28/08/2010
היקום המאוחד
אפרים גולדשמיד
חוקי טבע הם המצאה אנושית, כי האדם רוצה להבין את הטבע. הם חלקיים ומקוטעים, ואינם משקפים את המציאות. בטבע, כמו ביקום כולו, אין קביעות, הכול זורם ומשתנה, האיזון מופר ומתאזן חליפות. מעבר למרחב העצום הזה, ביקום המוכר וביקומים אחרים שאינם מוכרים לבני אדם, אין מחשב ואין מוח ששולט על הנצח ועל האין-סוף, יש רק שינוי תמידי.
אלוהים הוא פרי מוחו של האדם שמאז ומתמיד חיפש הסבר לחידות המופלאות ששמם טבע, חיים ויקום. הוא חייב היה להמציא את היוצר, את האב הגדול והנצחי. אך היקום לא זקוק לכל יוצר כי מה שנצחי אינו זקוק ליוצר ולשליט על האין-סוף בהתגלמותו.
אלוהים שלא מנע את השואה, אינו אלוהים שאפשר להאמין בו, כי את הפשע הזה, שאין לו כפרה, רק אלוהים שאוהב בני אדם, יכול היה למנוע. אך לא מנע. מיליארדי גלקסיות שמורכבות ממיליארדי כוכבים שמורכבים מאטומים וחלקיקים גרעיניים אשר מרכיבים כל גרגיר של חול, כל יצור חד-תאי וכל צמח-בר, אינם נשמעים לישות אלוהית. אלה אגדות וכשמן הן: אמונות דתיות.
האדם והאנושות כולה אינם אלא נקודות ננו-מיקרוסקופיות במרחב זה, אך הם יצורים שרוצים להכיר ולנצל את משאבי הטבע של כדור הארץ שבו הגיעו לרמת תודעה מסוימת. שכל האדם מוגבל ומעידים על כך הרס סביבתי ע"י זיהום האוויר והקרקע, מלחמות הרסניות בין עמים ודתות ושנאת מוות בין בני אדם.
החיים והטבע עצמם אינם זקוקים למדע, ויהיה זה המתוחכם ביותר, הם קיימים ופועלים מתוך עצמם, רק בני אדם זקוקים להם כדי להבין את סביבתם.
בין החידות שלא פענוחו עדיין נמצא הסדר המופלא שקיים בטבע החי והדומם, במינרלים וביסודות הכימיים ובעולם הננו- גרעיני. אם אין תבונה קוסמית שמאחורי המציאות, אם אין אלוהים שיצר ומנהיג את היקום, יש להניח שהיקום עצמו הינו אינטליגנציה שמאפשרת שינוי חומר ויצירת חיים.
ומעל לכל אנו עומדים משתאים מול הפלא, שאין למעלה ממנו, של יצור בעל מודעות, כושר חשיבה ושיפוט, שמסוגל לשעבד את הטבע לתועלתו. גם אם האדם עדיין מאוד פרימיטיבי בחשיבתו ובמעשיו, הוא בכל זאת תופעה מאוד מיוחדת במרחב המוכר לנו, ואפילו ביקום כולו.
אם אנחנו יצורים חופשיים באמת, או לפחות משתדלים להיות יצורים חופשיים, שאין מעליהם סמכות עליונה שמתכנתת אותם לפי קודים עלומים, אנו חייבים להשתחרר מהאמונה של תבונה חוץ-קוסמית או אלוהית שיצרה ומניעה את היקום.
היקום כולו הוא אינטליגנציה ותבונה (לא במובן האנושי) שיוצרות אנרגיות עצומות שממלאות את החלל החיצון. התפרצויות אנרגטיות הן שיצרו את היקום מתוך מה שנקרא בשפת המדע: חורים שחורים.
המדע לא מסוגל לפענח את סודות האנרגיה שמניעיה את העולם. אנו יודעים מעט אודות האנרגיה עצמה ואינם יודעים מאומה על מקורה. מאחר ואנרגיה זאת אינה פועלת בדומה למוח האדם, המדע לא יכול לעלות על דעתו שום שיטה או כושר או אינטליגנציה שאינם פועלים דרך מרכז חושב, ואין הסבר איך מפעיל הקוסמוס מערכות עצומות בגודלם כמו גלקסיות וזעירות כחלקיקי הגרעין.
דוד בוהם, הפיסיקאי הגדול, שהיה חברו הטוב של קרישנמורטי, ניסה לנסח נוסחה מתמטית שתאחד את מכניקת הקוונטים עם תורת היחסות של אינשטיין, והוא פיתח תיאוריה שמאחדת את כל תופעות הטבע ואת היקום כולו. בעיניו קיים בעולם סדר מוחבא, שאין המדע מצליח לגלותו, אך סדר זה, המוחבא ומקופל, מאחד את העולם כולו. הטבע שנגלה לעין ולמדע הוא פסיק לעומת היקום כולו, שיתכן שמאחוריו קיימים עוד ועוד יקומים נסתרים מעין האדם. הוא תבע את המונח: הולומובמנט, תנועה מאחדת או מאוחדת, שבו כל שקיים בעולם נמצא בתנועה מתמדת ומשתנה לעולם. עיקר רעיונו היה שיש קשר בין כל התופעות שקיימות בעולם, בדומה להולוגרמה שבה אפשר לשחזר את כל התמונה מתוך חלק ממנה בלבד.
תורת הקוונטים גילתה לנו את אחד הסודות הנסתרים של היקום: שבכל חומר, גם הקשה והיציב ביותר, סובבים כוחות גרעיניים אלקטרומגנטיים (אלקטרונים, נויטרונים, פוטונים ונוספים) שרק בחלקם כפופים לחוקי סדר מסוימים ושמשתנים תוך אחת חלקי מיליארד של שנייה. איינשטיין הגדול האמין עד לרגעיו האחרונים שקיימת תבונה אלוהית ששולטת ביקום בעזרת חוקי הטבע, אך תורת הקוונטים ניצחה גם אותו וקבעה שאי- הוודאות והאקראיות בעולם הגרעיני הן יסודיות ותמידיות.
בנקודה זאת אני רוצה להביע דעה שיכולה לענות על השאלה של הקיום בכלל.
ההנחה שלי היא שיש אומנם אנרגיות עצומות ובלתי מוכרות שמקשרות בין כל חלקי היקום, כי אחרת קשה להבין איך היקום יכול להתקיים בלי לקרוס תוך רגע. יתכן שרק כוח שעולה על מהירות האור, ז"א מהירות אין-סופית, מסוגל לקיים יקום עצום-ממדים של מיליארדי שנות אור, לאזן מהלכן של מיליארדי גלקסיות בו זמנית תוך השתנות מתמדת, תוך התרחשויות גרעיניות של בעירה והתפוצצויות והולדת כוכבים והיעלמותם, של כוחות ששכל האדם אינו מסוגל כלל לתפוס.
לאחרונה עלה בי עוד רעיון שיכול להסביר כמה שאלות שאין ביכולתם של בני אדם לענות אליהם. האם לא יתכן שבאיזה מקום עלום בחלל החיצון נמצא "מרכז הקוסמוס", מין מצבור של אנרגיה עצום ממדים, מין חור שחור, שמסביבו חגים אין-ספור "עולמות" דומים ליקום שלנו, במסלולים מקבילים כמו אלקטרונים מסביב לגרעין, ומפעם לפעם, כשהאנרגיה הנצברת בתוך "מרכז הקוסמוס" עולה מעבר ליכולת הקיבול של המצבור הוא פולט ומניף יקום חדש לתוך מסלול חדש מסביב ל"מרכז הקוסמוס". "מרכז הקוסמוס" הוא אולי המפץ הגדול שיצר את היקום שלנו שהולך ומתפזר ויעלם אי-פעם בענן של גזים בתוך "מרכז הקוסמוס" הנצחי.
מה שנקרא "תבונה קוסמית" או "אלוהים" אינו כוח שמחוץ ליקום שמשגיח ומכוון את היקום, אלא זאת היא האינטליגנציה שהיא העולם, שפועלת ברקע של כל אטום וביכולתה להרכיב מולקולות מסובכות ביותר, שביכולתם להרכיב צמחים ובעלי חיים זעירים, יונקים וגם גוף ומוח אנושי שמתפקדים בעזרת חומרים שגם הם מורכבים מאטומים ומולקולות.
אני מניח שבכל האטומים וכל הגלים הקיימים ביקום קיימת ברקעם האינטליגנציה - העולם ועל כן יש להם מנה מסוימת של אנרגיה יצירתית, שנותנת להם את הפוטנציאל לבנות ולהרכיב מולקולות שונות מן היסודות ולבנות מהם תאים חיים עד לכדי בניית המוח האנושי, שבעליו מסוגל להיות מודע לעצמו ולקיום העולם. זהו כוח יצירתי ואנרגיה ,שבעזרת האטום ומרכיביו האלקטרוניים יוצר את סוד החיים והקיום כולו. אין תבונה קוסמית שמנהלת את העולם מבחוץ. האינטליגנציה היא העולם, החומר והטבע הן חלק של הכוח הזה.
אני אנסה לנסח את הרעיון הזה שהעולם כולו בעצם רק אינטליגנציה, יצירתיות ושיתוף פעולה בין כל מרכיביו. האחדות אינה תרגיל מחשבתי של המוח האנושי, אלא זהו היסוד. אנחנו לא מסוגלים להבין את החיים ואת המציאות בלי להבין שהעולם כולו הוא אינטליגנציה. החומר הקיים, על מיליארדי הגלקסיות, הוא תוצאת לוואי זעירה בחלל מלא אנרגיות, שאנחנו לא מסוגלים אפילו להרגיש אותם.
אני מנסה להביע את הרעיון, שלא נוכל להבין את העולם, בלי להבין את האחדות שלה. זה אומר שאי אפשר לחלק ולקטלג את מרכיבי העולם. כל מה שקיים הוא העולם. כל אירוע, כל מרכיב, פיסיקלי, פסיכי, כימי, מכני אורגאני, חומרי הינו מרכיב אינטגראלי של העולם וקשור לאין-ספור חלקיקיו, אטומים, מולקולות או גזים או אנרגיות חשמליות, אלקטרומגנטיות או כבדתיות. המדע רק מגמגם וכל גילוי הוא עוד אבן בפאזל במפה אין-סופית של המציאות.
אין בעולם מוות. כל שקיים חי ופועל ללא הפסק. החלל החיצון מלא גלי אנרגיה וגם האבן והברזל מלאי חיים ופעילים, אלא שאנו, בני האדם, אינם מסוגלים לראות את הפעילות הזאת אלא במיקרוסקופ אלקטרוני בלבד. מה שקיים חייב להשתנות, הוא זמני ומוגבל במימדיו. נצחי רק האינטליגנציה שהיא העולם.
מה שמתרחש על פני כדור הארץ, מתרחש אולי גם בגופים שמיים דומים בהרכבם ובאקלימם, אלא שאין לנו האפשרות לראות אותם, כי המרחקים העצומים בין הכוכבים לבינינו לא מאפשרים את המבט הזה. גם אם יש מסרים של יצורים על פלנטות אחרות, אלה יגיעו אלינו לאחר שנים רבות, בהתאם למרחקים שהמסרים חייבים לעבור.
לכל אטום יש מבנה מיוחד השומר תכונות מסוימות של כל יסוד, וכושר זה, שאינו זקוק למוח, שומר את התכונות המובנות בו מאז שנוצר במפץ הגדול ואולי מאז ומעולם.
מה שנקרא רוח, או הרוחני, אינו אלא אותה אינטליגנציה של היקום, שפועלת ברקע של כל אטום. אינטליגנציה זאת אינה זקוקה למוח כדי לפעול, אינה מתכננת את העתיד, היא תמיד בהווה, ב"עכשיו" הרגעי, "מודעת" (לא במובן האנושי) למצבה בכל עת, אם בגלקסיה, אם בתוך חיידק או בצמח, או בתוך מוח האדם. זהו הכוח הרוחני בהה הידיעה. גם המדע טוען שחומרים כימיים שונים וכוחות חשמליים פועלים במוח האדם, אך אין הסבר מה מניע חומרים כימיים לפעול כפי שהם פועלים.
האם אין הכוונה לאותו סוד החיים, למקור התודעה, ולכושר החשיבה האנושית? האם אין המקור הרוחני הזה נמצא באותו ניצוץ אלקטרוני במוחנו, שמפעיל את החשיבה? זאת היא האינטליגנציה שהיא העולם, שמאפשרת את החשיבה.
נצטרך להתרגל לעובדה שביקום לא פועלים חוקים אנושיים. החוקים הם פרי המוח האנושי שבעזרת שכלו ומחקריו מעמיד תיאוריות שצריכות להסביר איך העולם עובד. אלה כמובן השערות בלבד שאולי יש בהן חלקי אמת, אך ההבדל בין אמת חלקית לבין אמת הוא הבדל משמעותי. גם המוח האנושי מורכב ממולקולות שמורכבות מאטומים. איך יתכן שאטומים יוצרים את בעל התודעה, אם אין ברקע שלהם קיימת האינטליגנציה לבנות את מוחו של בעל התודעה? כמובן, תמיד אפשר להגיד שישנו אלוהים או תבונה קוסמית שלפי חוקיהם נבנים החיים והתודעה האנושית. ההוכחה לכך שבאטומים פועלת האינטליגנציה שהיא העולם, היא העובדה שפלאי החיים בכלל פועלים. אם כל תא חי היה מורכב מאטומים בלי הרקע של האינטליגנציה, איך אפשר היה להסביר את פלאי החיים והטבע. אטום אינו חומר דומם וחסר חיים אלא יחידה מלאת כוח וחיוניות, בעלת כושר של שיתוף מופלא עם אטומים אחרים מכל הסוגים והיסודות.
מה שנקרא בשפתנו מוות, במציאות האטומית זהו שינוי בלבד, פירוק חומר ויצירת חומר אחר בהרכב שונה של אטומים. זוהי אינטליגנציה שכל הזמן יוצרת מנגנונים מסובכים בתוך הגוף החי והצומח, משנה ומרכיבה, חיים ומוות, פריחה ונבילה הם תהליכים חיוניים ומאזנים.
האם האדם מסוגל לחיות בלי המשענות הנפשיות של סמכות ואמונה באלוהים? רוב בני האדם זקוקים עדיין למשענות האלה וגם לא רוצים לוותר עליהם. אך כידוע, יש בסמכות האלוהית כמו בכל סמכות ארצית לא רק שקט נפשי, אלא גם מקור לסכסוכים ולמלחמות, כי מי שמאמין בסמכות אלוהית או בסמכות ארצית מגן על אמונתו זו בחירוף נפש ולא רק מבקש אמונה אלא גם שלטון וכוח. חופש מכל סמכות הוא בעצם התחלה, אולי צנועה, של התבונה.
האמת השנייה שמסתתרת מאחורי הקביעה שאטומים חולקים אינטליגנציה עם העולם היא שקיים יקום אין-סופי והאחדות הזאת היא אין-סופית ונצחית. אין עולם והיוצר שלו כמו שאין צופה ללא הנצפה, שניהם בעצם יחידה אחת.
האחדות הזאת של היקום אינה עוד איזו אידיאולוגיה, אלא מבוססת על עובדות.
גם אם המפץ הגדול היה תחילת היקום שלנו, היקום אין-סופי ונצחי ומעולם לא נוצר. יש קשר סמוי בין כל חלקי היקום, בין כל אטום ואטום ביקום כולו. אם מקור היקום שלנו, שהוא כנראה יקום אחד מאין ספור עולמות אחרים, מקורו במפץ הגדול, כל חומר שקיים, כל אטום שבו, קשור למקור המשותף הזה לכולם. רק אחדות זאת מאפשרת ליקום להתקיים ובלעדיה היה קורס תוך שנייה.
האדם אינו חלק של העולם אלא הוא העולם, כי אם קיימת רק אחדות, הוא, האדם, הנו מרכיב אינטגראלי של העולם, וכך כל נמלה ונמלה, כולם מרכיבים זמניים ומשתנים, אך מרכיבים.
היקום הוא עוצמה – אנרגיה – עוצמה במרחב ובזמן אין סופיים. במרחב אין-סופי אין גבול, על כן אינו יכול להיות תלת-ממדי או ארבעה-ממדי. אלה מושגים שנולדו במוחו של האדם. ביקום אין זמן, כי נצח לא מוגבל בזמן שהוא מושג אנושי בלבד. על כן היקום הוא רק אנרגיה ואינטליגנציה – אין-סופיות -- ועל כן אי-אפשר למדוד אותן. רק אנחנו, היצורים המוגבלים מנסים למדוד כל דבר- זמן, מרחב, מרחק ואנרגיה. יש בכך איזו תועלת לאדם, לפעמים גם נזק, אך כך מורה לנו שכלנו.
