דיכאון / עצבות / עייפות בעבודה / חוסר אנרגיה / חוסר מצב רוח - מהי מהות העניין?
אם נתבונן סביבנו נראה אנשים רבים ששקועים בתחושת של ריקנות קיומית. והדבר מתחיל כמובן מתחושה של חוסר מצב רוח בסיסי, וחוסר סיפוק שהאדם לא מצליח להנות ממה שהוא עושה בחיים. והדבר הזה ממשיך אח"כ בתחושה של מועקות נפשיות, שהאדם מרגיש תחושה עמוקה של מועקה מכך שהוא לא מוצא את עצמו. ואח"כ העצבות מתגברת על האדם והאדם נכנס לדיכאון וכיו"ב. ולפעמים הדברים האלו מגיעים גם לרמה של חרדות, שהאדם נכנס לחרדה מהמצב הרגשי שלו, ומכך שהוא לא יודע מה הפתרון.
וכאן במאמר נסביר גם ממה נובעות כל התחושות הלא שמחות האלו שיש לאדם, וגם נאמר מה הפתרון האמיתי לכל הבעיות האלו.
והעניין הוא כי בתודעה של האדם יש רמות שונות של עמקות. וישנם דברים שהאדם יודע אותם בתת המודע שלו, אך ברמת המודעות החיצונית והיום יומית שלו, הוא לא מודע אליהם. וגם לגבי הרצונות, ישנם דברים שהאדם רוצה אותם בתת המודע שלו, למרות שברמת המודעות הרגילה של האדם, יכול בכלל להיות נדמה לו שהוא רוצה את ההפך, של מה שהוא באמת רוצה.
והנה, כל אחד בעולם רוצה להיות מאושר. והאדם רוצה את השקט הנפשי ואת הרוגע. והאדם רוצה לחיות בתחושה של הרמוניה עם המציאות ולאהוב אותה באמת ולהנות מהטוב שיש בה. אבל למרות שכל אדם בעולם רוצה את הרצון הזה, הרי שעדיין רוב בני האדם רוב הזמן לא זוכרים את הרצון הפנימי הזה שלהם.
כי מי שזוכר את הרצון הפנימי שלו, הרי שגם אם יעירו אותו באמצע השינה, הוא עדיין יזכור שזה הרצון הפנימי שלו. אבל רוב בני האדם בעולם כאשר שואלים אותם מה הם רוצים בחיים, הם יספרו הרבה סיפורים ויגידו שהם רוצים כל מיני דברים שונים, כגון כסף / פרסום / כבוד וכיו"ב, למרות שבאמת מה שהם באמת רוצים זה משהו אחר פנימי, שהוא האושר הפנימי.
והנה, הרצון הפנימי של האדם הוא להיות מאושר בשלמות. וכל מה שהאדם עושה כל יום כל היום, זה פעולות שהוא חושב שהן יקרבו אותו אל האושר. כי האדם פועל גם ברמת המודע שלו וגם ברמת תת המודע שלו. וכאשר האדם עושה איזו פעולה ברת המודעות שלו, הרי שהוא עושה אותה כדי להשיג את המטרה הסופית שאותה הוא חושב שהוא רוצה להשיג. אבל מצד האמת כל מה שהאדם עושה, זה אך ורק כדי להיות מאושר.
לדוגמא, ניקח פעולה יום יומית שאותה האדם עושה, כגון לשתות מים. האדם שותה מים, כדי לא להיות צמא. וברמת המודעות החיצונית של האדם, יש לו רצון לא להיות צמא, ולכן הוא עושה את הפעולה של לשתות מים. אבל מצד האמת מה שהאדם באמת רוצה זה להיות מאושר, ומשום כך הוא שותה את המים.
כי הסיבה שבגללה האדם רוצה ברמת המודעות שלו לא להיות צמא, זה משום שהוא מבין שהצמא יגרום לו לסבל. והאדם יודע שאם הוא ירווה את צימאונו, על ידי זה הוא ירגיש יותר טוב, והוא יהיה קרוב יותר לתחושה של אושר. והאדם שותה מים, לא כדי לא להיות צמא, אלא כדי להתרחק מתחושת הסבל של הצמא, וכדי להתקרב לתחושת האושר של האדם שהרווה את צימאונו.
