לריב- ניסוח מחדש של הגבולות

לריב – ניסוח מחודש של הגבולות

מאת: סיון סניור, מורה ליוגה ולפילאטיס ומטפלת הוליסטית

www.sivansenior.com

בספרו "תקשורת זוגית", מסביר ד"ר פאול קולמן, שהבעיה עם הריבים היא לא "על מה רבנו" אלא, להתמודד עם הכעס והרגשות השליליים שנותרים אחריי ריב.

הרבה פעמים, אנו רבים ואפילו לא זוכרים על מה.

את הכעס, ומה שנאמר בעקבותיו, זוכרים היטב..

יש משפט יפה, שהעתקתי מהבית של מיגו (מבשותףJ) שהולך ככה:

"כעס מעוות את המציאות ומעיוות המציאות מתבלבל הזיכרון.

עם בלבול הזיכרון אובדת התבונה וכאשר אובדת התבונה,

שב האדם ונופל לקיום החומרי."

לפי חוקרי התנהגות שונים, ריב "טוב", חייב להכיל 2 אלמנטים אחריי ההתפרצות:

1. דיון, על מה שקרה, על הצרכים שהובעו בריב.
2. סגירה חיובית.

עכשיו, "סגירה חיובית" זה לאו דווקא אומר שהסכמנו על משהו.

יכול להיות שבמהלך הדיון הובעו טענות ורצון לשינוי (שאתם דורשים או שדורשים מכם). יכול להיות, שכל אחד הציע פתרונות, שהשני לא קיבל והסכים. כלומר: לא מצאתם עדיין פשרה או הסכמה שתניח את דעתכם.

במקרה כזה, אנו יכולים לעשות סגירה שתשתמש בטכניקת השיקוף, גם ללא פתרון ממשי להמשך.

שיקוף

טכניקה רבת-עוצמה לזמן של ריבים או ויכוחים.

ברוב הריבים, יש מישהו ש"מתפוצץ" ומישהו שסופג את ההתקפה.

בטכניקת השיקוף, זה הולך ככה:

מישהו עכשיו צועק עליכם האשמות ו"מתנפל" עליכם.

הרבה פעמים אתם עונים בלי הבנה מלאה של מה שנאמר.

במקרה כזה, אתם *מגיבים על מה ששמעתם והבנתם, וזה לאו דווקא למה שהתכוון מי שמולכם.

לכן, בטכניקת השיקוף, מישהו אומר:

את עושה כך וכך וזה גורם ליל הרגיש כך וכך.

ואז תורכם לשקף לו, שזה, בפשטות, לחזור על דבריו. זה לא אומר שהסכמתם או שזו דעתכם. זה רק מראה שאתם עושים את כל ההשתדלות להראות שהקשבתם והבנתם.

אז אתם עונים: אני מבינה, מדבריך, שכשאני עושה זה וזה, זה גורם לך להרגיש כך וכך.

ואז, מי שמולכם, יכול:

1. להסכים, במידה ושיקפתם נכון את דבריו.
2. לחדד לכם ולעצמו, במידה ולא שיקפתם טוב. הוא יכול להגיד, לדוגמא: "לא, מה שהבנת ממני, זה ממש לא זה. אני דווקא התכוונתי ל..."

וככה יוצא, שאתם חוזרים 3 פעמים על העניין, תוך בירור שאכן הבנתם למה מישהו התכוון.

אחריי השיקוף, גם אם לא הגענו להסכמה שמקובלת על שני הצדדים, ועוד לא מצאנו פתרון פרקטי במציאות, עצם זה שעוררנו את הנושא, כבר העלינו אותו למודעות.

בספר "לחיות מתוך שימחה", הישות  אורין, מסבירה ש"בעיות גורמות למיקוד של תשומת-הלב".

מתוך המיקוד הזה, הבעיות עולות אל פני-השטח וניתן לראות אותן.

הן מתבלטות ועולות מתוך שטף חיי היומיום ו"יוצאות לאור".

סגירה חיובית, ללא פתרון פרקטי:

אחריי שדנו על העניין, גם אם לא מצאנו הסכמה, אפשר להגיד: "אני מבינה שאתה מעדיף שכך וכך ואילו אני מעדיפה אחרת, ועדיין לא מצאנו פתרון שיתאים לשנינו. אך אני מבטיחה לחשוב על פתרון שתסכים איתו ואני מבקשת שגם אתה תחשוב על משהו ואנו מבטיחים אחד לשני שנטפל בזה, וגם אם כעסתי\כעסת עליי אנו אוהבים אחד את השנייה ומבטיחים שננסה למצוא את מה שיתאים לשנינו."

זו דוגמא לסגירה חיובית, עם הבטחה להמשך דיון בעניין שמציק לאחד מאיתנו.

זה מאוד חשוב, לא לטאטא דברים ולא להתייחס בביטול למה שמפריע למי שאיתנו.

להבטיח שנטפל בזה, ושלא נשכח מזה.

בחצי השנה האחרונה יש לי חבר, אז באופן טיבעי, אני פוגשת יותר את הכעס שבתוכי...

...ומכיוון שאני חנונית, הלכתי וקראתי את כל מה שניתן לגבי הכעס.

ומצאתי דברים מאוד מעניינים.

כעס

קראתי הרבה חומר לגבי הכעס, מהכיוון הרפואי-קונבנציונאלי וגם מהכיוונים האלטרנטיביים.

