היבטים: פוליטיים, תרבותיים וכלכליים של תנועת הבונד בפולין.

היווסדות התנועה והתפתחות המצע שלה.

הקמתה של תנועת הבונד קשורה בקשר ישיר אל המהפכה שעברה על יהודי מזרח אירופה בסוף המאה התשע-עשרה, התמורות שעברו על החברה האירופאית המקומית חלחלו בהדרגה גם אל החברה היהודית, השינוי העיקרי שניתן להצביע עליו הוא המודרניזציה ששינתה את אורחות החיים המסורתיים אפשרויות חדשות אלו פתחו בפני היהודים צוהר שלם של הזדמנויות אינטגרציה עם החברה האירופאית. האופציות לשילוב בחברה המקומית הם המקור להתפתחות מצעה הלאומי תרבותי של הבונד כפי שנראה בהמשך.

תנועת הבונד נוסדה באופן רשמי כמפלגה פוליטית ב-1897. אך שורשיה כבר החלו בווילנה בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה. בתחילה קמו קבוצות לימוד שאותן הדריכו משכילים יהודים מרוסיה בשלל תחומי מדע במטרה להכין את הפועלים כעובדים בשירות התעמולה המהפכנית ברוסיה. ולאחר כתקופה קצרה בה עסקה התנועה בעיקר בחינוך, עברה התנועה לארגן המוני של פועלים למאבק על צרכיהם הכלכליים ובמקביל הנציגים היהודים בתנועה החלו לדרוש את שוויון הזכויות האזרחיות והמדיניות ליהודים ברוסיה במצע שלהם.

בוועידה הרביעית של הבונד שנערכה בביאלסטוק ב-1901, החלו להילחם ביתר שאת במתן אוטונומיה לאומית ותרבותית ליהודים ברוסיה, נאמר באופן ברור כי התנועה איננה תומכת ברעיונותיה של הציונות לעקור את היהודים ממקום מושבם הנוכחי ולהעבירם אל פלשתינה, כפי שהציונות גורסת. בעדות זו ניתן לראות את בנייתה של האידיאולגיה הבונדאית, ותחילת סלידתה מן הציונות.

לעניין יחסו של הבונד אל הציונות, כבר מראשיתה של המפלגה הבונדאית, היא חרטה על דגלה את שלילת הציונות, הסיבה לכך נעוצה משום שחברי הבונד ראו בציונות כתנועה המייצגת את האינטרסים של הבורגנות היהודית, ושמתנגשת עם האינטרסים של מעמד הפועלים היהודי. ב-1903 בכינוס הבונד בציריך נאמר כי הציונות מעודדת גישה אופורטוניסטית כלפי השלטון ומטפחת את הפסיכולוגיה של הגטו. יחד עם זאת עדיין התקיים שיתוף פעולה בין תנועות ציוניות לבין תנועת הבונד, שיתוף שהתהדק אף יותר לאחר מלחמת העולם הראשונה.

את יחסה של הבונד אל הלאומיות היהודית ניתן לראות בדבריו של יוסף שלום הרץ-פעיל הבונד בפולין בין המלחמות, שלום הרץ טוען כי הלאומיות היהודית על פי הבונד התבססה על תיאוריית הנייטראליזם של ולדימיר מדם, לטענתו של הרץ הבונד הם תנועה ניטראלית ולכן היא איננה מעודדת את התבוללות היהודים אך גם איננה נלחמת בה. רוצה לומר כי הבונד היא תנועה נייטראלית.

היבטים: פוליטיים, תרבותיים וכלכליים של תנועת הבונד בפולין.

את הניצן הראשון להקמתו העצמאי של הבונד בפולין ניתן לייחס לכנס הפעילים שהתקיים בנובמבר 1914 בוורשה. בכנס השתתפו פעילים ותיקים של חברי הבונד שגרסו כי בעקבות המלחמה שעתידה לפרוץ עלול להיווצר נתק בין פולין ורוסיה. ולכן תנועת הבונד לא תוכל להמשיך ולהתקיים כמסגרת עצמאית אחת אלא כנפרדת. ואכן בדצמבר 1917 התכנס בלובלין כנס הייסוד של הבונד בפולין. אנשי הבונד הפולני ראו בהקמתה של התנועה בפולין כהמשך ישיר לאידיאולוגיה של הסניף  ברוסיה.

