פורום קיסריה 2010: תעסוקת ערבים בישראל: האתגר של הכלכלה הישראלית

הצוות המכין

ראש הצוות: ד"ר יוסף ג'בארין, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון

חברי הצוות:
שורוק איסמעיל, אחראית תחום אוכלוסייה ערבית, יד הנדיב
ד"ר רמזי חלבי, אוניברסיטת תל אביב; מכללת גורדון
חילמי כתאנה, מנכ"ל, המרכז היהודי–ערבי לפיתוח כלכלי
אדר' אמין סהלה, מהנדס עיריית טמרה
רו"ח סאמי סעדי, מייסד, צופן
יאסר עואד, מנהל פרויקט ייצוג הולם ושוויון בתעסוקה, עמותת סיכוי; מכללת סכנין
פרופ' דני צ'מנסקי, סגן דיקן לענייני מחקר, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון
ניצה קסיר (קלינר), ראש תחום שוק העבודה ומדיניות הרווחה, חטיבת המחקר, בנק ישראל
עמאד תלחמי, יזם ובעלים, באבקום סנטרס
עו"ד עירית תמיר, מנכ"ל, קו משווה

עוזר מחקר: עופר דרור, המכון הישראלי לדמוקרטיה; המחלקה לכלכלה, האוניברסיטה העברית בירושלים; ERCG

תקציר המלצות הצוות

תופעת התעסוקה של הערבים בישראל, המהווים כ–1.5 מיליון איש, מורכבת מאד ומהווה אתגר משמעותי לישראל ולכלכלתה. שיעור השתתפות הערבים בישראל בשוק העבודה נמוך משאר אוכלוסיית ישראל והוא מהנמוכים בעולם. מצב זה בעייתי מנקודת הראות של הפרט ושל הערבים בישראל כמיעוט לאומי, ויכולות להיות לו השלכות מרחיקות לכת על יחסי המיעוט הערבי והמדינה ומוסדותיה. המצב בעייתי באופן מיוחד גם מנקודת הראות של צדק חלוקתי ושל צמיחה כלכלית של המשק הישראלי. תעסוקת הערבים וסגירת הפערים בינם לבין היהודים בישראל הן גם אתגרים חשובים שמדינות OECD העמידו לפני ישראל. בתקציר זה נציג את עיקר הבעיות העומדות לפני תעסוקת הערבים והפיתוח הכלכלי שלהם ואת ההמלצות העיקריות שיש בהן בכדי לשנות את מצבם.

א. בעיות עיקריות בתחום תעסוקת הערבים

1. בישראל מתקיימות שתי כלכלות באותו מרחב: האחת כלכלה יהודית מפותחת, מתקדמת ודוהרת קדימה, והשנייה כלכלה ערבית מפגרת ולא מפותחת, אשר סבלה מאפליה מוסדית במשך שנים ארוכות. חלק מהתוצאות החמורות ביותר הן רמת עוני גבוהה בקרב הערבים, פערים גדולים בין יהודים וערבים, ניכור הערבים מהמדינה ומוסדותיה ופגיעה ברורה בתל"ג ובמשק הישראלי.
2. בתנאי שוויון בין גברים ערבים לגברים יהודים מבחינת ענפי תעסוקה והכנסה, התמורה של הגברים הערבים השכירים הייתה יכולה לעמוד על 37 מיליארד ש"ח. היום היא עומדת על 27 מיליארד ש"ח בלבד. היינו, עלייה של כ–10 מיליארד ש"ח או של 36%, בהינתן שוויון. בנוסף לכך, בתנאי שוויון בין נשים ערביות ליהודיות התמורה לשכירות בכוח העבודה הנשי הערבי הייתה יכולה לעמוד על 28 מיליארד ש"ח, לעומת 7 מיליארד ש"ח בהווה. היינו, עלייה של כ–21 מיליארד ש"ח או כ–300% לעומת המצב הקיים. המשמעות של הדבר היא שהפוטנציאל האבוד של המשק הישראלי כתוצאה מאי–מימוש הפוטנציאל של כוח העבודה של נשים וגברים ערבים מסתכם בכ–31 מיליארד ש"ח בשנה (על בסיס נתוני שנת 2006).
3. ישנם היום כ–13,500 אקדמאים ערבים בלתי מועסקים. הסקר החברתי של הלמ"ס (2008) מלמד כי כ–9,000 מתוך כ–10,000 נשים ערביות אקדמיות בלתי מועסקות מוגדרות כמיואשות מלמצוא עבודה. לצדן יש עוד 3,500 גברים אקדמאים ערבים שאינם מועסקים. בעוד חמש שנים – אם תימשך מגמת חוסר ההתערבות הממשלתית הרצויה בתעסוקת הערבים – צפוי שמספר האקדמאים הערבים אשר ייכנסו למעגל הבלתי מועסקים יגיע לכ–30,000 איש.
4. הפערים הכלכליים בין יהודים לערבים בישראל הם תהומיים ומתרחבים עם הזמן, והם גדולים מהפערים במדינות OECD. פערים אלה מתבטאים בין היתר ב:(א) שיעור השתתפות בכוח העבודה: שיעור ההשתתפות בקרב הערבים עומד על 42%, לעומת 59% בקרב היהודים.

