גם לחיפוש יש סוף!! ואפילו סוף טוב: התבוננות, הבנה, חוויה

תהליכים רבים עוברים על מחפשי הדרך, מחפשי האמת, המחפשים את עצמם

והמחפשים את האלוהים.

ומי שיתבונן פנימה בהתמדה וברצון כנה למצוא, או להגיע, יבין שאין כלל מה לחפש

ואין מה למצוא, כי הכל כבר קיים בתוך כל דבר, ובתוך כל אדם באופן מוחלט ושלם

הידע קיים, והיה קיים תמיד לכל אחת / ד.

כל מה שנותר, זה להבין בשכל הפשוט, המוגבל את מה שאיננו מוגבל

ועצם העובדה שהשכל המוגבל הינו מתקיים מאותו המקור של הלא מוגבל

היא ההוכחה שיש את האפשרות להגיע לידי הבנת הלא מוגבל, בכלי מוגבל.

אכן, לאחר שישנה ההבנה, מתהפכים השכלים ומתקבלת חוויה המאפשרת את ההכלה והקבלה של המציאות, של הבריאה וכל מה שמתנהל ומתנהג בתוכה כפי מה שהוא בדיוק.

התהליך ההתפתחותי, תהליך הגילוי נעשה באופן שווה אצל כל בני האדם

רק שכל אחת / ד יחווה זאת, או יבין זאת בזמן ובמקום הנכון

המטרה של ההתבוננות ושל התהליך היא לחזור לידיעת השלם, חיבור למקור

אליו ממילא אנו מחוברים, רק כי נדמה לו לאדם שהלך לאיבוד ושישנו צורך בחיפושים כלשהם.

האדם הבוגר, שאינו מודע עדיין, כמו ילד קטן, בטוח שהוא זה ששולט בהכל

ושהוא כל יכול, הילד לדוגמא חושב שהוא יכול לעוף, או שיש לו כוחות לעשיית דברים שונים

שאין הוא באמת מסוגל לעשות - (מפרספקטיבה מסוימת אכן כל אחד הוא כל יכול, אך לא כאן המקום).

כך גם האדם הבוגר חושב שהוא זה שעושה, הוא העושה, עד שהוא מגיע להבנה

שהדברים נעשים דרכו, ושלא לגמרי יש לו את השליטה על הנעשה.

לאחר שישנה ההבנה הראשונית של לא אני העושה, ישנה התקדמות למקום של "אם אני לא העושה, לפחות אחליט מה להרגיש לגבי הנעשה", ואז יש ניסיון לשלוט ברגש, לכוון את הרגש להרגיש כך או אחרת, וישנן שיטות ודרכים למכביר, איך לשלוט, או לנהל את הרגשות

ומי שיתמיד בכך ויתבונן פנימה בכנות, יראה שאין כל הצלחה בניווט, או ניסיון שליטה על הרגש

אלא לזמן או לתקופה קצרה או ממושכת יותר, אך לא באופן קבוע

כי מצד האמת, קודם כל בכלל אין במה לשלוט, וגם אם כן, לא האדם כתודעה נפרדת

כ"אני" הוא השולט.

ולאחר ההבנה של האדם המתבונן והמחפש לדעת ולהכיר את עצמו, כי אפילו שליטה על רגשותיו אין לו כביכול, ושאני אומרת כביכול, זה בגלל שבסופו של דבר, בקצה ההבנה השכלית, יש שליטה, או אין שליטה, הם ממש באחדות, כאחד, כך שזה מאבד את המשמעות של "אני שולט"!!

וכך הלאה, לאחר ההתפכחות הנוספת, האדם לוקח על עצמו לכל הפחות

להחליט לבחור ולברור את אופן המחשבות שלו, מה אני רוצה ובוחר לחשוב

על מה שאני "עושה", או "מרגיש", כמו לדוגמא: "אני בוחר להחזיק במחשבתי שהכל טוב, ויהי מה"

כיוון שאם האדם יכול לבחור את המחשבות שלו, וממילא רוצה להרגיש טוב, אז במקום שיעשה את ההפרדות במחשבה שזה טוב וזה רע, ובגלל שזה טוב הוא רוצה את זה, ואת הדבר האחר הוא לא רוצה כי הוא דבר "רע", אז למה לא לשנות פשוט באופן מודע שכל מה שקורה, הוא טוב.

