הבושה להיות אדם

הבושה להיות אדם

האם אני, כאדם,  צריך להתבייש על זה  שהתופעה האיומה של הנאציזם, ששלט בגרמניה במשך 12 שנה, בכלל הייתה אפשרית? הבושה היא לאנושות כולה ולא רק לעם הגרמני, כי אם זה קרה לעם של 80 מיליונים בני אדם שנקראו "בני תרבות", זה יכול לקרות לכל עם ולכל אדם, גם לעם "התרבותי" ביותר, בזמן המודרני או בכל זמן אחר.

כמי שגדל בגרמניה בזמן שהנאציזם  התפתח ועלה לשלטון ועד לשחרור בתום מצעד המוות, כשלד נוטה למות, אני עד מהימן  למה שקרה בגרמניה ורצוני להעיד על כך.

כשמדובר בגרמניה, מובן שלא מדובר במדינה חשוכה של העולם השלישי הפרימיטיבי, שהתנוונה אולי

לאחר שלטון ארוך של מעצמה קולוניאלית. מדובר במדינת תרבות, בה כל ילד מגיל 6 לומד בבית הספר מינימום של 8 כיתות יסוד. מדובר במדינה שגדולי האומנים, הסופרים, המשוררים, הפילוסופים ומדענים יצאו ממנה, מדינה שערכים הומאניים היו נר לרגליה. העם הגרמני נחשב לעם חרוץ, אינטליגנטי, שביצועיו במדע ובתעשייה היו תמיד בין הטובים בעולם באיכותם, בתחכומם וביופיים. העם הגרמני נחשב מתמיד לעם ממושמע, דייקן, צייתן ו"מחונך" בהתנהגות ובנימוסים טובים.

מה שמזעזע אותי, הוא, שהעולם וגם גרמניה עצמה מקבלים את תופעת הנאציזם בגרמניה כדבר נורמאלי, שעל מה שקרה היה צריך להעניש מספר מנהיגים שנשפטו למוות או לתקופות מאסר ארוכות ועשיית משפט למספר רוצחים מועדים שחלקם בכלל נעלם מעיני החוק ואולי מקבלים עד יום מותם פנסיה טובה מן הממשל הפרדרלי הגרמני.

כמובן שאפשר להסביר את תופעת הנאציזם כתופעה היסטורית, תוצאה של מלחמה איומה בה נוצחה גרמניה, של משבר כלכלי עולמי, של מצב פוליטי בלתי יציב ונוח לתנועות קיצוניות, של צבא ופקידות

שמרניים ולאומניים,  של צייתנות עיוורת לפקודות ה"ממונים", של הדיוק בביצועים במנהל ודומיהם. אלה כמובן תירוצים תפלים להסביר את האסון העולמי שגרמו מספר מצומצם של בריונים, "מנהיגים", שהחליטו לאחר מלחמת העולם הראשונה בין מספר כוסות בירה ושירה לאומנית לכבוש את העולם, להיפטר מהיהודים, הצוענים,ההומוסקסואלים, הקומוניסטים וכל מי שלא היה מספיק לאומני בשבילם.

קשה להסביר איך בחרו הנאצים במנהיג, ב-"פירר",  באדולף היטלר, שדומה יותר לקריקטורה מאשר לגיבור הטיפוסי של הארכיטיפ הבלונדי הענק והיפה הארי. גם אם נניח שהיטלר היה אדם כריזמטי  של ומנהיג  שידע לסחוב המונים, ברור לכל אדם נורמאלי שהוא סבל משיגעון הגדלות. הוא היה משוכנע שהוא מסוגל, בעזרת העם הגרמני החכם, החזק, המיוחד בין כל העמים, ובעזרת צבא שאין מי שיעמד לפניו, לכבוש את אירופה, להכניע את רוסיה הענקית ולהפוך אותה ואת כל העמים הסלאביים לעבדים, למשרתי גרמניה, לספקי מזון, לספקי  חומרי גלם וכוח עבודה זול. זו הייתה התוכנית ואם ארצות הברית לא הייתה מתגייסת למלחמה, כנראה שהיה מצליח במשימה  בעזרת נשק גרעיני שרק במזל לא הצליח להשיג לפני סיום המלחמה.