אם ישנה אחדות בעולם, כל בני אדם מהווים את האחדות האנושית, אני ואתה הם אחד, לא בגוף, לא בשם, לא בהתנהגות והסביבה – אך במהות – בהוויה. ה"אני" שלי וה"אני" שלך הם האחדות כי אני אומר "אני" ואתה אומר "אני" וגם היא אומרת "אני" – וכך כולנו מתכוונים ומרגישים באותו "אני", שמאחד את כולנו כבני אדם, גם את אלה שחיו לפנינו וגם את אלה שעוד יחיו בעתיד. לאדם היחיד אין כל משמעות לקיומו, רק כחלק של האנושות יש לחייו משמעות. לאדם הבודד גם אין כוח הישרדות, רגש הבדידות יהרוג אותו. הוא כמו נמלה, אלא הוא דומה לנמלה מודעת, חושבת, אינטליגנטית. האדם לעולם חלק של קולקטיב אנושי, וזה כוחו. כושרו לשתף הפעולה עם בני אדם אחרים הינו מקור מודעותו. בלעדיו היה נשאר קרוב לוודאי סוג של קוף ביער.
כמובן שאין הכוונה לאנוכיות שחושבת שהוא, ה"אני", הנו מרכז העולם. אנוכיות היא מחלה, מחלת נפש שהחינוך האינדיבידואלי מקדם. האין-דיווידואום האמיתי צריך להיות אישיות שאינה מחולקת, שאינה מסוכסכת עם עצמה ועם העולם, אינה מחולקת אלא מאוחדת עם העולם. על כן היא אינה יכולה להיות אנוכית ולא יכולה להרגיש בדידות.
קרישנמורטי מבטא את דעתו על האני, בדרך אחרת. בעיניו האני, המשותף לכל האנושות הינו נהר, זרם עצום של סבל, כי במקום שבו שולט האני שם הצער, הסבל והעצב. אדם המסוגל לנטרל את האני, ז"א את האנוכיות, כשאינו רואה עצמו כמרכז העולם, הוא אינו עוד חלק של הזרם הזה, הוא אדם חופשי, משוחרר מן האגוצנטריות שמפוררת את האנושות לפרטים אומללים וכואבים. אדם כזה אינו פוחד מן המוות, כי הוא מסוגל למות לכל רגע וקם לתחייה בכל רגע מחדש, הוא חי את הרגע המתהווה. אין זה אומר שאין לו אני. יש לו שם ותעודת זהות והוא אומר "אני" ו"אנחנו", ופועל במציאות היום-יומית, אך בפנימיותו אינו מזדהה עם אישיותו, לא עם משפחתו, לא עם עמו, לא עם דתו או מפלגתו. הוא חלק אינטגראלי של היקום כולו, גם בתודעה. זהו האדם שהגיע לשיא באישיותו והאינטליגנציה שלו ניזונה מן האינטליגנציה העולמית, העכשווית, ולא מן מוח הזוכר, שחי בעבר.
במשך שנים התקשיתי להבין את כוונתו של קרישנמורטי שדיבר רבות על הפסקת החשיבה שמקורה בזיכרון העבר ובציפייה לעתיד, כשהאגוצנטריות מניעה את החשיבה המותנית.
קרישנמורטי דיבר על אינטליגנציה שמקורה אינה במוח החושב והמותנה אלא מקורה באחדותו של היקום, משוחררת מן האגו המגביל וללא התניות.
אני מניח שהוא התכוון לאינטליגנציה של העולם, שאינה מבוססת על צבירת ידע וזיכרון, אלא נמצאת תמיד ברגע המתהווה, תמיד רעננה, קיימת רק בהווה. כוונתו הייתה על כן לפוטנציאל של האדם לחיות חיים של חופש המוחלט. האם לא יתכן שבני אדם בעלי אינטואיציה גבוהה, נבונים ושלוים בפנימיותם יש להם חלק באינטליגנציה הזאת העלומה? האם לא יתכן שהמיסטיקה האמיתית מתכוונת לאינטליגנציה הזאת, שהיא מקור האנרגיה, התבונה הטהורה והשלווה העמוקה שעליה מדבר קרישנמורטי?
האם לא מסתבר מתוך כך שיש לנו, האנשים הרגילים, פוטנציאל מובנה של האינטליגנציה הזאת, כתכונה משותפת לכל בני אדם? אין לי ספק שקרישנמורטי התכוון לכך כמעט בכל אחת מהרצאותיו הרבות.
כך נסגר המעגל: האינטליגנציה של העולם יכולה לשרת כל אדם בעל מודעות, שהבין את מבנה החשיבה ומוכן מרצונו החופשי לוותר על קיומו המדומה כאישיות נפרדת מאותו עולם שהינו חלק אינטגראלי בו. התבונה יכולה להתעורר ברגע שהאדם יחיה באחדות עם המקור ולא כשואף לנצל את העושר שהטבע מוכן להעניק לו, לצרכיו אנוכיים.
הייתי מסכם את הנאמר כך: רגש השייכות ליקום מאוחד ומאחד שמקשר את כל היש שבעולם, את הטבע, את האדם ואת כל האנושות, הוא שורש היכולת לחיות חיים חופשיים ואינטליגנטיים בכל רגע נתון, ביחד עם הכושר להתבונן ללא הרף בחשיבה, לראות את מגבלותיה, כשליה ומלכודותיה ובכך לנטרל כל שביב של אגוצנטריות שעולה עם החשיבה.
רגש האחדות נקרא – אהבה ובמקום של אחדות יש אהבה. במקום שאין אחדות – יש שנאה וסכסוכים ללא סוף. רגש של שנאה כלפי אדם מסוים או קבוצה מסוימת מונע אהבה כלפי אחרים. אהבה מזינה את העולם – שנאה רק הורסת.
28/08/2010
היקום המאוחד
אפרים גולדשמיד
חוקי טבע הם המצאה אנושית, כי האדם רוצה להבין את הטבע. הם חלקיים ומקוטעים, ואינם משקפים את המציאות. בטבע, כמו ביקום כולו, אין קביעות, הכול זורם ומשתנה, האיזון מופר ומתאזן חליפות. מעבר למרחב העצום הזה, ביקום המוכר וביקומים אחרים שאינם מוכרים לבני אדם, אין מחשב ואין מוח ששולט על הנצח ועל האין-סוף, יש רק שינוי תמידי.
אלוהים הוא פרי מוחו של האדם שמאז ומתמיד חיפש הסבר לחידות המופלאות ששמם טבע, חיים ויקום. הוא חייב היה להמציא את היוצר, את האב הגדול והנצחי. אך היקום לא זקוק לכל יוצר כי מה שנצחי אינו זקוק ליוצר ולשליט על האין-סוף בהתגלמותו.
אלוהים שלא מנע את השואה, אינו אלוהים שאפשר להאמין בו, כי את הפשע הזה, שאין לו כפרה, רק אלוהים שאוהב בני אדם, יכול היה למנוע. אך לא מנע. מיליארדי גלקסיות שמורכבות ממיליארדי כוכבים שמורכבים מאטומים וחלקיקים גרעיניים אשר מרכיבים כל גרגיר של חול, כל יצור חד-תאי וכל צמח-בר, אינם נשמעים לישות אלוהית. אלה אגדות וכשמן הן: אמונות דתיות.
האדם והאנושות כולה אינם אלא נקודות ננו-מיקרוסקופיות במרחב זה, אך הם יצורים שרוצים להכיר ולנצל את משאבי הטבע של כדור הארץ שבו הגיעו לרמת תודעה מסוימת. שכל האדם מוגבל ומעידים על כך הרס סביבתי ע"י זיהום האוויר והקרקע, מלחמות הרסניות בין עמים ודתות ושנאת מוות בין בני אדם.
החיים והטבע עצמם אינם זקוקים למדע, ויהיה זה המתוחכם ביותר, הם קיימים ופועלים מתוך עצמם, רק בני אדם זקוקים להם כדי להבין את סביבתם.
בין החידות שלא פענוחו עדיין נמצא הסדר המופלא שקיים בטבע החי והדומם, במינרלים וביסודות הכימיים ובעולם הננו- גרעיני. אם אין תבונה קוסמית שמאחורי המציאות, אם אין אלוהים שיצר ומנהיג את היקום, יש להניח שהיקום עצמו הינו אינטליגנציה שמאפשרת שינוי חומר ויצירת חיים.
ומעל לכל אנו עומדים משתאים מול הפלא, שאין למעלה ממנו, של יצור בעל מודעות, כושר חשיבה ושיפוט, שמסוגל לשעבד את הטבע לתועלתו. גם אם האדם עדיין מאוד פרימיטיבי בחשיבתו ובמעשיו, הוא בכל זאת תופעה מאוד מיוחדת במרחב המוכר לנו, ואפילו ביקום כולו.
אם אנחנו יצורים חופשיים באמת, או לפחות משתדלים להיות יצורים חופשיים, שאין מעליהם סמכות עליונה שמתכנתת אותם לפי קודים עלומים, אנו חייבים להשתחרר מהאמונה של תבונה חוץ-קוסמית או אלוהית שיצרה ומניעה את היקום.
היקום כולו הוא אינטליגנציה ותבונה (לא במובן האנושי) שיוצרות אנרגיות עצומות שממלאות את החלל החיצון. התפרצויות אנרגטיות הן שיצרו את היקום מתוך מה שנקרא בשפת המדע: חורים שחורים.
המדע לא מסוגל לפענח את סודות האנרגיה שמניעיה את העולם. אנו יודעים מעט אודות האנרגיה עצמה ואינם יודעים מאומה על מקורה. מאחר ואנרגיה זאת אינה פועלת בדומה למוח האדם, המדע לא יכול לעלות על דעתו שום שיטה או כושר או אינטליגנציה שאינם פועלים דרך מרכז חושב, ואין הסבר איך מפעיל הקוסמוס מערכות עצומות בגודלם כמו גלקסיות וזעירות כחלקיקי הגרעין.
דוד בוהם, הפיסיקאי הגדול, שהיה חברו הטוב של קרישנמורטי, ניסה לנסח נוסחה מתמטית שתאחד את מכניקת הקוונטים עם תורת היחסות של אינשטיין, והוא פיתח תיאוריה שמאחדת את כל תופעות הטבע ואת היקום כולו. בעיניו קיים בעולם סדר מוחבא, שאין המדע מצליח לגלותו, אך סדר זה, המוחבא ומקופל, מאחד את העולם כולו. הטבע שנגלה לעין ולמדע הוא פסיק לעומת היקום כולו, שיתכן שמאחוריו קיימים עוד ועוד יקומים נסתרים מעין האדם. הוא תבע את המונח: הולומובמנט, תנועה מאחדת או מאוחדת, שבו כל שקיים בעולם נמצא בתנועה מתמדת ומשתנה לעולם. עיקר רעיונו היה שיש קשר בין כל התופעות שקיימות בעולם, בדומה להולוגרמה שבה אפשר לשחזר את כל התמונה מתוך חלק ממנה בלבד.
תורת הקוונטים גילתה לנו את אחד הסודות הנסתרים של היקום: שבכל חומר, גם הקשה והיציב ביותר, סובבים כוחות גרעיניים אלקטרומגנטיים (אלקטרונים, נויטרונים, פוטונים ונוספים) שרק בחלקם כפופים לחוקי סדר מסוימים ושמשתנים תוך אחת חלקי מיליארד של שנייה. איינשטיין הגדול האמין עד לרגעיו האחרונים שקיימת תבונה אלוהית ששולטת ביקום בעזרת חוקי הטבע, אך תורת הקוונטים ניצחה גם אותו וקבעה שאי- הוודאות והאקראיות בעולם הגרעיני הן יסודיות ותמידיות.
בנקודה זאת אני רוצה להביע דעה שיכולה לענות על השאלה של הקיום בכלל.
ההנחה שלי היא שיש אומנם אנרגיות עצומות ובלתי מוכרות שמקשרות בין כל חלקי היקום, כי אחרת קשה להבין איך היקום יכול להתקיים בלי לקרוס תוך רגע. יתכן שרק כוח שעולה על מהירות האור, ז"א מהירות אין-סופית, מסוגל לקיים יקום עצום-ממדים של מיליארדי שנות אור, לאזן מהלכן של מיליארדי גלקסיות בו זמנית תוך השתנות מתמדת, תוך התרחשויות גרעיניות של בעירה והתפוצצויות והולדת כוכבים והיעלמותם, של כוחות ששכל האדם אינו מסוגל כלל לתפוס.
לאחרונה עלה בי עוד רעיון שיכול להסביר כמה שאלות שאין ביכולתם של בני אדם לענות אליהם. האם לא יתכן שבאיזה מקום עלום בחלל החיצון נמצא "מרכז הקוסמוס", מין מצבור של אנרגיה עצום ממדים, מין חור שחור, שמסביבו חגים אין-ספור "עולמות" דומים ליקום שלנו, במסלולים מקבילים כמו אלקטרונים מסביב לגרעין, ומפעם לפעם, כשהאנרגיה הנצברת בתוך "מרכז הקוסמוס" עולה מעבר ליכולת הקיבול של המצבור הוא פולט ומניף יקום חדש לתוך מסלול חדש מסביב ל"מרכז הקוסמוס". "מרכז הקוסמוס" הוא אולי המפץ הגדול שיצר את היקום שלנו שהולך ומתפזר ויעלם אי-פעם בענן של גזים בתוך "מרכז הקוסמוס" הנצחי.
מה שנקרא "תבונה קוסמית" או "אלוהים" אינו כוח שמחוץ ליקום שמשגיח ומכוון את היקום, אלא זאת היא האינטליגנציה שהיא העולם, שפועלת ברקע של כל אטום וביכולתה להרכיב מולקולות מסובכות ביותר, שביכולתם להרכיב צמחים ובעלי חיים זעירים, יונקים וגם גוף ומוח אנושי שמתפקדים בעזרת חומרים שגם הם מורכבים מאטומים ומולקולות.
אני מניח שבכל האטומים וכל הגלים הקיימים ביקום קיימת ברקעם האינטליגנציה - העולם ועל כן יש להם מנה מסוימת של אנרגיה יצירתית, שנותנת להם את הפוטנציאל לבנות ולהרכיב מולקולות שונות מן היסודות ולבנות מהם תאים חיים עד לכדי בניית המוח האנושי, שבעליו מסוגל להיות מודע לעצמו ולקיום העולם. זהו כוח יצירתי ואנרגיה ,שבעזרת האטום ומרכיביו האלקטרוניים יוצר את סוד החיים והקיום כולו. אין תבונה קוסמית שמנהלת את העולם מבחוץ. האינטליגנציה היא העולם, החומר והטבע הן חלק של הכוח הזה.
אני אנסה לנסח את הרעיון הזה שהעולם כולו בעצם רק אינטליגנציה, יצירתיות ושיתוף פעולה בין כל מרכיביו. האחדות אינה תרגיל מחשבתי של המוח האנושי, אלא זהו היסוד. אנחנו לא מסוגלים להבין את החיים ואת המציאות בלי להבין שהעולם כולו הוא אינטליגנציה. החומר הקיים, על מיליארדי הגלקסיות, הוא תוצאת לוואי זעירה בחלל מלא אנרגיות, שאנחנו לא מסוגלים אפילו להרגיש אותם.
אני מנסה להביע את הרעיון, שלא נוכל להבין את העולם, בלי להבין את האחדות שלה. זה אומר שאי אפשר לחלק ולקטלג את מרכיבי העולם. כל מה שקיים הוא העולם. כל אירוע, כל מרכיב, פיסיקלי, פסיכי, כימי, מכני אורגאני, חומרי הינו מרכיב אינטגראלי של העולם וקשור לאין-ספור חלקיקיו, אטומים, מולקולות או גזים או אנרגיות חשמליות, אלקטרומגנטיות או כבדתיות. המדע רק מגמגם וכל גילוי הוא עוד אבן בפאזל במפה אין-סופית של המציאות.
אין בעולם מוות. כל שקיים חי ופועל ללא הפסק. החלל החיצון מלא גלי אנרגיה וגם האבן והברזל מלאי חיים ופעילים, אלא שאנו, בני האדם, אינם מסוגלים לראות את הפעילות הזאת אלא במיקרוסקופ אלקטרוני בלבד. מה שקיים חייב להשתנות, הוא זמני ומוגבל במימדיו. נצחי רק האינטליגנציה שהיא העולם.
מה שמתרחש על פני כדור הארץ, מתרחש אולי גם בגופים שמיים דומים בהרכבם ובאקלימם, אלא שאין לנו האפשרות לראות אותם, כי המרחקים העצומים בין הכוכבים לבינינו לא מאפשרים את המבט הזה. גם אם יש מסרים של יצורים על פלנטות אחרות, אלה יגיעו אלינו לאחר שנים רבות, בהתאם למרחקים שהמסרים חייבים לעבור.
