הקוונטים, יקומים מקבילים, הזיכרון האנושי, סיבתיות, חלומות, ניסים, תודעת על, טוב אמיתי, אמת יוצרת סבל 1

שאלה: מה זה סופר פוזיציה?

אליעד: סופר פוזיציה אומרת, ריבוי מקומות, כאילו כול דבר נמצא באין סוף מקומות, עד שאתה רואה אותו. יש תיאוריה מדעית שאומרת שכול הדברים נמצאים בסופר פוזיציה עד שמישהו מסתכל עליהם ואז הם קורסים למקומם. מה הכוונה? למשל את רואה פה קיר, כשאת רואה קיר את רואה בזמן ובמקום הזה רק קיר, את לא רואה פה עוד דברים, אבל התורה המדעית הזאת אומרת שכשאת לא מסתכלת לשם יש שם את כול הדברים, וכשאת מסתכלת לשם יש שם קיר, הבנת? זה גם מתחבר למה ששאלת פעם שעברה על הזמן, מי אמר שהוא נוצר כול פעם מחדש.

הרעיון אומר שהאדם בכול רגע יכול לחשוב רק על זמן ומקום אחד, אתה לא יכול בו זמנית להסתכל על שתי מקומות למשל אתה מסתכל ימינה אתה רואה קיר, וכשלא תסתכל ישאלו אותך מה יש מימינך תגיד קיר אבל תגיד בגלל הזיכרון שלך, התורה המדעית הזאת אומרת שרק היכן שאתה מסתכל יש את מה שאתה מסתכל, ויש לך זיכרון שבשאר המקומות יש עוד דברים. אבל שתדע, שמצד האמת כאשר אתה לא מסתכל לשם, אין שם קיר, אין שם שום דבר מוגדר, יש שם את כול הדברים בו זמנית.

דמייני למשל קיר, פיל, מטוס, שימי את כול הדברים ביחד, מה קבלת? שום דבר, נכון? דמייני פיל ואין פיל, קיר ואין קיר, שימי את כול הווריאציות כולם ביחד, מה קבלת? כלום, לא קבלת משהו מוגדר. קבלת הכול ולא כלום באותו מקום. הרעיון הוא שלמציאות יש פוטנציאל אין סופי, והברירת מחדל שלה, והמצב הטבעי שלה הוא שכול הדברים נמצאים במצב האין סופי שלהם, במצב הלא מוגדר. זוהי למעשה התורה הקוונטית.

הרעיון של הקריסה הקוונטית אומר שאתה גם משנה את העבר, כשאתה רואה עכשיו משהו הוא גם נוצר בעבר. אני אתן לך דוגמא, למשל יש כאן קיר, ואני אומר לך שעד שלא הסתכלת לא היה פה קיר, אם אנחנו אומרים שהקיר נוצר עכשיו, אז איך הוא נוצר עכשיו? היה צריך לקרות משהו בעבר כדי שהוא יוצר, אז מה שהם טוענים שהתצפית של האדם בהווה יוצרת את האירועים בעבר, זה מה שהסברתי לך שגם העבר נוצר עכשיו. עכשיו את למשל מסתכלת על אימא שלך, את אומרת זאת אימא שלי, עכשיו נוצרה המציאות הקודמת שיצרה את אימא שלך עכשיו. כרגע נוצרה בך תודעה שיש בה זיכרון של העבר.

שאלה: מה זה עבר?

אליעד: עבר זוהי בסך בכול תמונה שיש לך בראש, שאת חווה זמן אחר לגביה. למשל אדם אומר אתמול קרה לי ככה, מה זה? זוהי תמונה שיש לך כרגע בראש. למשל באמנות יש ציורים עם עומק, הציור שטוח אבל הוא נראה תלת מימדי, למשל נקודה מסוימת נראית קרובה והשנייה רחוקה, אבל זה אותו מרחק. אותו דבר גם במרחב של הזמן, האתמול, היום והמחר והמחרתיים הם אותו זמן אבל אתה חווה רק מרחק אחר מהתמונה. זוהי רק חוויה, איך אתה חווה את התמונה.

שאלה: איך זה יכול להיות שכול פעם שאני מסתכל אני רואה קיר? ואיך זה יכול להיות שכול האנשים רואים את אותה מציאות?