קשה להבין היום איך קצינים גבוהים, גנרלים ומרשלים של הצבא הגרמני, היו מוכנים לקבל את פקודותיו חסרי השחר של חולה נפש שסבל משיגעון גדלות. רק בשנת 1944 החליטו מספר קצינים להתנקש בחייו של היטלר, התנקשות שלא הצליחה והאריכה את המלחמה לחודשים ארוכים מה שגרם לאבדות בנפש מיותרים של מיליונים.

כל תוכניתו, על כל חלקיו, גם תוכניתו להשמיד את היהודים, את הצוענים, להיפטר מנכים, מחולי נפש,

מפושעים מועדים ומסוכנים, היה אולי החלום הרטוב של כל גרמני "אזרח טוב", שמרני, צייתן, אוהב סדר ולאומני בנשמתו. הייתה זאת נקמתו המתוקה של הגרמני "הבורגני הקטן" על תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, שפרץ באשמתה הבלעדית של מנהיגות גרמניה ובתמיכת ההמונים. לא הייתה לגרמניה כל צורך במלחמה מיותרת זו. גרמניה הייתה בשיא פריחתה הכלכלית והתרבותית, עם מושבות פורחות באפריקה  ותעשייה מתפתחת במהירות ובעוצמה.

אך כל אלה אינם יכולים להסביר את הנהירה המטורפת של האזרחים הגרמניים אחרי תנועה מפוקפקת של בריונים אלימים, שאדם נורמאלי בזמנם לא לקח פשוט ברצינות.

מתחילת ייסוד התנועה הנאצית היה ברור שחבריה הם שונאי תרבות, שורפי ספרים, שונאי הנוצרות הרחמנית שמקורה ביהדות, שונאי הקדמה התרבותית וחופש המחשבה והליברליות. לאמיתו של דבר הם פשוט שנאו כל דבר וכל בן אדם שלא היה  זהה בהשקפותיו עם דעתם.

בסוף המלחמה התברר מעל לכל ספק, שהשנאה התהומית של התנועה הנאצית, פעיליה ומנהיגיה הקיפה אפילו את החיילים הגרמניים המנוצחים ואת המולדת הגרמנית "האהובה" כשהם עשו הכול בכוונה תחילה להרוס את  עריה במלחמה אבודה מראש ולהמיט אסון על מולדתם. גם כשהצבא הגרמני רצה להיכנע, הם מנעו זאת בכוח, וכל מי שלא התגייס לקרב האחרון ונתפס,  נורה ללא משפט כמשתמט ע"י קבוצות מיוחדות של האס.אס.

כל חלקי התנועה הנאצית חונכו במשך שנים לצייתנות עיוורת, לכדי כהות כל רגש אנושי, כל מחשבה עצמאית, לקשיחות המחשבה והפעילות, להתנהגות מיליטנטית ובדיבור בסיסמאות, בהליכה כאילו צבאית, בהתנהגות היום-יומית סטריאוטיפית, באכזריות כלפי ה"אויב", שהיו בדרך כלל אוכלוסיות של ארצות כבושות ועובדי כפייה זרים ושבויים ואסירים במחנות עבודה.

האידיאולוגיה הגזענית שלהם הייתה חסרת כל בסיס מדעי ונועדה לתת לגזע הגרמני חופש פעולה צבאי

חסר הבחנה ואכזרי וחופש פעולה בהשמדת יהדות אירופה.

כל הגורמים שמניתי וגורמים נוספים תרמו להרס המוחלט של כל מוסריות של האוכלוסייה הגרמנית, כי הפחד להיתפש כ"אויב העם", הפחד מפני הלשנה על ידי שכנים ובתוך המשפחה, הפחד להיות חריג ואנושי, אנסו את הגרמנים להיות שקרנים, מעמידי פנים, פחדנים, חסרי חוט שידרה, מרמים וגנבים בסתר בכל מקום שהיה הדבר אפשרי וליהנות מן השלל של השכן היהודי או שלל אחר של המלחמה. המאמצים "למצוא חן" על ידי הממונים הנאצים, החתירה לתפקיד יותר מכובד ומכניס כסף קל, הפרסים על הלשנה, עשו את הגרמני ה"טוב" למשתף פעולה יעיל, חסר מעצורים וחסר מצפון.

כשסטודנטים לאומניים שרפו, בהשראת המפלגה הנאצית ספרים של סופרים ומשוררים יהודים, קומוניסטים, ליברלים ואחרים שלא מצאו חן בעיני השלטון, היה ברור שהגיעה לסופה תרבותיות

של העם הגרמני.