לכל אטום יש מבנה מיוחד השומר תכונות מסוימות של כל יסוד, וכושר זה, שאינו זקוק למוח, שומר את התכונות המובנות בו מאז שנוצר במפץ הגדול ואולי מאז ומעולם.
מה שנקרא רוח, או הרוחני, אינו אלא אותה אינטליגנציה של היקום, שפועלת ברקע של כל אטום. אינטליגנציה זאת אינה זקוקה למוח כדי לפעול, אינה מתכננת את העתיד, היא תמיד בהווה, ב"עכשיו" הרגעי, "מודעת" (לא במובן האנושי) למצבה בכל עת, אם בגלקסיה, אם בתוך חיידק או בצמח, או בתוך מוח האדם. זהו הכוח הרוחני בהה הידיעה. גם המדע טוען שחומרים כימיים שונים וכוחות חשמליים פועלים במוח האדם, אך אין הסבר מה מניע חומרים כימיים לפעול כפי שהם פועלים.
האם אין הכוונה לאותו סוד החיים, למקור התודעה, ולכושר החשיבה האנושית? האם אין המקור הרוחני הזה נמצא באותו ניצוץ אלקטרוני במוחנו, שמפעיל את החשיבה? זאת היא האינטליגנציה שהיא העולם, שמאפשרת את החשיבה.
נצטרך להתרגל לעובדה שביקום לא פועלים חוקים אנושיים. החוקים הם פרי המוח האנושי שבעזרת שכלו ומחקריו מעמיד תיאוריות שצריכות להסביר איך העולם עובד. אלה כמובן השערות בלבד שאולי יש בהן חלקי אמת, אך ההבדל בין אמת חלקית לבין אמת הוא הבדל משמעותי. גם המוח האנושי מורכב ממולקולות שמורכבות מאטומים. איך יתכן שאטומים יוצרים את בעל התודעה, אם אין ברקע שלהם קיימת האינטליגנציה לבנות את מוחו של בעל התודעה? כמובן, תמיד אפשר להגיד שישנו אלוהים או תבונה קוסמית שלפי חוקיהם נבנים החיים והתודעה האנושית. ההוכחה לכך שבאטומים פועלת האינטליגנציה שהיא העולם, היא העובדה שפלאי החיים בכלל פועלים. אם כל תא חי היה מורכב מאטומים בלי הרקע של האינטליגנציה, איך אפשר היה להסביר את פלאי החיים והטבע. אטום אינו חומר דומם וחסר חיים אלא יחידה מלאת כוח וחיוניות, בעלת כושר של שיתוף מופלא עם אטומים אחרים מכל הסוגים והיסודות.
מה שנקרא בשפתנו מוות, במציאות האטומית זהו שינוי בלבד, פירוק חומר ויצירת חומר אחר בהרכב שונה של אטומים. זוהי אינטליגנציה שכל הזמן יוצרת מנגנונים מסובכים בתוך הגוף החי והצומח, משנה ומרכיבה, חיים ומוות, פריחה ונבילה הם תהליכים חיוניים ומאזנים.
האם האדם מסוגל לחיות בלי המשענות הנפשיות של סמכות ואמונה באלוהים? רוב בני האדם זקוקים עדיין למשענות האלה וגם לא רוצים לוותר עליהם. אך כידוע, יש בסמכות האלוהית כמו בכל סמכות ארצית לא רק שקט נפשי, אלא גם מקור לסכסוכים ולמלחמות, כי מי שמאמין בסמכות אלוהית או בסמכות ארצית מגן על אמונתו זו בחירוף נפש ולא רק מבקש אמונה אלא גם שלטון וכוח. חופש מכל סמכות הוא בעצם התחלה, אולי צנועה, של התבונה.
האמת השנייה שמסתתרת מאחורי הקביעה שאטומים חולקים אינטליגנציה עם העולם היא שקיים יקום אין-סופי והאחדות הזאת היא אין-סופית ונצחית. אין עולם והיוצר שלו כמו שאין צופה ללא הנצפה, שניהם בעצם יחידה אחת.
האחדות הזאת של היקום אינה עוד איזו אידיאולוגיה, אלא מבוססת על עובדות.
גם אם המפץ הגדול היה תחילת היקום שלנו, היקום אין-סופי ונצחי ומעולם לא נוצר. יש קשר סמוי בין כל חלקי היקום, בין כל אטום ואטום ביקום כולו. אם מקור היקום שלנו, שהוא כנראה יקום אחד מאין ספור עולמות אחרים, מקורו במפץ הגדול, כל חומר שקיים, כל אטום שבו, קשור למקור המשותף הזה לכולם. רק אחדות זאת מאפשרת ליקום להתקיים ובלעדיה היה קורס תוך שנייה.
האדם אינו חלק של העולם אלא הוא העולם, כי אם קיימת רק אחדות, הוא, האדם, הנו מרכיב אינטגראלי של העולם, וכך כל נמלה ונמלה, כולם מרכיבים זמניים ומשתנים, אך מרכיבים.
היקום הוא עוצמה – אנרגיה – עוצמה במרחב ובזמן אין סופיים. במרחב אין-סופי אין גבול, על כן אינו יכול להיות תלת-ממדי או ארבעה-ממדי. אלה מושגים שנולדו במוחו של האדם. ביקום אין זמן, כי נצח לא מוגבל בזמן שהוא מושג אנושי בלבד. על כן היקום הוא רק אנרגיה ואינטליגנציה – אין-סופיות -- ועל כן אי-אפשר למדוד אותן. רק אנחנו, היצורים המוגבלים מנסים למדוד כל דבר- זמן, מרחב, מרחק ואנרגיה. יש בכך איזו תועלת לאדם, לפעמים גם נזק, אך כך מורה לנו שכלנו.
אם ישנה אחדות בעולם, כל בני אדם מהווים את האחדות האנושית, אני ואתה הם אחד, לא בגוף, לא בשם, לא בהתנהגות והסביבה – אך במהות – בהוויה. ה"אני" שלי וה"אני" שלך הם האחדות כי אני אומר "אני" ואתה אומר "אני" וגם היא אומרת "אני" – וכך כולנו מתכוונים ומרגישים באותו "אני", שמאחד את כולנו כבני אדם, גם את אלה שחיו לפנינו וגם את אלה שעוד יחיו בעתיד. לאדם היחיד אין כל משמעות לקיומו, רק כחלק של האנושות יש לחייו משמעות. לאדם הבודד גם אין כוח הישרדות, רגש הבדידות יהרוג אותו. הוא כמו נמלה, אלא הוא דומה לנמלה מודעת, חושבת, אינטליגנטית. האדם לעולם חלק של קולקטיב אנושי, וזה כוחו. כושרו לשתף הפעולה עם בני אדם אחרים הינו מקור מודעותו. בלעדיו היה נשאר קרוב לוודאי סוג של קוף ביער.
כמובן שאין הכוונה לאנוכיות שחושבת שהוא, ה"אני", הנו מרכז העולם. אנוכיות היא מחלה, מחלת נפש שהחינוך האינדיבידואלי מקדם. האין-דיווידואום האמיתי צריך להיות אישיות שאינה מחולקת, שאינה מסוכסכת עם עצמה ועם העולם, אינה מחולקת אלא מאוחדת עם העולם. על כן היא אינה יכולה להיות אנוכית ולא יכולה להרגיש בדידות.
קרישנמורטי מבטא את דעתו על האני, בדרך אחרת. בעיניו האני, המשותף לכל האנושות הינו נהר, זרם עצום של סבל, כי במקום שבו שולט האני שם הצער, הסבל והעצב. אדם המסוגל לנטרל את האני, ז"א את האנוכיות, כשאינו רואה עצמו כמרכז העולם, הוא אינו עוד חלק של הזרם הזה, הוא אדם חופשי, משוחרר מן האגוצנטריות שמפוררת את האנושות לפרטים אומללים וכואבים. אדם כזה אינו פוחד מן המוות, כי הוא מסוגל למות לכל רגע וקם לתחייה בכל רגע מחדש, הוא חי את הרגע המתהווה. אין זה אומר שאין לו אני. יש לו שם ותעודת זהות והוא אומר "אני" ו"אנחנו", ופועל במציאות היום-יומית, אך בפנימיותו אינו מזדהה עם אישיותו, לא עם משפחתו, לא עם עמו, לא עם דתו או מפלגתו. הוא חלק אינטגראלי של היקום כולו, גם בתודעה. זהו האדם שהגיע לשיא באישיותו והאינטליגנציה שלו ניזונה מן האינטליגנציה העולמית, העכשווית, ולא מן מוח הזוכר, שחי בעבר.
במשך שנים התקשיתי להבין את כוונתו של קרישנמורטי שדיבר רבות על הפסקת החשיבה שמקורה בזיכרון העבר ובציפייה לעתיד, כשהאגוצנטריות מניעה את החשיבה המותנית.
קרישנמורטי דיבר על אינטליגנציה שמקורה אינה במוח החושב והמותנה אלא מקורה באחדותו של היקום, משוחררת מן האגו המגביל וללא התניות.
אני מניח שהוא התכוון לאינטליגנציה של העולם, שאינה מבוססת על צבירת ידע וזיכרון, אלא נמצאת תמיד ברגע המתהווה, תמיד רעננה, קיימת רק בהווה. כוונתו הייתה על כן לפוטנציאל של האדם לחיות חיים של חופש המוחלט. האם לא יתכן שבני אדם בעלי אינטואיציה גבוהה, נבונים ושלוים בפנימיותם יש להם חלק באינטליגנציה הזאת העלומה? האם לא יתכן שהמיסטיקה האמיתית מתכוונת לאינטליגנציה הזאת, שהיא מקור האנרגיה, התבונה הטהורה והשלווה העמוקה שעליה מדבר קרישנמורטי?
האם לא מסתבר מתוך כך שיש לנו, האנשים הרגילים, פוטנציאל מובנה של האינטליגנציה הזאת, כתכונה משותפת לכל בני אדם? אין לי ספק שקרישנמורטי התכוון לכך כמעט בכל אחת מהרצאותיו הרבות.
כך נסגר המעגל: האינטליגנציה של העולם יכולה לשרת כל אדם בעל מודעות, שהבין את מבנה החשיבה ומוכן מרצונו החופשי לוותר על קיומו המדומה כאישיות נפרדת מאותו עולם שהינו חלק אינטגראלי בו. התבונה יכולה להתעורר ברגע שהאדם יחיה באחדות עם המקור ולא כשואף לנצל את העושר שהטבע מוכן להעניק לו, לצרכיו אנוכיים.
הייתי מסכם את הנאמר כך: רגש השייכות ליקום מאוחד ומאחד שמקשר את כל היש שבעולם, את הטבע, את האדם ואת כל האנושות, הוא שורש היכולת לחיות חיים חופשיים ואינטליגנטיים בכל רגע נתון, ביחד עם הכושר להתבונן ללא הרף בחשיבה, לראות את מגבלותיה, כשליה ומלכודותיה ובכך לנטרל כל שביב של אגוצנטריות שעולה עם החשיבה.
רגש האחדות נקרא – אהבה ובמקום של אחדות יש אהבה. במקום שאין אחדות – יש שנאה וסכסוכים ללא סוף. רגש של שנאה כלפי אדם מסוים או קבוצה מסוימת מונע אהבה כלפי אחרים. אהבה מזינה את העולם – שנאה רק הורסת.
28/08/2010
היקום המאוחד
אפרים גולדשמיד
חוקי טבע הם המצאה אנושית, כי האדם רוצה להבין את הטבע. הם חלקיים ומקוטעים, ואינם משקפים את המציאות. בטבע, כמו ביקום כולו, אין קביעות, הכול זורם ומשתנה, האיזון מופר ומתאזן חליפות. מעבר למרחב העצום הזה, ביקום המוכר וביקומים אחרים שאינם מוכרים לבני אדם, אין מחשב ואין מוח ששולט על הנצח ועל האין-סוף, יש רק שינוי תמידי.
אלוהים הוא פרי מוחו של האדם שמאז ומתמיד חיפש הסבר לחידות המופלאות ששמם טבע, חיים ויקום. הוא חייב היה להמציא את היוצר, את האב הגדול והנצחי. אך היקום לא זקוק לכל יוצר כי מה שנצחי אינו זקוק ליוצר ולשליט על האין-סוף בהתגלמותו.
אלוהים שלא מנע את השואה, אינו אלוהים שאפשר להאמין בו, כי את הפשע הזה, שאין לו כפרה, רק אלוהים שאוהב בני אדם, יכול היה למנוע. אך לא מנע. מיליארדי גלקסיות שמורכבות ממיליארדי כוכבים שמורכבים מאטומים וחלקיקים גרעיניים אשר מרכיבים כל גרגיר של חול, כל יצור חד-תאי וכל צמח-בר, אינם נשמעים לישות אלוהית. אלה אגדות וכשמן הן: אמונות דתיות.
האדם והאנושות כולה אינם אלא נקודות ננו-מיקרוסקופיות במרחב זה, אך הם יצורים שרוצים להכיר ולנצל את משאבי הטבע של כדור הארץ שבו הגיעו לרמת תודעה מסוימת. שכל האדם מוגבל ומעידים על כך הרס סביבתי ע"י זיהום האוויר והקרקע, מלחמות הרסניות בין עמים ודתות ושנאת מוות בין בני אדם.
החיים והטבע עצמם אינם זקוקים למדע, ויהיה זה המתוחכם ביותר, הם קיימים ופועלים מתוך עצמם, רק בני אדם זקוקים להם כדי להבין את סביבתם.
בין החידות שלא פענוחו עדיין נמצא הסדר המופלא שקיים בטבע החי והדומם, במינרלים וביסודות הכימיים ובעולם הננו- גרעיני. אם אין תבונה קוסמית שמאחורי המציאות, אם אין אלוהים שיצר ומנהיג את היקום, יש להניח שהיקום עצמו הינו אינטליגנציה שמאפשרת שינוי חומר ויצירת חיים.
ומעל לכל אנו עומדים משתאים מול הפלא, שאין למעלה ממנו, של יצור בעל מודעות, כושר חשיבה ושיפוט, שמסוגל לשעבד את הטבע לתועלתו. גם אם האדם עדיין מאוד פרימיטיבי בחשיבתו ובמעשיו, הוא בכל זאת תופעה מאוד מיוחדת במרחב המוכר לנו, ואפילו ביקום כולו.
אם אנחנו יצורים חופשיים באמת, או לפחות משתדלים להיות יצורים חופשיים, שאין מעליהם סמכות עליונה שמתכנתת אותם לפי קודים עלומים, אנו חייבים להשתחרר מהאמונה של תבונה חוץ-קוסמית או אלוהית שיצרה ומניעה את היקום.
היקום כולו הוא אינטליגנציה ותבונה (לא במובן האנושי) שיוצרות אנרגיות עצומות שממלאות את החלל החיצון. התפרצויות אנרגטיות הן שיצרו את היקום מתוך מה שנקרא בשפת המדע: חורים שחורים.
המדע לא מסוגל לפענח את סודות האנרגיה שמניעיה את העולם. אנו יודעים מעט אודות האנרגיה עצמה ואינם יודעים מאומה על מקורה. מאחר ואנרגיה זאת אינה פועלת בדומה למוח האדם, המדע לא יכול לעלות על דעתו שום שיטה או כושר או אינטליגנציה שאינם פועלים דרך מרכז חושב, ואין הסבר איך מפעיל הקוסמוס מערכות עצומות בגודלם כמו גלקסיות וזעירות כחלקיקי הגרעין.
דוד בוהם, הפיסיקאי הגדול, שהיה חברו הטוב של קרישנמורטי, ניסה לנסח נוסחה מתמטית שתאחד את מכניקת הקוונטים עם תורת היחסות של אינשטיין, והוא פיתח תיאוריה שמאחדת את כל תופעות הטבע ואת היקום כולו. בעיניו קיים בעולם סדר מוחבא, שאין המדע מצליח לגלותו, אך סדר זה, המוחבא ומקופל, מאחד את העולם כולו. הטבע שנגלה לעין ולמדע הוא פסיק לעומת היקום כולו, שיתכן שמאחוריו קיימים עוד ועוד יקומים נסתרים מעין האדם. הוא תבע את המונח: הולומובמנט, תנועה מאחדת או מאוחדת, שבו כל שקיים בעולם נמצא בתנועה מתמדת ומשתנה לעולם. עיקר רעיונו היה שיש קשר בין כל התופעות שקיימות בעולם, בדומה להולוגרמה שבה אפשר לשחזר את כל התמונה מתוך חלק ממנה בלבד.
תורת הקוונטים גילתה לנו את אחד הסודות הנסתרים של היקום: שבכל חומר, גם הקשה והיציב ביותר, סובבים כוחות גרעיניים אלקטרומגנטיים (אלקטרונים, נויטרונים, פוטונים ונוספים) שרק בחלקם כפופים לחוקי סדר מסוימים ושמשתנים תוך אחת חלקי מיליארד של שנייה. איינשטיין הגדול האמין עד לרגעיו האחרונים שקיימת תבונה אלוהית ששולטת ביקום בעזרת חוקי הטבע, אך תורת הקוונטים ניצחה גם אותו וקבעה שאי- הוודאות והאקראיות בעולם הגרעיני הן יסודיות ותמידיות.
