במאמר זה אנסה לנתח את היחסים בין יהדות ארצות הברית לישראל בעבר ואת השלכותיהם לעתיד על דמוגרפיית שתי אוכלוסיות אלו בפרט והעם היהודי בכלל.
בימים שלפני קום המדינה היה הרושם שישראל לא תוכל להתקיים במזרח התיכון רווי אבק השרפה ללא עזרת האחים מאמריקה. גישה זו נשענה על כמה נתונים:
כסף – ליהודי ארצות הברית היה כסף יותר ממה שהיה למוסדות המדינה שבדרך, שהיה חשוב להקמתה ולשמירה על קיומה היום-יומי הן מבחינה כלכלית, הן מבחינה חברתית וכמובן מהבחינה הביטחונית.
דמוגרפיה – באמריקה היה המרכז היהודי הגדול ביותר בעולם, מאחר והרבה מקהילות ישראל הושמדו במהלך השואה. אוכלוסיה, פירושה יכולת השפעה, בעיקר כשמדובר במדינה דמוקרטית כארה"ב.
השפעה – עבודתם הקשה של היהודים החל מהגעתם ליבשת (בעיקר בתקופת "ההגירה הגדולה"), שהובילה להשתלבותם המהירה בחברה, גרמה לכך שיהודי אמריקה תפסו עמדות מפתח ויצרו קשרים בתוך הממשל האמריקאי. כלומר – היה באפשרותם להפוך את לב הממשל לטובת ישראל. לדוגמא - איפא"ק, הלובי היהודי למען ישראל בגבעת הקפיטול.
מצב זה נמשך מאז. אך לא רק בכיוון מארה"ב לישראל, אלא גם בכיוון השני: מדינת ישראל הגנה על יהודי ארה"ב בפרט ויהודי התפוצות בכלל. עצם קיומה של מדינת ישראל איפשר להם ללכת ברחוב בגאווה, כמעט ללא פחד מאנטישמיות, ולהצהיר בריש גלי 'אנחנו לא רק דת, אנו אומה!!'. עוד ניתן לומר שעוצמת האנטישמיות בארצות הברית תלויה באופן ישיר בכוחה ומעמדה המדיני של ישראל בעולם: בעוד שבשנת 1961 רק 1% מאוכלוסיית ארה"ב ראו את היהודים כאיום על אמריקה, סקר שנערך בשנת 2003 באמצע האינתיפאדה מראה כי 17% מאזרחי ארה"ב אנטישמיים. ניתן להמשיל את היחסים בין שתי קבוצות היהודים הגדולות בעולם למטוס בעל שתי כנפיים; כל אחת זקוקה לחברתה, ובהעדר אחת מהן, המטוס לא יכול לטוס.
אך הגיע הזמן שבו יהדות ארה"ב מוצאת את עצמה בצרה קיומית - התבוללות.
יהדות ארצות הברית בעיקרה אינה מורכבת מקהילות אורתודוקסיות חזקות. הדבר מוביל לכך, שהערכים היהודיים והקשר לישראל תופסים מקום חשוב פחות בתפיסת עולמם של המתבגרים. הרבה צעירים יהודיים מגיעים לקולג', מוצאים נערה צעירה ויפה, לא-יהודיה, ואומרים; 'אני אולי יהודי והיא לא, אך מה זה משנה? שנינו אמריקאים. אני אשאר יהודי, היא תשאר לא-יהודייה ויהיו לנו חיים נפלאים' ובאמת הוא ישאר יהודי. אך מ"סקר האוכלוסייה היהודית" שנערך מידי 10 שנים (האחרון ב-2003, פורסם בעיתון USA TODAY) עולה כי רק 33% מהילדים שגדלים בבית בו רק אחד מההורים יהודי - גדלים כיהודים.
