תקופה ראשונה-טרם פרוץ המלחמה
בבואנו לתאר את דמותו של אברהם ברמן כמנהיג בתקופת השואה עלינו קודם כל לסקר את תקופת ילדותו ואת המקורות אליהם נחשף בכדי שנוכל להבין את מהות פועלו בשנותיו כמנהיג. אברהם (אדולף) ברמן נולד בשנת 1906 בוורשה לזוג הורים ממוצא ביילרוסי שהחליטו להעתיק את מקום מגוריהם לוורשה. בילדותו דיבר בעיקר פולנית ורוסית משום חשיפתו הרבה לספרות פולנית ורוסית. אך במקביל ברמן החל ללמוד עברית באמצעותו של מורה פרטי שנשכר על ידי אביו, יחד עם זאת ברמן היה חשוף כל העת בילדותו למסורות היהודיות בזכות מאמציו של אביו שראה לנכון לחשוף את משפחתו ליהדות.
חשיפתו של אביו של ברמן ליהדות איננה מפליאה משום שהעיר בה התגוררו הייתה למוקד של מרכז תרבות יהודית מרכזית בעלת השפעה עולמית. היו בה מרכזי תורה, חסידות ותרבות יהודית מודרנית ובנוסף גם המוסדות היהודיים המרכזיים באותה עת, למשל 'המכון למדעי היהדות' וסמינרים למורים, גם מבחינה פוליטית שכנו בוורשה הגופים המרכזיים והמנהיגות של המפלגות היהודיות.
לצד הבניית ערך היהדות אצל ברמן נבנה אצלו במקביל ערך הלאומיות, ברמן קובע כי הסיבה בגינה ערך הלאומיות היהודית הפך להיות חשוב אצלו נעוץ בחשיפתו ליצירותיהם של משוררים רוסים שכתבו בנושא המאבק היהודי. למשל יצירתו של שמעון פרוג שעסקה במאבק היהודי הלאומי. יצירה זאת כמו עוד יצירות רבות השפיעו על חייו של ברמן כפי שניתן לראות בכתביו מאותה עת: כבר אז באותן שנים רחוקות, גמלה בי ההחלטה- להתייצב בשורות לוחמי העם היהודי.
כעת לאחר שסקרנו כיצד ברמן עוצב בילדותו באמצעות שני המוטיבים של יהדות לצד לאומיות היה זה טבעי כי יצטרף לגוף פוליטי יהודי לאומי, ואכן ברמן מצטרף אל תנועת פועלי ציון שמאל שגם לדבריו של ברמן הייתה טבעית לאור התפתחויות הרעיונות הסוציאליסטיים בנעוריו. ראוי לציין כי ברמן הצטרף לפועלי ציון שמאל בזכותו של ידידו הקרוב עמנואל רינגלבלום, אישיות חשובה בפני עצמה בשנות הגטו בורשה, חברותם של השניים נמשכה לאורכה של המלחמה ועד להירצחו של רינגלבלום במארס 1944.
לאחר סיומו של ברמן את הגימנסיה ובמקביל ללימודי הפסיכולוגיה והפילוסופיה באוניברסיטת ורשה החל ברמן בעשייתו הפוליטית המשמעותית הראשונה, ברמן שימש כיו"ר אגודת הסטודנטים מטעמה של מפלגת פועלי ציון שמאל והחל לפרסם שורה של מאמרים פובליציסטיים בנושאים לאומיים, למשל הוא פרסם בעיתון המרכזי של מפלגת פועלי ציון שמאל-"ארבעטר צייטונג" ושם ברמן כותב על משנתו של דב בורוכוב שראה את מעמד הפועלים ככח המרכזי שאמור לעמוד בראש תנועת השחרור הלאומי היהודי. תפיסותיו של ברמן לאור רעיונות הבורוכוביזם מתיישבים עם הרעיונות הסוציאליסטיים בהם האמין ודגל עוד משחר נעוריו.
בשנת 1931 סיים ברמן את לימודיו באוניברסיטה ומייד החל לעבוד ביחידות ייעוץ פסיכולוגיות שעסקו במתן ייעוץ לילדים ונוער, העבודה ביחידות הללו נתנה לברמן חומר רב למחקרים מדעיים בתחום הפסיכולוגיה של ילדים ונוער ולאחר צבירת הידע הרלוונטי ברמן נענה להזמנותיהם של מוסדות שונים והרצה בפניהם בתחום הפסיכולוגיה של הילד.