בנקודה זאת אני רוצה להביע דעה שיכולה לענות על השאלה של הקיום בכלל.
ההנחה שלי היא שיש אומנם אנרגיות עצומות ובלתי מוכרות שמקשרות בין כל חלקי היקום, כי אחרת קשה להבין איך היקום יכול להתקיים בלי לקרוס תוך רגע. יתכן שרק כוח שעולה על מהירות האור, ז"א מהירות אין-סופית, מסוגל לקיים יקום עצום-ממדים של מיליארדי שנות אור, לאזן מהלכן של מיליארדי גלקסיות בו זמנית תוך השתנות מתמדת, תוך התרחשויות גרעיניות של בעירה והתפוצצויות והולדת כוכבים והיעלמותם, של כוחות ששכל האדם אינו מסוגל כלל לתפוס.
לאחרונה עלה בי עוד רעיון שיכול להסביר כמה שאלות שאין ביכולתם של בני אדם לענות אליהם. האם לא יתכן שבאיזה מקום עלום בחלל החיצון נמצא "מרכז הקוסמוס", מין מצבור של אנרגיה עצום ממדים, מין חור שחור, שמסביבו חגים אין-ספור "עולמות" דומים ליקום שלנו, במסלולים מקבילים כמו אלקטרונים מסביב לגרעין, ומפעם לפעם, כשהאנרגיה הנצברת בתוך "מרכז הקוסמוס" עולה מעבר ליכולת הקיבול של המצבור הוא פולט ומניף יקום חדש לתוך מסלול חדש מסביב ל"מרכז הקוסמוס". "מרכז הקוסמוס" הוא אולי המפץ הגדול שיצר את היקום שלנו שהולך ומתפזר ויעלם אי-פעם בענן של גזים בתוך "מרכז הקוסמוס" הנצחי.
מה שנקרא "תבונה קוסמית" או "אלוהים" אינו כוח שמחוץ ליקום שמשגיח ומכוון את היקום, אלא זאת היא האינטליגנציה שהיא העולם, שפועלת ברקע של כל אטום וביכולתה להרכיב מולקולות מסובכות ביותר, שביכולתם להרכיב צמחים ובעלי חיים זעירים, יונקים וגם גוף ומוח אנושי שמתפקדים בעזרת חומרים שגם הם מורכבים מאטומים ומולקולות.
אני מניח שבכל האטומים וכל הגלים הקיימים ביקום קיימת ברקעם האינטליגנציה - העולם ועל כן יש להם מנה מסוימת של אנרגיה יצירתית, שנותנת להם את הפוטנציאל לבנות ולהרכיב מולקולות שונות מן היסודות ולבנות מהם תאים חיים עד לכדי בניית המוח האנושי, שבעליו מסוגל להיות מודע לעצמו ולקיום העולם. זהו כוח יצירתי ואנרגיה ,שבעזרת האטום ומרכיביו האלקטרוניים יוצר את סוד החיים והקיום כולו. אין תבונה קוסמית שמנהלת את העולם מבחוץ. האינטליגנציה היא העולם, החומר והטבע הן חלק של הכוח הזה.
אני אנסה לנסח את הרעיון הזה שהעולם כולו בעצם רק אינטליגנציה, יצירתיות ושיתוף פעולה בין כל מרכיביו. האחדות אינה תרגיל מחשבתי של המוח האנושי, אלא זהו היסוד. אנחנו לא מסוגלים להבין את החיים ואת המציאות בלי להבין שהעולם כולו הוא אינטליגנציה. החומר הקיים, על מיליארדי הגלקסיות, הוא תוצאת לוואי זעירה בחלל מלא אנרגיות, שאנחנו לא מסוגלים אפילו להרגיש אותם.
אני מנסה להביע את הרעיון, שלא נוכל להבין את העולם, בלי להבין את האחדות שלה. זה אומר שאי אפשר לחלק ולקטלג את מרכיבי העולם. כל מה שקיים הוא העולם. כל אירוע, כל מרכיב, פיסיקלי, פסיכי, כימי, מכני אורגאני, חומרי הינו מרכיב אינטגראלי של העולם וקשור לאין-ספור חלקיקיו, אטומים, מולקולות או גזים או אנרגיות חשמליות, אלקטרומגנטיות או כבדתיות. המדע רק מגמגם וכל גילוי הוא עוד אבן בפאזל במפה אין-סופית של המציאות.
אין בעולם מוות. כל שקיים חי ופועל ללא הפסק. החלל החיצון מלא גלי אנרגיה וגם האבן והברזל מלאי חיים ופעילים, אלא שאנו, בני האדם, אינם מסוגלים לראות את הפעילות הזאת אלא במיקרוסקופ אלקטרוני בלבד. מה שקיים חייב להשתנות, הוא זמני ומוגבל במימדיו. נצחי רק האינטליגנציה שהיא העולם.
מה שמתרחש על פני כדור הארץ, מתרחש אולי גם בגופים שמיים דומים בהרכבם ובאקלימם, אלא שאין לנו האפשרות לראות אותם, כי המרחקים העצומים בין הכוכבים לבינינו לא מאפשרים את המבט הזה. גם אם יש מסרים של יצורים על פלנטות אחרות, אלה יגיעו אלינו לאחר שנים רבות, בהתאם למרחקים שהמסרים חייבים לעבור.
לכל אטום יש מבנה מיוחד השומר תכונות מסוימות של כל יסוד, וכושר זה, שאינו זקוק למוח, שומר את התכונות המובנות בו מאז שנוצר במפץ הגדול ואולי מאז ומעולם.
מה שנקרא רוח, או הרוחני, אינו אלא אותה אינטליגנציה של היקום, שפועלת ברקע של כל אטום. אינטליגנציה זאת אינה זקוקה למוח כדי לפעול, אינה מתכננת את העתיד, היא תמיד בהווה, ב"עכשיו" הרגעי, "מודעת" (לא במובן האנושי) למצבה בכל עת, אם בגלקסיה, אם בתוך חיידק או בצמח, או בתוך מוח האדם. זהו הכוח הרוחני בהה הידיעה. גם המדע טוען שחומרים כימיים שונים וכוחות חשמליים פועלים במוח האדם, אך אין הסבר מה מניע חומרים כימיים לפעול כפי שהם פועלים.
האם אין הכוונה לאותו סוד החיים, למקור התודעה, ולכושר החשיבה האנושית? האם אין המקור הרוחני הזה נמצא באותו ניצוץ אלקטרוני במוחנו, שמפעיל את החשיבה? זאת היא האינטליגנציה שהיא העולם, שמאפשרת את החשיבה.
נצטרך להתרגל לעובדה שביקום לא פועלים חוקים אנושיים. החוקים הם פרי המוח האנושי שבעזרת שכלו ומחקריו מעמיד תיאוריות שצריכות להסביר איך העולם עובד. אלה כמובן השערות בלבד שאולי יש בהן חלקי אמת, אך ההבדל בין אמת חלקית לבין אמת הוא הבדל משמעותי. גם המוח האנושי מורכב ממולקולות שמורכבות מאטומים. איך יתכן שאטומים יוצרים את בעל התודעה, אם אין ברקע שלהם קיימת האינטליגנציה לבנות את מוחו של בעל התודעה? כמובן, תמיד אפשר להגיד שישנו אלוהים או תבונה קוסמית שלפי חוקיהם נבנים החיים והתודעה האנושית. ההוכחה לכך שבאטומים פועלת האינטליגנציה שהיא העולם, היא העובדה שפלאי החיים בכלל פועלים. אם כל תא חי היה מורכב מאטומים בלי הרקע של האינטליגנציה, איך אפשר היה להסביר את פלאי החיים והטבע. אטום אינו חומר דומם וחסר חיים אלא יחידה מלאת כוח וחיוניות, בעלת כושר של שיתוף מופלא עם אטומים אחרים מכל הסוגים והיסודות.
מה שנקרא בשפתנו מוות, במציאות האטומית זהו שינוי בלבד, פירוק חומר ויצירת חומר אחר בהרכב שונה של אטומים. זוהי אינטליגנציה שכל הזמן יוצרת מנגנונים מסובכים בתוך הגוף החי והצומח, משנה ומרכיבה, חיים ומוות, פריחה ונבילה הם תהליכים חיוניים ומאזנים.
האם האדם מסוגל לחיות בלי המשענות הנפשיות של סמכות ואמונה באלוהים? רוב בני האדם זקוקים עדיין למשענות האלה וגם לא רוצים לוותר עליהם. אך כידוע, יש בסמכות האלוהית כמו בכל סמכות ארצית לא רק שקט נפשי, אלא גם מקור לסכסוכים ולמלחמות, כי מי שמאמין בסמכות אלוהית או בסמכות ארצית מגן על אמונתו זו בחירוף נפש ולא רק מבקש אמונה אלא גם שלטון וכוח. חופש מכל סמכות הוא בעצם התחלה, אולי צנועה, של התבונה.
האמת השנייה שמסתתרת מאחורי הקביעה שאטומים חולקים אינטליגנציה עם העולם היא שקיים יקום אין-סופי והאחדות הזאת היא אין-סופית ונצחית. אין עולם והיוצר שלו כמו שאין צופה ללא הנצפה, שניהם בעצם יחידה אחת.
האחדות הזאת של היקום אינה עוד איזו אידיאולוגיה, אלא מבוססת על עובדות.
גם אם המפץ הגדול היה תחילת היקום שלנו, היקום אין-סופי ונצחי ומעולם לא נוצר. יש קשר סמוי בין כל חלקי היקום, בין כל אטום ואטום ביקום כולו. אם מקור היקום שלנו, שהוא כנראה יקום אחד מאין ספור עולמות אחרים, מקורו במפץ הגדול, כל חומר שקיים, כל אטום שבו, קשור למקור המשותף הזה לכולם. רק אחדות זאת מאפשרת ליקום להתקיים ובלעדיה היה קורס תוך שנייה.
האדם אינו חלק של העולם אלא הוא העולם, כי אם קיימת רק אחדות, הוא, האדם, הנו מרכיב אינטגראלי של העולם, וכך כל נמלה ונמלה, כולם מרכיבים זמניים ומשתנים, אך מרכיבים.
היקום הוא עוצמה – אנרגיה – עוצמה במרחב ובזמן אין סופיים. במרחב אין-סופי אין גבול, על כן אינו יכול להיות תלת-ממדי או ארבעה-ממדי. אלה מושגים שנולדו במוחו של האדם. ביקום אין זמן, כי נצח לא מוגבל בזמן שהוא מושג אנושי בלבד. על כן היקום הוא רק אנרגיה ואינטליגנציה – אין-סופיות -- ועל כן אי-אפשר למדוד אותן. רק אנחנו, היצורים המוגבלים מנסים למדוד כל דבר- זמן, מרחב, מרחק ואנרגיה. יש בכך איזו תועלת לאדם, לפעמים גם נזק, אך כך מורה לנו שכלנו.
אם ישנה אחדות בעולם, כל בני אדם מהווים את האחדות האנושית, אני ואתה הם אחד, לא בגוף, לא בשם, לא בהתנהגות והסביבה – אך במהות – בהוויה. ה"אני" שלי וה"אני" שלך הם האחדות כי אני אומר "אני" ואתה אומר "אני" וגם היא אומרת "אני" – וכך כולנו מתכוונים ומרגישים באותו "אני", שמאחד את כולנו כבני אדם, גם את אלה שחיו לפנינו וגם את אלה שעוד יחיו בעתיד. לאדם היחיד אין כל משמעות לקיומו, רק כחלק של האנושות יש לחייו משמעות. לאדם הבודד גם אין כוח הישרדות, רגש הבדידות יהרוג אותו. הוא כמו נמלה, אלא הוא דומה לנמלה מודעת, חושבת, אינטליגנטית. האדם לעולם חלק של קולקטיב אנושי, וזה כוחו. כושרו לשתף הפעולה עם בני אדם אחרים הינו מקור מודעותו. בלעדיו היה נשאר קרוב לוודאי סוג של קוף ביער.
כמובן שאין הכוונה לאנוכיות שחושבת שהוא, ה"אני", הנו מרכז העולם. אנוכיות היא מחלה, מחלת נפש שהחינוך האינדיבידואלי מקדם. האין-דיווידואום האמיתי צריך להיות אישיות שאינה מחולקת, שאינה מסוכסכת עם עצמה ועם העולם, אינה מחולקת אלא מאוחדת עם העולם. על כן היא אינה יכולה להיות אנוכית ולא יכולה להרגיש בדידות.
קרישנמורטי מבטא את דעתו על האני, בדרך אחרת. בעיניו האני, המשותף לכל האנושות הינו נהר, זרם עצום של סבל, כי במקום שבו שולט האני שם הצער, הסבל והעצב. אדם המסוגל לנטרל את האני, ז"א את האנוכיות, כשאינו רואה עצמו כמרכז העולם, הוא אינו עוד חלק של הזרם הזה, הוא אדם חופשי, משוחרר מן האגוצנטריות שמפוררת את האנושות לפרטים אומללים וכואבים. אדם כזה אינו פוחד מן המוות, כי הוא מסוגל למות לכל רגע וקם לתחייה בכל רגע מחדש, הוא חי את הרגע המתהווה. אין זה אומר שאין לו אני. יש לו שם ותעודת זהות והוא אומר "אני" ו"אנחנו", ופועל במציאות היום-יומית, אך בפנימיותו אינו מזדהה עם אישיותו, לא עם משפחתו, לא עם עמו, לא עם דתו או מפלגתו. הוא חלק אינטגראלי של היקום כולו, גם בתודעה. זהו האדם שהגיע לשיא באישיותו והאינטליגנציה שלו ניזונה מן האינטליגנציה העולמית, העכשווית, ולא מן מוח הזוכר, שחי בעבר.
במשך שנים התקשיתי להבין את כוונתו של קרישנמורטי שדיבר רבות על הפסקת החשיבה שמקורה בזיכרון העבר ובציפייה לעתיד, כשהאגוצנטריות מניעה את החשיבה המותנית.
קרישנמורטי דיבר על אינטליגנציה שמקורה אינה במוח החושב והמותנה אלא מקורה באחדותו של היקום, משוחררת מן האגו המגביל וללא התניות.
אני מניח שהוא התכוון לאינטליגנציה של העולם, שאינה מבוססת על צבירת ידע וזיכרון, אלא נמצאת תמיד ברגע המתהווה, תמיד רעננה, קיימת רק בהווה. כוונתו הייתה על כן לפוטנציאל של האדם לחיות חיים של חופש המוחלט. האם לא יתכן שבני אדם בעלי אינטואיציה גבוהה, נבונים ושלוים בפנימיותם יש להם חלק באינטליגנציה הזאת העלומה? האם לא יתכן שהמיסטיקה האמיתית מתכוונת לאינטליגנציה הזאת, שהיא מקור האנרגיה, התבונה הטהורה והשלווה העמוקה שעליה מדבר קרישנמורטי?
האם לא מסתבר מתוך כך שיש לנו, האנשים הרגילים, פוטנציאל מובנה של האינטליגנציה הזאת, כתכונה משותפת לכל בני אדם? אין לי ספק שקרישנמורטי התכוון לכך כמעט בכל אחת מהרצאותיו הרבות.
כך נסגר המעגל: האינטליגנציה של העולם יכולה לשרת כל אדם בעל מודעות, שהבין את מבנה החשיבה ומוכן מרצונו החופשי לוותר על קיומו המדומה כאישיות נפרדת מאותו עולם שהינו חלק אינטגראלי בו. התבונה יכולה להתעורר ברגע שהאדם יחיה באחדות עם המקור ולא כשואף לנצל את העושר שהטבע מוכן להעניק לו, לצרכיו אנוכיים.
הייתי מסכם את הנאמר כך: רגש השייכות ליקום מאוחד ומאחד שמקשר את כל היש שבעולם, את הטבע, את האדם ואת כל האנושות, הוא שורש היכולת לחיות חיים חופשיים ואינטליגנטיים בכל רגע נתון, ביחד עם הכושר להתבונן ללא הרף בחשיבה, לראות את מגבלותיה, כשליה ומלכודותיה ובכך לנטרל כל שביב של אגוצנטריות שעולה עם החשיבה.
רגש האחדות נקרא – אהבה ובמקום של אחדות יש אהבה. במקום שאין אחדות – יש שנאה וסכסוכים ללא סוף. רגש של שנאה כלפי אדם מסוים או קבוצה מסוימת מונע אהבה כלפי אחרים. אהבה מזינה את העולם – שנאה רק הורסת.
