קבלה ואקולוגיה - הפתרון הקבלי למשבר הסביבתי

מבוא
בשנים האחרונות נדמה ש"הכפר הגלובלי" מתחיל להבין שהוא כורה לעצמו בור,שהחיים המודרניים על כל היבטיהם יצרו מפלצות מזהמות ומבזבזות ושאנחנועומדים בפני שואה אקולוגית שתשפיע עלינו ועל ילדינו. לצד הפעילות הירוקההאינטנסיבית והמודעות ההולכת וגדלה למצב הכדור, כאילו בכדי להכעיס, גברו גםהשיטפונות, הבצורות, שריפות הענק ושינויי הטמפרטורה.
מה עלינו לעשות? לחסוך במשאבים ובאנרגיה? האם התפלת מים היא הפתרון? שקיות ירוקות? מכוניות היברידיות?
מאמר זה מבוסס על התפיסה הקבלית כי כל התופעות המשבריות בטבע נובעותמהתנהלות לא נכונה של בני האדם, במישור הגשמי ובמישור התפיסתי-רוחני ומציעשורה של שינויים בתפיסה האישית-חברתית, שיובילו לחזרה לאיזון עם הטבעוהסביבה.

רקע על התפיסה האקולוגית אל מול היהודית-קבלית
המין האנושי גורם נזקים בלתי הפיכים לעולם. על כך אין ויכוח. כדור הארץמתחמם ומאיים להטביע את ערי החוף, מקורות המים מזדהמים תדיר ופוגעים בבניהאדם ובדגה, האוויר מזדהם והמשאבים הטבעיים נעלמים אט אט.
שתי גישות אקולוגיות נהוגות בימינו: האנתרופוצנטרית, המעמידה את האדם במרכזואת הטבע, סביבו, כמו מנהל של משאבי העולם, לעומת התפיסה הביוצנטרית,המעמידה את הטבע במרכז, שוללת את הצבת האדם במרכז ורואה בו מין נוסף,שחשיבותו אינה עולה על זו של מינים אחרים.
הגישה הקבלית תומכת בגישה הראשונה ולשם הוכחה, אצטט את הרב יהודה אשלג,שכתב במאמר "הקדמה לספר הזוהר" כך: "ויודע אני, שאין דבר זה מקובל כלל עלדעת חלק מן הפילוסופים, ואינם יכולים להסכים, אשר אדם השפל והאפסי בעיניהם,יהיה המרכז של כל הבריאה הגדולה והנשאה. אבל הם דומים, כאותה התולעתשנולדה תוך הצנון, והיא יושבת שם וחושבת, שכל עולמו של הקב"ה הוא כל כך מר,וכל כך חשוך, וכל כך קטן, כמידת הצנון שהיא נולדה בו. אבל ברגע שבקעה אתקליפת הצנון, וחוטפת מבט מבחוץ לצנון, היא תמהה, ואומרת, אני חשבתי שכלהעולם הוא כמידת הצנון שנולדתי בו, ועתה אני רואה לפני עולם גדול נאור אדירויפה להפליא. כן אותם המשוקעים בקליפת הרצון לקבל שלהם שבה נולדו ... ודאיהוא, שהם מוכרחים להחליט על אפסותם וריקנותם כמו שהם באמת, ולא יוכלולהעלות על הדעת שכל המציאות הגדולה הזו לא נבראה אלא בשבילם...מה שאמרוחז"ל, אורח טוב מה הוא אומר, כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי."


אך גישה זו מעמידה שאלות רבות:
א. האם האדם, כמרכז הבריאה, רשאי להשתמש ככל העולה על רוחו באוצרות הטבע?
ב. מהי הדרך הנכונה להתנהגות כ"בעלי בתים" על הטבע? האם התורה מורה לנו כיצד לנהוג?
ג. שאלה גדולה הרבה יותר - למה לו לאדם כל מרכיבי הטבע, הדומם צומח וחי שסביבו על כל פרטיהם ומורכבותם? ואיזה צורך יש לאדם בהם?

