היבטים שונים על הזקנה
מאת ד"ר יגאל גליקסמן
למשפט: "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני" (תהילים עא` פסוק ט`) יש מסר ברור המופנה ישירות לסביבה ולחברה בה חי הזקן.
במקרא ובתלמוד נאמר: אדם שהגיע לשיבה, ( בן שבעים לשיבה), ששערותיו הלבינו, אדם ששבע ימים ואפילו אינו חכם - ראוי כי ינהגו בו
"כבוד והדר" על שזכה לאריכות ימים ואפילו הוא בור ועם הארץ.
לקרוביהם של הזקנים קיימת בעיה ערכית חינוכית ואפילו אידיאולוגית עממית לפיה היחס לזקן צריך להיות כמו שנאמר:
" והדרת פני זקן", " מפני שיבה תקום" וכד`....
האבסורד
דווקא בחברתנו המודרנית, המוצאת יותר ויותר פתרונות רפואיים וטכנולוגיים לבעיות תפקודיות שונות וכתוצאה מכך הולכת ומשתפרת איכות החיים של הזקן. דווקא כאן נוצר תהליך הפוך כלומר - גיל הפרישה במקום שיעלה הולך ויורד בעוד שתוחלת החיים הולכת ומתארכת כתוצאה מכך הולך וגדל ציבור הזקנים התלויים במערכת הכלכלית.
לכן לרוב נתפסים הזקנים כאנשים לא עצמאיים, תלותיים שאינם מסוגלים לשלוט בגורלם או לקבל החלטות ושמקומן בחברה העצמאית שולי .
הזקנה נתפסת בחברתנו כתופעה בעייתית , כנטל חברתי כבד התובע פתרונות.
לדעתי לכל מי שמקבל ומסכים לתפיסה זו ישנה בעיה!!! הבעיה היא לא של האוכלוסייה הזקנה אלא של אלה המגדירים את הזקנה כבעייתית.
יש כאן צירוף מעניין של רגשות אשם, תסכול ואפילו חוסר אונים של המתמודדים עם קבוצת הגיל המבוגרת .
אחת הדרכים הנפוצות והמקובלות להגדרת בעיית הזקנה היא לנסות להגדירה ולתארה במונחים כלכליים של רווח והפסד.
הנחת היסוד טוענת כי הזקנים אינם מייצרים עוד, כלומר השקעתם ותפוקתם אינן עומדות בשום יחס לתמורה ולרווח שמהם הם נהנים.
הם מקבלים שירותים וזוכים להטבות משמעותיות בעוד שתרומתם הכלכלית קטנה ביותר.
בהתייחסותם של עסקני ציבור שונים העוסקים בזקנים ישנה מעיין מחיקת העבר.
אין מתייחסים אליהם במונחים של השקעה בעבר אלא השקעה בהווה בלבד! הם נתפסים כאנשים שאינם חדלים לדרוש ולתבוע זכויות ותנאים בו בזמן שאינם מייצרים משהו שתמורתו הם זכאים לקבל דבר מה שווה ערך ולכן התמיכה בהם היא לרוב בחסד ולא בזכות.
לדעתי הקשישים רחוקים מלהיות אחידים בתכונותיהם, מצב בריאותו הפיזיולוגית והנפשית של האדם ומאפייני אישיותו וכישוריו נקבעים ע"י המערך התורשתי מחד ועל ידי גורמים חיצוניים מאידך.
אם ישנה קבוצת גיל שניתן להתייחס אליה במידה מסוימת של "צדק" כהומוגנית זו אוכלוסיית התינוקות.
לצורך הבנת עולם הקשיש צמח ענף חדש ברפואה העוסק בחקר בעיות ההזדקנות.
הגרונטולוגיה גרון גרונט ביוונית = זקן.
הגרונטולוגיה מתחלקת ל-3 מגזרים:
1. המגזר הביולוגי - עוסק בהיבטים הביולוגיים של הזקנה.
2. המגזר החברתי - עוקב אחר הבעיות החברתיות של הקשיש, יחס החברה אליו - כאן תיכלל גם הפסיכולוגיה של הקשיש = הפסיכו-גרונטולוגיה.
3.המגזר הקליני - הרפואי הגריאטריה. חוקר את המחלות האופייניות של הקשיש והדרכים למניעתן.
ההזדקנות היא למעשה תוצאה של תהליך הדרגתי בלתי הפיך המתרחש באורגניזם של המבוגר.