28/08/2010
היקום המאוחד
אפרים גולדשמיד
חוקי טבע הם המצאה אנושית, כי האדם רוצה להבין את הטבע. הם חלקיים ומקוטעים, ואינם משקפים את המציאות. בטבע, כמו ביקום כולו, אין קביעות, הכול זורם ומשתנה, האיזון מופר ומתאזן חליפות. מעבר למרחב העצום הזה, ביקום המוכר וביקומים אחרים שאינם מוכרים לבני אדם, אין מחשב ואין מוח ששולט על הנצח ועל האין-סוף, יש רק שינוי תמידי.
אלוהים הוא פרי מוחו של האדם שמאז ומתמיד חיפש הסבר לחידות המופלאות ששמם טבע, חיים ויקום. הוא חייב היה להמציא את היוצר, את האב הגדול והנצחי. אך היקום לא זקוק לכל יוצר כי מה שנצחי אינו זקוק ליוצר ולשליט על האין-סוף בהתגלמותו.
אלוהים שלא מנע את השואה, אינו אלוהים שאפשר להאמין בו, כי את הפשע הזה, שאין לו כפרה, רק אלוהים שאוהב בני אדם, יכול היה למנוע. אך לא מנע. מיליארדי גלקסיות שמורכבות ממיליארדי כוכבים שמורכבים מאטומים וחלקיקים גרעיניים אשר מרכיבים כל גרגיר של חול, כל יצור חד-תאי וכל צמח-בר, אינם נשמעים לישות אלוהית. אלה אגדות וכשמן הן: אמונות דתיות.
האדם והאנושות כולה אינם אלא נקודות ננו-מיקרוסקופיות במרחב זה, אך הם יצורים שרוצים להכיר ולנצל את משאבי הטבע של כדור הארץ שבו הגיעו לרמת תודעה מסוימת. שכל האדם מוגבל ומעידים על כך הרס סביבתי ע"י זיהום האוויר והקרקע, מלחמות הרסניות בין עמים ודתות ושנאת מוות בין בני אדם.
החיים והטבע עצמם אינם זקוקים למדע, ויהיה זה המתוחכם ביותר, הם קיימים ופועלים מתוך עצמם, רק בני אדם זקוקים להם כדי להבין את סביבתם.
בין החידות שלא פענוחו עדיין נמצא הסדר המופלא שקיים בטבע החי והדומם, במינרלים וביסודות הכימיים ובעולם הננו- גרעיני. אם אין תבונה קוסמית שמאחורי המציאות, אם אין אלוהים שיצר ומנהיג את היקום, יש להניח שהיקום עצמו הינו אינטליגנציה שמאפשרת שינוי חומר ויצירת חיים.
ומעל לכל אנו עומדים משתאים מול הפלא, שאין למעלה ממנו, של יצור בעל מודעות, כושר חשיבה ושיפוט, שמסוגל לשעבד את הטבע לתועלתו. גם אם האדם עדיין מאוד פרימיטיבי בחשיבתו ובמעשיו, הוא בכל זאת תופעה מאוד מיוחדת במרחב המוכר לנו, ואפילו ביקום כולו.
אם אנחנו יצורים חופשיים באמת, או לפחות משתדלים להיות יצורים חופשיים, שאין מעליהם סמכות עליונה שמתכנתת אותם לפי קודים עלומים, אנו חייבים להשתחרר מהאמונה של תבונה חוץ-קוסמית או אלוהית שיצרה ומניעה את היקום.
היקום כולו הוא אינטליגנציה ותבונה (לא במובן האנושי) שיוצרות אנרגיות עצומות שממלאות את החלל החיצון. התפרצויות אנרגטיות הן שיצרו את היקום מתוך מה שנקרא בשפת המדע: חורים שחורים.
המדע לא מסוגל לפענח את סודות האנרגיה שמניעיה את העולם. אנו יודעים מעט אודות האנרגיה עצמה ואינם יודעים מאומה על מקורה. מאחר ואנרגיה זאת אינה פועלת בדומה למוח האדם, המדע לא יכול לעלות על דעתו שום שיטה או כושר או אינטליגנציה שאינם פועלים דרך מרכז חושב, ואין הסבר איך מפעיל הקוסמוס מערכות עצומות בגודלם כמו גלקסיות וזעירות כחלקיקי הגרעין.
דוד בוהם, הפיסיקאי הגדול, שהיה חברו הטוב של קרישנמורטי, ניסה לנסח נוסחה מתמטית שתאחד את מכניקת הקוונטים עם תורת היחסות של אינשטיין, והוא פיתח תיאוריה שמאחדת את כל תופעות הטבע ואת היקום כולו. בעיניו קיים בעולם סדר מוחבא, שאין המדע מצליח לגלותו, אך סדר זה, המוחבא ומקופל, מאחד את העולם כולו. הטבע שנגלה לעין ולמדע הוא פסיק לעומת היקום כולו, שיתכן שמאחוריו קיימים עוד ועוד יקומים נסתרים מעין האדם. הוא תבע את המונח: הולומובמנט, תנועה מאחדת או מאוחדת, שבו כל שקיים בעולם נמצא בתנועה מתמדת ומשתנה לעולם. עיקר רעיונו היה שיש קשר בין כל התופעות שקיימות בעולם, בדומה להולוגרמה שבה אפשר לשחזר את כל התמונה מתוך חלק ממנה בלבד.
תורת הקוונטים גילתה לנו את אחד הסודות הנסתרים של היקום: שבכל חומר, גם הקשה והיציב ביותר, סובבים כוחות גרעיניים אלקטרומגנטיים (אלקטרונים, נויטרונים, פוטונים ונוספים) שרק בחלקם כפופים לחוקי סדר מסוימים ושמשתנים תוך אחת חלקי מיליארד של שנייה. איינשטיין הגדול האמין עד לרגעיו האחרונים שקיימת תבונה אלוהית ששולטת ביקום בעזרת חוקי הטבע, אך תורת הקוונטים ניצחה גם אותו וקבעה שאי- הוודאות והאקראיות בעולם הגרעיני הן יסודיות ותמידיות.
בנקודה זאת אני רוצה להביע דעה שיכולה לענות על השאלה של הקיום בכלל.
ההנחה שלי היא שיש אומנם אנרגיות עצומות ובלתי מוכרות שמקשרות בין כל חלקי היקום, כי אחרת קשה להבין איך היקום יכול להתקיים בלי לקרוס תוך רגע. יתכן שרק כוח שעולה על מהירות האור, ז"א מהירות אין-סופית, מסוגל לקיים יקום עצום-ממדים של מיליארדי שנות אור, לאזן מהלכן של מיליארדי גלקסיות בו זמנית תוך השתנות מתמדת, תוך התרחשויות גרעיניות של בעירה והתפוצצויות והולדת כוכבים והיעלמותם, של כוחות ששכל האדם אינו מסוגל כלל לתפוס.
לאחרונה עלה בי עוד רעיון שיכול להסביר כמה שאלות שאין ביכולתם של בני אדם לענות אליהם. האם לא יתכן שבאיזה מקום עלום בחלל החיצון נמצא "מרכז הקוסמוס", מין מצבור של אנרגיה עצום ממדים, מין חור שחור, שמסביבו חגים אין-ספור "עולמות" דומים ליקום שלנו, במסלולים מקבילים כמו אלקטרונים מסביב לגרעין, ומפעם לפעם, כשהאנרגיה הנצברת בתוך "מרכז הקוסמוס" עולה מעבר ליכולת הקיבול של המצבור הוא פולט ומניף יקום חדש לתוך מסלול חדש מסביב ל"מרכז הקוסמוס". "מרכז הקוסמוס" הוא אולי המפץ הגדול שיצר את היקום שלנו שהולך ומתפזר ויעלם אי-פעם בענן של גזים בתוך "מרכז הקוסמוס" הנצחי.
מה שנקרא "תבונה קוסמית" או "אלוהים" אינו כוח שמחוץ ליקום שמשגיח ומכוון את היקום, אלא זאת היא האינטליגנציה שהיא העולם, שפועלת ברקע של כל אטום וביכולתה להרכיב מולקולות מסובכות ביותר, שביכולתם להרכיב צמחים ובעלי חיים זעירים, יונקים וגם גוף ומוח אנושי שמתפקדים בעזרת חומרים שגם הם מורכבים מאטומים ומולקולות.
אני מניח שבכל האטומים וכל הגלים הקיימים ביקום קיימת ברקעם האינטליגנציה - העולם ועל כן יש להם מנה מסוימת של אנרגיה יצירתית, שנותנת להם את הפוטנציאל לבנות ולהרכיב מולקולות שונות מן היסודות ולבנות מהם תאים חיים עד לכדי בניית המוח האנושי, שבעליו מסוגל להיות מודע לעצמו ולקיום העולם. זהו כוח יצירתי ואנרגיה ,שבעזרת האטום ומרכיביו האלקטרוניים יוצר את סוד החיים והקיום כולו. אין תבונה קוסמית שמנהלת את העולם מבחוץ. האינטליגנציה היא העולם, החומר והטבע הן חלק של הכוח הזה.
אני אנסה לנסח את הרעיון הזה שהעולם כולו בעצם רק אינטליגנציה, יצירתיות ושיתוף פעולה בין כל מרכיביו. האחדות אינה תרגיל מחשבתי של המוח האנושי, אלא זהו היסוד. אנחנו לא מסוגלים להבין את החיים ואת המציאות בלי להבין שהעולם כולו הוא אינטליגנציה. החומר הקיים, על מיליארדי הגלקסיות, הוא תוצאת לוואי זעירה בחלל מלא אנרגיות, שאנחנו לא מסוגלים אפילו להרגיש אותם.
אני מנסה להביע את הרעיון, שלא נוכל להבין את העולם, בלי להבין את האחדות שלה. זה אומר שאי אפשר לחלק ולקטלג את מרכיבי העולם. כל מה שקיים הוא העולם. כל אירוע, כל מרכיב, פיסיקלי, פסיכי, כימי, מכני אורגאני, חומרי הינו מרכיב אינטגראלי של העולם וקשור לאין-ספור חלקיקיו, אטומים, מולקולות או גזים או אנרגיות חשמליות, אלקטרומגנטיות או כבדתיות. המדע רק מגמגם וכל גילוי הוא עוד אבן בפאזל במפה אין-סופית של המציאות.
אין בעולם מוות. כל שקיים חי ופועל ללא הפסק. החלל החיצון מלא גלי אנרגיה וגם האבן והברזל מלאי חיים ופעילים, אלא שאנו, בני האדם, אינם מסוגלים לראות את הפעילות הזאת אלא במיקרוסקופ אלקטרוני בלבד. מה שקיים חייב להשתנות, הוא זמני ומוגבל במימדיו. נצחי רק האינטליגנציה שהיא העולם.
מה שמתרחש על פני כדור הארץ, מתרחש אולי גם בגופים שמיים דומים בהרכבם ובאקלימם, אלא שאין לנו האפשרות לראות אותם, כי המרחקים העצומים בין הכוכבים לבינינו לא מאפשרים את המבט הזה. גם אם יש מסרים של יצורים על פלנטות אחרות, אלה יגיעו אלינו לאחר שנים רבות, בהתאם למרחקים שהמסרים חייבים לעבור.
לכל אטום יש מבנה מיוחד השומר תכונות מסוימות של כל יסוד, וכושר זה, שאינו זקוק למוח, שומר את התכונות המובנות בו מאז שנוצר במפץ הגדול ואולי מאז ומעולם.
מה שנקרא רוח, או הרוחני, אינו אלא אותה אינטליגנציה של היקום, שפועלת ברקע של כל אטום. אינטליגנציה זאת אינה זקוקה למוח כדי לפעול, אינה מתכננת את העתיד, היא תמיד בהווה, ב"עכשיו" הרגעי, "מודעת" (לא במובן האנושי) למצבה בכל עת, אם בגלקסיה, אם בתוך חיידק או בצמח, או בתוך מוח האדם. זהו הכוח הרוחני בהה הידיעה. גם המדע טוען שחומרים כימיים שונים וכוחות חשמליים פועלים במוח האדם, אך אין הסבר מה מניע חומרים כימיים לפעול כפי שהם פועלים.
האם אין הכוונה לאותו סוד החיים, למקור התודעה, ולכושר החשיבה האנושית? האם אין המקור הרוחני הזה נמצא באותו ניצוץ אלקטרוני במוחנו, שמפעיל את החשיבה? זאת היא האינטליגנציה שהיא העולם, שמאפשרת את החשיבה.
נצטרך להתרגל לעובדה שביקום לא פועלים חוקים אנושיים. החוקים הם פרי המוח האנושי שבעזרת שכלו ומחקריו מעמיד תיאוריות שצריכות להסביר איך העולם עובד. אלה כמובן השערות בלבד שאולי יש בהן חלקי אמת, אך ההבדל בין אמת חלקית לבין אמת הוא הבדל משמעותי. גם המוח האנושי מורכב ממולקולות שמורכבות מאטומים. איך יתכן שאטומים יוצרים את בעל התודעה, אם אין ברקע שלהם קיימת האינטליגנציה לבנות את מוחו של בעל התודעה? כמובן, תמיד אפשר להגיד שישנו אלוהים או תבונה קוסמית שלפי חוקיהם נבנים החיים והתודעה האנושית. ההוכחה לכך שבאטומים פועלת האינטליגנציה שהיא העולם, היא העובדה שפלאי החיים בכלל פועלים. אם כל תא חי היה מורכב מאטומים בלי הרקע של האינטליגנציה, איך אפשר היה להסביר את פלאי החיים והטבע. אטום אינו חומר דומם וחסר חיים אלא יחידה מלאת כוח וחיוניות, בעלת כושר של שיתוף מופלא עם אטומים אחרים מכל הסוגים והיסודות.
מה שנקרא בשפתנו מוות, במציאות האטומית זהו שינוי בלבד, פירוק חומר ויצירת חומר אחר בהרכב שונה של אטומים. זוהי אינטליגנציה שכל הזמן יוצרת מנגנונים מסובכים בתוך הגוף החי והצומח, משנה ומרכיבה, חיים ומוות, פריחה ונבילה הם תהליכים חיוניים ומאזנים.
האם האדם מסוגל לחיות בלי המשענות הנפשיות של סמכות ואמונה באלוהים? רוב בני האדם זקוקים עדיין למשענות האלה וגם לא רוצים לוותר עליהם. אך כידוע, יש בסמכות האלוהית כמו בכל סמכות ארצית לא רק שקט נפשי, אלא גם מקור לסכסוכים ולמלחמות, כי מי שמאמין בסמכות אלוהית או בסמכות ארצית מגן על אמונתו זו בחירוף נפש ולא רק מבקש אמונה אלא גם שלטון וכוח. חופש מכל סמכות הוא בעצם התחלה, אולי צנועה, של התבונה.
האמת השנייה שמסתתרת מאחורי הקביעה שאטומים חולקים אינטליגנציה עם העולם היא שקיים יקום אין-סופי והאחדות הזאת היא אין-סופית ונצחית. אין עולם והיוצר שלו כמו שאין צופה ללא הנצפה, שניהם בעצם יחידה אחת.
האחדות הזאת של היקום אינה עוד איזו אידיאולוגיה, אלא מבוססת על עובדות.
גם אם המפץ הגדול היה תחילת היקום שלנו, היקום אין-סופי ונצחי ומעולם לא נוצר. יש קשר סמוי בין כל חלקי היקום, בין כל אטום ואטום ביקום כולו. אם מקור היקום שלנו, שהוא כנראה יקום אחד מאין ספור עולמות אחרים, מקורו במפץ הגדול, כל חומר שקיים, כל אטום שבו, קשור למקור המשותף הזה לכולם. רק אחדות זאת מאפשרת ליקום להתקיים ובלעדיה היה קורס תוך שנייה.
האדם אינו חלק של העולם אלא הוא העולם, כי אם קיימת רק אחדות, הוא, האדם, הנו מרכיב אינטגראלי של העולם, וכך כל נמלה ונמלה, כולם מרכיבים זמניים ומשתנים, אך מרכיבים.
היקום הוא עוצמה – אנרגיה – עוצמה במרחב ובזמן אין סופיים. במרחב אין-סופי אין גבול, על כן אינו יכול להיות תלת-ממדי או ארבעה-ממדי. אלה מושגים שנולדו במוחו של האדם. ביקום אין זמן, כי נצח לא מוגבל בזמן שהוא מושג אנושי בלבד. על כן היקום הוא רק אנרגיה ואינטליגנציה – אין-סופיות -- ועל כן אי-אפשר למדוד אותן. רק אנחנו, היצורים המוגבלים מנסים למדוד כל דבר- זמן, מרחב, מרחק ואנרגיה. יש בכך איזו תועלת לאדם, לפעמים גם נזק, אך כך מורה לנו שכלנו.
