פיצה היא אמנם מאכל איטלקי מסורתי, אבל הגרסה המוכרת לרובנו והנפוצה ברחבי העולם היא הגרסה האמריקנית של הפיצה שהובאה לשם על ידי מהגרים מאיטליה בראשית המאה העשרים.
ישנו מגוון רב של מתכונים לפיצה המשתנים גם לפי סוג הבצק והעובי שלו וגם לפי הרוטב והתוספות. בגרסה האיטלקית המסורתית מתכון לבצק פיצה מורכב מקמח דורום, שמרים ומיום – זה הכל. את הבצק לשים ומרדדים ביד ואופים לזמן קצר בתנור חם מאד. התוצאה היא פיצה עם בצק דק ופריך.
הגרסה הנפוצה ביותר באיטליה היא פיצה מרגריטה – רוטב עגבניות, גבינת מוצרלה ובזיליקום. בין המגוון הרחב של מתכונים לפיצה באיטליה ראוי לציין במיוחד את הפיצה הלבנה. הפיצה הלבנה עשויה פשוט ללא רוטב עגבניות אשר לרוב מוחלף ברוטב שמנת.
כשהמהגרים האיטלקים הביאו את הפיצה איתם לארצות הברית נוספו לפחות עוד שתי גרסאות למאגר הנרחב של מתכונים לפיצה. גרסה אחת היא הפיצה הניו יורקית – מתכון לבצק פיצה אשר דומה לגרסה האיטלקית המסורתית, אם כי עבה מעט יותר. הגרסה הזו היא הראשונה שנחתכה למשולשים וכאן גם הוסיפו לפיצה כמה מהתוספות האהובות ביותר כמו נקניק ואנשובי. יש מי שאומרים שסוד הטעם של הפיצה הניו יורקית הוא במים של העיר.
גרסה אמריקנית נוספת, שזכתה לפחות פופולריות מחוץ לארה"ב בהשוואה לפיצה הניו יורקית, היא הפיצה פאי של שיקגו. כאן מדובר על מתכון לבצק פיצה מעט שונה – חוץ מהקמח, המים והשמרים מוסיפים מעט שמן וקמח תירס. הפיצה בנוסח שיקגו נאפית בתוך תבנית עגולה, בדומה לעוגה והיא יוצאת עבה במיוחד. את הבצק אופים תחילה ללא התוספות מה שמעניק לו גמישות רבה יותר. נוסח זה של פיצה פותח בשיקגו בראשית שנות ה-40 של המאה ה-20.