וכך גם לגבי כל הפעולות שהאדם עושה אותן במשך היום, את הכל עושה האדם אך ורק מתוך מטרה אחת והיא להגיע אל האושר המיוחל, שאליו רוצה האדם להגיע. והדברים האלו מתרחשים ברמות שונות של המודעות של האדם. כי תמיד יש רצון חיצוני, ורצון יותר פנימי וכן הלאה...
ומאחר שהנפש של האדם משתוקקת תמיד להגיע אל האושר, על ידי זה האדם מרגיש שמחה, כאשר תת המודע שלו חושב שהוא מתקרב אל האושר. וכאשר תת המודע של האדם מרגיש שאותה ההצלחה שהאדם רוצה להשיג אותה, שהיא עדיין לא מובילה את האדם אל האושר, על ידי זה נוצרת אצל האדם תחושה של עצבות, חוסר שמחה, מועקה, ריקנות קיומית, חרדות וכולי.
ושורש התחושות האלו, הוא בכך שתת המודע של האדם כל מה שמעניין אותו, זה להיות מאושר. וההצלחה היחידה שאותה רוצה תת המודע של האדם להשיג, זה את האושר. וכאשר תת המודע של האדם קולט שהאדם לא בכיוון הנכון, על ידי זה תת המודע של האדם מראה לאדם את חוסר שביעות הרצון שלו, באמצעות תחושות של עצבות / דיכאון וכיו"ב.
והסיבה שבגללה בני אדם מרגישים תחושה של עייפות בלתי ברורה, והסיבה שבגללה אנשים מרגישים שחיקה בעבודה, והסיבה שבגללה ישנם כאלו שאין להם חשק לקום בבוקר לעבודה וכיו"ב, הכל זה משום שתת המודע של האדם מחפש את האושר המיוחל, ותת המודע של האדם לא רואה כיצד הוא מגיע אל האושר הזה, באמצעות שיגרת העבודה וחיי היום יום.
והשמחה היא ממלאת את האדם ברגש חיובי. וכאשר האדם שמח, הרי שהוא נהנה מעצם הקיום שלו. והשמחה של האדם נוצרת, על ידי ההתחדשות שהוא מתחדש בדרך אל האושר. כי בכל פעם שקורה לאדם איזה דבר חדש שהאדם מרגיש שהדבר הזה מקרב אותו אל האושר, על ידי זה האדם חווה תחושה של שמחה והתעלות.
וכן להפך, כאשר תת המודע של האדם מרגיש שהאדם מתרחק מהאושר, על ידי זה האדם במקום רגשות של שמחה ושל התעלות רוחנית, הוא מרגיש תחושה של דאון, של ירידה, של עצבות ושל ריקנות קיומית. כי חוסר השמחה מרוקן את האדם מתחושת הטוב, שזו נקראת ריקנות קיומית.
והאדם מטבעו מחפש את האושר. וכאשר האדם לא מוצא את האושר, אז הוא מחפש דרכים חדשות להיות מאושר. וכאשר האדם משיג איזה דבר חדש, על ידי זה מתעוררת אצלו שמחת החיים. אבל כאשר הזמן עובר, האדם קולט שהדבר הזה עדיין לא עשה אותו למאושר, ואז השמחה דועכת והאדם מרגיש שוב פעם סוג של עצבות ושעמום.
ואז האדם מחפש איזה משהו אחר גדול יותר. ונדמה לאדם שאם הוא רק ישיג איזו מטרה כלשהי, הדבר הזה יעשה אותו ליותר מאושר. ואז האדם מתאמץ ועמל וייגע כדי להשיג את המטרה, וכאשר הוא משיג אותה, אז אחרי זמן כלשהו הוא תמיד מגלה שהוא עדיין רחוק מתחושת השלמות.
והדבר הזה יוצר אצל האדם תחושה של ייאוש. כי האדם מרגיש יאוש מכך שהוא ימצא את האושר. כי האדם מחפש ומחפש את האושר ואת הדבר שאיתו הוא יוכל להרגיש טוב, אבל בכל פעם האדם מגלה מחדש שהאושר הוא חמקמק. והדבר הזה מפיל את האדם לעצבות ולייאוש. כי הוא קולט שהוא רודף אחרי הזנב של עצמו, בלי להתקרב אל האושר.