אליעד: יש כאן שתי תשובות, התשובה הראשונה אומרת שיש כאן אין סוף אפשרויות, ואתה זה רק אחד מהאפשרויות, ויש אולי עולם אחר שכאשר מישהו מסתכל הוא רואה דברים שונים, זה עניין של הסתברות. אבל אני אתן לך תשובה אחרת, למה אני רואה תמיד מאחורי קיר? אבל זה לא נכון, זה בגלל שנוצר לך זיכרון רציף, יכול להיות שכול הפעמים הקודמות לא היה קיר, אבל כעת נוצר לך זיכרון שתמיד שכשהסתכלת אחורה נוצר לך קיר. הכול נוצר באותו רגע. אדם אומר שתמיד שכשהסתכלתי אחורה ראיתי קיר, אבל זה לא נכון, כי הזיכרון של העבר גם נוצר עכשיו. זה אומר שאתה לא באמת יכול להוכיח שברגעים הקודמים אתה ראית קיר.

למה זה חשוב להבין את מה שאני אומר? יש כאן עניין עם חווית הזמן, האדם מניח הנחות, הולך ברחוב ורואה את הבית וחושב שאתמול גם ראה אותו, אבל זה כרגע נוצר לך בתודעה, שאומרת לך שכרגע יש פה בית ושגם אתמול ראית את זה, אבל זה שאתה זוכר שאתמול ראית אותו, זה נוצר עכשיו, עכשיו נוצר שאתמול ראית את זה, אין פה רצף זה רק דמיון.

עכשיו שאלת גם, איך זה שכולם רואים את אותו הדבר, והתשובה היא שזה לא נכון שכולם רואים אותו דבר. גם כאן אפשר לתת שתי תשובות שהראשונה זה הסתברותית. זה לא נכון שכולם רואים אותו דבר, זה רק בעולם שלך שכולם רואים אותו הדבר. אתה מבחינתך אומר כולנו מסתכלים ורואים שולחן, אבל זה לא, אתה רואה אנשים שרואים שולחן. אתה אדם, נכון? ויש לך תודעה? כן, אתה יודע שיש לך תודעה? כן, אתה אומר אני קיים, ההוא למשל דומם, וההוא למשל אדם, אבל תתרכז היטב, איך אתה יודע שזה אדם? אולי זה רובוטים שרק נראים כמו בני אדם? מה אני בא לאמור? אתה אומר אבל הם דומים לי, הן נמצאים באותו גוף כמוני, אז כנראה שגם להם יש תודעה כמוני, כאילו מה? זאת ההוכחה שלך? האם בגלל שהם מדברים כמוך זה אומר שיש להם תודעה כמוך?

אתה למעשה שואל איך זה שכולנו רואים את אותו שולחן, אבל אני אומר לך שגם אנחנו סוג של שולחן לגביך. זה שאתה חושב שכולנו חושבים כמוך, זה למעשה נוצר עבורך. אנחנו קיימים במחשבה שלך. מבחינה אובייקטיבית אתה לא יכול להוכיח אם אני קיים או לא, אתה יכול להוכיח שאתה חושב שאני קיים. אתה לא יודע אם אני באמת קיים.

דוגמא, למשל אתה חולם חלום, ובחלום את רואה שולחן, אבל בחלום השולחן לא באמת נמצא שם, היכן נמצא השולחן? בשום מקום, כי המקום של החלום בכלל לא קיים. עכשיו, כל מי שנמצא בחלום רואה שולחן, אבל זה לא נכון, כי בחלום שלך כולם רואים שולחן, אבל זה חלום שלך, האנשים האלה בכלל לא קיימים.

שאלה: זה הזכיר לי משהו שהגעתי לכאן. אני, מי שזה לא יהיה, יוצר את המציאות בעצם הנוכחות שלי, כמו שהתמונה הזאת יוצרת את המציאות של עצמה, זה לא מבחינה שאני עושה את זה אקטיבי, תוך כדי זה שאני קיים, המציאות נוצרת איך שהוא עבורי.

אליעד: כולל הכול, עבר, הווה, רצונות הכול הכול. זה כמו שאתה בתוך חלום לדוגמא, הדבר היחיד שבאמת קיים במירכאות זה החולם. בחלום יש הרבה אנשים שעושים הרבה פעולות אבל למעשה הם לא באמת קיימים. מי הבין? אני רוצה לציין משהו, התכלית זה לא לדבר, אבל אם לא הבנת עדיף שתגיד לא הבנתי או שתגיד מה הבנת, כי האדם לא יכול לרמות, אם לא הבנת בסוף אתה סובל, כי המציאות למי שלא מבין נותנת זבנג, לכן רצוי להבין.

שאלה: למשל דוגמא, אנחנו כולנו רואים את הצבע האדום אבל במציאות מי אומר שכולם רואים אותו דבר, אותו צבע? הוא קורא לזה אדום, אבל האם אני יודעת שזה באמת אותו אדום כמו שאני רואה.

