תקינות למתקנים (גם מתנפחים צריכים אישור מכון התקנים, אחרת לא ניתן להשתמש במתנפחים).

הערות הביקורת

1. הביקורת מתריעה על הסכנה הטמונה בשימוש במתקנים שלא נבדקו ביסודיות, נוסף על העובדה שאי ביצוע הבדיקות כנדרש נוגד את החוק. הביקורת סבורה שעל אף העלות הגבוהה הנדרשת לביצוען ולתיקון כל הליקויים שאותרו, יש להקצות לכך את המשאבים הנדרשים. הטענה על חוסר בתקציב אינה רלוונטית לגבי האחריות הפלילית, ואם חלילה יקרה אסון תידרש העירייה להוצאות בהיקף כספי גבוה בהרבה מעלות הפיקוח והתיקונים.

2. עד למועד סיום הביקורת לא קיימים בעירייה נהלים כלשהם המתייחסים לבדיקת בטיחות מתקני משחקים ולתחזוקתם השוטפת, ופעילות מחלקת הגננות נעשית שלא מתוך הנחיות ברורות ואחידות. כל זאת למרות שהצורך בנהלים כאלה עלה כבר לפני שנים.

יש להכין ולהפיץ נהלים פנימיים לגבי בדיקות בטיחות מתקני משחקים שבתחום אחריות העירייה ולוודא שאכן פועלים בהתאם לנהלים אלה. בכל מקרה, היעדר נהלים מפורטים לא פתר את העירייה מהחובה לעשות את הנדרש בתחום זה.

יש לקבוע תכנית עבודה שנתית ולנהל רישום לצורך פיקוח ומעקב נאותים אחר ביצוע הטיפול בליקויי הבטיחות.

3. הביקורת ממליצה שכל מנהלי האזורים ללא יוצא מן הכלל ועובדי היחידה לאחזקת מתקנים יוכשרו ויוסמכו בנושא בטיחות מתקני משחקים ויעברו מפעם לפעם ריענונים שיכללו את העדכונים האחרונים בתקן. לדעת הביקורת, חשיבות הנושא, המספר הרב של הגנים בירושלים והמתקנים שבהם מצדיקים מינוי גורם (ממונה בטיחות) באגף שפ"ע שיעסוק בנושא בטיחות גנים ציבוריים באופן מקצועי.

לחלופין יש לשקול את האפשרות להכשרת עובד מתאים ממחלקת הגננות ולהסמכתו לביצוע בדיקות תקופתיות. הכשרה מעין זו יכולה ודאי לסייע לגוף גדול כמו העירייה שבאחריותה מתקנים כה רבים, למרות העובדה שהכשרה זו לא תפתור את העירייה מהצורך לפנות לגורם חיצוני ניטרלי לשם ביצוע הבדיקות האלה מדי שנה.

4. ככלל, דוחות הבדיקה של מנהלי האזורים לוקים בחסר, ובמקרים מסוימים הם גם חסרי משמעות. ייתכן שהדבר נובע מרמת מקצועיותם של האחראים ו/או מחוסר מודעותם לחשיבות העניין ולמשמעויותיו. הדוחות שראתה הביקורת אינם משקפים תמונה נכונה של המציאות בשטח ואינם מהווים תיעוד אמין.