איך ביליתם את החג? אם הייתם בין מאות אלפי המטיילים שבילו בשבילי ארצינו, אולי חלק מגם גם עשה זאת תוך רכיבה על סוסים. אין מה לדבר – רכיבה על סוסים היא פעילות אטרקטיבית לכל הדעות, אבל לצערינו יש מקרים שהיא יכולה להסתיים באסון. המקרה המצער של מיכל סמל אירע דווקא לפני החג, וכשקראתי את הידיעה ב- YNET, הרגשתי שאני חייבת להוסיף זווית של בעל מקצוע המתמחה בביטוח חוות סוסים ובביטוח בתי ספר לרכיבה על סוסים.
קצת רקע: את היום האחרון בחייה העבירה סמל, אחות בגמלאות של ביה"ח רמב"ם ותושבת נשר, בטיול עם חברים בטבע הירוק של הצפון, כשהאטרקציה המרכזית הייתה נסיעה בכרכרה בעמק הירדן. סמל החליטה לא לוותר על החוויה, אף שידעה כי היא אלרגית לפרוות סוסים. כעבור זמן קצר היא החלה לחוש ברע, והופיעו אצלה תסמיני אלרגיה קשים. חברתה תיארה לכתב YNET את האירוע הקשה: "ישבנו בספסל האחורי של הכרכרה ופתאום התחילה לה קצת נזלת, היא השתעלה ואחר כך היא בקושי נשמה. קראתי בשמה, אבל היא לא ענתה".
אז מי אחראי ?
סמל הגיעה באמבולנס לבית-החולים פוריה בטבריה במצב אנוש כשהיא מחוסרת הכרה ומונשמת, ואז גם התגלה הגורם האמיתי להתקף האלרגיה הקטלני. כעבור זמן קצר הוחלט להעביר אותה למחלקה לטיפול נמרץ בבית-החולים רמב"ם בחיפה. שם, במוסד שבו עבדה שנים כה רבות, נקבע לה מוות מוחי וכעבור שבוע היא נפטרה.
אי אפשר כמובן להשוות בין ההרגשה של משפחת סמל לבין מה שחשו האחראים על אותו טיול כרכרות, אבל אין ספק שגם עבורם מדובר בטרגדיה. אך בבואי לבחון את המקרה מזווית מקצועית עולות מספר שאלות חשובות:
האם בעלי החווה שאלו מראש את המשתתפים על בריאותם ? האם הכרכרה היתה מצוידת בערכת עזרה ראשונה ? אולי אם היה מלווה רכב חילוץ, או מישהו שיותר בקיא בעזרה ראשונה, חייה של סמל היו ניצלים. אבל הכל זה בגדר אולי ובכל זאת בנקיטת פעולות פשוטות – ניתן להציל חיים.
מצד שני אם אדם יושב במסעדה ומזמין עוגת אגוזים, כשיודע שהוא אלרגי לאגוזים, האם זו אשמת המסעדה?
אל תעמדו ליד רגל של סוס או ראש של שופט
יש משפט שאומר אף פעם אל תעמוד ליד רגל של סוס או ראש של שופט. לא ניתן לצפות מה יקרה בבית המשפט. מאירועי העבר אנו למדים כי בתי המשפט נוטים לפצות את השארי (אלמן או ילדים), גם אם באופן סמלי, שאיבדו את יקיריהם בנסיבות מצערות כאלה – ובמקרים כאלה תביעת הנזיקין היא כלפי הגוף האחראי.
מהמקרה של סמל, חוות הסוסים ככל עסק, צריכות ללמוד את הנקודות בהן נשקפת סכנה ללקוחותיהם, ומקור לתביעה נגדם על כן אני ממליצה שמעבר להוראות הבטיחות הרגילות של חבישת קסדה, שילוט, טיפול וליווי ראוי של הרוכבים, כדאי בנוסף:
א. לא לעסוק בטיולים לאנשים אקראיים - אנשים שבאים לטיול אינם רוכבים מקצועיים, וגם בעלי החווה אינם מכירים אותם. כך שחוץ מתאונות רכיבה שמסוכנים בהחלט נוסף המימד של בריאות הרוכב בדיוק כמו שקרה במקרה של מיכל סמל.
ב. אם כבר מוציאים לטיולים, יש להחתים את הרוכב על הצהרת בריאות, בנוסח מאוד פשוט – שבריאותו תקינה והוא כשיר לרכיבה על סוסים ושאינו אלרגי לסוס ו/או לכל בעל חיים אחר העלול להימצא בחווה. אם מגישים מזון במהלך הטיולים או הפעילויות, יש כמובן להחתים אותו שאינו אלרגי למזונות שונים. ובפירוש לא להעלות אדם שאינו מתאים על סוס.
ג. בקורסים השונים של מדריכי או מורי רכיבה, התלמידים עוברים קורס עזרה ראשונה. יתכן שקורס זה בסיסי ולא מספיק, ואני ממליצה לחוות, תמיד לשלוח את העובד הקבוע שלהם, ללימוד יותר מעמיק של עזרה ראשונה.
ד. רכב חילוץ – אני לא יודעת כמה זמן חלף מהרגע בו הבינו שסמל אינה מרגישה טוב ועד שהגיעה לבית חולים, אך יתכן שאם הייתה מגיעה מהר יותר חייה היו ניצלים.
ה. כמובן לבטח בביטוח אחריות צד שלישי, למקרה שאם בסוף אתכם יתבעו, יהיה מי שיגן עליכם. זאת בכפוף להצהרתכם המתאימה על אופיה המדוייק של הפעילות, טרם עריכת הביטוח, קביעת גבולות אחריות מתאימים וביצוע כל הוראות הבטיחות והתנאים שהוגדרו על ידי חברת הביטוח.
אני מניחה שהמלצותיי יכולות לעלות יותר כסף לחווה – אבל בעיני אין אלטרנטיבה. אדם שמקים עסק, חייב לדאוג לניהולו התקין, כי מה שעולה בזול – עלול לעלות ביוקר.
בעלי סוסים יקרים, האם ישנם עוד דרכים להגן על עצמנו ולנהוג בזהירות?
מידע חשוב מאוד לרוכבי ובעלי סוסים - אורגל