מבנה השינה והחלום

מתוך ספרו של ד"ר זיו מאיר "משמעות החלום ופירושו"

במעבדות השינה בודקים את הפעילות האלקטרו פיזיולוגית בעת השינה, החוקר מצמיד אלקטרודות אל קרקפתו של החולם, כדי לנטר (לנהל מעקב רצוף) את הפעילות החשמלית של המוח ( EEG) ואל סנטרו- כדי לנטר את פעילות שרירי הגו: רישום מהסוג האחרון נקרא אלקטרו-מיוגרם (EMG). המודד את הפוטנציאל חשמלי הנרשם באמצעות אלקטרודה המונחת על השרירים, כאשר ניטור של תנועות העיניים המכונה אלקטרו-אוקולוגרם (EOG). נעשה באמצעות אלקטרודות המוצמדות סביב העיניים. לאלה מוסיפים עוד אלקטרודות ומתקני המרה אחרים שנועדו לנטר מדדים אחרים כגון: קצב לב, נשימה, ושינויים במוליכות החשמלית של העור.

במצב עירות יש ב-EEG של בני אדם בריאים שני דגמים בסיסיים של פעילות. פעילות אלפא ופעילות ביתא.

פעילות אלפא כוללת גלים סדירים בתדר בינוני של 8-12 הרץ. מוחו של אדם מפיק פעילות כזאת כאשר הוא נח ורגוע, אינו שרוי בריגוש או בעירור מיוחד ואינו עוסק בפעילות מנטלית מאומצת (כגון פתרון בעיה). לעיתים אפשר למצוא גלי אלפא אצל אדם שעיניו פקוחות, אבל הם שכיחים יותר כשהעיניים עצומות. הסוג השני של EEG ערני פעילות גלי בתא.

פעילות גלי ביתא, כוללת גלים לא סדירים, נמוכי משרעת (גובה הגל), ברובם בתדר של 13-30 הרץ. פעילות כזאת מתרחשת במצב של דריכות, כשהקשב מופנה למתרחש בסביבה או בעת חשיבה פעילה.

פעילות תטא, פעילות EEG בת 4-8 הרץ, המהווה שלב מעבר בין ערות לשינה, המתקיימת לסירוגין בשלבים המוקדמים של שנת גלים איטיים ובשנת ה-REM.

פעילות דלתא, פעילות חשמלית סדורה וסינכרונית בת 1-4 הרץ הנרשמת מהמוח, חלה בשלבים העמוקים ביותר של שנת גלים איטיים.

שנת REM. כל שלבי השינה חוץ משנת ה-REM, מאופיינת על ידי תנועות עיניים מהירות, כן הוא נקרא גם "שינה פרדוקסלית" בגלל מציאות של פעילות בתא, הנראית לרוב במצב עירות .

שנת גלים איטיים, שנת לא REM, המאופיינת בפעילות EEG סינכרונית בשלביה העמוקים ביותר.

מחזוריות שלבי השינה.

מחזוריות השלבים מעניינת ביותר: אדם ההולך לישון, גלי מוחו הם גלי ביתה, הוא שוכב במיטתו, נח ומנמנם, גלי מוחו משתנים לגלי אלפא. עם ההרדמות מופיע לזמן קצר- למשך דקה או שתיים- שלב 1. בשלב קצר זה לא ניתן להבחין בהתפרצות המתח הפסיכולוגי. לאחר זאת- מופיע שלב 2, לאחריו שלב 3, ואחר כך שלב 4. לאחר שלב 4 שנמשך במחזור ראשון זה זמן ניכר- כמחצית השעה ועד 40 דקות- מופיע שלב 3, ולאחריו שלב 2 ושוב שלב 1. סדר השלבים משלב 1 המופיע בתחילה עד לתחילתו שנית- נחשב למחזור שלם, ומכאן מתחיל שוב מחזור חדש: 1, 2, 3, 4, 3, 2. בדרך כלל משך כל מחזור אצל אדם מבוגר הוא קבוע, ונמשך בין 60 ל- 100 דקות. קיימים בכך הבדלים אינדיבידואליים, אך לגבי אותו אדם עצמו משך המחזור הוא קבוע למדי. למרות קביעות משך המחזור בכללותו, הרי שחלוקת הזמן הפנימית בין השלבים במהלך כל מחזור הולכת ומשתנה מתחילת הלילה לקראת סופו. שלב 1 קצר בתחילת הלילה והולך ומתארך ממחזור למחזור עד שבסוף הלילה, במחזור הרביעי או החמישי, מגיע לידי מחצית משך כל המחזור ונמשך כחצי שעה עד שלושת רבעי השעה. כאמור שלב 4: הוא ארוך במיוחד בראשית השינה, ואחר כך הולך ומתקצר ממחזור למחזור, לרוב הוא נעדר כליל החל מן המחזור השלישי ואילך. מהמחזור הרביעי ואילך מצטמצם שלב 3, ולפעמים נעלם אף הוא. נזכור שההבדל בין שלב 3 ושלב 4 הוא כמותי בעיקרו ומתייחס לאחוז גלי הדלתא שבהם, כלומר כמות גלי הדלתא הולכת ומצטמצמת ממחזור למחזור. אסכם ואומר שבתחילת השינה, במחזורי השינה הראשונים, שלטת בייחוד השינה השקטה, ואילו במחזורים האחרונים שלטת בעיקר השינה הפעילה, "REM”. בסך הכל לאורך כל השינה, בממוצע אצל אדם מבוגר, תופס שלב 1 כרבע מכלל השינה- כ- 25 אחוז, שלבים 2 ו-3 למעלה ממחצית השינה- כ-60 אחוז ושלב 4 כ-15%.