נתחיל דווקא מהשאלה האחרונה וממנה נבין את התשובות לשאלות האחרות. כותב הרבקוק כך: "עומד האדם ותוהה, איזה צורך יש בכל המון המעשים והברואים המשוניםוהרבים, ואיננו מבין איך הכל הוא חטיבה גדולה אחת. החיים התרדמתיים שבדומםהם התחלת הברק ההולך ומזהיר בתוך העולם הצמחני, מתפלג לאלפי רבבות קוים,מיוחדים ושונים, באים ה עד מקדש החיים, ושם הם מתנוצצים כבר בעליצות,הולכים ועולים עד רום עטרת ברואי עולם - האדם... אם מתפלא אתה איך תדבר,תשמע, תריח, תחוש, תראה, תבין ותרגיש, השב לנפשך, כי כל החיים, וכל הקודמיםלמערכתם, הכל שופעים עליך את כל הוויותיך. אין נקודה קטנה יתרה, הכל נצרךוהכל משמש לתפקידו." (אורות הקודש עמ' שסא).


במילים פשוטות יותר נבהיר כי על פי חכמת הקבלה - דרגות הדומם, צומח וחישאנו רואים מחוצה לנו, מקורם - בקיומם בתוכנו. האדם כלול מכל הדרגותהקודמות לו ובתיקון עצמו (לשם זה הגיע לעולם מלכתחילה) מתקן אותם. מדרגותהדומם צומח וחי נטולות הם בחירה חופשית ובכך הן טהורות יותר וקרובות יותרבטבען לטבע הבריאה. האדם לעומת זאת נברא כבעל בחירה חופשית ואי לכך, יכוללהרים את הטבע או להחריבו, לשמש את הטבע (לעבדה ולשמרה) או להשתמש בו עדכלות המשאב האחרון. ולראיה, גם אם ניתן היה לאסוף את כל הנזקים שגרמו כלבעלי החיים, הצמחים והדוממים על פני הכדור, לכדור הארץ, לא היינו מגיעיםלחלקיק מהנזק שיכול לגרום אדם אחד לא מתוקן.


הבעיה האקולוגית אם כן, איננה רק בעיה של חסכון במשאבים - היא בעיה שלתודעה. האדם, מונע ע"י שיקולי רווח קצרי מועד, הורס את העולם שעל פניו הואחי, ובמקום להיות מנהיג הטבע, זה הדואג בחמלה וברחמים כלפי נתיניו, הפך הואלהיות עריץ אגואיסט.

לדוגמא: אני מנהל עבודה במפעל תעשיית פלסטיק. בתהליכי ייצור הפלסטיקמשתמשים בחומר שהוא מאוד חסכוני, אך גורם להריסת שכבת האוזן. אני ניגשלמנהל המפעל ומציע לו להשתמש בתהליך חילופי אשר ממעיט את הזיהום, אך הואהרבה יותר יקר. הנה היא תשובתו המנומקת: האחריות שלי הינה קודם כל כלפיבעלי המניות בחברה. אין לי הזכות לומר להם להפחית את הרווחים שלהם בהווהבכדי לשמור על איכות האטמוספרה בעוד חמישים שנה.
יהיו מן הקוראים שיאמרו - מה אכפת לי מה יהיה בעוד חמישים שנה? מה אכפת לישאין מים? שיתפילו. מה אכפת לי שמישהו אחר מבזבז משאבים בלי סוף ופוגעבאיזון של הטבע? על כך אומרים חז"ל "וחוטא אחד - יאבד טובה הרבה" פירוש:תפסיקו לחשוב שיש אני והוא. כל אדם בכל מעשה שלו, קטן או גדול, משפיע על כלהעולם. ציטוט: "ואל תתמה על זה, שאדם פרטי יגרום במעשיו מעלה או ירידה לכלהעולם. כי זהו חוק ולא יעבור, אשר הכלל והפרט שוים כב' טפות מים, וכלשנוהג בכלל כולו נוהג גם בפרט". הרב יהודה אשלג. הקדמה לספר הזוהר.

מה אומרת על כך התורה?
גם התורה מצווה אותנו "בל תשחית". למעשה עפ"י ההלכה, כל חפץ בעל ערך נכללבאיסור זה. כל השובר חפץ, קורע בגד, הורס בנין, חוסם באר, או מקלקל מזוןבאופן מבזה, עובר על איסור בל תשחית. (משנה תורה לרמבם ו') אפילו השימושבשמן או דלק צריך להיות עם מקסימום יעילות, ואסור להשתמש בהם בצורה שגורמתלהם להישרף מדי מהר (מסכת שבת סז, עב).