וכל הדברים האלו מתרחשים ברמות שונות של המודעות של האדם. כי ברמת המודעות החיצונית, האדם יכול לחשוב שהסיבה שבגללה נמאס לו מהזוגיות שלו ומהעבודה שלו, היא בגלל סיבה כלשהי. ויכול להיות נדמה לאדם שהסיבה שבגללה הוא רוצה לעבור דירה ולקנות רכב חדש, היא מאיזו סיבה כלשהי. אבל לכל הדברים האלו יש רק סיבה אחת, והיא תחושת הריקנות של האדם.
כי ברמת המודעות הרגילה של האדם, האדם לא זוכר את מה שהוא באמת רוצה. ולכן נדמה לו שהוא רוצה לטייל סביב העולם, כדי "לראות עולם" וכיו"ב. ויכול להיות נדמה לאדם שהוא רוצה להחליף את הרכב שלו לרכב חדש, משום שהוא צריך את השדרוג הזה לצרכים משפחתיים וכיו"ב. אבל האמת היא אחרת.
והאמת היא שהאדם מרגיש ריקנות מכל מה שיש לו, ולכן האדם כל הזמן מעלה את הרף, וכל הזמן נדמה לאדם שאם הוא רק יעשה איזה דבר, אז הוא יגיע לשקט הנפשי. וכל ההסברים שהאדם מסביר לעצמו מדוע הוא רוצה להחליף אווירה וכיו"ב, זה הכל רק צורות שונות של תת המודע של האדם לבטא את זה שאין לאדם סיפוק ממה שיש לו.
והנקודה היא, שהסיבה שהאדם מרגיש חוסר סיפוק בחיים / חוסר עניין בעבודה / עייפות כרונית / חוסר אנרגיה וכיו"ב, זה הכל רק משום שתת המודע של האדם לא מוצא מנוח. דהיינו תת המודע של האדם עוד לא מצא את האושר שיש בכל דבר. והדבר הזה בא לידי ביטוי בכך שהאדם לא מוצא את עצמו וכולי.
והפיתרון לכל הבעיות האלו, הוא בראש ובראשונה על ידי זה שהאדם מבין את מצבו. דהיינו על האדם להבין את האמת, מדוע באמת הוא לא מוצא סיפוק בעבודה ובזוגיות שלו וכיו"ב. ועל האדם להבין שהכל זה ביטויים שונים לכך שהאדם לא מוצא את האושר שיש בכל דבר בחיים.
ואחרי שהאדם מבין את כל זה, עכשיו השאלה הנשאלת היא, איך בעצם יכול האדם להגיע אל האושר המיוחל? ואיך ישרוד האדם עד שהוא יגיע אל האושר המיוחל?
והתשובה היא, כי מהות האושר היא הבנה. כי הבנת המציאות היא האושר. והבנת המציאות בשלמות, היא אפשרית רק אחרי שהאדם מבין את כל החלקים של המציאות. וההבנה של האדם את כל חלקי הפאזל, היא זו שמאפשרת לאדם לראות את התמונה המלאה של כל הפאזל, ולהבין את כל המציאות. ונמצא אם כן, כי מהות האושר הוא הבנה.
והדרך להגיע להבנה הזאת של המציאות, הוא על ידי התבוננות. והתבוננות פירושו שעל האדם לנסות להבין את המשמעות ואת המהות ואת השכל של מה שהוא עושה. כי כל אדם יש לו את העיסוקים שלו ביום יום. וכל אחד יש לו את האירועים שאליהם הוא נחשף ביום יום.
ומי שרוצה להגיע אל האושר הסופי וגם להנות בדרך אל האושר, עליו לנסות להתחיל להתבונן על מה שהוא עושה ועל מה שקורה לו. ובפועל זה אומר, שכאשר קורה לאדם איזה דבר, על האדם פשוט לנסות להבין, מהי החוקיות שלפיה פועלת המציאות, ושמשום כך הדברים הם כפי מה שהם.
