חג השבועות: אני שואל, משמע אני יהודי

חג השבועות: אני שואל, משמע אני יהודי / מוטי לקסמן, תשס"ט

אב ובנו מטיילים. שואל הבן: אבא למה השמש שוקעת במערב? עונה האבא: וואללה לא יודע. שואל הבן: איך זה שהציפור יכולה לעוף? האבא: וואלה לא יודע.

ממשיך לשאול הבן: ולמה למכונית יש ארבעה גלגלים?

ולמה? ולמה? ולמה?

הבן לא קיבל תשובה, אז הוא שואל: אבא אני מקווה שאני לא מטריד אותך עם כל השאלות שלי?  עונה לו האבא: להיפך בני, אם לא תשאל איך תדע? [1].

מה הקשר בין סיפור זה לחג השבועות?

חג השבועות הוא חג מתן תורה, והתורה היא הבסיס לעם היהודי. ניתן לומר, שעם קבלת התורה החל להתגבש עם ישראל, שאחר-כך נקרא יהודים [2].

חג השבועות, חג מתן-תורה, מזמן לנו עת הולמת לדון במשמעות להיות יהודי.

באופן רשמי, נקבע לפי ההלכה: יהודי הוא "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, ואינו בן דת אחרת" [3], האומנם?

הרמב"ן, למשל, בהדריכו את בנו לחיים יהודיים, כותב, בין השאר: "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת, לכל אדם ובכל עת, ובזה תנצל מן הכעס שהיא מידה רעה להחטיא בני אדם [4].

הרב שמחה רוט כותב: "החטא הגדול ביותר ביהדות הוא אי-ידיעה [...] אין אדם מסוגל לקיים את המצוות כדבעי אם אינו מכיר אותן או איננו מבין אותן" [5]. לעומתם קובע השופט העליון חיים כהן: "כל יהודי רשאי לבנות לו את יהדותו" [6]. במלים אחרות, המוצא בלבד אינו מתאר ובעיקר אינו ממצה את המשמעות – להיות יהודי.

ניסיון כן לתאר באופן מקיף את המשמעות או עדיף לומר המשמעויות של להיות יהודי מחייב דיון נרחב ומקיף, מה שלא ניתן בפרסום הנוכחי. אי-לכך, נתמקד בהיבט אחד בלבד, מתוך רבים,  כדי לציין מה זה להיות יהודי.

ההיבט שנדון בו הוא שאילת שאלות, היבט שהפילוסוף דרידה ראה בו את העיקר: "במובן מסוים הוא [דרידה] ראה [...] ביהודי השואל שאלות והעונה על כל שאלה בשאלה נוספת ואינסופית את מהות היהדות" [7].

מה פירוש לשאול?

כמו שראינו בסיפור העממי של ראשית המאמר הזה: שאילה היא מקור לידיעה; היא גם בסיס לנקיטת עמדה ומניע להתנהגות מושכלת. כך גם בכל תהליך למידה משמעותית.

לא במקרה קובעת התורה: "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם" [8]. הרי ניתן להסביר את "הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים" גם ללא שאילה. אבל, שמיעה ללא מניע של סקרנות ללא דחף של רצון לא תעורר התרחשות למידה אמיתית ובוודאי לא הפנמה.

בשאילה אין כוונתנו לכפור בעיקר. המטרה בשאילה אינה כדי לא לעשות. להיפך, צריך לשאול כדי למצוא את הדרך לחיות כיהודי גאה בכנות ובשלמות עם העצמי.

אברהם היה מאמין גדול, אבל הוא לא היסס לשאול את אלוהים "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" [9], אלוהים הקשיב והשיב. משה, גדול המנהיגים והנביאים, אינו נרתע ושואל בתוקף את אלוהים: "לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה" [10], ואלוהים נענה וחוזר בו: "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" [11].

גם קהלת ואיוב שואלים שאלות לרוב, כדי להבין טוב יותר את הנהגה האלוהית של העולם ושל החברה. לא רק במקרא גם בספרות היהודית שלאחר חתימת המקרא אנו מוצאים גם פסקי הלכה רבים שהינם תולדה של שאלה. כך, המושג שו"ת היה נפוץ מאוד בתרבות היהודית: יהודים היו מפנים שאלות אל רבנים או ברי-אוריין אחרים והללו היו משיבים ומכנסים לקט שו"ת לכדי ספרי הלכה ומורי דרך.

שאילה אף-פעם לא הרתיעה את היהדות, אפילו מחלוקות עיוניות והלכתיות נתפסו כלגיטימיות. אחת המחלוקות הידועות ביותר היא המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל. מחלוקת זו הייתה כל-כך עמוקה  עד שהיה חשש לפילוג: "משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן - רבו מחלוקת בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות" [12].

החכמים הטיפו להמשך קיום ביחד. חיים במחלוקת ללא הסתרת המחלוקת, אבל עם קביעת דרך להתנהלות בחיים: "אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן" [13].

התורה, שנתנה בחג השבועות, מצווה אותנו: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת [...] כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה" [14].

אבל, "באור פניך נתת לנו ה' אלהינו תורת חיים אהבה וחסד צדקה ורחמים" [15]. אחת הדרכים המשמעותיות ביותר לממש את תורת החיים היא לחקור ולשאול ולא לקבל הנחות ועמדות רק מתוך ציות לסמכות באופן עיוור. רק שאילה מתמדת היא המקור גם המניע להתפתחות, להתחדשות ולהתאמה של התורה לחיי היהודי.