ומצאתי שרוב המורים הרוחניים והמטפלים, חושבים את אותו הדבר לגבי כלל הרגשות.

רובם מסכימים, שהרגשות כולם (חיוביים ושליליים) נמצאים כבר בתוכנו, ומחפשים לעצמם ביטוי במציאות.

הנה אני הולכת ברחוב, בליבי יש אהבה וקינאה, רוגז ושימחה, שלמות וחוסר-סיפוק.

כולם שם, ורק מחפשים הזדמנות "לקפוץ" על מיקרי-המציאות ולתת לעצמם ביטוי.

רק מה?

כל החוקרים, מפרידים את הכעס משאר הרגשות.

הם אומרים, שהכעס, הוא הרגש היחידי שלא ניתן להפריד אותו מעצמינו בעזרת תהליכי חשיבה.

דוגמא, לגבי רגש ש**נתפס כשלילי:

בעל מקנא לאשתו ובעזרת תהליכי-חשיבה מרגיע את עצמו, מבין ש"הכול שטויות" ושהיא אוהבת אותו מאוד.

דוגמא הפוכה, לגבי רגש שנתפש כחיובי:

אחד מאוהב באחת והיא לא שמה עליו. בעזרת תהליכי-חשיבה, הוא מבין, שעדיף להשקיע את הטוב שבו באחת שדווקא כן תירצה אותו.

במה הכעס שונה?

הכעס לא מאפשר לנו זמן-תגובה.

הכעס מדומה לאש שמתלקחת בשנייה ושורפת ורק אחריי שהיא כובתה, ניתן לראות מה הנזק.

הכעס מדומה להתפוצצות אטומית, שרק אחריי שענן העשן התפזר, ניתן לראות מה באמת קרה שם, וכמה גופות יש לפנות, והאם לקרוא לאמבולנס ולמכבי-האש.

הכעס עולה ותוך שניות – הכול השתנה.

עוד ציינו החוקרים, שהכעס משמש ככלי ניקוי. הוא כמו קיטור רותח שמטהר את גוף הכאב.

גוף הכאב

לכל אדם, יש את גוף הכאב, שהולך איתו.

גוף הכאב שלנו קשור לחיינו הקודמים, לחוויות ילדות, למי שהיינו ולמה שכבר עברנו.

גוף הכאב, גם הוא, רוצה להתבטא במציאות. והוא כולו כאבים.

הכעס, מטהר את גוף הכאב ועוזר לנו לנקות אותו.

הכעס משחרר לחץ, שממילא נמצא במערכת.

אבל הכעס הוא לא רק לחץ, שקשור לגוף הכאב הפרטי והאישי שלנו.

הוא גם עוזר לנו לנסח מחדש את הגבולות, ובזה חשיבותו במערכות-יחסים.

לריב = לנסח מחדש את הגבולות

כעס, הוא הגבול שלי.

"עד כאן!"

"מכאן, אני כועס ולא מוכן!"

ניסוח של הגבולות מחדש דומה ל"מיפוי" של הנפש של מי שעומד מולנו.

אם אנו עדיין לא מכירים היטב, נפלא, קיבלנו הזדמנות להסביר לשני מה מכאיב לנו.

אם אנו כבר מכירים היטב, מעולה, אנו מראים לשני שמשהו השתנה בנו.

ומעכשיו אנחנו רוצים אחרת.

יכול להיות, שלמי שמולנו, ייקח זמן להפנים שהשתנינו, ושמעכשיו, אסור לו "לדרוך" איפה שלפני כן היה מותר.

יכול להיות, שלא נמצא פתרון עוד היום.

אך אנו יכולים להתנחם, בזה, שאמרנו את עצמנו.

אמרנו אותנו.

אמרנו את מה שהעיק עלינו, ואם זה יצא בהתפרצות וולקנית אדירה, זה כנראה היה תקוע בנו הרבה זמן..

כדאי לזכור, שכשאנו כועסים, בהרבה מקרים אנו כועסים על עצמנו.

אם מישהו אמר לי דברים שהכעיסו אותי, כנראה הייתה בהם אמת.

אם לא הייתה בהם אמת, הייתי צוחקת וממשיכה הלאה.

מה היה שם, מבחינתי, אם ככה השתוללתי?

מה כל-כך הכאיב לי בלשמוע את הדברים האלה?

איזה היגד שלילי כלפי עצמי עלה?

לואיז היי כתבה: כולם מתמודדים עם הדפוסים המזיקים של טינה, ביקורת, אשמה ושינאה עצמית.

אלו הן רק מחשבות, ומחשבות ניתן לשנות.

ויש לי חברה, שתמיד אומרת לי: "את מצב-הרוח הטוב, אותו אנחנו עושים לעצמנו" .

אמן .

• *בלימודי ימימה, המורה שלנו, אורנה סלע, הסבירה לנו פעם, ש"תגובה" זה מלשון גב. לתת את הגב. ואילו "תשובה", זה מלשון להשיב, לשוב חזרה.
• **קינאה – רגש שנתפס כשלילי, במאמר מוצג ככזה.

אך בעצם, לכל רגש יש צד שלילי וצד חיובי. גם לא לקנא בכלל, עלול להעיד על זה ש:

1. אני רגועה. הכול טוב.

2. אני רגועה מידיי = לא איכפת לי.

*** המאמר נועד לספק אינפורמציה בלבד ואינו בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית, או תחליף להתייעצות עם מומחה.