אליעד: אני אסביר את מה שהיא אמרה, בקשר לנושא של צבעים, כולנו מסכימים שזה צבע שחור, אבל זה לא אומר שכולנו רואים את זה בצבע שחור, יכול להיות שכול אחד רואה את השחור שלו אחרת, אולי אתה רואה שחור כמו שאני רואה צהוב, אבל בגלל שאנו חיים באותו עולם, הסכמנו שלזה קוראים שחור. לצבע הצהוב אתה בטוח שהוא שחור ואני לשחור בטוח שהוא צהוב. זאת אומרת שכול אחד חווה משהו אחר, אבל יש הסכמה.

הדבר הוודאי היחיד שקיים לאדם זה הוא עצמו, מישהו יכול להוכיח שבאמת יש כאן שולחן? יש כאן שולחן?

שאלה: כן, אני רואה אותו

אליעד: האם מבחינה אובייקטיבית יש כאן שולחן?

שאלה: לא זאת חוויה אישית.

אליעד: יפה, זאת חוויה אישית. נגיד שגם הוא רואה שיש פה שולחן, האם אתה מבין שזה שהוא רואה שיש פה שולחן, מנקודת המבט שלך, זוהי חוויה אישית שלך שהוא אומר שיש פה שולחן? גם זה שהוא אומר שיש פה שולחן זוהי חוויה אישית שלך. האם הבנת?

שאלה: הבנתי שבסופו של דבר החוויה שלהם היא החוויה שלי.

אליעד: למעשה כאשר נדמה לנו שכולנו רואים אותו דבר, זה גורם למציאות להראות יותר אמיתית. אבל למעשה אתה רואה פה שולחן, ואתה רואה פה מישהו שרואה פה שולחן. הכול זה בתוך המוח שלנו. זה כמו חלום לכול דבר ועניין. הרעיון הוא שאני רוצה להחליש את הכוח של החוויה הממשית של המציאות.

שאלה: למה?

אליעד: להבין את האמת קודם כול, ומה יצא לך מזה זה סיפור אחר. שלא תאחז בתמונה החיצונית.

האדם חווה שולחן, אז פה אנחנו מסכימים שהשולחן נמצא במחשבה של האדם, האדם חושב את השולחן, אם הוא לא היה חושב את השולחן, השולחן לא היה קיים התודעה שלו. זאת אומרת שהשולחן הוא פחות ממשי, הוא לא ממשי, אתה חושב אותו, זה סוג של מחשבה. המחשבה שלך מחברת אותך לשולחן.

מה ההבנה הזאת גורמת לך? להבין שהשולחן הוא פחות ממשי בשבילך. כי אם אתה עוצם עיניים ומדמיין שולחן או נוגע בשולחן זה למעשה אותו דבר. אבל עדיין הממשות של השולחן חזקה בתודעה שלך, למה? כי אתה אומר שכולם חושבים שיש כאן שולחן, אולי אני רק מדמיין, אבל למעשה כולם כאן מדמיינים, אז איך אני מפרק את הממשות של השולחן? שאני מחזיר את הכול אליך, שאני אומר לך שכול המציאות כולה היא רק בדמיון שלך. למעשה כול העבר ההווה והעתיד זה הכול בתוכך.

שאלה: אבל אם אנסה לעבור דרך קיר לא אצליח.

אליעד: אני לא מתווכח איתך שבעולם שלך אתה לא יכול לעבור דרך קיר, אני מסכים איתך על הכול, אני רק מדבר מההיבט של, האם כולם רואים את השולחן? התשובה, אתה רואה שכולם רואים שולחן, אבל אין לך שום דרך בעולם לדעת, האם ישנם עוד ישויות כמוך או לא.

שאלה: למעשה מה שאני חווה או רואה, זה בכלל משהו שרץ לי בראש.

אליעד: ואתה למעשה מפתח מערכות יחסים עם דמויות בתוך הראש שלך, ורב איתם וכועס עליהם, ואתה בטוח שמישהו פגע בך וכו'. הכול זה בעולם שלך.

עכשיו למה לאנשים קשה להבין את זה? כי זה מפרק להם את מערכות היחסים הרגשיות שלהם ברובד מסוים. אם אתה יודע שהכול נוצר בראשי עכשיו, וגם אני נוצרתי עכשיו, אז לא תהיה קשור לכלום. למעשה אתה נוצר עכשיו עם חוויה שנוצרת בעבר. אתה מבחינתך לא יכול להוכיח שהיית ברגע הקודם, ברגע הזה יש לך את החוויה שהיית אתמול.

למציאות יש פוטנציאל אין סופי, ורמת הקושי ליצור עולם כזה או עולם ריק מכול דבר זוהי אותה רמת קושי. מנקודת מבט של פוטנציאל אין סופי, ליצור עולם של ריק, ועולם שאחרי 14 אלף שנה מתפתחים בו חיים זה היינו אך, כי זאת רק תמונה.