גרמניה הנאצית הייתה לעם פאגאני, שהאלים הגרמניים הקדומים היו נערצים עליהם בגלל אלימותם, קשיחותם, גסותם ויצריותם המופגנת. הגרמנים היו לנוצרים על הנייר, ביקרו בכנסיות, התפללו בקול לאל ממוצא יהודי, אך כל זה היה מן השפה ולחוץ, ללא כל משמעות. ידוע היום שגם הכניסייה הקתולית

בגרמניה שיתפה פעולה עם הנאצים, ורק קולות מעטים נשמעו נגד מעשיהם. לשיא חוסר אנושיותם הגיעו כמובן בדיסקרימינציה ההדרגתית של האוכלוסייה היהודית משנת 1933ועד להשמדה השיטתית של יהדות אירופה.

בהתחלה נראו ההגבלות שהונחו על יהודי גרמניה כזניחים, אך עם השנים התבררה השיטתיות, לא רק להצר את צעדיהם אלא גם להשתלט על נכסיהם ורכושם, חוקיות קיומם, מגמה שנראתה כאילו מנסים לרמוז להם לעזוב את גרמניה ולהשאיר את רכושם למדינה, במילים אחרות לשדוד אותם ולשלח אותם לעזאזל. עם פרוץ המלחמה השתנה היחס. קודם הושמדו יהודי פולין בהמוניהם וחלקם הוכנסו לגטאות בתנאים בלתי אנושיים בעליל, במגמה להרעיב אותם תוך ניצול כוח העבודה שלהם. בשנת 1943 התחילה ההשמדה המתוכננת של כל יהדות אירופה בתאי הגזים  בפולין, רחוק מעיני האזרחים "התמימים" של גרמניה, שלא העלו על דעתם להגן על שכניהם היהודיים שהיו מיודדים איתם במשך עשרות ואפילו מאות בשנים. לא נשמעה מחאה אחת, למנוע את שילוחם למוות. לא יתכן שהגרמנים "הטובים" לא ידעו מה פירוש השילוחים, לא יתכן שלא נגנב לליבם ידיעה על מה שצפוי לאלה שנעלמו.

לא פחות זוועתי היה היחס של האס.אס במחנות הריכוז הרבים בגרמניה ובאוסטריה. לא יתכן שהגרמנים, אזרחי המדינה לא ראו ולא ידעו מה מתרחש במחנות אלה: ניצול כוח העבודה למען המאמץ המלחמתי תוך הרעבה שיטתית ותנאי חיים כאלה שהמיתו את רוב האסירים תוך שבועות ספורים. רק החזקים ביותר, ואלה שהשיגו מעט אוכל נוסף למנת הרעב, על ידי מתן שירותים נוספים לאחר עבודת הכפייה היומית, או משתפי פעולה באונס עם מנגנון הפושעים המקצועיים וביניהם סדיסטים מעוותי נפש, (שנשלחו למחנות והיו עכשיו לממונים על חייהם ומותם של האסירים בתוך המחנות) היה סיכוי מסוים להאריך את משך הקיום המפוקפק.

לשיא הגיע הזוועה במצעדי המוות בתוך גרמניה לקראת סוף המלחמה. במקום להמית את היהודים שנשארו בחיים במחנות, הריצו אותם הקלגסים, גרמנים ואוקראינים, לאורך דרכי גרמניה עד מוות.

מיותר לדבר על כך שמלחמת העולם המיטה חורבן, שכול ועוני על כל אירופה הכבושה. המלחמה הזאת הייתה שיגעון של קליקה מטורפת שסחפה את גרמניה והעולם כולו למחול שטני.

אני מתבייש לדבר על זה, כי אני מתבייש להיות אדם. אם בני אדם "תרבותיים" היו מסוגלים לנהוג כך לפי פקודה, איך אוכל לבוא בטענות לעמים פרימיטיביים, עניים מרודים, חסרי כל השכלה ומעמד,

שמיליונים ומיליארדים מהם שורדים בקושי את ילדותם ואת התבגרותם.

מתפקידה של העולם העשיר, המערבי לעזור לעולם השליש להיחלץ מן העוני, מן הרעב, מן הנחשלות

האיומה שבה הוא נמצא לאחר מאות שנות קולוניאליזם אימפריאלי, שגרם לניוונם של עמי אפריקה הפרימיטיביים ולעוני המחפיר ששורר בארצות רבות באסיה. במקום שהעוני יאלץ אותם להגר לארצות השפע, כדי להיות לעבדים המודרניים, העולם המערבי חייב לעזור לעמים אלה בקידומם.