ניתן לראות כי ברמן עסק במקביל בשני מישורים, האחד במישור החינוכי פסיכולוגי כפי שציינתי בתיאורי את עבודתו ביחידות הייעוץ הפסיכולוגיות והשני במישור הציבורי והפוליטי כפי שאציין כעת. ערב פרוץ המלחמה ברמן היה לפעיל מרכזי בפועלי ציון שמאל ומכאן הוא שימש כמזכיר הסניף של המפלגה בוורשה, בנוסף כיהן כחבר הנהלה ראשית ב:"חברת קורסים של ערב לפועלים". במהלך אותה התקופה ברמן יצר קשרים עם אישים מרכזיים במועצת העיר וורשה, קשרים אלו יעזרו לברמן רבות במהלך המלחמה כפי שנראה בהמשך העבודה.
תקופה שניה- פרוץ המלחמה ותקופת שהייתו בגטו ורשה
ב-1 בספטמבר 1939 החל צבא גרמניה להפציץ את ורשה מן האוויר במטרה לכניעה מהירה של בירת פולין, במהלך אותו חודש הופצצה וורשה עשרות פעמים וכתוצאה מכך מאות מבנים ומוסדות נפגעו מן ההפצצות.[ברמן גם מתייחס ליום הספציפי הזה בתיאורו כיום דמים שבו לפחות כ-400 מטוסים הפציצו את ורשה, ומניין ההרוגים היה גבוה במיוחד
למרות ההפצצות הקשות של העיר ברמן מציין את עמידתם האיתנה של הקהילה היהודית ואף מוסיף כי אירוע זה גרם לחישולה של הקהילה היהודית לאירועים שעוד יבואו.לעניות דעתי אזכורה של התנהגותה של הקהילה בעת תחילת המלחמה נועדה לעצב את הזיכרון את הקולקטיבי שהיה קיים מזמן המלחמה, לברמן היה חשוב להראות כי יהודי הקהילה היו חזקים ועמדו באופן איתן במהלך המלחמה.
לצד אמידתם האיתנה של הקהילה היהודית בתחילת המלחמה, על פי ברמן , מציין ישראל גוטמן כי בעקבות ההפצצות החלו לעזוב את העיר מנהיגים רבים של יהדות פולין ולדעתו הסיבה לבריחתם נעוצה בעובדה כי הם חששו לחייהם בעקבות כניסתם של הגרמנים לוורשה. ברמן אינו מציין את בריחתם של אנשי הנהגה ותושבים מורשה בתחילת המלחמה.
בנובמבר 1940 כשנה וחודשיים לאחר תחילת כיבוש ורשה נסגרו היהודים בגטו. אציין כי תהליך סגירתם של היהודים בגטו לא היה פשוט ונעשו ניסיונות רבים במהלך השנה הראשונה לכיבוש הנאצי בורשה. בתקופת שהות היהודים בגטו ברמן שימש כמנהל הראשי של 'צאנטוס'- מוסד שתמך בילדים יתומים בגטו, במסגרת עבודתו כמנהל ברמן דאג למקום מגורים ומזון לילדים עזובים שהתייתמו מהוריהם. בנוסף לתפקידו כמנהל ה'צאנטוס' ברמן היה פעיל בתנועת המחתרת ובהנהגה החשאית של פועלי ציון שמאל ועל כך ארחיב בהמשך.
התנאים הקשים בגטו שנבעו מחוסר במזון ובהגייניה עדיין הותירו את רוב אנשי הקהילה היהודית לפעול בהגיון ובמוסריות על פי תיאורו של ברמן כאשר הוא מדבר על עזרת הקהילה אל הילדים: לא אשכח את היחס החם והלבבי ללא שיעור של רובה המכריע של אוכלוסיית הגטו אל הסעד לילדים. ניתן לראות כיצד ברמן מתייחס את האנשים הפשוטים בקהילה היהודית בורשה אך לא כך הדבר כאשר הוא מתייחס את הגופים הרשמיים שפעלו מטעם הקהילה היהודית.