לדעתו של יוסף גורני אין דומה המצב אשר היה ברוסיה למצב בפולין בין מלחמות העולם. הפולנים לא היו מוכנים לקבל מצב שבו קיימים מיעוטים לאומיים נוספים במדינה וזאת למרות הסכמתה על מסמך המיעוטים עליו חתמה. עקב כך מצבם של המיעוטים הלאומיים בפולין היה קשה ככלל ומצב היהודים כפרט היה שונה ואף קשה יותר, משום שהיהודים היו מפוזרים על פני כל המדינה כולה ללא מקום ספציפי שבו רוב האוכלוסייה היהודית התגוררה.

היבט פוליטי

בתחום הפוליטי כמו בתחומים אחרים ניתן לראות כיצד אנשי הבונד ניסו להשתלב בחיים הציבוריים בפולין ועל ידי כך לשפר את חייהם של הפועלים היהודים. התחום המרכזי של הבונד בפולין היה הקמת האיגודים המקצועיים, שהיו הבסיס העיקרי של פעילותו הפוליטית של הבונד. באיגודים המקצועיים של הבונד היו חברים יותר מ-11,000 פועלים. וייחודם של האיגודים המקצועיים היו שילובם של שכבת הפועלים עם האינטליגנציה היהודית הסוציאליסטית הצעירה שהצטרפה לבונד. ראוי לציין כי באותה עת בפולין שררו תנאים שאפשרו למפלגות היהודיות לפעול באופן חופשי ואף להרחיב את פעילותן לשכבות שונות בחברה היהודית.

תנועת הבונד פעלה בשתי זירות פוליטיות במקביל, מחד ניסתה להיבחר בבחירות הארציות ולהיכנס לבית הנבחרים הפולני אך נחלה כישלונות רצופים בניסיונות אלו. במקביל השתתפה בבחירות המוניציפליות העירוניות מתוך אמונה כי גדולה ההשפעה על חיי היום יום של האזרח שתוכל להיות מושגת כאשר יהיו נציגים לבונד בעיריות השונות בפולין. בין השנים 1917-1936 התמודדה הבונד בבחירות המקומיות ובהדרגה החלה לבור יותר כוח והשפעה במועצות המקומיות. ב1936 הפכה הבונד לכוח פוליטי בעל עוצמה בעיר השניה בגודלה בפולין.

בנוסף למאבקים בפוליטיקה המקומית הפולנית נאבקה מפלגת הבונד גם במפלגות יהודיות. למשל ההתנגשות מפלגת אגודת ישראל הדתית. תנועת הבונד ייצגה את הצד היהודי החילוני לעומת 'אגודת ישראל' הדתית והאורתודוכסית ומכאן נוצר התנגשות של שני זרמים מרכזיים בהוויה היהודית בפולין, העימות בין שני הזרמים החריף בשנות העשרים. למשל, אנשי אגודת ישראל הטילו חרם על עיתון הבונד מכיוון שהיה יוצא גם בשבת, ומנגד חברי הבונד ארגנו משפטים ציבוריים כנגד ההנהגה הרבנית במקומות שונים בפולין. ניתן להסיק מוויכוחים אלה ומפעולות אלה כיצד כל צד ניסה לעצב את הקהילה היהודית על פי ראות עיניו.

מאבקים בין שני הגושים באו לידי ביטוי גם בבחירות למוסדות הקהילה היהודית בפולין, ההחלטה האם להתמודד בבחירות לקהילה לא הייתה פשוטה עבור חברי הבונד שסברו כי גם אם יצליחו להיבחר למוסדות הקהילה עדיין לא תהיה להם יכולת להשפיע באופן משמעותי על העניינים בקהילה היהודית משום כוחם הרב של הפוליטיקאים החרדים, אך למרות זאת בבחירות בקיץ 1924 הצליחו אנשי הבונד בבחירות המקומיות וצירפו מספר מועט של פעילים אל מוסדות הקהילות בערים הגדולות בפולין.