כך שרה ברברה סטרייסנד [Barbra Streisand] בסרט "ינטל בחור ישיבה": כל בוקר אני מקדמת / באלפי שאלות שבי / לגלות את הסיבה ואת ההיגיון / בעולם שאלוהים ברא. / למה לציפור כנפיים? / האם לא כדי לשבח את הרקיע / עם כל שיר שעולה מגרונה?

מה נכון וראוי / ומה מטעה ושגוי? / איה מקומי / בתבנית העולם?

ולמה יש עיניים שרואות / וזרועות שמשיגות / אם-לא  כדי לגלות / מה מעבר? / אם-לא הרעב לגלות ולהבין הכל? / לשם-מה נשמה? / למה כנפיים אם לא כדי לעוף? / ואמור לי / תבונה למה יש / אם-לא כדי לשאול "למה, מדוע"? [16].

חבר שקרא את דברי העיר בצדק: לשאול שאלות זו מידה טובה לכל אדם שנברא בצלם. נכון, ואני מוסיף, יהודי ששואל אינו מגביל התעניינותו רק לעמו אלא גם לבני אנוש כולם. עמוס הנביא טען באופן ברור: "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה'" [17].

וכנראה אין זה מקרה עיוור שהמצווה שחוזרת על עצמה מספר הפעמים הרב ביותר, בנוסח זה או אחר במקרא  היא מצוות אהבת הגר. שלושים ושש פעמים, יותר משבת, כשרות וכ' [18].

האם יש חג יותר מתאים להיזכר בכך מאשר, חג השבועות, חג מתן תורה לישראל וגם חגה של רות המואבייה שנתקבלה לעם ישראל?

על-כן, בחג מתן תורה נאמר, באמונה רבה: יהודי הוא אדם פקוח-עיניים, זקוף-אוזניים ובעל חשיבה פתוחה השואל ואינו חדל משאילה כדי להבין וגם כדי לבחון אי-נחת ערכית ואנושית במטרה לחיות חיים יהודיים גאים וערכיים בכוונה ובלב שלם.

בברכה לחג שבועות שמח

ומלא אור, גם בלב

הארות ומראה מקום

[1] לסיפור עממי זה גרסאות רבות בחרנו באחת.

[2] אמנם במקרא מופיע הכינוי יהודי או יהודים לציון לאום מספר פעמים: "בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם אֶת אֵילַת לַאֲרָם וַיְנַשֵּׁל אֶת הַיְהוּדִים מֵאֵילוֹת וַאֲדוֹמִים בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (מל"ב טז, ו), ניתן להבין פסוק זה כמציין את אנשי יהודה. ציון אתני במילה יהודי מחוץ לארץ ישראל מופיע בירמיהו: "הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ אֶל כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם הַיֹּשְׁבִים בְּמִגְדֹּל וּבְתַחְפַּנְחֵס וּבְנֹף וּבְאֶרֶץ פַּתְרוֹס לֵאמֹר" (ירמיהו מד, א), ובמגילת אסתר: "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ" אסתר י, ג). ואכן, "יהודי קיבל את המשמעות של בן לעם ישראל בתקופה שלאחר הגלות. במקור הוא נגזר משם הממלכה יהודה, והתייחס לכל תושבי יהודה, ללא קשר לשיוכם השבטי. זהו ייחוס אתני, ומשמש לתאר את מרדכי" (אדל ברלין, מגילת אסתר, מקרא לישראל, עמ' 81). "המילה 'יהודי' מציינת במקורה מי שמוצאו משבט יהודה. אחרי גלות עשרת השבטים, ובמיוחד בתקופת בית שני, הפך התואר 'יהודי' למונח אתני, היינו: שם כולל לבני ישראל" (מיכאל הלצר מגילת רות, עולם התנך, עמ' 238). [לשתי המובאות האחרונות הגעתי לאחר הפנייתו של ד"ר איציק פלג].

[3] תיקון חוק השבות, התש"י-1950.

[4] אגרת הרמב''ן  לבנו.

[5] הרב שמחה רוט, אבות 75 באתר http://heb.bmv.org.il

[6] חיים כהן, להיות יהודי, תל אביב 2006, עמ' 219.

[7] פול אלבהר ואפרים מאיר_, "להתפלסף, משמע ללמוד למות", הארץ תרבות וספרות 22/10/04.

[8] דברים ו, כ.

[9] בראשית יח, כה₂,

[10] שמות לב, יא–יב.

[11] שם, יד.

[12] בבלי, סוטה מז, ב.

[13] בבלי, עירובין יג, ב.

[14] דברים יב, א.

[15] סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר תפילה.

[16] תרגום חופשי של

Music: Michel Legrand, Lyrics: Alan and Marilyn Bergman, Premiere: 1983
"There’s not a morning I begin without / A thousand questions running through my mind, / That I don’t try to find the reason and the logic / In the world that God designed. / The reason why / a bird was given wings, / If not to fly and praise the sky
With every song it sings. / What’s right or wrong, / Where I belong / Within the scheme of things...
And why have eyes that see / And arms that reach / Unless you’re meant to know
There’s something more? / If not to hunger for the meaning of it all, / Then tell me what a soul is for?
Why have the wings / Unless you’re meant to fly?
And tell me please, why have a mind / If not to question why?"

[17] עמוס ט, ז.

[18] על-פי יעקוב (ג'קי) לוי. 1999. מדרש ביתי: הכדור הוא עגול, פרשת וזאת הברכה. ידיעות אחרונות 1/10/99.