בגטו היו קיימים שני גופים עיקריים: האחד, הגוף הפורמלי- ה'יודנראט'- המועצה היהודית שנבחרה על ידי הנאצים ושימשה כגוף שיועד למילוי רצונותיהם של הנאצים מן היהודים, ואליה מתייחס ברמן בזלזול משום שהוא טוען כי אנשי היודנראט פעלו בעיקר לטובת עצמם ושרתו את רצונם של הנאצים תוך התעלמות מן המחיר הכבד שנגרם ליהודים בעקבות כך. השני 'המוסד לסעד ועזרה סוציאלית' שהיה מורכב ממספר גופים וארגונים, בין יתר הארגונים גם ארגון 'צאנטוס' בניהולו של אברהם ברמן. ובבואו של ברמן לנתח את המוסדות והארגונים הוא אומר שהם פעלו ממניעים פוליטיים לטיעון זה מצטרף גם גוטמן שטוען כי מחד הנציגים הפוליטיים רצו לעזור לאוכלוסייה בשעתה הקשה ומאידך נציגי המפלגות עזרו קודם לחברים שהשתייכו לאותו חוג פוליטי.
ברמן פעל רבות גן למען הילדים בגטו, בקיץ 1942 כאשר החלו האקציות הגדולות מן הגטו ניסה ארגונו של ברמן 'צאנטוס' למנוע את גירושם של הילדים מבתי היתומים ומן הפנימיות, הדרך בה הם ניסו למנוע את הגירוש התבצעה באמצעות מעשי תחבולה ומרמה אך במהרה מאמצים אלו עלו בתוהו ומרבית ילדי גטו ורשה נרצחו, האומדן אותו מציין ברמן עומד על כ-4000 ילדים יתומים.
תקופה שלישית-המעבר לצד הארי ושנותיו במחתרת
עם המעבר של יהודים רבים מן הגטו אל הצד הארי עברו גם אברהם ואשתו בתיה. חלקו הארי של המעבר התבצע ב-5 בספטמבר 1942. במהלך שהותו בצד הארי המשיך ברמן בעשייתו הציבורית והפוליטית, באותה עת ברמן יצר קשרים עם המחתרות הפולניות וגם עם ארגון הפועלים הפולני במטרה לקיים פעולות עזרה ולהשיג את העזרה הנדרשת ליהודים שהיו מצויים באותה עת בגטו, ברמן אף נשא הרצאות בפני אנשי מפלגת הפועלים הפולנית בכדי לתאר את המצב הקשה ששרר בגטו באותה עת
לאחר המעבר לצד הארי ובעת ייסודה מחדש של המועצה לעזרה יהודית, התמנה ברמן לתפקיד של מזכיר כללי. למועצה היו שני תפקידים עיקריים: א. עזרה כלכלית ליהודים שנמצאים בצד הארי. ב. אספקת אישורים ותעודות מזויפות. הסיוע הוגדל בעיקר לאחר סיומו של המרד היהודי בגטו ורשה. באותו זמן סיפק הוועד סיוע ל- 5000-6000 יהודים. את עזרתם של בני הזוג ברמן ניתן למצוא בחלופת מכתבים בין בני הזוג ברמן לבני הזוג רינגלבלום, במכתב מ-25.11.1943 רינגלבלום מודה לברמן על העברת הכסף לטובת היהודים שנותרו בורשה באזור היהודי.
כאשר החל המרד היהודי בגטו ורשה ב-19 באפריל 1943 החלה המועצה לעזרה יהודית לסייע ליהודים הנצורים בגטו, בתחילה המועצה קיימה התייעצויות רבות עם גופים וארגונים בפולין בבקשה לסייע ליהודים בקבלת נשק ותחמוחשת, רוב הארגונים סרבו להעביר נשק מלבד ארגון המחתרת הארמיה קריובה שהעביר נשק מועט למורדים היהודים. ברמן אף היה שותף לניסוח מסמך שבו הועברה בקשה של היהודים להתערבות מידית של הצלב האדום בנעשה בתחומי הגטו ובמחנות ברחבי פולין.
בתקופה שלאחר סיום המרד היהודי, ברמן המשיך לפעול במפלגת פועלי ציון שמאל לצידם של שאר הארגונים היהודים שפעלו בצד הארי. ייחודה של פועלי ציון שמאל נמדדה בכך שהיו לה קשרים עם ה'דלגטורה'- נציגות ממשלת פולין בגולה ששהתה באותה עת בלונדון והפעילה גוף מחתרתי בפולין, בזכות הקשר שהיה לפועלי ציון עם הממשל הפולני ולברמן כפרט הצליח האחרון לגרום לצירופה של פועלי ציון בגוף שעתיד לקום- "המועצה הלאומית של הארץ", צירוף זה חשוב משום שהגוף החדש עתיד לקבל מעמד חשוב בקרב הפולנים, ועל ידי כך יוכלו היהודים להשיג דברים שהם רוצים.