לרוב מה שהתרחש באותן מוסדות הקהילה היו מריבות, השמצות וקטטות במהלך הישיבות במוסדות הקהילה, בסופו של דבר הבונד פרשו מהשתתפות בבחירות למוסדות הקהילה. רק בשנת 1936 הם החליטו להתמודד שוב על מקומות במוסדות השונים והפעם המצב היה שונה מאשר היה ב-1924 הבונד הגדיל את כוחו באופן משמעותי בעקבות השפעתו שגדלה במרוצת שנות השלושים והצלחותיו של הבונד בבחירות אלה היה מרשים בסה"כ קיבל הבונד כ-9% מקולות המצביעים בכל פולין.

היבט חינוכי תרבותי

גם בתחום החינוך ניסתה הבונד להשפיע בכמה דרכים: א. הקמתה של רשת החינוך ציש"א ביידיש. בשיאה החזיקה ציש"א כמאה מוסדות חינוך שמספר תלמידיהם עמד כל כ-13,000 ילדים, במסגרתה למדו הילדים לימודים חילוניים בעלי גוון סוציאליסטי עם ניסיון לבסס את היידיש כשפת ההוראה העיקרית. סימוכין לחשיבות שימור שפת היידיש ניתן למצוא בדבריו של שטיין, האחרון טען כי הבונד משקיע את מיטב מרצו להילחם על זכות בית הספר ללמד ביידיש ועל הכרת זכויותיו של היהודי על ידי השלטונות. עיקר הרצון של הבונד בשימור שפת היידיש מצביע לדעתי על התבדלות של היהודים מן האוכלוסייה הכללית, מחד הבונד רצו שוויון זכויות מלא ליהודים ומאידך הם שמרו על צביון יהודי מבודל מן האוכלוסייה הפולנית.

בנוסף להקמת רשת החינוך הבונדאית, עסקו בתנועה גם בהקמתה של תנועת הנוער: "יוגנט בונד צוקנופט" (נוער עתיד הבונד). ומטרתה של התנועה הייתה להציע מסגרת חברתית תומכת ומסייעת, חינוך לאחריות ומנהיגות ושילוב של פעילות ספורט עם פעילות פוליטית. הקמתה מתוארכת לשנת 1905 ניתן היה למצוא סניפים של תנועת הנוער של הבונד בכל ערי פולין.

בשנת 1926 הוקם ארגון הילדים הבונדאי סקי"ף (סאציאליסטישע קינדער-פארבאנד) מטרת הקמת הארגון הייתה ליצור מסגרת חינוכית נוספת לזו הפורמלית, הם כיוונו בעיקר לילדים מן השכבות הנמוכות, שאיפתם הייתה שהם רצו שהילדים יגיעו אליהם במקום לצאת ולעבוד. ערב מלחמת העולם השנייה עמד מספרם של החברים בארגוני הילדים והנוער של הבונד על כ-12,000 בני נוער בכמאתיים ארגונים ברחבי פולין.

גם בתחום התרבות השפיעה הבונד, בהקמת 'הליגה לתרבות' שפעילותה עסקה בעיקר במתן הרצאות בספרות, מדע ועיסוק באקטואליה. הליגה גם הקימה רשת של אוניברסיטאות עממיות ואף ניהלה את ספריית הבונד המרכזית בוורשה. עוד תחומים בהם הליגה פעלה: הקמת סמינר למורים לספרות יידיש, ארגון טיולים להיכרות עם היישוב היהודי בפולין.

