המלצה להתמודדות עם מפגשי משפחות בחג
מפגשים משפחתיים בחגים הם לעיתים טעונים ורוויי היעלבויות. ההיעלבות היא כמו פקעת סבוכה, תא סרטני בנפשנו. התבוננות רחבה ונדיבה מאפשרת לנו לשחרר ולפרום את פקעת הסבל ולהרוויח את חיינו.
רבות נכתב על מפגשים משפחתיים בחגים, ולא ארבה.
בחרתי להתייחס רק אל ההתמודדות שלנו מול מפגשים טעונים ומעיקים עם בני-משפחה.
אדם שבא לעולם, ברבות השנים יש לו מחשבות ומסקנות לגבי התנהלותו. אוכל לשתף רק באלו שאני מאמינה, שבאנו לעולם הפיזי כדי ללמוד ולהתפתח.
אנו בתנועה מראשיתנו, תנועה של גדילה וצמיחה והתפתחות, בגופנו, בשכלנו, ברגשותינו, ואוסיף, גם בנשמתנו.
אחת המלכודות שתוקעות את התקדמותנו והתרחבות יכולותינו היא העלבון. כשאנחנו נעלבים, אנחנו עוצרים את עצמנו, וכל חיינו מסתבכים סביב תא יחיד בנפשנו, תא סרטני של סבל והתעסקות עם עצמנו.
במקום להעצים את כוחנו האמיתי, לא במובן הכוחני אלא במובן של חוזק נפשי, אנו מתעסקים ב"עצמי" בלבד, במה עשו לי, במה פגעו בי, וככה אנחנו מסתכלים על החיים בדיוק בגובה של עצם האף... ותחתיה.
ההיעלבויות עושות את חיינו עלובים, וממש לא בשביל להעליב, בהיעלבות יש מן העליבות שהיא דלות והתרוקנות הנפש.
לעומת זאת, אם נתבונן מעבר לאפנו, ונרחיב את תמונת ההתבוננות שלנו, נראה סביבנו אנשים מתמודדים במכאובי-הלב שלהם עצמם. אם נגרום להם להרחיב חיוכם, אפילו רק בזוויות העין, לא ייגרע דבר מאיתנו, נהפוך הוא, הרגשתנו תהפוך מגרועה למשוחררת יותר. אנו נהיה אלו המובילים ושולטים בהרגשתנו הטובה. לבנו ירחב וחיינו יתעשרו.
עלבון אצל ילדים – מראשית חייהם צופים בנו ילדינו ונכדינו ובוחנים את התנהלותינו בעולם, ולרוב הם לומדים מאיתנו אופני התמודדות. כמה שנהיה "נעלבנים", טיפוסים שנעלבים, נלמד את ילדינו לסבול מאותה צרה של התעסקות מצומצמת בעצמם, וכתוצאה מכך להתבודדות וכאב. כדאי לזכור גם שאותה תכונה או נטיה להיעלבות עלולה לחצוץ גם בינינו לבין ילדינו לבין נכדינו...
כהורים וכסב-תים/ות, החוט המנחה מובל על ידינו, על הפגיעות וההיתקלויות שבדרך, וככל שננווט אותו אל מעבר לעצמנו, להאיר פנים לעולם, יוקל לנו ולילדינו.
ונקנח באמירה: וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ.
חג שמח
נוחי