גילויי השינה הפעילה על מצבי המתח הפיזיולוגי שבה, במיוחד תנועות העיניים המהירות והמתואמות, הביאה את החוקרים להנחה שבשלב זה (שלב 4) חלה חווית החלימה, כאשר תנועת העיניים מלווה את הצד החזותי- תמונתי של החלום. כמו כן דומה הפעילות הפיזיולוגית המוגברת, כגון העלייה בלחץ הדם, מהירות הדופק, אי- סדירות הנשימה ועומקה, לזו של התרגשות חזקה במצב של עירות, ניתן לראותה כמייצגת את ההתרגשות בעת חוויות החלום. השערה זו הביאה לגל מחקרים בעשורים האחרונים, סחפה חוקרים רבים, והגבירה את ההתעניינות המדעית בחקר השינה על כל שלביה.

השיטה הנפוצה לבדיקת השערה זו היא להעיר את הנבדק הישן במעבדה בכל אחד משלבי השינה השונים ולחקור אותו על חוויותיו ברגעים האחרונים לפני שהתעורר. כאן נתגלתה תופעה שלא תאמה הנחה הרווחת הן בקרב הציבור והן בקרב חוקרי השינה והחלום עד אז: תקופת השינה, בכללותה, איננה פרק זמן בו האדם חסר הכרה ומשולל חוויות ותהליכים מנטליים: אדרבא, מרובים החוויות והתהליכים המנטליים ההכרתיים בעת השינה בכל שלביה. יחד עם זאת, ניתן לסווג את חוויות האדם בעת השינה על פי תוכנם לשני סוגים:

סוג ראשון הקרוב למה שנקרא בדרך כלל "חלום" והוא כולל חוויות הנראות רחוקות מהמציאות הקרובה שבה נמצא האדם. יש בחוויות אלה יסודות וצירופים מוזרים, התפתחויות בלתי הגיוניות, מעברים בלתי אפשריים מבחינה מציאותית- פיסית, כן חווה החולם חוויות של תחושה ותפיסה, בייחוד תפיסה חזותית, ולעיתים חוויות של רגש ואמוציה.

סוג שני של חוויות דומה יותר להרהורים, לזיכרונות ממאורעות ממשיים שאירעו לאדם הישן בזמן הלא רחוק, מעין הרהורים וחשיבה חופשית לא מכוונת. חוקרים במעבדות שינה שונות מצאו שרוב הסיפורים מן הסוג הראשון מתקבלים כאשר מעירים את האדם משלב השינה הפעילה (REM), או זמן קצר (כ- 2-3 דקות) לאחר סיומו.

כאשר מעירים את הישן בשלבים אחרים מתקבלים על פי רוב סיפורים מן הסוג השני.

לאור ממצאים אלה, כמה מהחוקרים הרחיק לכת וחיפש קשר בין אופי תנועות העיניים לבין תוכן החלום. ואמנם בכמה מחקרים נמצא, שחלומות בעלי תוכן פעיל במיוחד לוו בתנועות עיניים מהירות ביותר, ושעה שנצפו תנועות עיניים מתונות, היה גם תוכן החלום שקט.

חוקרים רבים חפשו התאמה יותר מדויקת, בין תוכן החלום לבין פרטי תנועות העיניים, למשל תנועות מצד לצד בכיוון אופקי כשהחולם דיווח על הסתכלות מהצד במשחק פינג פונג. אך ספק רב אם אמנם קיימת התאמה מדויקת מעין זאת, הממצאים בדרך כלל אינם מחזקים השערה כזאת. יתכן שתנועות העיניים הן רק חלק, לאו דווקא המהותי ביותר, מפעילות כללית של קצות הגוף, שרירי אצבעות הידיים, הרגליים והפנים, בשעת השינה הפעילה.

מאידך, נמצא קשר בין אורך ה "עלילה" של חווית החלום לבין אורך השינה הפעילה. כשמעירים אדם לאחר שהיה כ- 4-3 דקות במצב של שינה פעילה יהיה הסיפור קצר בדרך כלל, וככל שארוך יותר הזמן בו נמצא אדם במצב של שינה פעילה סמוך להערה- הולך הסיפור ומתארך.