האנטישמיות בפולין בין מלחמות העולם

עיסוק משמעותי נוסף בפולין שלאחר מלחמת העולם הראשונה היה מלחמה באנטישמיות הפולנית, בנובמבר 1918 נרצחו יותר משבעים יהודים בפוגרום שהתבצע על ידי חיילים פולנים בלבוב לאחר כיבושה מאוקראינה, במסגרת הפוגרום הושחת רכוש יהודי, נשרפו בתי כנסת ואלפי יהודים מצאו את עצמם ללא קורת גג. בין השנים 1919-1921 נערכו כ-32 פוגרומים ביהודים, כתוצאה מכך נהרגו כ-134 יהודים ומאות נפצעו. מפלגת הבונד הציבה לעצמה מטרה להילחם בתופעת הפרעות כנגד יהודי פולין ומחתה בכינוסים של מפלגות הפועלים הפולניות ופרסמה מאמרים בעיתונות הפולנית בגנות הפוגרומים. אנשי הבונד גרסו כי הדרך שבה ניתן יהיה להילחם באנטישמיות היא רק כאשר הפולנים יכירו בזכותם של היהודים להשתמש בשפתם ובתרבותם.

במהלך 1926 לאחר מהפכת השלטון על ידי יוזף פילסודסקי החל המצב של היהודים להשתפר, המסע האנטישמי נחלש בהדרגה ואף חוקים מסוימים שנחקקו כנגד היהודים בוטלו. אולם בשנות השלושים המצב התהפך שוב וגל האנטישמיות בפולין החל שוב לנסוק, החלו להחרים חנויות ובתי עסק של יהודים, התנפלויות על יהודים ברחובות והגבלתם של מספר הסטודנטים היהודים הלומדים באוניברסיטאות.

כתגובה למצב ההולך ומיתדרדר בפולין הבונד עסק בכמה תחומים: 1. פרסומים בבטאון התנועה כנגד דחיקתם של הסטודנטים היהודים. 2. ארגון שביתת סוחרים כתגובת נגד לאנטישמיות שגאתה באקדמיה הפולנית. 3. ארגון חרם כלכלי כנגד סחורה גרמנית בעקבות התנכלויות של גרמנים על בתי עסק יהודים לאחר נצחונה של המפלגה הנאצית במרס 1933.

יחד עם זאת עדיין מפלגת הבונד לא שינתה את מצעה הפוליטי ולא גרסה כי על היהודים להגר כעת מפולין. ויקטור אלטר מראשי מנהיגי הבונד בפולין מחזק את המצע הסוציאליסטי של הבונד. נכתב ב-1938 בעיצומה של מערכה אנטישמית בפולין: יהודים פשוטים אנו, ללא גאווה, ללא בושה. משום כך גם לא היה לנו הצורך לגלות יהדותנו בעקבי האנטישמיות... יהודים ללא לאומנות, יהודים הקושרים גורלם, קודם כל, במערכה בעד הסוציאליזם, יהודים שדי להם במולדת אחת, כאן במקום שהם חיים בו זה הבונד!.

הוויכוחים בין המפלגות השונות

הוויכוח בקרב המפלגות השונות בפולין בעניין ההגירה רק הלך והתגבר עם גל האנטישמיות שהלך וגבר בפולין, כאמור הבונד התנגד באופן אידיאולוגי להגירת יהודים בפולין אך יחד עם זאת הבונד הקים את המשרד להגירה ובכך עזר להגירתם של יחידים מפולין באמצעות הנחות לכרטיסי נסיעה ובסידורים שונים. ראוי לציין כי הבונד ראה בהגירתם של יחידים עניין פרטי שלהם וכי הוא עדיין גרס כי זוהי לא הדרך לפתרון בעיית היהודים.

למרות התנגדות אפילו מחוגים שהיו קרובים לבונד כמו למשל בורסקי שהיה חבר מפלגת הפפ"ס וכתב את החוברת "הבעיה היהודית והסוציאליזם" לדעתו הפתרון היחיד של היהודים הוא הקמתה של טריטוריה יהודית עצמאית ולא מלחמה עם שוויון זכויות מלא בפולין. הבונד ראו בהצהרות אלו אפילו שבאו מאנשים שהיו קרובים אידיאולוגית לבונד כאנטישמיות מוצהרת ביטוי לכך ניתן למצוא בעיתון הבונד שטען כי דבריו של בורסקי רק מלבים את האש האנטישמית הגואה באירופה ככלל ובפולין כפרט.