והמחשבה הזו, של "אני בוחר את מחשבותי", עם ההתבוננות פנימה, מביאה בכלל את האדם לשאול את עצמו, האם אני בכלל "בוחר", או שולט ברצון שלי לחשוב כך או אחרת?

והיה והאדם מגיע למסקנה שהוא גם לא בוחר בכלל מה לחשוב, או להרגיש או לעשות

והכל נעשה דרכו, ומכך משתמע שאין לו בכלל קיום מצד עצמו, אלא איזשהו "כח" מקיים אותו

כאן נוצר בלבול, ואיבוד הזהות העצמית, מה שנקרא, איבוד האגו.

ב"מקום" בו יש אובדן הזהות העצמית, ישנו החיבור אל התודעה האחת, בה כל הדברים מחוברים כאחד, ה"מקום" בו הזמן והמקום מתהווים, וממקום זה יש את אינספור הצורות השונות

המתגלות כתמונה אחת שלמה, ובו בזמן, כדברים נפרדים שרק נראים כשונים זה מזה

אך במהותם הם זהים לחלוטין, כביכול זה "נובע" מאותו המקור, מאותו החומר, אך בהעמקה עוד פנימה, ישנה ההבנה כי שום דבר אינו נובע משום מקום, כי הכל קיים תמיד.

בהבנת ובחוויית האדם את התפישה הזו, ישנה אמירה של "אני" ככלל, ולא כנפרד

ה"אני" הוא הגוף שלי, או השם שלי וכל מה שתלוי ומשתמע מכך, כבר לא באמת יש לו חשיבות

החשיבות והמשמעות עוברת כעת ל"אני המציאות" באחדותה.

יש לחדד את ההבנה, כי הידיעה של האחד, היא מהפרספקטיבה ה"גבוהה" יותר, עדיין בנפרדות מהמקור ממנו היא מתהווה

ויש את ההבנה, כי הכל כולל הכל: החומר, הרעיונות, הרגשות, הרצונות, הבחירות, המחשבות

הכל מתהווה ממקור יחיד, מאותו השורש, רק שבתחושה של האדם, יש הבדל בין חי לדומם לדוגמא, או בין עשייה, לרצון, או מחשבה - בחירה וכן הלאה.

בידיעת האחדות, עדיין כ"עצמי שלם" "אני אחד עם הכל", עדיין ישנה חוויית הנפרדות, עדיין יש ידיעת המציאות כולה, והאין מציאות שהיא ההפך מהמציאות, או הנפרדות בין המציאות של ה"מקום" בו מתחברים המקום והזמן, למה ש"מעל" המקום והזמן, מה שנקרא "אין" מול "יש"

אך זו כבר החוויה, כי באין אין את ההגדרות, או השינויים.

ונחזור לחוויית "אני כמציאות שלמה" ולא כנפרד, גם שם יש את השאלות, רק באופן שונה

למה אני רוצה את מה שאני רוצה כמציאות שמתבטאת כפי מה שהיא? וכו'!

ומכאן יש שלב נוסף אליו כל אדם יגיע, ישנה העלמות מוחלטת, מה שנקרא "אין"

ובחזרה מהאין, שם אין כל ידיעה או חווייה, אלא משחוזר האדם לנפרדות, ישנו הזיכרון של ה"אין"

יחד עם ידיעת האחדות והנפרדות בו זמנית ממש כאחד, מכאן שסיים האדם את החיפוש

ואין יותר כל שאלה, ואין הבדל או משמעות למי העושה, הרוצה, המרגיש או הבוחר וכו'

כי הכל כולל הכל, היש, והאין, באחדות שלמה.

יש גם את החוויה של האדם כנפרד, כרוצה כעושה, בו בזמן שיש את חווית האחדות של כל הצורות

וידיעת ה"אין כלום" ממנו מתהווה בכל רגע, כל שישנו.

מאת: אריאלה פרינץ - ייעוץ אישי + טיפולי גוף נפש, העצמה אישית נשית, מטפלת ומדריכה רב תחומית.אריאלה פרינץ, עוסקת מעל 10 שנים במתן ייעוץ אישי + טיפולי גוף נפש.