אחד הדברים שאני הכי אוהב, זה דרופי, דמות בתום וג'רי, שהוא המצייר את הסצנות של תום וג'רי, הוא נגש ללוח ומתחיל לשרטט הרבה קווים ומספרים ומעביר צבע ואז נוצר עולם, ואז הוא אומר, אתם חושבים שזה קל? ואז הוא מוסיף, זה הרבה יותר קל ממה שזה נראה. למה זה עוד יותר קל? איך זה מתחבר? אמרנו שזה קל ליצור את העולם, למה? כי מצד האמת הכול אחד, אין בכלל שינוי. אנחנו אומרים כמה קשה ליצור את כול העולם בבת אחת, אבל אם יש לנו יכולות אז אפשר לעשות הכול, אז נחווה את בריאת העולם כטיפה מאמץ, למה? כי אנחנו חווים את זה כשינוי, שמכלום נהיה משהו, אבל אם נבין שמצד האמת אין שום שינוי ומצד האמת הכול אחד, אז יש אפס אחוז מאמץ, כי למעשה זה אפילו לא נעשה.

רבי נחמן בליקוטי מוהרן מדבר על הנושא של השתדלות, והוא אומר, שאם יש לאדם הבנה בשלמות אז הוא לא צריך לעשות שום השתדלות, ואפילו גם דברים הכרחיים, הם גם יעשו על ידי אחרים. הוא מדבר על דרגה שאתה באפס אחוז מאמץ, לא שצריך לעשות קצת, לא צריך לעשות שום דבר. ואז נשאלת השאלה איך אתה יכול להיות במצב שאתה לא עושה שום דבר? אפילו הוא היה אוכל ושותה, אבל הוא אומר, לא, לא צריך לעשות שום דבר, הכוונה שתבין שמנקודת המבט של אלוהים, הוא לא עושה שום דבר, אתה בשכל שלך נדמה לך שיש משהו שעושה את העולם, ואם אתה מספיק טיפש אתה חושב שצריך 14 מיליארד שנה כדי לעשות את מה שיש פה, אבל אם אתה מבין, אתה מבין שרק מהצד שלך יש פה הבדל בין לפני ואחרי.

אנחנו בתפיסה שלנו חווים הבדל בין היש לאין, יש זה דבר אחד והאין זה הניגוד שלו. התודעה של אדם חווה הבדל בין היש לאין, ואז ממילא היש מתהווה מהאין, אז אתה אומר יש לנו אין שמתהווה ליש, אבל אנו חווים קושי, איך מכלום נוצר משהו? אבל מי שמתעמק יותר מבין שמצד האמת האובייקטיבית אין הבדל בין יש לאין, בין הכלום ללא כלום אין בכלל הבדל, בתפיסת יקום כזאת אין בכלל טעם לדבר על יצירת עולם, כי יצירת עולם פירושו שינוי מאין ליש.

רק כאשר האדם נמצא בתודעה שהוא מבדיל בין יש לאין, אז עולה בתוכו שאלה של זמן ומקום, כי זמן ומקום זה שינוי. אם האדם לאן שהוא היה מסתכל, הוא היה חווה את אותה מציאות, אז לא הייתה לו תפיסת מקום. אתה יכול לחוות מקום רק אם בתוכך אתה חווה שינוי במשהו. אותו דבר גם לגבי זמן, אם הייתה רואה תמיד את אותה התמונה, אז אין לפני ואחרי. ממה נובע הזמן והמקום? מההפרדה של היש והאין.

כול הנושא על המאמץ של ליצור משהו מכלום הוא רק בתודעה שלנו, שיש בה הפרדה בין יש לאין. אבל השאלה לא קיימת בכלל, כי מצד השכל הגדול יותר אין הפרדה בין היש לאין. זה בכלל דבר אחד, אין כאן בכלל מאמץ, ולכן אין בכלל שאלה כמה מאמץ צריך כדי ליצור עולם. בתודעה שלך זה נוצר אבל מצד האמת זה לא נוצר.

שאלה: איך השכל שלי יכול להעמיק בשכל גדול יותר שהוא אף פעם לא חווה?

אליעד: אתה שואל איך האדם יכול להעמיק במשהו שהוא לא חווה. הוא שואל, איך האדם יכול להתבונן בתפיסת מציאות שאין לו אותה, איך הוא יכול לחוות את המציאות דרך עיניים שאין לו אותם? אתה לא יכול לראות את הקיר כמו שאני רואה אותו.

