עת השתחררתי מהצבא יחד עם חברי הטוב, הג'ינג'י, שקלנו כל אחד את אפשרויות התעסוקה שעומדות בפנינו. בעוד ששנינו חשבנו על עבודה מועדפת, אני הלכתי לכיוון ה"שמרני" של בתי המלון והוא בחר בכיוון ה"פרוע" יותר וחיפש עבודה באחד הקיבוצים.
בתום שבועות ארוכים של חיפושים, שכללו טלפונים כמעט לכל קיבוץ אפשרי בארץ, הוא התבשר סוף-סוף שקיבל עבודה בקטיף תפוחים בקיבוץ אורטל הרמת-גולני.
זו הייתה הפעם הראשונה שבה הכרתי את הקיבוץ הזה, וזה היה שנים לפני שפגשתי את בת זוגתי, קיבוצניקית בפני עצמה.
אורטל - הפעם השנייה
הפעם השנייה שבה פגשתי בקיבוץ אורטל הייתה כמה שנים אחר-כך, כשאהובתי ואני תיכננו את החופשה שלנו. בגלל שגדלה בקיבוץ, היה ברור לנו שנצא לחופש בקיבוץ – אבל באחד מגניב ושווה. נזכרתי בחוויות שסיפר לי הג'ינג'י על תקופת שהותו באורטל והחלטנו לבדוק אותו כאופציה ריאלית למדי.
אחרי כמה דקות באינטרנט החלטנו שהשילוב של מה שקראנו, יחד עם מה שסיפר לנו הג'ינג'י, מספיק בשביל שנחליט שזה היעד לחופשה. צימר ברמת הגולן!
קיבוץ אורטל הוא קורבן, כמו מרבית הקיבוצים, למשבר שעובר על הענף הקיבוצי בכלל. בעקבות תמורות כלכליות, אך בעיקר חברתיות, קיבוצים רבים נקלעו לצרות והיו צריכים "להמציא את עצמם מחדש" כדי לחזור ולהרוויח כסף.
אחת מהדרכים הייתה המרת יחידות הדיור שבה היו לנים באופן מסורתי צעירי הקיבוץ ליחידות צימרים של ממש, כך שבמקום לעמוד ריקות הן תשמשנה מטיילים רבים שפוקדים את אזור הצפון.
אך בניגוד לקיבוצים אחרים, אורטל הוא אחד מאותם קיבוצים בודדים שעוד נותרו לא מופרטים. אני לא יודע את הסיבה המדויקת אבל אני מניח שחלק מזה קשור לאופן שבו הם עיצבו את הצימרים שלהם, שהוא לא כמו שאר הקיבוצים.
במקום ללכת על שיפוץ של יחידות הדיור ושמירה עליהן במתכונת הזו, בקיבוץ אורטל החליטו ללכת על בקתות עץ כצימרים, באופן שמנצל היטב את מיקומם האסטרטגי של הקיבוצים הצפוניים וגורם לחווית השהייה במקום להזכיר הרבה יותר חופשה באלפים השוויצריים מאשר ברמת הגולן.