פרופ' זוהר בן-אשר: יעדי-פעולה בנושאי סחר, תעשייה, מסחר וצרכנות.
1. הפיכת ישראל ממדינה מוטית יצוא למדינה מוטית סחר.
ארגון-מחדש של האגף לסחר-חוץ והפיכתו לנציבות בראשות נציב סחר (Trade Representative), הגברת המעורבות ב-WTO, בארגוני הסחר האזוריים ובבנקים לפיתוח אזורי ובעיקר הבנק האסיאני. זה גם אומר שינוי במתכונת ההכשרה של הנספחים (מנספח מסחרי לנספח סחר והשקעות) ובחינה-מחדש של פרישתם ושל פעילות מכון היצוא. לעניין זה יש לציין כי מדינה הרוצה להיות מדינת סחר - ולא מדינת שנור - חייבת להתעסק לא בגיוס השקעות, בעיקר כאלה שמנציחות תעשייה עתירת עבודה או לחלופין, השקעות שעניינן בפיתוח זול של טכנולוגיות שאחר-כך מוצאות (ולא מיוצאות) מהמדינה. מדינת סחר עסוקה בעיקר בעידוד תנועת סחורות ושירותים - יצוא, למשל - ובעידוד הגלובליזציה של עסקים שמרכזם בתחומה. תפקיד הנספח הוא לא משיכת השקעות אלא עידוד היצוא הישראלי, עזרה ליזמים ישראלים בפעילות עסקית ובהשקעות בארץ בה הוא מכהן וסיוע לעסקים הישראלים במציאת מקורות יבוא זולים ואמינים
בנוסף, יש לפתח תכניות לעידוד השקעות ישראליות בחו"ל (המבטיחות תשלום מס בישראל) - בין השאר על-ידי יצירת כלים לכך באמצעות הבנק לפיתוח התעשייה (אותו יש להפוך אותו לבנק סחר אמיתי).
2. שדרוג התעשייה הישראלית.
כאן מדובר בשני נושאים. ראשית, שיפורים טכנולוגיים בתעשיות קיימות לצורך הגדלת שיעורי הערך המוסף של התעשיות המקומיות. נקודה זו חשובה לצורך שת"פ תעשייתי באזור כך שגם כאשר מעבירים תעשיות עתירות עבודה לבסיסי ייצור זולים יותר בירדן, מצרים, השטחים או אסיה, ניתן יהיה להשאיר יותר ויותר מקטעים שיוכלו לייצר ערך מוסף גבוה. במצב כזה ניתן יהיה ליצא סחורות שיוצרו בתעשיות שת"פ כ-made in Israel תוך ניצול הסכמי הסחר קיימים ופיתוח הסכמים חדשים. נושא נוסף בתחום זה הוא מעבר מתעשיותLow Tech עתירות עבודה לתעשיות Hi Tech עתירות השקעה וטכנולוגיה. דבר זה מצריך מדיניות עידוד השקעות שונה מזו הקיימת (מעבר ממענקים למתן הקלות מס אותן ניתן לקשור לרמה הטכנולוגית ולהכשרת עובדים. לעניין זה ראה גם הסעיף הבא).
3. פיתוח ההון האנושי.
יצירת תהליך של הכשרה מקצועית תוך מעורבות מבנית של התעשייה בקהילה ובתהליך החינוך. הרעיון הוא שגורמים הנתמכים על-ידי המשרד ישתלבו במערכת החינוך בהעברת נושאים מתחום התעשייה. ניתן להפעיל לשם-כך גם את מערכת המדען הראשי. בנוסף, יש להפעיל פרויקט הון אנושי לפיתוח עתודות הון –אנושי.
4. מסחר וצרכנות.
הפיכת הממשלה לרגולטור הקובע את חוקי המשחק לגבי המסחר תוך יצירת אווירה ציבורית של צרכנות ביקורתית. למעשה יש בארץ תשתית של חוקים ותקנות בנושא הצרכנות אבל צריך לעדכן ולבנות מכניזמים של אכיפה. גם כאן אפשר לעשות זאת בין השאר באמצעות שיתוף-פעולה עם משרד החינוך שתכליתו הגברת המודעות הצרכנית. בנוסף, יש להסדיר מנגנוני יבוא ופישוטם וכן יצירת תנאי תחרות הם הפן המשלים בנושא זה (אף כי יש להם גם השלכות בנושאי פיתוח התעשייה ופיזורה).
5. הרחבת הגדרת התעשייה.
זו נקודה חשובה שמטרתה שיפור ביכולת להשפיע על כיווני ההתפתחות לא רק של המשק אלא של החברה בכללה. דוגמא: חינוך זה גם תעשייה וניתן להפוך אותה לתעשיית יצוא מובהקת, בעיקר בתחום של השכלה גבוהה. באוסטרליה, למשל, יצוא השכלה גבוהה מכניס למדינה למעלה מ-2 מיליארד דולר לשנה. גם אנחנו יכולים. דוגמא אחרת ניתן לראות בתעשיות השרות, למשל: תיירות או בריאות (זו נקודה חשובה במיוחד מנקודת הראות של מדיניות פיתוח והשקעות וכאן ניתן לחסוך כספים רבים שאפשר להפנותם לפיתוח תעשייה וסחר).
יש, כמובן נושאים נוספים שיש לטפל בהם באופן יותר ספציפי כמו מדיניות המו"פ, תעשיות התשתית ושילוב מדיניות התעבורה במדיניות ההכשרה המקצועית והפיתוח התעשייתי (בעיקר נושא הרכבות שיש לו השלכה לא רק על מדיניות פיתוח תעשייתי אלא גם על מדיניות פיזור אוכלוסין), עידוד השקעות חיצוניות המעודדות פיתוח טכנולוגי ושאלות המיסוי הנוגעות להן, שאלות המיסוי על עבודה ותמיכה בתעשיינים באמצעות תשלומי העברה ועוד.