"אבא", שמעתי את קול בנו של הספר בוקע מן הסקייפ המותקן במחשב במספרה, "פינית מקום למדפסת החדשה שלי בחדר", הוסיף. האב המודאג החל בחישובים ראשוניים בנוסח "כמה זה יעלה לי", אבל אני כבר חישבתי ששתי קליינטיות כמוני בשבוע כבר מכסות לו את ההוצאה. מצד שני, לא יכולתי שלא לתהות למה ילד בן עשר מחזיק ב מדפסת לייזר משוכללת בחדרו, לצד המחשב היוקרתי וכל שאר פיתוח העידן הטכנולוגי למתקדמים, ואילו אני- עדיין כותבת בדיו. לא ב מדפסת דיו, כי אם בעט דיו נובע, אם שאלתם את עצמכם. דור אחר, השבתי לעצמי, כאשר אני הייתי בגילו (פעם, מזמן) החזקת מחשב ביתי הייתה נחלתם של עשירי ישראל, ומי בכלל חשב על מדפסת, מכונת צילום , או אפילו פקס. היום לכל משפחה במדינה יש לפחות שני מחשבים, ומדפסת אחת שמשלבת את כל הפעולות שציינתי לעיל, ובמקום לצאת לשחק תופסת בחצר עם חברים, הם תופסים "לייקים" עבור העלאת סרטונים של אחרים שיוצאים מפתח ביתם, ביו טיוב. "זה לא עסק יקר להחזיק מדפסת בחדר של ילד בן עשר?", הפתעתי אפילו את עצמי למשמע שאלתי, הספר הסביר שמדפסת לייזר ומדפסות בכלל כבר לא יקרות כפי שאני בטח חושבת, ונמכרות בשוק הקמעונאי במחיר שווה נפש. גם עלות אחזקה וטיפול במדפסת, כגון דיו וטיונר, דפי A4 וכיוצא בזה, הפכו לחסכוניים יותר, ואפילו ידידותיים יותר למשתמש, גם לאלו שלא מבינים יותר מלחיצת כפתור של ON OFF ובמחירים של היום, לדברי הספר המקצועי, כבר אין טעם לרכוש אפילו מדפסות יד שנייה, פחות משתלם, מתוחכם ואפילו חסכוני לקנות חדש, באחריות.
טוב, הרהרתי לתומי, כנראה שאני צריכה להתעדכן, ככלות הכל, מי לא היה רוצה להתהדר במדפסת חדישה בחדר העבודה הביתי?