זה מה שרבי נחמן אמר שלצדיקים יש עיני השם, למה הכוונה? הם רואים את המציאות דרך העיניים של אלוהים, מה הכוונה עיניים? שכל, שהם חווים את זה דרך השכל הגדול. נאמר בכתובים, נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות, היה אחד שהסתכל על מישהו והפך אותו לגל של עצמות. רבי נחמן מסביר את הפירוש של העניין, כאשר צדיק רואה מישהו שהוא לא צדיק, הוא מרחם עליו ונותן לו את עיניו, מה הכוונה? נותן לו את השכל שלו והופך אותו לגל של עצמות, מה הכוונה בגל של עצמות? הוא מגלה לו את העצמיות של הדבר. למשל האדם מפחד ממשהו, למה? כי הוא לא רואה את העצמיות של הדבר, הוא לא רואה שהכול אחד, אז נתן בו עיניו, נתן לו שכל וגילה לו את עצמיותו.

שאלה: יש דבר כזה?

אליעד: כן, זה מה שאנחנו עושים עכשיו.

אתה שאלת איך אדם יכול להסתכל על האמת דרך העיניים שלו, אז אני אתן לך כמה תשובות. תשובה ראשונה אין דבר כזה שכל שלך ושכל של מישהו אחר. למשל יש את השכל שלך והשכל של אלוהים, יש מציאות ואתה חלק מהמציאות ואלוהים חלק מהמציאות, אתה יכול להגיד שאתה חלק מאלוהים או שאלוהים מקיף אותך, זה לא משנה, שניכם נמצאים באותה מציאות, לכן שניכם חלקים של משהו אחד, נכון? מה זה אומר בעצם? שהשכל שלך והשכל של אלוהים עשוי מאותו חומר, עשוי מאותה הוויה, אז זה אומר שאתה לא יכול להגיד, שלך אין את היכולת של השכל של אלוהים, ולאלוהים אין את היכולת של השכל שלך, למה? כי אתם עשויים מאותו פוטנציאל, אתם רק ביטוי שונה. לכן זה אומר שברמת הפוטנציאל אתה יכול הכול.

למשל יש שכל א' שהוא השכל שלך, ויש שכל ב' שהוא השכל של אלוהים, ולמעשה שניכם מחוברים לשכל אחר שהוא השכל הגדול, ואפילו אם ממש לא תרצה יש בתוכך את כול היכולות של אלוהים. תראה אם אתה בתוכו אז ברור שיש לך את כול היכולות שלו, כי אתה עשוי ממנו. ואם הוא מחוצה לך, גם אז יש לך את כול היכולות שלו, כי שניכם נמצאים בתוך אותה מערכת ושניכם ביטויים של אותו מנגנון.

אני רוצה להביא אותך להבנה שאין נפרדות בתפיסה בינך לבין אלוהים. ואתה חושב שאין לך את החוויה של אלוהים אבל אני אגלה לך סוד, שיש לך כבר עכשיו את החוויה של אלוהים. כי חווית המחויב זאת חוויה שתמיד יש לך אותה, זה לא משהו שאתה משיג אותו, זה משהו שאתה מגלה שתמיד יש לך אותו, כבר עכשיו אתה רואה את המציאות כמו אלוהים, אבל אתה לא יודע. למעשה עכשיו אתה אלוהים אבל אתה לא יודע זאת.

אני רוצה להסביר לך שכול מה שאלוהים יכול גם אתה יכול, ברגע שאתה מגדיר אותך ואת אלוהים, זה למעשה מצד האמת שתי צורות שונות של משהו אחד, יש משהו שלישי גדול יותר. אם הוא מקביל אליך אז התודעה שלו והתודעה שלך עשויות מאותו הדבר, יש שורש אחד שהכול נובע ממנו. ואפשר לעשות הפוך שאולי אלוהים שואל איך אני יכול לחוות את העולם כמוך, מה שאני רוצה להסביר לך שמתפיסת השכל הגדול לאלוהים אין יתרון עליך.

יש סיפור בסרטים המצוירים על אל יווני שנקרא הרקולס, שהייתה בחורה שזרקו אותה לגיהינום, והוא קפץ אחריה לגיהינום כדי להציל את הנשמה שלה, כשהוא קפץ לגהינום, המלאכים הרעים רצו לחתוך לו את חבל החיים, רצו לחתוך את חבל הנשמה שלו כדי שיישאר שם, אבל לא הצליחו לחתוך, למה לא הצליחו לחתוך את החבל? כי החבל היה עשוי מחומר אחר, זה אומר שאפילו שהוא החליף צורה לאדם, עדיין הוא היה אלוהים ולכן לא יכלו להרוג אותו.

