הצגת הילדים גוליבר המסע לליליפוט מבוססת על ספרו הקלאסי של ג'ונתן סוויפט. ההצגה היא אחת ממספר הצגות ילדים אשר מעלה תיאטרון הקרון אשר משלבת תיטרון ובו שחקן בשר ודם המשלב משחק עם תיטרון חזותי, בובות זעירות, וידאו וצעצועים מכניים. השחקן אשר על הבמה מגלם ספק את תפקידו של גוליבר, גיבורו של סוויפט, וספק תפקיד ילד המגלם את דמותו של גוליבר. גוליבר הינו מלח אשר במסעותיו ברחבי העולם נקלע במקרה לארץ ליליפוט, ארץ אשר כל היושבים בה הינם זעירים, דבר ההופך את גוליבר עצמו אשר בימים רגילים מידותיו הן כמידות כל בן אנוש, לענק של ממש. תושבי ליליפוט הזעירים רואים בענק אשר נקלע לארצם כל יכול אשר ביכולתו להגשים את כל משאלותיהם ומשאות נפשם, ואילו גוליבר מצידו משתדל ככל יכולתו להתנהג כאורח מנומס ולרצות את מארחיו הזעירים.
ההצגה נפתחת בתפאורה מינימאלית של מספר ארגזי עץ פשוטים על רקע שחור כאשר ג'ק שווילי המגלם את גוליבר נכנס לבמה ומזהיר את הצופים לבל יטעו לחשוב כי כל מה שהם רואים הוא כפשוטו. בתוך אותם ארגזי עץ פשוטים מתגלה כי בהם חבוי עולם שלם של יצורים זעירים, עיר שלמה, של תושבי ליליפוט הזעירים.
על ג'ונתן סוויפט אשר כתב על מסעותיו של גוליבר
ג'ונתן סוויפט היה איש שנוי מחלוקת בחייו. אנגלי אשר גדל והתחנך באירלנד במאה השבע עשרה, יתום מאב ומופרד מאם הוא גדל בבית דודו כקרוב העני. בבית הספר לא התבלט ואף לא חיבב את הלימודים, ונודע בעיקר בזכות שנינותו, דעותיו הקיצוניות והלא מקובלות, והציניות הביקורתית אשר אפיינה אותו. בחייו הבוגרים נמשך לתחומי הדת והפוליטיקה ובילה הן כמזכירו של סר ויליאם טמפל אשר היה אחד המדינאים האנגלים החשובים במאה השבע עשרה וכן ככומר אירי המעורב בחיים הפוליטיים ותומך במטרה האירית כנגד אנגליה. סוויפט הרבה לכתוב מאמרים וסיפורים צינים תחת שמות אחרים, אשר נועדו לקהל קוראים מבוגר והכילו מידה רבה של סאטירה וביקורת נוקבת על המימשל, על הדת ועל ההתנהלות האנושית.
ספרו הידוע ביותר הינו מסעותיו של גוליבר אשר מהווה למעשה סטירה חריפה ונוקבת על האופי האנושי. הספר מכיל ארבעה סיפורים אשר מתארים את מסעותיו של גוליבר לארצות דימיוניות. הספר אינו חד משמעי לגבי השאלה האם ארצות אלו הן פרי דימיונו הקודח של גוליבר או שמא תיאור מדויק של קורותיו. ארבעת הסיפורים הם על ארבעה עולמות שונים: החלק הראשון מתאר את מסעו של גוליבר לארץ הגמדים ליליפוט, השני מתאר את מסעו לארץ ברובדינגנאג אשר אותה מאכלסים ענקים, השלישי מתאר את מסעו לארץ מעופפת הנקראת לפוטה אשר תושביה מדענים והסיפור הרביעי מספר על מסעותיו אל הויהנהמס אשר בה הסוסים הם התושבים התבוניים ואילו בני האדם אינם אלא חיה ככל החיות.
מבין ארבעת הסיפורים הללו, גוליבר המסע לליפוט הינו הנודע ביותר. הסיפור הרביעי אף הוא צבר פופולריות, בעיקר בעקבות כך כי שמם של בני האדם אשר איכלסו את ארץ הסוסים כחיות נודע לימים כשמו של אחד ממנועי החיפוש הגדולים - יאהו.