בשנת 2009 הסתיים בהצלחה מאבק ארוך וחשוב למען תיקון בחוק הפנסיה הסוציאלית הגרמנית שבעקבותיו ניצולי שואה ממזרח אירופה שעבדו בגטאות זכאים לקבלת פנסיה סוציאלית. מהשינוי ייהנו עשרות אלפי ניצולים,שעתידים לקבל סכום פיצוי נכבד - כל אחד לפי נתוניו האישיים ובהמשך גם גמלה חודשית עד יום מותם. יורשיהם ייהנו מהסכום שנצבר רטרואקטיבית עד ליום פטירת המוריש.
השלב הראשון של המאבק החל בשנת 1991, לאחר אישור תיקון לאחד מחוקי הפנסיה הגרמנית שההרשמה לקבלתה הסתיימה בדצמבר 1990. על פי התיקון, ניצולי שואה משטחים שסופחו על ידי הרייך השלישי, שעבדו מגיל ארבע-עשרה ומעלה לפני המלחמה, ושהמעביד הפריש בעבורם ביטוח לאומי, היו זכאים לפנסיה סוציאלית גבוהה.
אולם, באופן בלתי הוגן, מי שעבד בגטו בזמן המלחמה, וקיבלו תשלום מהיודנראט, לא היה זכאי לקבלת הפנסיה. יפה גולן, יצאה למאבק עבור אותם אנשים, והתמקדה בגטו לודג', שהיה ידוע בהעסקת יהודים. אלה קיבלו את "שכרם" בתלושים שהיו הכסף של הגטו ושימשו לרכישת מוצרים בגטו. הטיעון היה פשוט: הגרמנים נהנו מהתוצרת בגטו, ולכן היו הם למעשה המעבידים וחובתם היתה להפריש סכומים לביטוח הלאומי הגרמני בעבור העובדים.
הסיכויים לזכות בתביעה היו קלושים, במיוחד לאור העובדה שאותם אנשים כבר קיבלו פיצויים בגין נזקי הבריאות מהם סבלו כעובדי כפייה. פיצויים שניתנו על סמך ההנחה שעבודת הכפייה נעשתה ללא תמורה, ואילו הבקשה לפנסיה נוספת התבססה על כך שהניצולים עבדו מרצונם וקיבלו שכר. מאות אנשים נפלו בקטגוריה זו, ויוצגו בפני הביטוח הסוציאלי הגרמני על ידי יפה גולן. הבקשה אולי נראתה מוגזמת, אבל יפה פעלה גם בעקבות אינטואיציה אישית ורצון לגרום לכך שהצדק ייעשה. דרך נציגיה בגרמניה, העבירה בשמם של הניצולים מאות בקשות לביטוח הסוציאלי הגרמני, אך כולן נדחו בזו אחרי זו.
בשלב השני, משנת 1997, המשיכה יפה גולן לפעול למען הרחבת תחולת החוק לשטחים נוספים במזרח אירופה – הונגריה, צ'כיה, פולין, ליטא וטרנסניסטריה. המאבק המשפטי היה מאסיבי וארוך, ושילב עורכי דין מגרמניה כמו גם היסטוריונים ומומחים בתקופה.
ההתמודדות היתה מול הקריטריונים הביורוקרטיים של הביטוח הלאומי שמנעו מרוב עובדי הגטאות קבלת פנסיה סוציאלית. בדיונים המשפטיים עלו שאלות סבוכות שקשה היה למצוא תשובה ברורה בעבורן: האם הייתה זו עבודת כפייה או שהכלואים בגטו עבדו "מרצון"? האם "השתכרו" די והותר למחייתם? האם תלושי המזון שקיבלו הם שווי ערך לכסף? ועוד ועוד פלפולים משפטיים ודיונים סבוכים. בפרספקטיבה של זמן ומנקודת מבטם של הניצולים ושאריהם הדיון גלש אל סף האבסורד, אולם כך פועלת המערכת הביורוקרטית והמשפטית הגרמנית ועימה נאלצנו להתמודד.
לצורך גביית העדויות לבתי המשפט בגרמניה, התקיימו חיקורי דין בישראל. השופטת (בדימוס) מרים דיבון, שישבה ברבים מחיקורי הדין היטיבה לנסח את התסכול שחשו הצוותים מול סיפוריהם של הניצולים, במכתב ששלחה ליפה ביוני 2009: "גם אני התקוממתי נגד דחיית תביעותיהם של עובדי הגטאות [...] רצונם לחיות, ולא להישלח למחנה השמדה, הוא שהביאם לעבוד ואי אפשר לראות בכך רצון חופשי. [...] אין לשופטם לפי התנאים דהיום".
השכל הישר התקומם כנגד העיוותים שהולידה התקופה החשוכה בהיסטוריה האנושית, כנגד ההגיון המסולף שהעמיד ניסוחים דוגמת "יחסי כפייה ציבוריים וחוקיים". אולם המאבק העיקש והסיזיפי הוכיח עצמו, ולקראת סיומו של התהליך, בחודש אפריל 2009, הגיעה לישראל נציגות של מערכת החוק הגרמנית, לעריכת שימוע סופי שיקבע אם המבקשים אכן זכאים לקבל את זכויות הפנסיה. באולם שנשכר בבית ציוני אמריקה בתל אביב, הוקם בית משפט גרמני. הדיון התקיים בנוכחות אנשי משפט והיסטוריונים, נציגי השגרירות הגרמנית, מנהלים מהביטוח הסוציאלי הגרמני וגם עיתונאים וצוות צילום של הטלוויזיה הגרמנית. יפה הופיעה שם לצד לקוחותיה, אותם ליוותה באופן אישי וייצגה אל מול הערכאה הגרמנית שהגיעה לישראל.
בתאריך 3 ביוני 2009, בית הדין העליון לענייני רווחה בעיר קאסל שבגרמניה קיבל את תביעותיהם של שלושה ניצולים, ובכך ניתן התקדים שיאפשר מתן פיצויים גם למי שעבדו באזורים הנוספים. שלושת הניצולים, שגילם בין 80 ל-87, נכלאו על ידי הנאצים בגטאות בפולין ובבלארוס ועבדו במפעל עור שהיה שייך לשר המלחמה הגרמני הרמן גרינג. לאחר תהליך ארוך הצליחו הצוותים לשכנע את המערכת הגדולה והחזקה של הביטוח הסוציאלי הגרמני בצדקת טענותיו. וכעת, לעשרות אלפי ניצולי השואה נפתח פתח לקבלת רנטה חודשית ופיצויים רטרואקטיביים.
יפה גולן היא אשת עסקים בעלת חברת ההשקעות "יפה גולן השקעות בע"מ", יפה גולן היא בעלת ניסיון רב בתחום הפנסיה הסוציאלית, הביטוח הלאומי, פיצויים מחו"ל ופיצויים לניצולי שואה.
יפה גולן משמשת מזה שנים כעמוד התווך למען השבת זכויותיהם של ניצולי השואה, מתוך הכרה והבנה שמישהו חייב לעשות זאת למענם.