מילת המפתח שתמשיך להנחות אותנו כל חיינו היא, כוח רצון. כוח רצון לא נמדד רק בלהצליח בדיאטה, אלא, בלהמשיך ולשמור על המשקל הרצוי בכל יום מימי חיינו.
לאחר שהתפטרתי מכ- 30 ק"ג חששתי מאד שבמהירות הבזק אעלה אותם בחזרה, "הרזיה מהירה דינה עלייה מהירה" – משפט שתמיד היה חקוק על לוח ליבי, מניסיון אני יודעת שנכון הוא הדבר, הורדתי במשקל ועכשיו הכל מותר, אך, איזו טעות, טעות ענקית, החוכמה היא לשמור על המשקל, ולהצליח באמת ולהפוך להרגל את אורח חיי החדש כאדם רזה.
הקיבה שלנו הינה שריר המתנהג כמו קפיץ, נמתחת כאשר היא מתמלאה ומתכווצת כאשר אנו אוכלים פחות, במשך שנותיי כאדם שמן, קיבתי התנהלה כקפיץ, ברוב השנים היא נמתחה, התרחבה, עיכלה את כל מה שדחסתי ותמיד אמרה "תודה, יש עוד?" המילה הרזיה לא הייתה מוכרת לה כל כך וגם לא לי, מן הסתם.
כאשר הצלחתי, לזמן קצר, לרדת במשקל, קיבתי המסכנה עברה למשמעת צום והתכווצה לה, אך, אני, שחשבתי שעכשיו הכל בסדר ואוכל להתחיל לאכול שוב את כל המאכלים האהובים עליי, שוב גרמתי לקיבתי להתרחב ולבלוע עד בלי די, ובקלות חזרתי למשקלי העודף.
לימים הבנתי שכאשר הקיבה שלי הורגלה במעט מזון והתכווצה, שוב, עדיף להרגיל אותה להשאר במצב הזה, וזאת באמצעות אכילה מועטה, מסודרת ומבלי להתפתות ל"שטויות", אם כבר הרזיה אז עד הסוף, לא?
וזו החוכמה בלשמור על המשקל שלו כל כך חיכינו, להמשיך עם המשמעת העצמית וכוח הרצון, גם אם אנחנו נראים מיליון דולר, לא להתפתות ולחזור לאכול, רק משום שהצלחנו, כל כך קל להעלות הכל, אבל, כל כך קשה לרדת.
מאז 2001, השנה בה השתנו חיי, העליתי כ- 7 ק"ג ועדיין אני נראית טוב, ומרגישה מיליון דולר, אוכלת כמעט הכל, אך במינונים ובצורה מבוקרת, המילה הרזיה מדי פעם עולה, כאשר אני מרגישה שעליי לרדת עוד 2 ק"ג, אך, אין להשוות 2 לעומת 30, לא?