ברמן לאחר המרד היהודי ובעת שהייתו בצד הארי התמנה לנשיאות הוועד היהודי לצידם של יצחק צוקרמן ודניאל גוז'יק, פעילות הוועד התחלקה באופן כזה שלכל אחד מן הנשיאים היה צוות של עוזרים יהודים ופולנים שעמדו בקשר עם היהודים המסתתרים וסידרו בשבילם את העניינים. באותה התקופה חלה הסלמה נוספת במצבם של היהודים ששהו בצד הארי כאשר הוטל עונש מוות לכל מי שיסתיר יהודים בדירתו.
ב-4 בינואר 1944 נתפס ברמן ברחובות ורשה ועוכב לחקירה על ידי אנשי בולשת ממשטרת הבטחון, במהלך החקירה התברר כי סוכני הבולשת רצו להסגיר את ברמן לגסטפו אך למזלו של ברמן הוצע לסוכנים סכום כסף גדול בעבור שתיקתם ובזכות השוחד אותו קיבלו אנשי הבולשת שוחרר ברמן לביתו, לאחר המקרה מבינים אברהם ואשתו כי עליהם לעזוב את ביתם ובמהלך תקופה ארוכה נאלצו בני הזוג ברמן לנדוד ממקום למקום כדי שלא ייתפסו.
לצד עיסוקו במחתרת, ברמן עסק בעריכה של ספר שירים שנכתבו על ידי משוררים יהודים ופולנים, השירים שנכתבו על מאבקם של יהודי פולין ומצאו את מקומם בספרו של ברמן נשלחו ליהודים רבים שהיו באותה עת במחתרת או במחבוא שני תפקידים עיקריים לעריכת ספר השירים על ידי ברמן 1. נועדו לחזק את עמידתם האיתנה של היהודים המסתתרים בשעה קשה זו. ברמן אף מתאר כי שירים אלו גרמו ליהודים המסתתרים לבכות בעת קריאתם. 2. תיעוד מאבקם של היהודים בפולין ומכאן לגרום לעיצוב זיכרון של מאבק יהודי ולא של יהודים שהולכים 'כצאן לטבח'.
בנוסף לספר השירים של ברמן, אמצעי נוסף להעברת המסר אותו ביקש ברמן להעביר לציבור היהודי נמצא בקול הקורא שהוא פרסם באמצע שנת 1944 בכרוז שהופץ בקרב היהודים שנותרו בורשה מוזכרת שוב העמידות וההתנגדות האיתנה של יהודי ורשה בתקופה השואה, וגם את פועלה של תנועת המחתרת שהוא נמנה מראשיה.
עם סיומה של המלחמה נבחר ברמן לשמש כציר בפרלמנט הפולני ולכהן כיו"ר הוועד המרכזי של יהודי פולין, בשנת 1950 עלה לישראל ונבחר לכנסת השנייה כחבר מטעם מפלגת מפ"ם ומק"י. בשנת 1961 ברמן העיד במשפט אייכמן ובמהלך עדותו תיאר את שיטת הרצח הנבזית של כ-100 אלף ילדי ורשה על ידי הנאצים.
ניתן לראות בבירור את רצונו של ברמן לעצב את הזיכרון של השואה על פי ראות עיניו, במהלך העבודה נחשפנו לספר השירים שערך ולפרסומים שונים שהוא הוציא שבהם ניתן לראות מעל לכל ספק כי חשוב לו מאוד שהזיכרון של השואה לא יהיה חד ממדי ויעסוק רק בפאסיביות שעוצבה אלא גם בהתנגדות האקטיבית שהייתה מנת חלקם של רבים.
בבואנו לנתח את הסיבות בגינן ברמן רצה להנחיל את זיכרון השואה בדרך שלו עלינו לתת את הדעת לאופן שבו הוא גדל ולמשפחה שגידלה אותו, ראינו כיצד אביו ניסה להחדיר לו את לימודי העברית לצד לימוד התנ"ך והיהדות ובמקביל ברמן נחשף לכתבים לאומיים של הוגים רוסים ופולנים, אני גורס כי היחשפות זאת היא שתרמה רבות לברמן לפעול בדרך שבה בחר.
[1] ברמן, אברהם, במקום אשר יעד לי הגורל, בית לוחמי הגטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1978. עמ' 10-17.
[2] גוטמן, ישראל, תנועת ההתנגדות והמרד המזוין של יהודי ורשה על רקע חיי הגטו 1939-1943, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 1975. עמ' י"ב.