במקביל להתרחשות התהליך ההדרגתי של הפחתה ניכרת והדרגתית של תפקוד איברים ומערכות שונות כגון: שמיעה, ראיה, ריח, עיכול, תפקוד כליות, שרירים, בלוטות , הלב, תפקוד ריאות וכד` מתרחש התהליך של הזדקנות נפשית.
עם הגיל מצטמצם נפח המוח ומשקלו כמו כן הולך ופוחת מספר התאים בחרצובי (הגנגליונים) העצביים. יורדת גם מהירות העברת הגירויים דרך העצבים כאילו כתוצאה מצמצום נפח המוח ומשקלו אין מספיק מקום לאחסון מידע.
כאן ניתן להסביר אולי את התופעה הידועה הקשורה לזיכרון לטווח קצר או חקיקה בזיכרון. לכן הזיכרון לטווח ארוך יותר טוב מאשר הקצר.
קיימים 3 שלבים בתהליך הזיכרון: 1. הקלט 2. האחסון 3. הפלט.
במרוצת השנים נפגעים הקלט והפלט . הפגיעה בכושר הקלט מתורגמת לעיתים לדימנטייה.
מצב שמסביר את נטייתו של הקשיש לחזור שוב ושוב על אותם דברים נובעת מהעובדה כי פשוט שכח את שאמר לפני מספר דקות.
העדר מוטיבציה (הנעה). עם ההזדקנות ממעטים רבים מהקשישים ליטול חלק פעיל בחיי החברה, לקיים קשרים בינאישיים ובסופו של דבר פוחת גם כוח רצונו להיוותר בחיים.
הוא לא רואה עצמו כשחקן פעיל על במת החיים אלא הופך יותר לצופה.
סטריאוטיפים של זקנה:
סטריאוטיפ היא למעשה כל הכללה המייחסת תכונות מסוימות לציבור שלם בלא להבחין ביניהם.
ידועים ביטויים כמו " כל היהודים חכמים - הראש היהודי", "כל העשירים קמצנים", "לכל היהודים אף ארוך" וביטויים גזעניים נוספים ומוכרים על היהודים בתקופת השואה .
כפי שציינתי הזקנה היא תוצר של התייחסות חברתית!!
רצוי לבחון את ההיבטים הלשוניים של השפעת הזקנה.
מכנים "זקן" אדם בשנות ה: 65 - 60 של חייו, שכוחו במותניו, הוא פעיל מבחינה פיזית ושכלית ומתפקד כהלכה.
באותה נשימה מכנים כך גם אדם אחר באותו הגיל השוכב במחלקה הגריאטרית ואינו מסוגל לתפקד ומצוי גם במצב של בידוד חברתי קשה.
השימוש בביטויים כמו: הגיל השלישי, גיל הזהב ובית אבות בא על מנת לטשטש ולכסות את הדימוי השלילי המקובל לגבי הזינה.
קיימים גם ביטויים וצירופי מילים המאירים את הזקנה באור שלילי כמו: "מכשפה זקנה", "אשמאי זקן" "זקן סנילי" וכד`..
יש לזכור כי הסטריאוטיפ שכיח יותר במקום בו המידע הממשי על המציאות מצומצם למדי, כך הוא עם הזקנה.
הידע על הזקנים המצוי בידי הציבור הכללי מוגבל למדי וזאת במיוחד לאור העובדה שרוב הציבור פשוט לא מתעניין בו.
בדידות:
הבדידות אינה מצב אובייקטיבי אלא מצב נפשי סובייקטיבי שמשמעותו שונה מאדם לאדם ומגיל לגיל.
עבור האחד - היא מבטאת כמיהה לחיבה ולאהבה, לחבר טוב וכד`.
עבור השני - תחושה של ניכור וזרות.
עבור השלישי - תחושה של שעמום.
יש לציין כי תחושת הבדידות קיימת אצל אנשים בגילאים שונים אך היא גוברת במיוחד בזקנה.
להלן מספר מצבים וסיבות אובייקטיביים היכולים להוות גורם לתחושת הבדידות בזקנה.
* מגבלות גופניות וירידה ביכולת התנועה מצמצמות בצורה ניכרת את כושר ניידותו של המזדקן ומרתקות אותו לביתו.
* הפרישה מהעבודה גורמת בין השאר להתרופפות הקשרים החברתיים עם חברים לעבודה.
* חברים וידידים טובים ואו בני זוג נפטרים בזה אחר זה.