ויש עוד סיפור, בסרט הרובוטריקים שנקרא נקמת הנופלים, יש שם סצנה שאחד הרובוטים מגיע לבית קברות של הרובוטים ורואה את הרובוט המלך שמת, שפתאום קם לתחייה, ואז המלך אומר לרובוט, מה פתאום לקחת פיקוד? מי מינה אותך? אז הוא אמר לו, חשבתי שאתה מת, אז המלך אמר, מלך אפילו אחרי שהוא מת הוא נשאר המלך. אתה חושב שאם אני מת, אני עדיין לא המלך? מה הכוונה? הכוונה היא שאיך שלא תסובב את זה, אתה עשוי מאלוהים, מהכוח הבלתי מוגבל. אתה יכול להיות מצומצם, עם שכל, בלי שכל, עם תפיסה כזאת או אחרת, אבל איך שלא תסובב את זה הפוטנציאל שלך הוא אין סופי.

לכן רבי נחמן אמר שאפילו נקודה אחת מהשכל, יכולה לעמוד נגד כול העולם כולו עם כול התאוות הרצונות והדמיונות. ואפילו מי שהשכל שלו טעה ונהרס, אפילו נקודה קטנה יכולה לעשות הכול, למה? כי הכוח ממנו אתה עשוי הוא כוח בלתי מוגבל.

עכשיו יש עוד סיפור שרבי נחמן מספר על מלך שעשה אוצר וסביב האוצר עשה חומות, וכולם ניגשו לחומות ולא הצליחו להיכנס, ואז הבן של המלך אמר, לא יכול להיות שאי אפשר, ואז הוא ניסה, עשה מה שעשה והצליח, ומצא את האוצר. מה המשמעות שרק בן המלך הצליח להתגבר על החומות, למה? כי בן המלך ידע שבגלל שהוא הבן של המלך יש לו קרבה משפחתית למלך, והוא עשוי מהחומר של המלך. אז אתה יכול בכוח האלוהי שממנו נוצרת לשנות את ברירת המחדל שלך. זה כמו בן המלך שהשתגע וחשב שהוא תרנגול הודו, וכשהוא פגש בחכם, והחכם אמר לו שהוא חלק מהמלך והוא נהיה נורמאלי.

למעשה האדם הוא אלוהים שהשתגע, אתה אלוהים שחושב בטעות שהוא לא אלוהים, למה אתה חושב כך? כי אתה גרמת לעצמך לחשוב שאתה בן אדם. אתה כאלוהים צמצמת את עצמך, אתה יודע מה צריך לכתוב בתעודת זהות, מי אתה? אלוהים. אתה כאלוהים בוחר לצמצם את הכול, לצמצם את עצמך בגוף, בתודעה מסוימת, אבל אתה עדיין אלוהים.

שאלה: אני לא זוכר שבחרתי בזה.

אליעד: כי אתה כאלוהים בחרת שלא תזכור זאת. דרך אגב אתה כן זוכר שבחרת, למה? כי אתה מחפש, מה אתה חושב מניע את כולם לחפש? הזיכרון. מה האדם בעצם מחפש? את האין סוף, את האלוהי. למה לא משנה מה יתנו לאדם, הוא לא יהיה מאושר? כי הוא רוצה את האין סוף. ואת האין סוף הוא לא יכול לקבל, מה זה אומר האין סוף? לרצות את האלוהים, ולמה שתרצה את האלוהים? כי במקרה זה אתה. זה כמו מלך שנמצא בבית כלא, אבל עדיין מוטבע בו שהוא מלך, ולכן הוא לא יכול להתאקלם בכלא.

מה שאמרתי לך זה את האמת, ואחר תשאל איך אני יכול להגיע להשגה של השכל הגדול יותר. ואני אוסיף לך עוד משפט, שאפילו אם אתה לא יכול, עד שלא תנסה בכול כוחך לא תדע אם אתה יכול או לא יכול. אפילו אם כול מה שאמרתי זה קשקוש, מנקודת המבט שלך עד שלא תנסה לא תדע.

עכשיו השאלה היא, איך אני יכול לעבור לשם, למעשה יש שתי אפשרויות, יכול או לא יכול. אם אין לך בחירה אתה לא יכול, אין אפילו משמעות לשאלה. אם יש לך בחירה אתה יכול, נכון? מהפרספקטיבה שאין לך בחירה וזה לא תלוי בך, לא הייתה עולה בכלל השאלה, ואם היית חווה את זה? היית יכול להחליף אותי בהרצאה, למרות שזה לא הכול, יש עוד פנימי. אבל כעיקרון יש בתוכך שתי ישויות, ישות אחת שחווה שאין לה בחירה וישות אחרת שחווה שיש לה בחירה. עכשיו הישות שחווה שאין לה בחירה, בכלל לא סובלת, אני לא מדבר איתה בכלל, היא לא זאת ששואלת, אני נותן את התשובה לישות שבתוכך שחושבת שיש לה בחירה.

יש בתוכך חוויות שונות, כמה ישויות, ישות אחת חווה ככה וישות אחרת חווה ככה, זה נקרא שקר, אתה מזגזג.