וניתן דוגמא מתחום חינוך ילדים. אם נתבונן בעניין נראה, כי ההורה מעביר כל הזמן מידע לילד כחלק מהחינוך של הילד, אבל הילד לא תמיד מבין את המידע בצורה אחידה, והילד בכל פעם מגיב אחרת למה שאמרו לו. כי פעם אחת הילד מבין ומגיב בצורה אחת, ופעם אחרת בצורה אחרת.
ומי שרוצה להנות מהחיים בדרך אל האושר וגם להיות מאושר, עליו להתבונן על השכל של כל דבר. שבפרקטיקה פירושו שבמקרה הנ"ל לדוגמא של חינוך הילדים, על ההורה לנסות להתבונן על מה שקורה סביבו. ועל ההורה לנסות לשאול את עצמו, מדוע במקרה אחד הילד הבין אותי בצורה אחת, ובפעם אחרת הילד הבין אותי בצורה אחרת. ולמה פעם אחת הילד מגיב כך ולמה פעם אחרת מגיב אחרת.
ועל האדם להעמיק את מחשבתו בדברים האלו. דהיינו לא להסתפק בתשובות שטחיות, אלא לנסות לנבור לעומק ולנסות להבין כל דבר לפרטי פרטים. כי במקרה הנ"ל של הילד, הרי שאף פעם זה לא שחור ולבן. ז"א המציאות היא שבכל פעם הילד מבין משהו, אבל בעוצמה מסוימת. ועל האדם לנסות להבין, למה עכשיו הילד הבין רק 25% ועכשיו הוא הבין 75%.
ואם הילד הבין משהו בצורה שגויה, על ההורה להתבונן, מדוע הילד הבין את הדבר בצורה שגויה. ולמה דווקא בצורה השגויה הזאת ולא בצורה אחרת. כי הרי הוא היה יכול לטעות בהמון דרכים. אז מדוע הוא טעה דווקא בדרך הזו. ואם ההורה אומר לילד איזה דבר, והילד בוחר להגיב בצורה כלשהי, על ההורה לנסות להתבונן, מדוע הילד מגיב דווקא כך ולא בצורה אחרת.
וכיו"ב בכל דבר בחיים, על האדם לנסות להתבונן על הדברים, ולנסות להבין את החוקיות של הדברים השונים שמתרחשים סביבו.
ועל ידי זה שהאדם מתבונן בדברים האלו, על ידי זה האדם בעצם במקום להתעסק בעשייה שגרתית, במקום זה האדם מתחיל להתעסק בלימוד. כי כאשר קורה לאדם איזה דבר במקום העבודה שלו, אז כאשר האדם מתבונן וחוקר, מדוע כאשר עשיתי כך, קרה דווקא כך, ולא קצת אחרת. למה הפעולה הזאת הובילה דווקא לתוצאה הזאת וכיו"ב, על ידי זה כל זה, האדם בעצם מתעסק כל הזמן בלימוד.
וכאשר האדם מתעסק בלימוד, על ידי זה האדם מתחיל להרגיש סיפוק בחיים. מאחר שהוא גם מתחיל להשיג את המטרות שלו טוב יותר, כי הרי רמת המקצועיות שלו עולה. וגם האדם מגיע כל הזמן לתובנות חדשות, שזה הדבר העיקרי שמביא את האושר. וגם על ידי זה האדם מתקרב כל הזמן אל הבנת המציאות ככל, דהיינו אל האושר האמיתי.
ראה גם:
* שחיקה בעבודה / התחדשות - איך לא להישחק בעבודה?.
* ריקנות קיומית / דיכאון - ממה נובעת תחושת ריקנות? ומה הפתרון לתחושת ריקנות?.
* הצלחת האדם בחיים / המרדף אחרי ההצלחה / המרדף אחרי האושר - מה הסוף?.
* אושר מזויף - מהו סוף המרדף אחרי אושר מזויף? איך הוא מוביל אל אושר אמיתי?.
* רוחניות חומרית - איך להגיע להארה רוחנית, באמצעות רדיפה חומרית?.
* מועקות נפשיות - ממה נובעת מועקה נפשית? איך להתמודד עם תחושת מועקה?.
המאמר מאת אליעד כהן, מחבר הספר להצליח בכח המחשבה www.EIP.co.il
הכנס לאתר ותהנה מעוד מאמרים על התחלות חדשות, הורות, רצון חיצוני, אגו גאווה, חוויות ועוד ...