החינוך לדמוקרטיה ולחשיבה עצמית, להעלאת המודעות העצמית של ילדינו, ילדי העולם המערבי חייבת להיות המטרה הראשית של כל חינוך. ההשכלה הפורמאלית אינה מבטיחה שלא יקום מחר מטורף אחר וירצה לכבוש את העולם בעזרת סיסמאות ודמגוגיה פסולה, ולהצית שוב את העולם לקראת מלחמת עולם נוספת. בוודאי יש צורך גם בהשכלה פורמאלית, יש צורך בטכנאים ובמדענים, אך בראש וראשונה יש צורך בבני אדם בעלי מודעות וחשיבה עצמאית, שאינם עלולים ליפול למלכודת של מנהיג דמוי היטלר, אולי הפעם בתחפושת אסלאמית  או של איזו קת מסוכנת אחרת. עובדה היא שאוסטריה, השבעה והשלווה, חברה באיחוד האירופי, ארץ ימינית ולאומנית ביותר. צ'כיה שרק הצטרפה לאיחוד האירופי מסרבת אפילו להניף את הדגל האירופי על ארמון הנשיאות, כשהנשיא הצ'כי בעצמו הוא נשיא האיחוד הזמני. אלה סימנים מדאיגים שהלאומנות הקיצונית עדיין לא מתה גם באירופה המאוחדת.

אני אנסה להתוות דרך לחינוך אלטרנטיבי של פתיחות  וחופש פנימי.

אך לפני שאגש להתוות דרך לחינוך, יש צורך לאחד את העולם המערבי כולל רוסיה לכדי יחידה מאוחדת

כלכלית, מדינית, צבאית משפטית. רק ברית כזאת שמאחדת את אירופה עם אמריקה הצפונית ועם רוסיה בתוך הברית של אומות יכול להבטיח שהעולם השלישי, הארצות הערביות והאסלאמיות, הודו, דרום-אמריקה וסין יאלצו להפוך לדמוקרטיות אמיתיות שמסוגלות להשתלב באיחוד עולמי עתידי.

אני מציע שהחינוך האלטרנטיבי של ברית העולם המערבי העתידי יונח על מספר יסודות שאסביר בהמשך:

1)  אחדות העולם

2)  אהבת הטבע

3)  אהבת האדם

4)  חופש המחשבה (מודעות  ופתיחות מחשבתית)

5)  שלילת כל סמכות מחשבתית (באמונה ובאידיאולוגיה) 

6)  חיי הנפש הם תמיד בהווה.

7)  שיתוף פעולה במקום תחרות תמידית

8) פיתוח האינטואיציה  

9) המוות אינו מנוגד לחיים

 הסעיף הראשון אומר בעצם שהאדם הוא העולם. נדמה לנו שהעולם מחולק לחלקים גדולים כגלקסיות וקטנים כאטומים, אך כך עובד המוח האנושי: הוא מחלק את העולם לחלקים, אך העולם הוא אחדות וכל חלק בו שייך לאחדות, אין בו אטום מיותר, האדם כמו הנמלה, לכל אחד תפקיד מסוים, עליו למלא אותו ולהסתלק: אתה העולם.

הסעיף השני אומר שאהבת הטבע אינו רק רגש, הוא גם מחויבות לשמירה על הנכס היקר מכל, על הסביבה, על כדור הארץ, שהיום דומה כמעט לכפר גלובלי שהולך וקטן עם פיתוח התקשורת והטכניקה.

כל בזבוז של משאבים, זיהום הסביבה, רעש בלתי נסבל, חוסר רגישות לכיעור וללכלוך הסביבה והטבע

הם חלק של חינוך לתרבותיות וחשיבותם לא נופלת מכל מקצוע ריאלי או הומאני שנלמד.