אם ישנה אחדות בעולם, כל בני אדם מהווים את האחדות האנושית, אני ואתה הם אחד, לא בגוף, לא בשם, לא בהתנהגות והסביבה – אך במהות – בהוויה. ה"אני" שלי וה"אני" שלך הם האחדות כי אני אומר "אני" ואתה אומר "אני" וגם היא אומרת "אני" – וכך כולנו מתכוונים ומרגישים באותו "אני", שמאחד את כולנו כבני אדם, גם את אלה שחיו לפנינו וגם את אלה שעוד יחיו בעתיד. לאדם היחיד אין כל משמעות לקיומו, רק כחלק של האנושות יש לחייו משמעות. לאדם הבודד גם אין כוח הישרדות, רגש הבדידות יהרוג אותו. הוא כמו נמלה, אלא הוא דומה לנמלה מודעת, חושבת, אינטליגנטית. האדם לעולם חלק של קולקטיב אנושי, וזה כוחו. כושרו לשתף הפעולה עם בני אדם אחרים הינו מקור מודעותו. בלעדיו היה נשאר קרוב לוודאי סוג של קוף ביער.
כמובן שאין הכוונה לאנוכיות שחושבת שהוא, ה"אני", הנו מרכז העולם. אנוכיות היא מחלה, מחלת נפש שהחינוך האינדיבידואלי מקדם. האין-דיווידואום האמיתי צריך להיות אישיות שאינה מחולקת, שאינה מסוכסכת עם עצמה ועם העולם, אינה מחולקת אלא מאוחדת עם העולם. על כן היא אינה יכולה להיות אנוכית ולא יכולה להרגיש בדידות.
קרישנמורטי מבטא את דעתו על האני, בדרך אחרת. בעיניו האני, המשותף לכל האנושות הינו נהר, זרם עצום של סבל, כי במקום שבו שולט האני שם הצער, הסבל והעצב. אדם המסוגל לנטרל את האני, ז"א את האנוכיות, כשאינו רואה עצמו כמרכז העולם, הוא אינו עוד חלק של הזרם הזה, הוא אדם חופשי, משוחרר מן האגוצנטריות שמפוררת את האנושות לפרטים אומללים וכואבים. אדם כזה אינו פוחד מן המוות, כי הוא מסוגל למות לכל רגע וקם לתחייה בכל רגע מחדש, הוא חי את הרגע המתהווה. אין זה אומר שאין לו אני. יש לו שם ותעודת זהות והוא אומר "אני" ו"אנחנו", ופועל במציאות היום-יומית, אך בפנימיותו אינו מזדהה עם אישיותו, לא עם משפחתו, לא עם עמו, לא עם דתו או מפלגתו. הוא חלק אינטגראלי של היקום כולו, גם בתודעה. זהו האדם שהגיע לשיא באישיותו והאינטליגנציה שלו ניזונה מן האינטליגנציה העולמית, העכשווית, ולא מן מוח הזוכר, שחי בעבר.
במשך שנים התקשיתי להבין את כוונתו של קרישנמורטי שדיבר רבות על הפסקת החשיבה שמקורה בזיכרון העבר ובציפייה לעתיד, כשהאגוצנטריות מניעה את החשיבה המותנית.
קרישנמורטי דיבר על אינטליגנציה שמקורה אינה במוח החושב והמותנה אלא מקורה באחדותו של היקום, משוחררת מן האגו המגביל וללא התניות.
אני מניח שהוא התכוון לאינטליגנציה של העולם, שאינה מבוססת על צבירת ידע וזיכרון, אלא נמצאת תמיד ברגע המתהווה, תמיד רעננה, קיימת רק בהווה. כוונתו הייתה על כן לפוטנציאל של האדם לחיות חיים של חופש המוחלט. האם לא יתכן שבני אדם בעלי אינטואיציה גבוהה, נבונים ושלוים בפנימיותם יש להם חלק באינטליגנציה הזאת העלומה? האם לא יתכן שהמיסטיקה האמיתית מתכוונת לאינטליגנציה הזאת, שהיא מקור האנרגיה, התבונה הטהורה והשלווה העמוקה שעליה מדבר קרישנמורטי?
האם לא מסתבר מתוך כך שיש לנו, האנשים הרגילים, פוטנציאל מובנה של האינטליגנציה הזאת, כתכונה משותפת לכל בני אדם? אין לי ספק שקרישנמורטי התכוון לכך כמעט בכל אחת מהרצאותיו הרבות.
כך נסגר המעגל: האינטליגנציה של העולם יכולה לשרת כל אדם בעל מודעות, שהבין את מבנה החשיבה ומוכן מרצונו החופשי לוותר על קיומו המדומה כאישיות נפרדת מאותו עולם שהינו חלק אינטגראלי בו. התבונה יכולה להתעורר ברגע שהאדם יחיה באחדות עם המקור ולא כשואף לנצל את העושר שהטבע מוכן להעניק לו, לצרכיו אנוכיים.
הייתי מסכם את הנאמר כך: רגש השייכות ליקום מאוחד ומאחד שמקשר את כל היש שבעולם, את הטבע, את האדם ואת כל האנושות, הוא שורש היכולת לחיות חיים חופשיים ואינטליגנטיים בכל רגע נתון, ביחד עם הכושר להתבונן ללא הרף בחשיבה, לראות את מגבלותיה, כשליה ומלכודותיה ובכך לנטרל כל שביב של אגוצנטריות שעולה עם החשיבה.
רגש האחדות נקרא – אהבה ובמקום של אחדות יש אהבה. במקום שאין אחדות – יש שנאה וסכסוכים ללא סוף. רגש של שנאה כלפי אדם מסוים או קבוצה מסוימת מונע אהבה כלפי אחרים. אהבה מזינה את העולם – שנאה רק הורסת.
28/08/2010
היקום המאוחד
אפרים גולדשמיד
חוקי טבע הם המצאה אנושית, כי האדם רוצה להבין את הטבע. הם חלקיים ומקוטעים, ואינם משקפים את המציאות. בטבע, כמו ביקום כולו, אין קביעות, הכול זורם ומשתנה, האיזון מופר ומתאזן חליפות. מעבר למרחב העצום הזה, ביקום המוכר וביקומים אחרים שאינם מוכרים לבני אדם, אין מחשב ואין מוח ששולט על הנצח ועל האין-סוף, יש רק שינוי תמידי.
אלוהים הוא פרי מוחו של האדם שמאז ומתמיד חיפש הסבר לחידות המופלאות ששמם טבע, חיים ויקום. הוא חייב היה להמציא את היוצר, את האב הגדול והנצחי. אך היקום לא זקוק לכל יוצר כי מה שנצחי אינו זקוק ליוצר ולשליט על האין-סוף בהתגלמותו.
אלוהים שלא מנע את השואה, אינו אלוהים שאפשר להאמין בו, כי את הפשע הזה, שאין לו כפרה, רק אלוהים שאוהב בני אדם, יכול היה למנוע. אך לא מנע. מיליארדי גלקסיות שמורכבות ממיליארדי כוכבים שמורכבים מאטומים וחלקיקים גרעיניים אשר מרכיבים כל גרגיר של חול, כל יצור חד-תאי וכל צמח-בר, אינם נשמעים לישות אלוהית. אלה אגדות וכשמן הן: אמונות דתיות.
האדם והאנושות כולה אינם אלא נקודות ננו-מיקרוסקופיות במרחב זה, אך הם יצורים שרוצים להכיר ולנצל את משאבי הטבע של כדור הארץ שבו הגיעו לרמת תודעה מסוימת. שכל האדם מוגבל ומעידים על כך הרס סביבתי ע"י זיהום האוויר והקרקע, מלחמות הרסניות בין עמים ודתות ושנאת מוות בין בני אדם.
החיים והטבע עצמם אינם זקוקים למדע, ויהיה זה המתוחכם ביותר, הם קיימים ופועלים מתוך עצמם, רק בני אדם זקוקים להם כדי להבין את סביבתם.
בין החידות שלא פענוחו עדיין נמצא הסדר המופלא שקיים בטבע החי והדומם, במינרלים וביסודות הכימיים ובעולם הננו- גרעיני. אם אין תבונה קוסמית שמאחורי המציאות, אם אין אלוהים שיצר ומנהיג את היקום, יש להניח שהיקום עצמו הינו אינטליגנציה שמאפשרת שינוי חומר ויצירת חיים.
ומעל לכל אנו עומדים משתאים מול הפלא, שאין למעלה ממנו, של יצור בעל מודעות, כושר חשיבה ושיפוט, שמסוגל לשעבד את הטבע לתועלתו. גם אם האדם עדיין מאוד פרימיטיבי בחשיבתו ובמעשיו, הוא בכל זאת תופעה מאוד מיוחדת במרחב המוכר לנו, ואפילו ביקום כולו.
אם אנחנו יצורים חופשיים באמת, או לפחות משתדלים להיות יצורים חופשיים, שאין מעליהם סמכות עליונה שמתכנתת אותם לפי קודים עלומים, אנו חייבים להשתחרר מהאמונה של תבונה חוץ-קוסמית או אלוהית שיצרה ומניעה את היקום.
היקום כולו הוא אינטליגנציה ותבונה (לא במובן האנושי) שיוצרות אנרגיות עצומות שממלאות את החלל החיצון. התפרצויות אנרגטיות הן שיצרו את היקום מתוך מה שנקרא בשפת המדע: חורים שחורים.
המדע לא מסוגל לפענח את סודות האנרגיה שמניעיה את העולם. אנו יודעים מעט אודות האנרגיה עצמה ואינם יודעים מאומה על מקורה. מאחר ואנרגיה זאת אינה פועלת בדומה למוח האדם, המדע לא יכול לעלות על דעתו שום שיטה או כושר או אינטליגנציה שאינם פועלים דרך מרכז חושב, ואין הסבר איך מפעיל הקוסמוס מערכות עצומות בגודלם כמו גלקסיות וזעירות כחלקיקי הגרעין.
דוד בוהם, הפיסיקאי הגדול, שהיה חברו הטוב של קרישנמורטי, ניסה לנסח נוסחה מתמטית שתאחד את מכניקת הקוונטים עם תורת היחסות של אינשטיין, והוא פיתח תיאוריה שמאחדת את כל תופעות הטבע ואת היקום כולו. בעיניו קיים בעולם סדר מוחבא, שאין המדע מצליח לגלותו, אך סדר זה, המוחבא ומקופל, מאחד את העולם כולו. הטבע שנגלה לעין ולמדע הוא פסיק לעומת היקום כולו, שיתכן שמאחוריו קיימים עוד ועוד יקומים נסתרים מעין האדם. הוא תבע את המונח: הולומובמנט, תנועה מאחדת או מאוחדת, שבו כל שקיים בעולם נמצא בתנועה מתמדת ומשתנה לעולם. עיקר רעיונו היה שיש קשר בין כל התופעות שקיימות בעולם, בדומה להולוגרמה שבה אפשר לשחזר את כל התמונה מתוך חלק ממנה בלבד.
תורת הקוונטים גילתה לנו את אחד הסודות הנסתרים של היקום: שבכל חומר, גם הקשה והיציב ביותר, סובבים כוחות גרעיניים אלקטרומגנטיים (אלקטרונים, נויטרונים, פוטונים ונוספים) שרק בחלקם כפופים לחוקי סדר מסוימים ושמשתנים תוך אחת חלקי מיליארד של שנייה. איינשטיין הגדול האמין עד לרגעיו האחרונים שקיימת תבונה אלוהית ששולטת ביקום בעזרת חוקי הטבע, אך תורת הקוונטים ניצחה גם אותו וקבעה שאי- הוודאות והאקראיות בעולם הגרעיני הן יסודיות ותמידיות.
בנקודה זאת אני רוצה להביע דעה שיכולה לענות על השאלה של הקיום בכלל.
ההנחה שלי היא שיש אומנם אנרגיות עצומות ובלתי מוכרות שמקשרות בין כל חלקי היקום, כי אחרת קשה להבין איך היקום יכול להתקיים בלי לקרוס תוך רגע. יתכן שרק כוח שעולה על מהירות האור, ז"א מהירות אין-סופית, מסוגל לקיים יקום עצום-ממדים של מיליארדי שנות אור, לאזן מהלכן של מיליארדי גלקסיות בו זמנית תוך השתנות מתמדת, תוך התרחשויות גרעיניות של בעירה והתפוצצויות והולדת כוכבים והיעלמותם, של כוחות ששכל האדם אינו מסוגל כלל לתפוס.
לאחרונה עלה בי עוד רעיון שיכול להסביר כמה שאלות שאין ביכולתם של בני אדם לענות אליהם. האם לא יתכן שבאיזה מקום עלום בחלל החיצון נמצא "מרכז הקוסמוס", מין מצבור של אנרגיה עצום ממדים, מין חור שחור, שמסביבו חגים אין-ספור "עולמות" דומים ליקום שלנו, במסלולים מקבילים כמו אלקטרונים מסביב לגרעין, ומפעם לפעם, כשהאנרגיה הנצברת בתוך "מרכז הקוסמוס" עולה מעבר ליכולת הקיבול של המצבור הוא פולט ומניף יקום חדש לתוך מסלול חדש מסביב ל"מרכז הקוסמוס". "מרכז הקוסמוס" הוא אולי המפץ הגדול שיצר את היקום שלנו שהולך ומתפזר ויעלם אי-פעם בענן של גזים בתוך "מרכז הקוסמוס" הנצחי.
מה שנקרא "תבונה קוסמית" או "אלוהים" אינו כוח שמחוץ ליקום שמשגיח ומכוון את היקום, אלא זאת היא האינטליגנציה שהיא העולם, שפועלת ברקע של כל אטום וביכולתה להרכיב מולקולות מסובכות ביותר, שביכולתם להרכיב צמחים ובעלי חיים זעירים, יונקים וגם גוף ומוח אנושי שמתפקדים בעזרת חומרים שגם הם מורכבים מאטומים ומולקולות.
אני מניח שבכל האטומים וכל הגלים הקיימים ביקום קיימת ברקעם האינטליגנציה - העולם ועל כן יש להם מנה מסוימת של אנרגיה יצירתית, שנותנת להם את הפוטנציאל לבנות ולהרכיב מולקולות שונות מן היסודות ולבנות מהם תאים חיים עד לכדי בניית המוח האנושי, שבעליו מסוגל להיות מודע לעצמו ולקיום העולם. זהו כוח יצירתי ואנרגיה ,שבעזרת האטום ומרכיביו האלקטרוניים יוצר את סוד החיים והקיום כולו. אין תבונה קוסמית שמנהלת את העולם מבחוץ. האינטליגנציה היא העולם, החומר והטבע הן חלק של הכוח הזה.
אני אנסה לנסח את הרעיון הזה שהעולם כולו בעצם רק אינטליגנציה, יצירתיות ושיתוף פעולה בין כל מרכיביו. האחדות אינה תרגיל מחשבתי של המוח האנושי, אלא זהו היסוד. אנחנו לא מסוגלים להבין את החיים ואת המציאות בלי להבין שהעולם כולו הוא אינטליגנציה. החומר הקיים, על מיליארדי הגלקסיות, הוא תוצאת לוואי זעירה בחלל מלא אנרגיות, שאנחנו לא מסוגלים אפילו להרגיש אותם.
אני מנסה להביע את הרעיון, שלא נוכל להבין את העולם, בלי להבין את האחדות שלה. זה אומר שאי אפשר לחלק ולקטלג את מרכיבי העולם. כל מה שקיים הוא העולם. כל אירוע, כל מרכיב, פיסיקלי, פסיכי, כימי, מכני אורגאני, חומרי הינו מרכיב אינטגראלי של העולם וקשור לאין-ספור חלקיקיו, אטומים, מולקולות או גזים או אנרגיות חשמליות, אלקטרומגנטיות או כבדתיות. המדע רק מגמגם וכל גילוי הוא עוד אבן בפאזל במפה אין-סופית של המציאות.
אין בעולם מוות. כל שקיים חי ופועל ללא הפסק. החלל החיצון מלא גלי אנרגיה וגם האבן והברזל מלאי חיים ופעילים, אלא שאנו, בני האדם, אינם מסוגלים לראות את הפעילות הזאת אלא במיקרוסקופ אלקטרוני בלבד. מה שקיים חייב להשתנות, הוא זמני ומוגבל במימדיו. נצחי רק האינטליגנציה שהיא העולם.
מה שמתרחש על פני כדור הארץ, מתרחש אולי גם בגופים שמיים דומים בהרכבם ובאקלימם, אלא שאין לנו האפשרות לראות אותם, כי המרחקים העצומים בין הכוכבים לבינינו לא מאפשרים את המבט הזה. גם אם יש מסרים של יצורים על פלנטות אחרות, אלה יגיעו אלינו לאחר שנים רבות, בהתאם למרחקים שהמסרים חייבים לעבור.