יהדות ארצות הברית מחולקת לארבע קטגוריות סוציולוגיות-דתיות: אורתודוקסים, קונסרבטיבים, רפורמיים ולא מוגדרים (כלומר אנשים ממוצא יהודי שלא משתייכים לקהילה יהודית). מבחינת סיקרי התפלגות האוכלוסייה היהודית עולים הנתונים הבאים:
|
אורתודוקסים
|
קונסרבטיבים
|
רפורמיים
|
ללא הגדרה
|
|
1993
|
6.6%
|
37.8%
|
42.4%
|
13%
|
|
2004
|
8%
|
33%
|
30%
|
28%
|
בטבלה זו רואים כי אחוזם של הזרמים היהודיים הגדולים, קונסרבטיבים ובעיקר רפורמיים, נמצא בירידה בין השנים 1993-2004. מגמה הפוכה נרשמה בעמודת "ללא הגדרה" שם חלה דווקא עליה וזאת למרות ששם הסיכוי לנושאים בין יהודים לבני-זוג לא-יהודים גדול אף יותר. עובדות אלה מוכיחות את הנקודה שהזכרתי לעיל. נישואי התערובת "מעבירים" את היהודים מן הקהילה המקורית למצב אותו הגדרתי "ללא הגדרה". פרופסור יונתן ד. סרנה מציין בספרו "היהדות באמריקה" 2004 Yale University (תורגם לעברית "מרכז זלמן שזר" ירושלים 2005) כי בשנת 2002 "סקרים מצביעים על ירידה באוכלוסייתה היהודית של אמריקה לראשונה מאז התקופה הקולוניאלית".
כאשר דמוגרפים באים למנות מספר יהודים, בשל המורכבות להגדיר את המושג "יהודי", הם מבחינים בין אנשים הרואים עצמם קשורים לזהות יהודית (להלן "הגדרה גרעינית"), לבין אנשים ממוצא יהודי, וכאלה הקשורים ליהודים בקשר נישואין (להלן "הגדרה כללית"). בשנת 1995 מנתה יהדות ארה"ב כ-5.5 מליון נפש לפי ההגדרה הגרעינית, ו8.2 מליון לפי ההגדרה הכללית. בשנת 2001 יורד מספרם לכ- 5.3 מליון לפי ההגדרה הגרעינית ו-8.1 בהגדרה כללית, כיום מדובר על 5.2 לפי ההגדרה הגרעינית (הנתונים לפי פרופסור דלה-פרגולה, האוניברסיטה העברית. לא כל הדמוגרפים וחוקרי יהדות ארה"ב מסכימים על הנתונים הספציפיים האלה, אך בין כולם שוררת תמימות דעים שהחל מהמאה ה-21 נרשמת ירידה במספרם של יהודי ארה"ב לפחות לפי ההגדרה הגרעינית).
בקשר להשפעת תהליך זה על דמוגרפיית העם היהודי בכלל אומר פרופסור סרג'יו דה-לה פרגולה: "עד לשנת 2020, בסה"כ האוכלוסייה היהודית בארץ ובתפוצות, הפער בין התרחיש הגבוה לנמוך מצטבר ל-1.1 מיליון יהודים יותר או פחות. תוצאה זו עשויה לנבוע או מזה שייוולדו קצת יותר או קצת פחות תינוקות, או מזה שמבין התינוקות שייוולדו בנישואיי חוץ, קצת יותר או קצת פחות יקבלו הגדרה של הזדהות יהודית. אם מגמות אלה יימשכו לטווח עוד יותר ארוך, התוצאות יהיו מפתיעות ביותר. הפער בגודל האוכלוסייה היהודית בשנת 2050 יכול להיות בין 12 מיליון לפי התרחיש הנמוך ל-17.5 מיליון לפי התרחיש הגבוה, כלומר פער של 5.5 מיליון אנשים. אפשר להחזיר היפותטית, בתסריט הגבוה, את עם ישראל לאותם הממדים האבודים שהיו לו טרם השואה, או לשוב לממדי אוכלוסייה קטנים יותר שהיו בסוף המאה ה-19".
אז מה ניתן לעשות כדי להחזיר לעם-היהודי את היהודים שאנו מאבדים? איך נוכל לתקן את הכנף השנייה לפני שהמטוס יתרסק?
אני חושב שהדבר הנכון זה ליצור קשרים חינוכיים עם היהודים שאינם משתייכים לקהילה יהודית חזקה, קשרים ערכיים ויהודיים כאחד, כאלה, שיגרמו לילדים כבר בבית הוריהם להבין את היותם יהודיים, את מהות המונח "יהדות", ואת מהות הקשר של העם לישראל. זהו המינימום שעל מדינת ישראל לעשות כדי לעזור לאנשים שסייעו לה להתקיים בימי ראשיתה, וכך לתקן את המטוס כדי שיוכל לשוב ולטוס גבוה ומהר כמקודם.