הסעיף השלישי אומר שיש רק אנושות אחת, וכל אדם שנדמה לו שהוא ישות נפרדת מן הישות של הזולת, לוקה בטעות שמקורה במוח האנושי המחלק, טעות של החשיבה. ה"אני" הזה, שנדמה לנו שהוא חשוב כל כך, פרי של חינוך, פרי של החוויה הקשה של התינוק, שחייב להיפרד בשלב מסוים מאמו המזינה ולהיות ישות נפרדת כביכול, אם "אני" מובהק שדורש מזון, תשומת לב ואהבה. אך ה"אני" הזה, המובהק, הינו המכשלה של האנושות ושל כל האדם: המאבק התמידי בין ישויות שלכל אחד "אני", עושה את החיים למאבק תמידי, לתחרות על נכסים, למלחמות בין קבוצות של בני אדם – שבטים, עמים, דתות או אידיאולוגיות מנוגדות – בכל מקרה מדובר בעצם על מאבק בין "אני" ל"אני"  בהכפלה של מיליונים או בדו-קרב בין אדם לאדם או בין איש לאישה. אהבת האדם אינה רק אנושיות ברגש. היא גם מחייבת לשוויון  בין עמים וגזעים, בין איש לאישה, ליחס של אהבה לחסר ישע, לילדים, לנכים ולחולים והעניים. .הסעיף הרבעי דורש מכל אדם להתבונן לתוך עצמו, להכיר את עצמו, להתבונן בחשיבה, שבדרך כלל מעצבת המציאות דמיונית. תפקיד המודעות להכיר ב"יש" האמיתי, המכאיב, הקשה, אך האמיתי. רק אדם שמסוגל להתבונן בעצמו בלי לערב את ה"אגו", ה"אני" הנפרד, מסוגל למעשה לראות את ה"יש" כפי שהוא. האדם המודע מסוגל להתבונן בעולם בעיניים פקוחות לרווחה, לראות את המציאות בפרספקטיבה

הנכונה ורחבת אופק. האדם חייב להיות מודע לכך שהחשיבה האנושית מוגבלת ומטעה. גם כשאנחנו בטוחים שחשיבתנו לוגית ורציונלית, רגשות של טינה, שנאה, אגוצנטריות, אהבה ואהבה נכזבת משפיעים על החשיבה ומעוותים את הראייה.

הסעיף החמישי דורש מן האדם התנתקות רגשית ואינטלקטואלית מכל סמכות, כי האדם נוטה מטבעו לחפש משענות נפשיות, כי קשה לו לעמוד בודד בעולם. הבדידות הרגשית מניעה אותו לחפש משענת

אצל אדם חזק וסמכותי, לפעמים האב או מנהיג דגול, או באמונה דתית לאל, למשיח ולנביא שמבטיחה לו פרס על התנהגות טובה, או שהוא מחפש משענת בתנועה המונית, במולדת האהובה, במפלגה, בתנועה קיצונית ואלימה שמבטיחה מוות כגיבור או כקדוש.  כל הדוגמאות האלה מצביעות על החולשה של האדם הבודד בחיפוש נואש אחר סמכות שאפשר לציית לה, ללכת אחריה, למלא את דרישותיה ולהרגיש בטחון מסוים, אך שביר מאוד. על הרוב מחפשת הסמכות את האדם, אם במשפחה שרוצה שהילד ילך בעקבות אביו ואמו, או הרב והכומר שמחפשים את התלמיד בצייתן שממלא את המצוות שהוטלו עליו, או המנהיג הפוליטי שמחפש את התומכים שיבטיחו לו עמדת כבוד בקהל המצביעים. בדרך כלל גם המדינה מעונינת לעצב את אזרחיה לפי דגם מסוים  של אזרחים שומרי חוק, ישרת דרך וצייתנים, אלא שבמקרה זה, המדינה מחייבת את כל אזרחיה בשוויוניות מרבית וללא אפליה.

יתכן שהטרור האסלאמי הוא רק השלב הראשוני במרד העולם השלישי כנגד העולם המערבי.

ישראל נמצאת בעין הסערה, כי היא שייכת לעולם המערבי העשיר, אי באזור ששייך לעולם השלישי.

אם בני אדם רוצים באמת למנוע טרור עולמי עתידי, שיסכן את בטחון כל אזרחי העולם המערבי, חייבים לדאוג לכך שכל ילדי העולם השלישי העני לא יהיו רעבים, יקבלו חינוך והשכלה, כדי שיוכלו להשתלב במערכות המתקדמות של העולם המערבי.

בני אדם נוטים בטבעם לאמץ לעצמם מיתולוגיה מסוימת, שנותנת להם את האשליה  של בטחון מסוים, כמו דת פנאטית, לאומנות קיצונית או אידיאולוגיה פוליטית. כל אחד מהם יכולה להיות מסוכנת לשלום העולם, כמו שהיה הנאציזם, הקומוניזם הסובייטי והיום האסלאם הפנאטי.