שאלה: יש כאן משהו שסותר, מצד אחד אני האלוהים, ומצד שני אין לי בחירה.

אליעד: השאלה היא תמיד מאיזה צד מסתכלים על זה. תחשבי שאת אלוהים, יכולה לעשות הכול, ומחליטה להכניס את עצמך לתוך גוף שלא יכול לעשות הכול.

שאלה: אני החלטתי לעשות זאת?

אליעד: כשאת אומרת אני, למי את מתכוונת?

שאלה: אני כאלוהים.

אליעד: אז את החלטת כאלוהים, את הראשון. למשל את חולמת חלום ואת מוגבלת בחלום ביכולות שלך, מי אחראי על היכולות שלך בתוך החלום? את. אני רוצה לחדד את זה, בחלום יש אותך שחולמת את החלום ויש אותך שנמצאת בתוך החלום. עכשיו את בחלום והיכולות שלך מוגבלות, אז את שחולמת את החלום יכולה לעשות הכול, אבל בחרת לחוות שבחלום יש לך יכולות מוגבלות, מי מחליט מה קורה בחלום? זה שחולם את החלום, את למעשה מצמצמת את עצמך בחלום.

אותו דבר, כאשר את אומרת אני, מי מחליט? על איזה אני את מתכוונת? לאני שבתוך החלום? לאני שחולם את החלום? או לאני שנמצא לפני החלום? למי מהם את מתכוונת? אז התשובה היא שכול התשובות נכונות. מהצד שיש כוח שמניע את הכול, ואתה לא הכול שמניע את הכול, אז אין לך בחירה. והצד שאתה הוא הכוח שמניע את הכול, יש לך בחירה.

שאלה: השאלה היא האם אני חווה את זה?

אליעד: אם את מסתכלת על זה את חווה את זה.

שאלה: איך עושים זאת?

אליעד: תשאל את עצמך, מי אני? ותבין שאתה אלוהים. מה הבנת?

שאלה: תלוי מאיזה פרספקטיבה אני מתבוננת.

אליעד: האם הבנת את הכיוון? כשאת אומרת אני, כשאת בתוך החלום ואת אומרת, אני רוצה, את בעיקרון יכולה להתכוון לשתי ישויות, או לאת שבתוך החלום, או לאת שחולמת את החלום, באותו זמן את לא יודעת שאת בחלום את חושבת שאת במציאות, נכון? גם פה, את בטוחה שאת קיימת, אבל יש מישהו שחולם את הכול, שהוא במקרה גם את, האני שלך והאני שלי זה אותו הדבר, זה אותו אני, גם האני של השולחן, התודעה של השולחן, שלי שלך ושלו זה אותו אחד, יש אחד שמהצד שלו אין הבדל בין שולחן - לכסא - לאדם, זה הכול אותו הדבר. זה שחולם את החלום, מהצד שלו אין הבדל בין הדברים שבחלום. למעשה אנחנו לא יודעים אם העולם חלום או אמיתי.

שאלה: איך להגיע לחוויה, שאחווה שאני הראשון?

אליעד: למעשה יש רק שתי אפשרויות, או שאתה הראשון או שאתה לא הראשון, או שאפשר להגיד גם וגם. כול מה שאתה צריך לעשות זה לברר מה האמת, לשאול את עצמך מספיק פעמים, מי אני? מה אני? ואם באמת תבין, או שתגלה שאתה לא אלוהים, ואז אתה לא יכול לחוות את זה כי אתה לא אלוהים, מה לעשות? או שתגלה שאתה כן, ואז תחווה את זה.

פשוט תסתכל לתוכך, כשאתה אומר את המילה אני, מי זה אני? אני הולך, אני רוצה, מי זה? למשל האצבע הזאת יש לה תודעה והיא אומרת אני הלכתי, אני זזתי, אבל מי זה? זה חלק ממשהו אחר, זאת אומרת שאני הראשון כי הוא בעל הבית. זה עניין של תהליך התבוננות לא מעבר לכך, האצבע הזאת היא גם הכף יד, גם הזרוע, וגם אליעד, היא גם וגם בו זמנית, בכול מקרה אם תתבונן מספיק פנימה תחווה את האלוהים.

אני מעוניין לדבר עכשיו על הגישה, על הלימוד, באים לומדים שומעים, אבל אומרים שזה לא נתפס, אי אפשר לחוות את זה, אמנם בסוף נתפס משהו, אבל יש פה משהו מהותי בגישה שהוא המשובש, נותנים לך יהלומים בדלי אבל זה כאילו נשפך. למשל אני מסביר משהו, בפועל כול אחד מבין ברמה מסוימת, אין דבר כזה שלא הבנת כלום, ואין דבר כזה שהבנת הכול, אז השאלה היא מה קורה מהצד שלכם עם הנושא הזה? כי לדעתי יש כאן משהו משובש בגישה, שכול קבלת המידע אחר כך היא פחות טובה.