   (ב) הכנסה לנפש: בשנת 2007 עמד השכר החודשי הממוצע ברוטו במגזר הערבי על 5,419 ש"ח, בעוד השכר הממוצע בקרב היהודים עמד על 8,056 ש"ח. כמו כן, שכר העבודה לפי שעה של ערבי נמוך בכ–30% משכר עמיתו היהודי בעל השכלה דומה. בין הנשים הערביות לנשים היהודיות הפער מגיע עד להובלות של ל–23%.

   (ג)  רמת העוני: כ–50% מהמשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני (לאחר תשלומי העברה ומסים), לעומת כ–15% מהמשפחות היהודיות.

   (ד)  משלח יד וענף כלכלי: לדוגמה, רק 1% מהמועסקים בענף הטכנולוגיה העילית הם ערבים.

   (ה)  שיעורי אבטלה.

   (ו)  רמות פיתוח מקומיות.

   (ז)  נגישות לעבודה.

   (ח)  נגישות לסיוע פיננסי.

   (ט) מחסור באזורי תעסוקה ותעשייה: הממצאים מראים כי רק 2.4% מסך כל שטחי התעשייה בישראל נמצאים ביישובים הערביים. בנצרת עילית, לדוגמה, שבה כ–42 אלף תושבים, יש חמישה אזורי תעשייה, שטחו של אזור התעשייה ציפורית בלבד הוא כ–6,000 דונמים, היינו הוא גדול מכל שטחי התעשייה המפותחים בכל היישובים הערביים במדינה גם יחד. לעומת זאת בנצרת – העיר הערבית הגדולה ביותר בישראל ואשר יש בה כ–66 אלף תושבים – יש כ–150 דונמים בלבד של שטחי תעשייה.

5. שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בישראל בכוח העבודה הוא מהנמוכים ביותר בעולם. שיעור ההשתתפות שלהן מגיע היום לכ–21%, לעומת 57% בקרב הנשים היהודיות. שיעור זה הוא מהנמוכים ביותר בעולם ונמוך מהממוצע בעולם הערבי, וכמובן נמוך דרסטית מהממוצע של מדינות OECD. למצב זה של הנשים הערביות השלכות רבות ומגוונות, בכללן: הגברת מצב העוני; אי–מיצוי הפוטנציאל הכלכלי של המשק; העמקת הפערים בין יהודים לערבים; עיכוב ההתפתחות של מעמד בינוני ערבי; העצמת תחושות הניכור מהמדינה וממוסדותיה; ופגיעה במעמדן של הנשים בכלל.
6. כמיהה חזקה מאוד של גברים ערבים ונשים ערביות לצאת לעבודה. בשנת 2008 עמד שיעור ההשתתפות של הגברים הערבים בשוק העבודה על כ–62.4%, גבוה מזה של הגברים היהודים (61.5%). מחקרו של יוסף ג'בארין מצא ש–43% מהנשים הערביות הבלתי מועסקות בשכר מוכנות להיכנס מיד למעגל התעסוקה אם הדבר יתאפשר. המסקנה היא שאם מוסיפים את שיעור הנכונות לעבוד לשיעור המשתתפות בכוח העבודה בפועל (כ–21%) נקבל שיעור הדומה לזה של משתתפות יהודיות בכוח העבודה.
7. ההון האנושי הערבי מתקדם עם השנים, אך עדיין קיימים פערים לעומת עמיתיהם היהודים. לדוגמה, עם השנים חלה התקדמות ניכרת בקרב הערבים בתחום החינוך: בין השנים 2007-1961 חלה עלייה של ממש בחציון שנות הלימוד – מ–1.2 שנים ל–11.3, היינו עלייה של למעלה מפי 9 משנת 1961. עם זאת, עדיין קיימים פערים בתחום ההשכלה בין ערבים ליהודים, בייחוד בתחום ההשקעה הממשלתית בחינוך. חשוב לציין שהעלייה בתחום החינוך לא באה לידי ביטוי בתחום התעסוקה בצורה משמעותית והולמת, דבר חסר תקדים בכלכלה העולמית ובהשוואה לנתוני דוח OECD.