עוני ופנאטיות דתית היו תמיד מוקדי תבערה מסוכנים, כמו שהם גם היום.

הסעיף שישי אומר שבחיי הנפש זיכרונות  ושאיפות לעתיד מערפלים את מודעותינו  כי הם מורכבים ממה שקרה לנו בעבר, ואינם רלוונטיים יותר להווה. טראומות קשות וחוויות מכאיבות, כמו גם השאיפות והפחדים מפני מה שעלול לקרות לנו אינם נותנים לנו מנוח, גורמות לסערות נפשיות בלתי פוסקות. במקום אלה האדם יכול להתרכז במה שקורה לו ברגע וכך יעשיר את חייו בחוויות היפות של מה שקורה עכשיו  או אם אלה חוויות כואבות, חייב האדם לעבד אותם בו ברגע, להתמודד איתן ולהפוך אותן למקורות של כוח. הפסיכולוגיה המודרנית מתרכזת בחוויות העבר,  אך החינוך האלטרנטיבי ממליץ על התעלמות מן צד הנפשי של העבר ועל התרכזות בהווה. החינוך האלטרנטיבי אינו ממליץ להתעלם מכאב וסבל, לא גופני ולא נפשי, אך ממליץ על התבוננות שקטה במה שקורה במחשבות, בהרגשות  ובתגובות.

הדגש הוא תמיד על מודעות, ערנות והתמודדות אמיצה עם הבעיות, לא בריחה ולא התעלמות יפתרו את הבעיה.

הסעיף השביעי מציע לזנוח את התחרותיות שמסמלת יותר מכול את התקופה המודרנית, את השאיפה המתמדת ליותר ויותר, אם בנכסים חומרים או אישיים, שמעודדת בזבוז של משאבים יקרי ערך וזיהום כדור הארץ, אך גם מעודדת ראוותנות ריקה מתוכן אמיתי. החינוך האלטרנטיבי ממליץ על אורח חיים בריא, מזון בריא, פעילות גופנית מתמדת ורמת חיים שמדגישה צניעות במקום ראוותנות, חיים פנימיים עשירים במקום בזבזנות לשמה, כדי לעשות רושם.  בתי הספר הפכו להיות מוקד לתחרות על ציונים, ומבחנים על מקום יותר טוב בדרגות ההשכלה, ובעיקר בהתפארות אגוצנטרית  על הישגים מספריים הציון גבוה בלבד מאפשר לימוד באוניברסיטה ובפקולטה יוקרתית יותר, ואינה בוחנת את אישיות הסטודנט ואת התאמתו למקצוע שילמד.

הסעיף השמיני עוסק בענף שהוזנח למעשה  בזמנים המודרניים, כי הוא אינו מדעי מספיק. אני תומך בלימוד ובתרגול של האינטואיציה ככלי נוסף לאדם המודרני. זהו כלי ליצירתיות, לפתרון בעיות טכניות

אך גם לפתרון של בעיות   אישיות ונפשיות. לא כל בעיה אפשר לפתור בדרך של רציונליות. לעיתים קרובות נמצא הפתרון מעבר לדלת, קרוב מאוד, ובאינטואיציה מפותחת  פותחים את הדלת והפתרון מושג.

הסעיף התשיעי אומר שחיים ומוות אינם ניגודים.  המוות הוא חלק של החיים, הוא הסיום, שלפעמים טראגי ועצוב ולפעמים גאולה מסבל.  מאחר שהמוות מחויב  המציאות, יש לקבל אותו בכל מקרה. אבל בלתי פוסק על מוות של אהוב מעיד לעיתים על תלות עמוקה או על רכושנות רגשית של אגו שנקטעה.

האדם המודע חייב לקבל את המוות של קרוב באותה מידה כמו לידה, מחלה או נכות. כולם שייכים לחיים

שיש לחיותם בהבנה ובאהבה.  

לסיכום יש לומר שהחינוך האלטרנטיבי גם היום מחויב המציאות. כל כיתתיות, כל לאומנות וכל דתיות פנאטית  מפילים עלינו אסונות ללא גבול. אם נוכל לחנך את הדורות הבאים לחיות חיים מודעים, חופשיים מדוגמות מקובעים,  משוחררים מקונפליקטים פנימיים וחיצוניים, העולם תראה אחרת לגמרי.

אי אפשר לדעת מתי זה יקרה, אך אין לאנושות בררה אחרת.