שאלה: לפי דעתי השאלות באות אחרי חשיבה על הדברים, וזה לוקח זמן.

אליעד: למעשה אתה אומר שלוקח זמן עד שמבינים את זה, נכון, אז זה אומר שעדיין לא הבנת את זה, וכאשר אני שואל מה הבנתם? זה אומר שהאדם נמצא במצב שעדיין הוא לא הבין את זה. אין דבר כזה לוקח לי זמן להבין אותו, לוקח לך זמן לפרק את השאלות שיש לך לגביו. אם אני מסביר משהו, הרי אני לא מסביר כול דבר וכול ההיבטים שלו, מסבירים דבר מהיבט מסוים ואז אתה מתבונן איך זה מסתדר עם שאר ההיבטים שלו, אבל את זה אפשר לעשות פה. למעשה כול מה שאתה עומד לחפור שבועיים אפשר לשאול פה.

שאלה: יש גם את העניין כמורה, שעונים תשובה צריך להתייחס לתלמיד, ומההתרשמות הקצרה שלי פה, אני מרגיש שהתשובות שלך לא מתאימות לכלים של השואל.

אליעד: אז עליך להגיד לי, זה לא בשפה שלי, תסביר לי שוב.

שאלה: אז זה ידרוש ממך הליכה מאוד מאוד איטית.

אליעד: הרי זאת המטרה, בסוף המטרה שלי היא שאתה תבין אותי

שאלה: אתה למעשה קובע את הדינאמיקה, ואם אתה מדבר על נושאים ברמה גבוהה אז קשה מאוד לשאול.

אליעד: למשל אתה מדבר עכשיו עם אדם חרש, והוא אומר לך שהוא לא שומע, מה תעשה? תגביר את הקול, אם הוא לא היה אומר לך שהוא לא שומע לא היית מגביר את הקול, נכון? אני מדבר מהר מידי, הוא מבין לאט מידי, אז עליו להתעקש ולבקש שאדבר לאט יותר. ואני אמור לנסות לדבר יותר לאט, אבל זה אמור להיות לשני הצדדים. התשובות נוצרות לפי השאלות, אני מבחינתי יכול לדבר על נושאים אחרים, מבחינתי אני מדבר בשפה מאוד נמוכה. אני לא מבין, האם חסר שאלות, האם אנשים מפחדים להגיד שהם לא הבינו?

אין מטרה להגיע למקום שהוא, המטרה היא לבנות בניין גבוה, ואי אפשר לבנות בניין גבוה אם בין הקומה השלישית לעשירית חסר שלוש קומות. חייבים לעבור את זה מסודר, הקושי לעכל את הרעיון הוא בגלל השאלות שיש לך, אז אם נתבונן כאן בשאלות זה יעזור לכם להבין. מבחינתי להבין דבר אחד בשלמות, זה מספיק, לא צריך להבין הרבה מושגים. במקום להגיד אני אחשוב על זה אחר כך, הבקשה שלי היא, שבואו ונחשוב על זה כאן.

האדם צריך למצוא את נקודת האכילס שלו, את נקודת התורפה שלו, מה לא ברור? בסופו של דבר אם עושים פעולה מספיק פעמים היא תיתפס, אבל כדי לזרז את התהליך צריך למצוא מה לא ברור. השאלות מייצרות תשובות, בסופו של דבר מדובר על הבנה, שנוצרת ממידע, שנוצר רק על ידי שאלות. בלי שאלות אי אפשר להתקדם, כשאדם יושב בבית, מה שהוא עושה באופן בלתי מודע, הוא שואל שאלות, ואת השאלות האלו צריך להציף החוצה.

בואו נסכם את העניין, כול אחד ואחד שרוצה להתקדם צריך לחפש מה חוט השערה של הדבר שלא הבין. ובסך הכול תגיד, לא הבנתי, תסביר עוד פעם. בואו נראה איך מעבירים מידע, יש את השלב הראשון שבו מבינים את המילים, אחר להבין את המשמעות של המילים, כשמישהו לא מבין הוא צריך לדעת מה הוא לא הבין, לא הבין את המילים, המושגים או את הנחות היסוד, וככה אפשר להתחיל לסגור קצוות.

המאמר מאת מאמן אימון אישי + ייעוץ אליעד - www.EIP.co.il

הכנס לאתר ותהנה מעוד אימון אישי על רצון, פסיכולוגיה, יעוץ אישי, חשיבה מדעית, הרגע הזה ועוד ...