לכל אטום יש מבנה מיוחד השומר תכונות מסוימות של כל יסוד, וכושר זה, שאינו זקוק למוח, שומר את התכונות המובנות בו מאז שנוצר במפץ הגדול ואולי מאז ומעולם.
מה שנקרא רוח, או הרוחני, אינו אלא אותה אינטליגנציה של היקום, שפועלת ברקע של כל אטום. אינטליגנציה זאת אינה זקוקה למוח כדי לפעול, אינה מתכננת את העתיד, היא תמיד בהווה, ב"עכשיו" הרגעי, "מודעת" (לא במובן האנושי) למצבה בכל עת, אם בגלקסיה, אם בתוך חיידק או בצמח, או בתוך מוח האדם. זהו הכוח הרוחני בהה הידיעה. גם המדע טוען שחומרים כימיים שונים וכוחות חשמליים פועלים במוח האדם, אך אין הסבר מה מניע חומרים כימיים לפעול כפי שהם פועלים.
האם אין הכוונה לאותו סוד החיים, למקור התודעה, ולכושר החשיבה האנושית? האם אין המקור הרוחני הזה נמצא באותו ניצוץ אלקטרוני במוחנו, שמפעיל את החשיבה? זאת היא האינטליגנציה שהיא העולם, שמאפשרת את החשיבה.
נצטרך להתרגל לעובדה שביקום לא פועלים חוקים אנושיים. החוקים הם פרי המוח האנושי שבעזרת שכלו ומחקריו מעמיד תיאוריות שצריכות להסביר איך העולם עובד. אלה כמובן השערות בלבד שאולי יש בהן חלקי אמת, אך ההבדל בין אמת חלקית לבין אמת הוא הבדל משמעותי. גם המוח האנושי מורכב ממולקולות שמורכבות מאטומים. איך יתכן שאטומים יוצרים את בעל התודעה, אם אין ברקע שלהם קיימת האינטליגנציה לבנות את מוחו של בעל התודעה? כמובן, תמיד אפשר להגיד שישנו אלוהים או תבונה קוסמית שלפי חוקיהם נבנים החיים והתודעה האנושית. ההוכחה לכך שבאטומים פועלת האינטליגנציה שהיא העולם, היא העובדה שפלאי החיים בכלל פועלים. אם כל תא חי היה מורכב מאטומים בלי הרקע של האינטליגנציה, איך אפשר היה להסביר את פלאי החיים והטבע. אטום אינו חומר דומם וחסר חיים אלא יחידה מלאת כוח וחיוניות, בעלת כושר של שיתוף מופלא עם אטומים אחרים מכל הסוגים והיסודות.
מה שנקרא בשפתנו מוות, במציאות האטומית זהו שינוי בלבד, פירוק חומר ויצירת חומר אחר בהרכב שונה של אטומים. זוהי אינטליגנציה שכל הזמן יוצרת מנגנונים מסובכים בתוך הגוף החי והצומח, משנה ומרכיבה, חיים ומוות, פריחה ונבילה הם תהליכים חיוניים ומאזנים.
האם האדם מסוגל לחיות בלי המשענות הנפשיות של סמכות ואמונה באלוהים? רוב בני האדם זקוקים עדיין למשענות האלה וגם לא רוצים לוותר עליהם. אך כידוע, יש בסמכות האלוהית כמו בכל סמכות ארצית לא רק שקט נפשי, אלא גם מקור לסכסוכים ולמלחמות, כי מי שמאמין בסמכות אלוהית או בסמכות ארצית מגן על אמונתו זו בחירוף נפש ולא רק מבקש אמונה אלא גם שלטון וכוח. חופש מכל סמכות הוא בעצם התחלה, אולי צנועה, של התבונה.
האמת השנייה שמסתתרת מאחורי הקביעה שאטומים חולקים אינטליגנציה עם העולם היא שקיים יקום אין-סופי והאחדות הזאת היא אין-סופית ונצחית. אין עולם והיוצר שלו כמו שאין צופה ללא הנצפה, שניהם בעצם יחידה אחת.
האחדות הזאת של היקום אינה עוד איזו אידיאולוגיה, אלא מבוססת על עובדות.
גם אם המפץ הגדול היה תחילת היקום שלנו, היקום אין-סופי ונצחי ומעולם לא נוצר. יש קשר סמוי בין כל חלקי היקום, בין כל אטום ואטום ביקום כולו. אם מקור היקום שלנו, שהוא כנראה יקום אחד מאין ספור עולמות אחרים, מקורו במפץ הגדול, כל חומר שקיים, כל אטום שבו, קשור למקור המשותף הזה לכולם. רק אחדות זאת מאפשרת ליקום להתקיים ובלעדיה היה קורס תוך שנייה.
האדם אינו חלק של העולם אלא הוא העולם, כי אם קיימת רק אחדות, הוא, האדם, הנו מרכיב אינטגראלי של העולם, וכך כל נמלה ונמלה, כולם מרכיבים זמניים ומשתנים, אך מרכיבים.
היקום הוא עוצמה – אנרגיה – עוצמה במרחב ובזמן אין סופיים. במרחב אין-סופי אין גבול, על כן אינו יכול להיות תלת-ממדי או ארבעה-ממדי. אלה מושגים שנולדו במוחו של האדם. ביקום אין זמן, כי נצח לא מוגבל בזמן שהוא מושג אנושי בלבד. על כן היקום הוא רק אנרגיה ואינטליגנציה – אין-סופיות -- ועל כן אי-אפשר למדוד אותן. רק אנחנו, היצורים המוגבלים מנסים למדוד כל דבר- זמן, מרחב, מרחק ואנרגיה. יש בכך איזו תועלת לאדם, לפעמים גם נזק, אך כך מורה לנו שכלנו.
אם ישנה אחדות בעולם, כל בני אדם מהווים את האחדות האנושית, אני ואתה הם אחד, לא בגוף, לא בשם, לא בהתנהגות והסביבה – אך במהות – בהוויה. ה"אני" שלי וה"אני" שלך הם האחדות כי אני אומר "אני" ואתה אומר "אני" וגם היא אומרת "אני" – וכך כולנו מתכוונים ומרגישים באותו "אני", שמאחד את כולנו כבני אדם, גם את אלה שחיו לפנינו וגם את אלה שעוד יחיו בעתיד. לאדם היחיד אין כל משמעות לקיומו, רק כחלק של האנושות יש לחייו משמעות. לאדם הבודד גם אין כוח הישרדות, רגש הבדידות יהרוג אותו. הוא כמו נמלה, אלא הוא דומה לנמלה מודעת, חושבת, אינטליגנטית. האדם לעולם חלק של קולקטיב אנושי, וזה כוחו. כושרו לשתף הפעולה עם בני אדם אחרים הינו מקור מודעותו. בלעדיו היה נשאר קרוב לוודאי סוג של קוף ביער.
כמובן שאין הכוונה לאנוכיות שחושבת שהוא, ה"אני", הנו מרכז העולם. אנוכיות היא מחלה, מחלת נפש שהחינוך האינדיבידואלי מקדם. האין-דיווידואום האמיתי צריך להיות אישיות שאינה מחולקת, שאינה מסוכסכת עם עצמה ועם העולם, אינה מחולקת אלא מאוחדת עם העולם. על כן היא אינה יכולה להיות אנוכית ולא יכולה להרגיש בדידות.
קרישנמורטי מבטא את דעתו על האני, בדרך אחרת. בעיניו האני, המשותף לכל האנושות הינו נהר, זרם עצום של סבל, כי במקום שבו שולט האני שם הצער, הסבל והעצב. אדם המסוגל לנטרל את האני, ז"א את האנוכיות, כשאינו רואה עצמו כמרכז העולם, הוא אינו עוד חלק של הזרם הזה, הוא אדם חופשי, משוחרר מן האגוצנטריות שמפוררת את האנושות לפרטים אומללים וכואבים. אדם כזה אינו פוחד מן המוות, כי הוא מסוגל למות לכל רגע וקם לתחייה בכל רגע מחדש, הוא חי את הרגע המתהווה. אין זה אומר שאין לו אני. יש לו שם ותעודת זהות והוא אומר "אני" ו"אנחנו", ופועל במציאות היום-יומית, אך בפנימיותו אינו מזדהה עם אישיותו, לא עם משפחתו, לא עם עמו, לא עם דתו או מפלגתו. הוא חלק אינטגראלי של היקום כולו, גם בתודעה. זהו האדם שהגיע לשיא באישיותו והאינטליגנציה שלו ניזונה מן האינטליגנציה העולמית, העכשווית, ולא מן מוח הזוכר, שחי בעבר.
במשך שנים התקשיתי להבין את כוונתו של קרישנמורטי שדיבר רבות על הפסקת החשיבה שמקורה בזיכרון העבר ובציפייה לעתיד, כשהאגוצנטריות מניעה את החשיבה המותנית.
קרישנמורטי דיבר על אינטליגנציה שמקורה אינה במוח החושב והמותנה אלא מקורה באחדותו של היקום, משוחררת מן האגו המגביל וללא התניות.
אני מניח שהוא התכוון לאינטליגנציה של העולם, שאינה מבוססת על צבירת ידע וזיכרון, אלא נמצאת תמיד ברגע המתהווה, תמיד רעננה, קיימת רק בהווה. כוונתו הייתה על כן לפוטנציאל של האדם לחיות חיים של חופש המוחלט. האם לא יתכן שבני אדם בעלי אינטואיציה גבוהה, נבונים ושלוים בפנימיותם יש להם חלק באינטליגנציה הזאת העלומה? האם לא יתכן שהמיסטיקה האמיתית מתכוונת לאינטליגנציה הזאת, שהיא מקור האנרגיה, התבונה הטהורה והשלווה העמוקה שעליה מדבר קרישנמורטי?
האם לא מסתבר מתוך כך שיש לנו, האנשים הרגילים, פוטנציאל מובנה של האינטליגנציה הזאת, כתכונה משותפת לכל בני אדם? אין לי ספק שקרישנמורטי התכוון לכך כמעט בכל אחת מהרצאותיו הרבות.
כך נסגר המעגל: האינטליגנציה של העולם יכולה לשרת כל אדם בעל מודעות, שהבין את מבנה החשיבה ומוכן מרצונו החופשי לוותר על קיומו המדומה כאישיות נפרדת מאותו עולם שהינו חלק אינטגראלי בו. התבונה יכולה להתעורר ברגע שהאדם יחיה באחדות עם המקור ולא כשואף לנצל את העושר שהטבע מוכן להעניק לו, לצרכיו אנוכיים.
הייתי מסכם את הנאמר כך: רגש השייכות ליקום מאוחד ומאחד שמקשר את כל היש שבעולם, את הטבע, את האדם ואת כל האנושות, הוא שורש היכולת לחיות חיים חופשיים ואינטליגנטיים בכל רגע נתון, ביחד עם הכושר להתבונן ללא הרף בחשיבה, לראות את מגבלותיה, כשליה ומלכודותיה ובכך לנטרל כל שביב של אגוצנטריות שעולה עם החשיבה.
רגש האחדות נקרא – אהבה ובמקום של אחדות יש אהבה. במקום שאין אחדות – יש שנאה וסכסוכים ללא סוף. רגש של שנאה כלפי אדם מסוים או קבוצה מסוימת מונע אהבה כלפי אחרים. אהבה מזינה את העולם – שנאה רק הורסת.
28/08/2010
היקום המאוחד
אפרים גולדשמיד
חוקי טבע הם המצאה אנושית, כי האדם רוצה להבין את הטבע. הם חלקיים ומקוטעים, ואינם משקפים את המציאות. בטבע, כמו ביקום כולו, אין קביעות, הכול זורם ומשתנה, האיזון מופר ומתאזן חליפות. מעבר למרחב העצום הזה, ביקום המוכר וביקומים אחרים שאינם מוכרים לבני אדם, אין מחשב ואין מוח ששולט על הנצח ועל האין-סוף, יש רק שינוי תמידי.
אלוהים הוא פרי מוחו של האדם שמאז ומתמיד חיפש הסבר לחידות המופלאות ששמם טבע, חיים ויקום. הוא חייב היה להמציא את היוצר, את האב הגדול והנצחי. אך היקום לא זקוק לכל יוצר כי מה שנצחי אינו זקוק ליוצר ולשליט על האין-סוף בהתגלמותו.
אלוהים שלא מנע את השואה, אינו אלוהים שאפשר להאמין בו, כי את הפשע הזה, שאין לו כפרה, רק אלוהים שאוהב בני אדם, יכול היה למנוע. אך לא מנע. מיליארדי גלקסיות שמורכבות ממיליארדי כוכבים שמורכבים מאטומים וחלקיקים גרעיניים אשר מרכיבים כל גרגיר של חול, כל יצור חד-תאי וכל צמח-בר, אינם נשמעים לישות אלוהית. אלה אגדות וכשמן הן: אמונות דתיות.
האדם והאנושות כולה אינם אלא נקודות ננו-מיקרוסקופיות במרחב זה, אך הם יצורים שרוצים להכיר ולנצל את משאבי הטבע של כדור הארץ שבו הגיעו לרמת תודעה מסוימת. שכל האדם מוגבל ומעידים על כך הרס סביבתי ע"י זיהום האוויר והקרקע, מלחמות הרסניות בין עמים ודתות ושנאת מוות בין בני אדם.
החיים והטבע עצמם אינם זקוקים למדע, ויהיה זה המתוחכם ביותר, הם קיימים ופועלים מתוך עצמם, רק בני אדם זקוקים להם כדי להבין את סביבתם.
בין החידות שלא פענוחו עדיין נמצא הסדר המופלא שקיים בטבע החי והדומם, במינרלים וביסודות הכימיים ובעולם הננו- גרעיני. אם אין תבונה קוסמית שמאחורי המציאות, אם אין אלוהים שיצר ומנהיג את היקום, יש להניח שהיקום עצמו הינו אינטליגנציה שמאפשרת שינוי חומר ויצירת חיים.
ומעל לכל אנו עומדים משתאים מול הפלא, שאין למעלה ממנו, של יצור בעל מודעות, כושר חשיבה ושיפוט, שמסוגל לשעבד את הטבע לתועלתו. גם אם האדם עדיין מאוד פרימיטיבי בחשיבתו ובמעשיו, הוא בכל זאת תופעה מאוד מיוחדת במרחב המוכר לנו, ואפילו ביקום כולו.
אם אנחנו יצורים חופשיים באמת, או לפחות משתדלים להיות יצורים חופשיים, שאין מעליהם סמכות עליונה שמתכנתת אותם לפי קודים עלומים, אנו חייבים להשתחרר מהאמונה של תבונה חוץ-קוסמית או אלוהית שיצרה ומניעה את היקום.
היקום כולו הוא אינטליגנציה ותבונה (לא במובן האנושי) שיוצרות אנרגיות עצומות שממלאות את החלל החיצון. התפרצויות אנרגטיות הן שיצרו את היקום מתוך מה שנקרא בשפת המדע: חורים שחורים.
המדע לא מסוגל לפענח את סודות האנרגיה שמניעיה את העולם. אנו יודעים מעט אודות האנרגיה עצמה ואינם יודעים מאומה על מקורה. מאחר ואנרגיה זאת אינה פועלת בדומה למוח האדם, המדע לא יכול לעלות על דעתו שום שיטה או כושר או אינטליגנציה שאינם פועלים דרך מרכז חושב, ואין הסבר איך מפעיל הקוסמוס מערכות עצומות בגודלם כמו גלקסיות וזעירות כחלקיקי הגרעין.
דוד בוהם, הפיסיקאי הגדול, שהיה חברו הטוב של קרישנמורטי, ניסה לנסח נוסחה מתמטית שתאחד את מכניקת הקוונטים עם תורת היחסות של אינשטיין, והוא פיתח תיאוריה שמאחדת את כל תופעות הטבע ואת היקום כולו. בעיניו קיים בעולם סדר מוחבא, שאין המדע מצליח לגלותו, אך סדר זה, המוחבא ומקופל, מאחד את העולם כולו. הטבע שנגלה לעין ולמדע הוא פסיק לעומת היקום כולו, שיתכן שמאחוריו קיימים עוד ועוד יקומים נסתרים מעין האדם. הוא תבע את המונח: הולומובמנט, תנועה מאחדת או מאוחדת, שבו כל שקיים בעולם נמצא בתנועה מתמדת ומשתנה לעולם. עיקר רעיונו היה שיש קשר בין כל התופעות שקיימות בעולם, בדומה להולוגרמה שבה אפשר לשחזר את כל התמונה מתוך חלק ממנה בלבד.