* משפחות הילדים אינן מתגוררות בקרבת מקום, בני המשפחה טרודים במרבית הזמן בעיסוקיהם ובילדיהם ומטבע הדברים
סדרי העדיפויות לגבי ניצול לוח הזמנים משתנה והבילוי בחברת ההורים הולך ופוחת.
יש לזכור כי לא תמיד הבדידות בזקנה נובעת מהשינויים הנ"ל, אנשים שבמבנה אישיותם התקשו עוד בצעירותם ליצור קשרים חברתיים,
סובלים מבדידות כרונית העלולה להחריף עוד יותר בזקנה.
ההבדל בין בדידות ובודד.
לדעתי בדידות היא תוצאה של תפישת עולם. אדם יכול להיות מוקף באנשים האוהבים אותו ולהרגיש רחוק בבדידותו.
ולהיות בודד ומרוחק בצינוק או באי נידח ולהרגיש קרוב לאלה האוהבים אותו ולא בדידות.
שאלון לבדיקת רמת הבדידות.
יש לענות על ההיגדים כהמשך למשפט כשאני לבד........
1. ישנה לי הזדמנות להשקיע זמן בתחביבי האהובים מבלי שיפריעו לי.
2. אני חש רגשות אשם על שאיני עושה כלום למען האחרים ואיני מבלה איתם מספיק.
3. אני מספיק לעשות יותר מאשר כשאני עם אחרים.
4. ישנה לי נטייה לשקוע בהרהורים נוגים על העבר ,על קרובי וחברי שנפטרו, אני מתגעגע אליהם ועצוב לי מאד.
5. אני יודע מה ברצוני לעשות, אך איני מצליח לגייס את כוחותיי ולהתארגן לעשות זאת.
6. אני מרגיש חזק ושולט בעניינים.
.7 אני חושב שאיני חייב לעשות מאומה.
8. אני מרחם על עצמי, אני מלא כעס וטינה על כל העולם.
9. אני חש שלווה ורגיעה.
10. אני משועמם.
.11 אני חש שאני מחמיץ משהו.
12. אני אוהב את זה וברצוני להרבות בכך.
13. אני חש עזוב ונטוש, כולם מסביבי כל כך עסוקים, הם שכחו ממני.
14. אני מרגיש עצמי זקן, תלותי, חסר עצמאות וחסר אונים.
תוצאות:
במידה וסימנת את המשפטים 12 ,9 ,7 ,6 ,3 1 המסקנה היא כי ישנה לך גישה חיובית כלפי המצב של להיות לבד ולרוב הינך נהנה מיתרונותיו.
במידה וסימנת את המשפטים 14, 13, 11 , 10, 8, 5, 4 , 2 אזי להיות לבד פירושו עבורך להיות גם בודד.
אנשים הסובלים מתחושת בדידות מתמשכת, עלולים להתנהג בביקורתיות מוגזמת כלפי חבריהם וקרובי משפחתם.
במצבים חברתיים מסוימים, הם מפגינים רגישות יתר להתנהגותם של הנוכחים ומפרשים אותה כעוינות המכוונת נגדם.
יש כאלה הנתקפים בעצב ובדיכאון ומפנים אצבע מאשימה כלפי עצמם. הם סבורים כי הם משעממים ושאין בהם תועלת אלא הם
מהווים מעמסה כבדה על החברה, לעיתים מאסה נפשם בחיים.
המלצה :
התרופה העיקרית והמוצלחת ביותר למצב של בדידות היא יצירת קשרים חברתיים ופעילות יוצרת וגופנית מתאימה.
מי שמתקשה להיות לבד, חשוב שיהיה מודע לרגשות המתלווים לתחושת הבדידות ולנסות להבהירם לעצמו.
אחת הדרכים היא לשוחח על רגשותיך המעיקים עם אדם קרוב, ידיד, שכן, או בן משפחה.
שיחה כזו עשויה לעזור לך לקבל את מצבך בפרופורציות הנכונות ולפתח ציפיות מציאותיות לגבי הקשר עם הסובבים אותך ולמנוע אכזבות ותסכול.
חשוב ביותר לפתח יכולת של חשיבה חיובית עם מגמה ברורה של פרגון וניצול ההווה העכשווי בצורה הטובה ביותר.
יש לזכור כי האדם הוא סך כל בחירותיו, כלומר ישנה לכל אחד היכולת לבחור במחשבה ושלוט בה והיכולת להחליט החלטות
לביצוע או אי ביצוע פעולות שונות.
אם אינך מוצא אדם מתאים לשיחה מעין זו כדאי, רצוי וחשוב להיעזר בייעוץ מקצועי.