החוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א - 1991 קובע כי בן זוג רשאי לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להרחיק את בן זוגו (במקרים מסוימים הורה או ילד) במקרה של אלימות במשפחה. בית המשפט בוחן את גרסות הצדדים ופוסק במקרים בהם בן הזוג נוהג באלימות כי בן הזוג יורחק מהבית. ניתן להוכיח קיום של אלימות ע"י תלונות במשטרה או אישורים רפואיים על חבלה גופנית או איומים או התעללות נפשית ממושכת וחריגה. תוקפו של צו ההגנה הנו עד שלושה חודשים, אולם במקרים מסויימים בית המשפט רשאי להאריך את התקופה מפעם לפעם עד לחצי שנה ובמקרי קצה רשאי בית המשפט להאריך את התקופה של צו ההגנה עד לשנה.
יש מקרים בה מגיש בן הזוג תלונה שקרית. בית המשפט רואה זאת בחומרה רבה והדבר מהווה עבירה על החוק ואף עשוי לפגוע בבן הזוג שהגיש את תלונת הסרק בהליך הגירושין עצמו, שכן בית המשפט או בית הדין יחשוד באמינותו במהלך המשפט.
לפעמים בן הזוג שהגיש תלונה במשטרה מתחרט ומבקש למשוך את תלונתו, אך לא ניתן לבצע פעולה כזו.
יש היום לא מעט נשים מגישות תלונות שקריות לגברים שלהן, מה שנחשב לכוח רב בבתי המשפט בתהליכי גירושין.
גברים רבים עשויים להפגע רגשית וכלכלית מתלונות הסרק הללו- גברים שמואשמים באשמות פליליות חסרות כל בסיס נגד ילדיהם או נשותיהם נמצאים בסיכון מבחינת מקום עבודתם וכך גם פרנסתם, ולרוב הכנסתו של הגבר משמשת מקור פרנסה יחיד.