וגם כמובן עם מפלגות יהודיות ניטש וויכוח עמוק ומר בשאלת הגירתם של יהודי פולין, ניתן לראות זאת בפרסומם של שתי תוכניות שנהגו באמצע שנות השלושים: 1. במחציתה של שנת 1936 זאב ז'בוטינסקי מפרסם את תכנית ה'אבוקציה' שכוללת הגירתם של כ-מיליון וחצי יהודים לארץ ישראל, תכניתו הנקראת 'תכנית העשור' התקבלת בסלידה מרובה בקרב חברי הבונד. 2. יצחק גרינבוים מבקר בפולין ב-1936 וסובר כי יהודים רבים מפולין ייאלצו לצאת מפולין בתקופה הקרובה עקב האנטישמיות הגוברת. בטאון הבונד בתגובה מבקר את מהלכם של שני האישים וטוען כי דעותיהם משקפות את הציונות שטוענת כי היהודים זרים בכל מקום.

למרות הדברים עדיין הבונד המשיך לדבוק בגרסתו, ולהאמין כי דווקא עכשיו בזמן שבו האנטישמיות הפולנית נותנת יד לזו הגרמנית ובמקביל שר החוץ הפולני עוסק בתוכניות לגירוש יהודים מפולין דווקא עכשיו השליחות הסוציאליסטית חשובה, בכרוז הבונד מאותה תקופה נכתב: אולם אין אנו רואים  עצמנו כזרים, אנו הפועלים היהודים, יחד עם כל מעמד הפועלים של פולין, הננו בוני המדינה וזכויותיה-זכויותנו. אולי באמצעות הדברים הללו ניתן קצת יותר להבין מדוע הבונד המשיך לדבוק בגרסתו למרות האנטישמיות שרק הלכה וגברה. הם בהחלט ראו את עצמם כבבניה וכבוניה של פולין.

ועוד על המחלוקת בקרב יהודי פולין על זהותם הלאומית באותה תקופה ניתן לראות באמצעות סירובם של הבונד להתאחד עם מפלגת פועלי ציון שהייתה גם מפלגת פועלים. יוליוס בראונטל-מנהיג המפלגה הסוציאליסטית האוסטרית הגיע לארץ כאורח של מפלגת פועלי ציון ימין, וניסה לאחד את הזרמים השונים במפלגת הפועלים היהודית, המנהיג האוסטרי גרס כי חשוב לאחד את הפרולטריון היהודי בפולין. תגובה לדבריו של בראונטל ניתן למצוא בדבריו של הנריק ארליך ממנהיגיה של תנועת הבונד. ארליך פרסם מאמר תגובה להצעתו של בראונטל וטען כי לא יכול איחוד בין שני הזרמים משום שלא ייתכן כי באותה המפלגה יהיה זרם אחד שישלול את הגולה באופן נחרץ ומאידך יהיה זרם אחר שיקדש את הגולה. הבונד לא מסוגלים לראות את עצמם חברים באותה מפלגה עם אנשים שמוכנים להקריב את כל האינטרסים של הפועלים בפולין לטובת עלייה לפלשתינה.

ואולי באמצעות המשפט הבא ניתן לראות כמה סלידה הייתה בין הציונות לבונדאיזם: "זאת תורת הציונות: "יהודי אחד ליד הירדן שקול כנגד חמישים ליד הוויסלה" לטענתם של אנשי הבונד הציונות רק מסייעת לאנטישמיות. בעובדה שהמפלגות הציוניות מקימות מחנות הכשרה בקיבוצים הם רק גורמות נזק לפועל הפולני שמנסה לשרוד ולהרוויח את לחמו. לעומתם אנשי הבונד ראו את עצמם כלוחמים שלא מוכנים להיכנע לתכתיבים האנטישמיים בפולין משום שכבר שנים רבות היהודים יושבים על אדמת פולין ומכאן הרווחנו את זכותנו להישאר שם.