תורת הקוונטים גילתה לנו את אחד הסודות הנסתרים של היקום: שבכל חומר, גם הקשה והיציב ביותר, סובבים כוחות גרעיניים אלקטרומגנטיים (אלקטרונים, נויטרונים, פוטונים ונוספים) שרק בחלקם כפופים לחוקי סדר מסוימים ושמשתנים תוך אחת חלקי מיליארד של שנייה. איינשטיין הגדול האמין עד לרגעיו האחרונים שקיימת תבונה אלוהית ששולטת ביקום בעזרת חוקי הטבע, אך תורת הקוונטים ניצחה גם אותו וקבעה שאי- הוודאות והאקראיות בעולם הגרעיני הן יסודיות ותמידיות.
בנקודה זאת אני רוצה להביע דעה שיכולה לענות על השאלה של הקיום בכלל.
ההנחה שלי היא שיש אומנם אנרגיות עצומות ובלתי מוכרות שמקשרות בין כל חלקי היקום, כי אחרת קשה להבין איך היקום יכול להתקיים בלי לקרוס תוך רגע. יתכן שרק כוח שעולה על מהירות האור, ז"א מהירות אין-סופית, מסוגל לקיים יקום עצום-ממדים של מיליארדי שנות אור, לאזן מהלכן של מיליארדי גלקסיות בו זמנית תוך השתנות מתמדת, תוך התרחשויות גרעיניות של בעירה והתפוצצויות והולדת כוכבים והיעלמותם, של כוחות ששכל האדם אינו מסוגל כלל לתפוס.
לאחרונה עלה בי עוד רעיון שיכול להסביר כמה שאלות שאין ביכולתם של בני אדם לענות אליהם. האם לא יתכן שבאיזה מקום עלום בחלל החיצון נמצא "מרכז הקוסמוס", מין מצבור של אנרגיה עצום ממדים, מין חור שחור, שמסביבו חגים אין-ספור "עולמות" דומים ליקום שלנו, במסלולים מקבילים כמו אלקטרונים מסביב לגרעין, ומפעם לפעם, כשהאנרגיה הנצברת בתוך "מרכז הקוסמוס" עולה מעבר ליכולת הקיבול של המצבור הוא פולט ומניף יקום חדש לתוך מסלול חדש מסביב ל"מרכז הקוסמוס". "מרכז הקוסמוס" הוא אולי המפץ הגדול שיצר את היקום שלנו שהולך ומתפזר ויעלם אי-פעם בענן של גזים בתוך "מרכז הקוסמוס" הנצחי.
מה שנקרא "תבונה קוסמית" או "אלוהים" אינו כוח שמחוץ ליקום שמשגיח ומכוון את היקום, אלא זאת היא האינטליגנציה שהיא העולם, שפועלת ברקע של כל אטום וביכולתה להרכיב מולקולות מסובכות ביותר, שביכולתם להרכיב צמחים ובעלי חיים זעירים, יונקים וגם גוף ומוח אנושי שמתפקדים בעזרת חומרים שגם הם מורכבים מאטומים ומולקולות.
אני מניח שבכל האטומים וכל הגלים הקיימים ביקום קיימת ברקעם האינטליגנציה - העולם ועל כן יש להם מנה מסוימת של אנרגיה יצירתית, שנותנת להם את הפוטנציאל לבנות ולהרכיב מולקולות שונות מן היסודות ולבנות מהם תאים חיים עד לכדי בניית המוח האנושי, שבעליו מסוגל להיות מודע לעצמו ולקיום העולם. זהו כוח יצירתי ואנרגיה ,שבעזרת האטום ומרכיביו האלקטרוניים יוצר את סוד החיים והקיום כולו. אין תבונה קוסמית שמנהלת את העולם מבחוץ. האינטליגנציה היא העולם, החומר והטבע הן חלק של הכוח הזה.
אני אנסה לנסח את הרעיון הזה שהעולם כולו בעצם רק אינטליגנציה, יצירתיות ושיתוף פעולה בין כל מרכיביו. האחדות אינה תרגיל מחשבתי של המוח האנושי, אלא זהו היסוד. אנחנו לא מסוגלים להבין את החיים ואת המציאות בלי להבין שהעולם כולו הוא אינטליגנציה. החומר הקיים, על מיליארדי הגלקסיות, הוא תוצאת לוואי זעירה בחלל מלא אנרגיות, שאנחנו לא מסוגלים אפילו להרגיש אותם.
אני מנסה להביע את הרעיון, שלא נוכל להבין את העולם, בלי להבין את האחדות שלה. זה אומר שאי אפשר לחלק ולקטלג את מרכיבי העולם. כל מה שקיים הוא העולם. כל אירוע, כל מרכיב, פיסיקלי, פסיכי, כימי, מכני אורגאני, חומרי הינו מרכיב אינטגראלי של העולם וקשור לאין-ספור חלקיקיו, אטומים, מולקולות או גזים או אנרגיות חשמליות, אלקטרומגנטיות או כבדתיות. המדע רק מגמגם וכל גילוי הוא עוד אבן בפאזל במפה אין-סופית של המציאות.
אין בעולם מוות. כל שקיים חי ופועל ללא הפסק. החלל החיצון מלא גלי אנרגיה וגם האבן והברזל מלאי חיים ופעילים, אלא שאנו, בני האדם, אינם מסוגלים לראות את הפעילות הזאת אלא במיקרוסקופ אלקטרוני בלבד. מה שקיים חייב להשתנות, הוא זמני ומוגבל במימדיו. נצחי רק האינטליגנציה שהיא העולם.
מה שמתרחש על פני כדור הארץ, מתרחש אולי גם בגופים שמיים דומים בהרכבם ובאקלימם, אלא שאין לנו האפשרות לראות אותם, כי המרחקים העצומים בין הכוכבים לבינינו לא מאפשרים את המבט הזה. גם אם יש מסרים של יצורים על פלנטות אחרות, אלה יגיעו אלינו לאחר שנים רבות, בהתאם למרחקים שהמסרים חייבים לעבור.
לכל אטום יש מבנה מיוחד השומר תכונות מסוימות של כל יסוד, וכושר זה, שאינו זקוק למוח, שומר את התכונות המובנות בו מאז שנוצר במפץ הגדול ואולי מאז ומעולם.
מה שנקרא רוח, או הרוחני, אינו אלא אותה אינטליגנציה של היקום, שפועלת ברקע של כל אטום. אינטליגנציה זאת אינה זקוקה למוח כדי לפעול, אינה מתכננת את העתיד, היא תמיד בהווה, ב"עכשיו" הרגעי, "מודעת" (לא במובן האנושי) למצבה בכל עת, אם בגלקסיה, אם בתוך חיידק או בצמח, או בתוך מוח האדם. זהו הכוח הרוחני בהה הידיעה. גם המדע טוען שחומרים כימיים שונים וכוחות חשמליים פועלים במוח האדם, אך אין הסבר מה מניע חומרים כימיים לפעול כפי שהם פועלים.
האם אין הכוונה לאותו סוד החיים, למקור התודעה, ולכושר החשיבה האנושית? האם אין המקור הרוחני הזה נמצא באותו ניצוץ אלקטרוני במוחנו, שמפעיל את החשיבה? זאת היא האינטליגנציה שהיא העולם, שמאפשרת את החשיבה.
נצטרך להתרגל לעובדה שביקום לא פועלים חוקים אנושיים. החוקים הם פרי המוח האנושי שבעזרת שכלו ומחקריו מעמיד תיאוריות שצריכות להסביר איך העולם עובד. אלה כמובן השערות בלבד שאולי יש בהן חלקי אמת, אך ההבדל בין אמת חלקית לבין אמת הוא הבדל משמעותי. גם המוח האנושי מורכב ממולקולות שמורכבות מאטומים. איך יתכן שאטומים יוצרים את בעל התודעה, אם אין ברקע שלהם קיימת האינטליגנציה לבנות את מוחו של בעל התודעה? כמובן, תמיד אפשר להגיד שישנו אלוהים או תבונה קוסמית שלפי חוקיהם נבנים החיים והתודעה האנושית. ההוכחה לכך שבאטומים פועלת האינטליגנציה שהיא העולם, היא העובדה שפלאי החיים בכלל פועלים. אם כל תא חי היה מורכב מאטומים בלי הרקע של האינטליגנציה, איך אפשר היה להסביר את פלאי החיים והטבע. אטום אינו חומר דומם וחסר חיים אלא יחידה מלאת כוח וחיוניות, בעלת כושר של שיתוף מופלא עם אטומים אחרים מכל הסוגים והיסודות.
מה שנקרא בשפתנו מוות, במציאות האטומית זהו שינוי בלבד, פירוק חומר ויצירת חומר אחר בהרכב שונה של אטומים. זוהי אינטליגנציה שכל הזמן יוצרת מנגנונים מסובכים בתוך הגוף החי והצומח, משנה ומרכיבה, חיים ומוות, פריחה ונבילה הם תהליכים חיוניים ומאזנים.
האם האדם מסוגל לחיות בלי המשענות הנפשיות של סמכות ואמונה באלוהים? רוב בני האדם זקוקים עדיין למשענות האלה וגם לא רוצים לוותר עליהם. אך כידוע, יש בסמכות האלוהית כמו בכל סמכות ארצית לא רק שקט נפשי, אלא גם מקור לסכסוכים ולמלחמות, כי מי שמאמין בסמכות אלוהית או בסמכות ארצית מגן על אמונתו זו בחירוף נפש ולא רק מבקש אמונה אלא גם שלטון וכוח. חופש מכל סמכות הוא בעצם התחלה, אולי צנועה, של התבונה.
האמת השנייה שמסתתרת מאחורי הקביעה שאטומים חולקים אינטליגנציה עם העולם היא שקיים יקום אין-סופי והאחדות הזאת היא אין-סופית ונצחית. אין עולם והיוצר שלו כמו שאין צופה ללא הנצפה, שניהם בעצם יחידה אחת.
האחדות הזאת של היקום אינה עוד איזו אידיאולוגיה, אלא מבוססת על עובדות.
גם אם המפץ הגדול היה תחילת היקום שלנו, היקום אין-סופי ונצחי ומעולם לא נוצר. יש קשר סמוי בין כל חלקי היקום, בין כל אטום ואטום ביקום כולו. אם מקור היקום שלנו, שהוא כנראה יקום אחד מאין ספור עולמות אחרים, מקורו במפץ הגדול, כל חומר שקיים, כל אטום שבו, קשור למקור המשותף הזה לכולם. רק אחדות זאת מאפשרת ליקום להתקיים ובלעדיה היה קורס תוך שנייה.
האדם אינו חלק של העולם אלא הוא העולם, כי אם קיימת רק אחדות, הוא, האדם, הנו מרכיב אינטגראלי של העולם, וכך כל נמלה ונמלה, כולם מרכיבים זמניים ומשתנים, אך מרכיבים.
היקום הוא עוצמה – אנרגיה – עוצמה במרחב ובזמן אין סופיים. במרחב אין-סופי אין גבול, על כן אינו יכול להיות תלת-ממדי או ארבעה-ממדי. אלה מושגים שנולדו במוחו של האדם. ביקום אין זמן, כי נצח לא מוגבל בזמן שהוא מושג אנושי בלבד. על כן היקום הוא רק אנרגיה ואינטליגנציה – אין-סופיות -- ועל כן אי-אפשר למדוד אותן. רק אנחנו, היצורים המוגבלים מנסים למדוד כל דבר- זמן, מרחב, מרחק ואנרגיה. יש בכך איזו תועלת לאדם, לפעמים גם נזק, אך כך מורה לנו שכלנו.
אם ישנה אחדות בעולם, כל בני אדם מהווים את האחדות האנושית, אני ואתה הם אחד, לא בגוף, לא בשם, לא בהתנהגות והסביבה – אך במהות – בהוויה. ה"אני" שלי וה"אני" שלך הם האחדות כי אני אומר "אני" ואתה אומר "אני" וגם היא אומרת "אני" – וכך כולנו מתכוונים ומרגישים באותו "אני", שמאחד את כולנו כבני אדם, גם את אלה שחיו לפנינו וגם את אלה שעוד יחיו בעתיד. לאדם היחיד אין כל משמעות לקיומו, רק כחלק של האנושות יש לחייו משמעות. לאדם הבודד גם אין כוח הישרדות, רגש הבדידות יהרוג אותו. הוא כמו נמלה, אלא הוא דומה לנמלה מודעת, חושבת, אינטליגנטית. האדם לעולם חלק של קולקטיב אנושי, וזה כוחו. כושרו לשתף הפעולה עם בני אדם אחרים הינו מקור מודעותו. בלעדיו היה נשאר קרוב לוודאי סוג של קוף ביער.
כמובן שאין הכוונה לאנוכיות שחושבת שהוא, ה"אני", הנו מרכז העולם. אנוכיות היא מחלה, מחלת נפש שהחינוך האינדיבידואלי מקדם. האין-דיווידואום האמיתי צריך להיות אישיות שאינה מחולקת, שאינה מסוכסכת עם עצמה ועם העולם, אינה מחולקת אלא מאוחדת עם העולם. על כן היא אינה יכולה להיות אנוכית ולא יכולה להרגיש בדידות.
קרישנמורטי מבטא את דעתו על האני, בדרך אחרת. בעיניו האני, המשותף לכל האנושות הינו נהר, זרם עצום של סבל, כי במקום שבו שולט האני שם הצער, הסבל והעצב. אדם המסוגל לנטרל את האני, ז"א את האנוכיות, כשאינו רואה עצמו כמרכז העולם, הוא אינו עוד חלק של הזרם הזה, הוא אדם חופשי, משוחרר מן האגוצנטריות שמפוררת את האנושות לפרטים אומללים וכואבים. אדם כזה אינו פוחד מן המוות, כי הוא מסוגל למות לכל רגע וקם לתחייה בכל רגע מחדש, הוא חי את הרגע המתהווה. אין זה אומר שאין לו אני. יש לו שם ותעודת זהות והוא אומר "אני" ו"אנחנו", ופועל במציאות היום-יומית, אך בפנימיותו אינו מזדהה עם אישיותו, לא עם משפחתו, לא עם עמו, לא עם דתו או מפלגתו. הוא חלק אינטגראלי של היקום כולו, גם בתודעה. זהו האדם שהגיע לשיא באישיותו והאינטליגנציה שלו ניזונה מן האינטליגנציה העולמית, העכשווית, ולא מן מוח הזוכר, שחי בעבר.
במשך שנים התקשיתי להבין את כוונתו של קרישנמורטי שדיבר רבות על הפסקת החשיבה שמקורה בזיכרון העבר ובציפייה לעתיד, כשהאגוצנטריות מניעה את החשיבה המותנית.
קרישנמורטי דיבר על אינטליגנציה שמקורה אינה במוח החושב והמותנה אלא מקורה באחדותו של היקום, משוחררת מן האגו המגביל וללא התניות.
אני מניח שהוא התכוון לאינטליגנציה של העולם, שאינה מבוססת על צבירת ידע וזיכרון, אלא נמצאת תמיד ברגע המתהווה, תמיד רעננה, קיימת רק בהווה. כוונתו הייתה על כן לפוטנציאל של האדם לחיות חיים של חופש המוחלט. האם לא יתכן שבני אדם בעלי אינטואיציה גבוהה, נבונים ושלוים בפנימיותם יש להם חלק באינטליגנציה הזאת העלומה? האם לא יתכן שהמיסטיקה האמיתית מתכוונת לאינטליגנציה הזאת, שהיא מקור האנרגיה, התבונה הטהורה והשלווה העמוקה שעליה מדבר קרישנמורטי?
האם לא מסתבר מתוך כך שיש לנו, האנשים הרגילים, פוטנציאל מובנה של האינטליגנציה הזאת, כתכונה משותפת לכל בני אדם? אין לי ספק שקרישנמורטי התכוון לכך כמעט בכל אחת מהרצאותיו הרבות.
כך נסגר המעגל: האינטליגנציה של העולם יכולה לשרת כל אדם בעל מודעות, שהבין את מבנה החשיבה ומוכן מרצונו החופשי לוותר על קיומו המדומה כאישיות נפרדת מאותו עולם שהינו חלק אינטגראלי בו. התבונה יכולה להתעורר ברגע שהאדם יחיה באחדות עם המקור ולא כשואף לנצל את העושר שהטבע מוכן להעניק לו, לצרכיו אנוכיים.
הייתי מסכם את הנאמר כך: רגש השייכות ליקום מאוחד ומאחד שמקשר את כל היש שבעולם, את הטבע, את האדם ואת כל האנושות, הוא שורש היכולת לחיות חיים חופשיים ואינטליגנטיים בכל רגע נתון, ביחד עם הכושר להתבונן ללא הרף בחשיבה, לראות את מגבלותיה, כשליה ומלכודותיה ובכך לנטרל כל שביב של אגוצנטריות שעולה עם החשיבה.
רגש האחדות נקרא – אהבה ובמקום של אחדות יש אהבה. במקום שאין אחדות – יש שנאה וסכסוכים ללא סוף. רגש של שנאה כלפי אדם מסוים או קבוצה מסוימת מונע אהבה כלפי אחרים. אהבה מזינה את העולם – שנאה רק הורסת.