יוגה באילמה: כשהנשמה מדברת
בחיים יש כל מיני דברים משונים. למשל, כשצריך לעשות משהו אחד ולחשוב על משהו אחר (מחשבות קיומיות על המינוס בבנק, בזמן שמנסים להרגיע תינוק צורח, למשל). או, מסובך יותר, כשצריך לאמר משהו אחד כשחושבים משהו אחר (כמה עלתה לך השמלה?! וואו, מקסימה...). אבל, חייבים להודות, ביוגה יש דברים הרבה יותר משונים. לפעמים, למשל, עומדים על רגל אחת, כשהרגל השניה כרוכה סביבה, ובעוד הידיים נכרכות גם הן אחת סביב השניה, חייבים לשמור על המבט ממוקד בנקודה מאוד ספציפית, כדי ששיווי המשקל העדין לא יופר, לטובת התרסקות קולוסאלית. וזה עוד לפני שדיברנו על עמידת ראש, אלמנט מרכזי בסדר היום של מתרגלי יוגה אדוקים.
דווקא הסיבוך הזה גורם להרבה דברים להיות הרבה יותר פשוטים. הרבי מפיאסצנה (מחבר הספר "אש קודש" בתוככי גטו ורשה, ב"מאמר ההשקטה") היה אומר, שאם אדם היה עוקב אחרי רצף התודעה שלו במשך יום שלם, היה משוכנע סופית שמקומו באישפוז כפוי בבי"ח פסיכיאטרי. ההבדל היחידי בין אדם שפוי למי שמוגדר כמשוגע הוא ברמת הביצוע של המחשבות הרודפות אותו, ולא בתוכן המחשבות עצמן.
יוגה, עם כל הסיבוך שבה, היא דרך מאוד מומלצת להתאפס, לחדול מן השגעון ולצאת מסיבוכי החיים.
נכון, התרומה של היוגה למתרגל במישור הפיסי היא עצומה - מאריכה את השרירים, מחזקת את המפרקים, משפעלת את מערכת העיכול, מאזנת את המערכת העצבית-רגשית, תורמת לחיוניות ועוד ועוד. אבל יותר מכך, ניסיתם פעם לחשוב מה קורה לתודעה של אדם שמונח בתוך תנוחת יוגה? אבוד לכם, כדי להבין במה מדובר, חייבים לחוות את זה.
יש רק מקום אחד שבו לומדים יוגה (מרמת מתחילים ועד לרמה של מורים) - ובאמת מפיקים ממנה את כל מה שאפשר. בלי זכר לעבודת האלילים שכל-כך מאפיינת חלקים נרחבים מהתרבות היוגיסטית, ועם כל מה שיש ליהדות להציע למתרגל היוגה - כדי להגיע להשקטה, להתחברות פנימית, לצלילות הדעת ולנחת הרוח - שכל אדם, באשר הוא, ראוי להם. יוגה לומדים באילמה מכללה ללימודי רפואה משלימה!