במאמר זה ניסיתי להתחקות אחר שאלת זהותם הלאומית של יהודי פולין בין שתי מלחמות עולם. בכדי לתת תשובה לשאלה זו על החוקר לסקור את המפלגות והזרמים השונים שפעלו בפולין בתקופה הנדונה בעבודה. מפאת קוצר היריעה התמקדתי בזרם מרכזי אחד שפעל בתקופה זו בפולין והשפיע רבות על חיי היהודים שם. 'תנועת הבונד' המפלגה בה התמקדתי הייתה כאמור לעי'ל רק חלק מן מהמרקם שהרכיבה את יהדות פולין.

במהלך העבודה הצגתי את התפתחותה של מפלגת הבונד בפולין. ממפלגה שחיפשה את דרכה בראשית שנות העשרים הצליחה הבונד להתמקם באמצע שנות השלושים במרכז החיים הפוליטי של יהודי פולין. עובדה זו בלטה במסגרת פעילות הפנים היהודית (קהילה) ובמערכת הפוליטית הכלל ארצית (המועצות העירוניות) המעמד הפוליטי החדש השפיע רבות על מקומו ופועלו של הבונד בפולין.

אנשי הבונד בפולין ראו את עצמם תמיד כחלק מן האומה הפולנית, וככאלה שאפו לבסס את מעמדם הפוליטי והאזרחי בפולין. היה עליהם להתמודד עם מספר קשיים בתקופה זו:

1. הסלמה חמורה במצבם החוקי של יהודי פולין שכלל את הוצאתם ודחיקתם מן החיים האזרחיים.

2. האידיאולוגיה הציונות שעמדה מנגד להם והחלה להיערך להגירתם של היהודים מפולין לארץ ישראל.

3. המאבקים בזירה הפוליטית הארצית בפולין על רקע גל האנטישמיות שגבר במרוצת שנות השלושים.

יחד עם זאת האידאולוגיה שלהם הייתה כל כך חזקה שגם על רקע הקשיים הללו, אנשי הבונד נשארו עם חזון השתלבותם של היהודים בפולין.

בבואנו לעסוק בשאלת הזהות היהודית הכוללת בפולין, עלינו לתת את הדעת לכך שהיו מספר גדול של זרמים ואידיאולוגיות בקרב היהודים שחיו אז בפולין ולכן קשה לקבוע כי הייתה זהות יהודית כוללת אחת שהכניסה את כל הציבור היהודי תחתיה. היו כאלה שגרסו כי היהודים הם מיעוט לאומי בתוך המדינה ולכן עליהם לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה. ומנגד כאלה שחשבו כמו הבונד שצריך להישאר בפולין ולנסות ולשפר את המצב שם מתוך אידיאולוגיה שאמרה כי היהודים הם חלק מן האומה הפולנית.

פלד, יואב, אוטונומיה תרבותית ומאבק מעמדי- התפתחות המצע הלאומי של הבונד, 1893-1903, הקיבוץ המאוחד, 1997. עמ' 29.

בלטמן, דניאל, הבונד-מיתוס המהפכה ועבודת היומיום, בתוך: (עורכים) ברטל ישראל, גוטמן ישראל, קיום ושבר יהודי פולין לדורותיהם, כרך שני, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים, 2001. עמ' 514.

גורני, יוסף, חלופות נפגשות-מפלגת הבונד ותנועת הפועלים בארץ-ישראל, 1897-1985, ביאליק, ירושלים, 2005. עמ' 97.

שטיין, א,ש, חבר ארתור דמויות ופרקים מחיי הבונד, ניומן, תל אביב, 1953. עמ' 107.

בן-רפאל, אליעזר, בן-חיים, ליאור, זהויות יהודיות בעידן רב מודרני, האוניברסיטה הפתוחה, רעננה, 2006. עמ' 137-138.

ברזלי, צבי, תנועת הבונד בפולין בין שתי מלחמות העולם, כרמל, ירושלים, עמ' 36-37.