בקהלת רבא כתוב כך: בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כלאילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתיבשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקןאחריך. (קהלת רבה, ז,א)


לסיכום חלק זה נאמר כך: מצב הטבע מעיד על מצבו המוסרי של האדם, הטבע משתוללמכיוון שבני האדם האחראים עליו, התדרדרו מוסרית והפסיקו להתחשב באינטרסיםאחרים, סביבתיים, מלבד טובת עצמם.
ניתן לענות עכשיו על שתי השאלות הראשונות על ידי הלכות שנת השמיטה הנהוגהביהדות - הן המגדירות לנו בפשטות את היחס הנכון של האדם לטבע: השתמש, עשה,פתח, גע, האדמה איננה מוזיאון, השתמש בה בכדי לזון עצמך, אך דע, יש זמןלהשתמש ויש זמן לנוח, כמו שציוויתי עליך לעבוד שישה ימים ולנוח בשבת, כך גםהאדמה צריכה את ההפסקה שלה. זכור מי נתן לך אותה, ועבוד אותה עם כל הכבודוהענווה הראויים.

מי יותר חכם?
כחברה, איבדנו מזמן את האמונה הפשוטה הזו בטבע ובחוקיו. אנחנו מכופפים כלחוק טבעי אפשרי כי אנחנו חושבים שבגלל שאנחנו בעלי הבית על הטבע, סימן הואשאנחנו יותר חכמים מהטבע. זה לא נכון. דוגמא: בצונאמי שפקד את הודו, סרילנקה, תאילנד ואינדונזיה בדצמבר 2004 נהרגו כ280,000 בני אדם. כמה בעליחיים נהרגו?
מהעדויות הרבות שהצטברו בחודשים שלאחר הצונאמי, התבררה תמונה לא הגיוניתבעליל - אין עדות ולו אחת לבעל חיים שמת בשיטפונות. לעומת זאת, יש מאותעדויות של בני אדם שראו בעלי חיים בורחים לגבעות ולהרים שעות רבות לפניהרעידה.
אז מי יותר חכם? התשובה היא שהאדם מסוגל בפוטנציאל שלו להגיע מעלה מעלה, אךאם הוא אינו מתפתח רוחנית ומוסרית, הוא יורד מטה מטה והופך להיות גרועיותר מהחי, ואז סוחב יחד איתו גם את הטבע לתהום פעורה.

הכרחיות ומותרות
לא קיבל האדם רשות להשתמש אלא במה שהכרחי לקיומו, מעבר לכך זה יוצר קלקוליםרבים והפרת האיזון. דוגמא: אני, אשתי ושלושת ילדיי זקוקים לרכב בכדי להגיעממקום למקום, לשם הדוגמא נאמר שזה הכרחי (וההכרחי הוא לא יגונה ולאישובח), עכשיו השאלה- איזה רכב לרכוש? משפחתי או ג'יפ? טוב, אנחנו גריםאמנם בגבעתיים ולא ממש נוסעים בחולות פלמחים אבל ג'יפ זה הרבה יותר נח וחוץמזה לכל החברים שלנו יש. נכון שזו מכונה מזהמת ובזבזנית אבל זה הרבה יותרבטיחותי למשפחה מרכב רגיל.
אז זהו, שהשיקולים הללו אינם שיקולים רלוונטיים בכלל. בפועל, במקום לצרוך X דלק בשנה, אתה צורך 2X.
על פי חכמת הקבלה, אין לאף אחד מאתנו זכות להשתמש בטבע בשום צורה בזבזניתאו מתירנית. ניתן להסיק זאת בדבריו של הרב אריה לוין, תלמידו, שמספר על הרבקוק: "בדרך קטפתי איזה עשב או פרח. הזדעזע רבנו, ואמר לי בנחת: האמן תאמיןלי שמימי נזהרתי לבלתי קטוף בלי תועלת עשב או פרח, שיכול לגדול או לצמוח"
מי נתן לי את הזכות לבזבז דלק לא הכרחי? מי נתן לי את הזכות להתקלח במשךשעה או להשתמש במפית אחת לנקות את פי במסעדה יותר ממה שאני באמת צריך? מינתן לי את הזכות להשתמש בשקית אחת יותר מההכרח?
אולי זה נשמע קיצוני אבל אם לא נתעורר עכשיו ואם נמשיך לחשוב שלבעל הביתמותר לעשות כרצונו וש"אין דין ואין דיין", סביר שנמצא עצמנו תוך כמה שניםבלי בית.

קבלה משה שרון 054-6970455 www.mo6.co.il