כשהאינסטינקט האמהי /אבהי פוגש את התפקיד ההורי חלק ב
על אף הידיעה הכל כך חשובה הזו של ההורה לגבי מהות תפקידו החינוכי, פעמים רבות מצליח האינסטינקט האבהי/אמהי לחבל חבלה קשה בתפקיד החינוכי כהורה : נדמה לעצמנו דיאלוג מרתק בין שני קולות הנמצאים בתוכנו, קולות קונפליקטואליים זה לזה אשר פועלים בעוצמה כה רבה כמעין שתי תחנות רדיו המשדרות בו זמנית ויוצרות בלבול אמיתי המתבטא בפועל בהתנהלות אשר אינה עקבית, אינה אמינה ,אינה בהירה ונטולת סמכות.
ניקח לדוגמא נושא מוכר וידוע כגון הכנת שיעורי- בית
ננתח את פעילות "השחקנים" באירוע : הילד מגיע הביתה עם שיעורי בית אשר ניתנו בבית הספר, עבורו שיעורי הבית הם עול ומהווים הטרדה ובזבוז זמן לדברים החשובים באמת: משחקי מחשב ,טלוויזיה, וידיאו, מפגש עם חברים ועוד. שיעורי הבית הם מטלה שצריך לסיים אותה כמה שיותר מהר במינימום מאמץ וזמן, עוד לא נפגשתי עם ילד אשר אמר לי את המשפט הבא: חשוב לי לוותר על זמן טלוויזיה , משחקי מחשב וסרט DVD למען שיעורי הבית שלי כי דרך הכנת שיעורי הבית שלי אקלוט טוב יותר את החומר, אלעס את החומר כל עוד הוא טרי ובכך אהפוך לתלמיד טוב יותר ,אקבל ציונים טובים יותר סיכויי להתקבל לאוניברסיטה טובים יותר ובכלל הכנתי לחיים מבחינת תחושת האחריות למילוי חובותיי היא גדולה יותר ולכן אכין את שיעורי הבת שלי בשמחה ובחדווה".
ילד רגיל ונורמטיבי עושה ומכין את שיעורי הבית שלו כשהוא יודע שזוהי מטלת חובה אשר ניתנה בבית הספר אך עבורו בית הספר זה אינו מקום לבוא ללמוד –עבורו בית הספר הוא קודם כל מקום לפגוש את חבריו ולהשתייך מבחינה חברתית ולבנות את מעמדו – ילדים באים לבית הספר בשביל החברים שלהם וההפסקות, אם הם גם לומדים זה בונוס גדול.
(ילד מכין את שיעורי הבית אם הוא יודע שהמורה שנתן אותם גם בודק אותם- אל יתפלאו מורי בתי הספר שילדים לא מכינים את שיעורי הבית אם הם בעצמם אינם בודקים את שיעורי הבית שהם נותנים והכך משדרים זילות לסמכות המורית שלהם, אך זה נושא למאמר אחר)
ממקום כזה כאשר מקבל ילד מטלה בה הוא מתבקש לחשוב,לנתח, לאסוף חומר מהאינטרנט או מהספריה מטלה זו נתפסת כבזבוז זמן ואנרגיה והרי מטרתו לעשות מטלה זו במינימום זמן ומאמץ, נשמע המשפט המוכר: אמא/אבא אני לא מבין, בואו תעזרו לי להכין שיעורים!- תעזרו לי פירושו: תחפשו בשבילי, תציירו בשבילי, תכתבו בשבילי, תגידו לי את התשובה הנכונה בחשבון וכו.
ברגע זה מתחילות תחנות הרדיו הפנימיות של ההורה/אמא ההורה/אבא לעבוד בחוזקה
קול ההורה המחנך אומר: זוהי אחריותו של הילד על הכנת שיעורי הבית שלו כל הרעיון של שיעורי הבית הוא תרגול עבודה עצמית כדי שירכוש מיומנויות של למידה עצמאית בשלבים מאוחרים יותר בחייו זה איננו התפקיד שלי לעזור לו במובן של ללעוס את החומר במקומו ולהגיש לו אותו לעוס לפה (הקונוטציה של אמא/אבא שמאכילים ילד אשר אינו יכול לאכול לבד)
ומנגד הקול האינסטינקטואלי האמהי/אבהי אומר: לא נורא אם אגיד לו את התשובה הנכונה, אין לי כח לעמוד בנדנודים האין סופיים האלו, נגיד לו את התשובה ונחסוך בלגן העיקר ששיעורי הבית יהיו מוכנים ושהוא לא יצטרך להתאמץ מדי
אם הקול ההורי גובר על האינסטיקט המגן אזי ההורה אינו עושה את שיעורי הבית במקום הילד שלו אלא מסייע לו לקחת אחריות ולהתרגל למידה עצמאית ורכישת מיומנויות התמודדות עם מטלות וחובות
אך אם הקול האינסטינקטואלי גובר אזי מסייע ההורה להפוך את הילד שלו ל"עצלן אינטלקטואלי" אשר בסופו של דבר משלם מחיר יקר ביותר ככל שהילד מגיע לכיתות גבוהות יותר בהן נדרשת חשיבה עצמאית, ארגון זמן נכון, ועמידה במטלות מורכבות יותר.
דיאלוג פנימי זה של הקול המחנך ההורי והקול האינסטינקטואלי אימהי/אבהי מוכר בוודאי לכולנו בכל כך הרבה מצבים עם ילדים.
לאיזה סוג הורה יהיה קשה ביותר לבצע את תפקידו החינוכי- הורי והוא ייכנע יחסית מהר לאינסטינקט האמהי /אבהי ובכך יחבל בסמכותו ההורית ובתפקידו כמחנך.
- סוג ההורה הראשון הוא אותו הורה שגדל בעצמו בבית מאד נוקשה בו שלטו גבולות נוקשים ביותר ללא פשרה או גמישות כלשהי – הורה כזה נושא בתוכו נדר האומר את המשפט הבא: "כשאני אהיה הורה, אני לעולם לא אחנך את ילדי כפי שהורי חנכו אותי", "אני אתן לילדי חופש" אולם אז למרבה הצער נוטה הורה שכזה לנוע כמו במטוטלת לקיצוניות השנייה ולהיות הורה חסר גבולות.
- סוג ההורה השני הוא אותו הורה אשר עדיין אינו בשל לתפקידו החינוכי, אין לו מספיק כוחות להציב גבולות ולהיות סמכות חינוכית עבור ילדיו והוא מוותר בקלות עקב חולשת כוחות האגו במאבק מול הדחף של הילד.
- סוג ההורה השלישי הוא אותו הורה מגונן (over protective)אשר אינו עושה את האבחנה הראויה בין תפקיד הורי לבין אינסטינקט אימהי/אבהי והוא משוכנע שבכך שהוא מגונן על ילדו הוא עושה לו את הטוב ביותר כמשפט הידוע של אותו הורה:" אם אני יכול לחסוך לו סבל ולמנוע ממנו כאב זה הופך אותי להורה טוב"
כאן חשוב כל כך להיזכר שוב בספרו של הפסיכולוג הידוע אריק אריקסון- "ילדות וחברה" בו כותב אריקסון את הדברים הבאים :" המטרה האמיתי הוא לא למנוע כאב ומשבר בחיים אלא להפוך משבר וכאב לנקודת צמיחה וגדילה"
הורה יעיל ידע להכיר את תפקידו החינוכי ואת מטרת החינוך להכשיר את ילדו להסתגלות ולהשתלבות בחברת המבוגרים כאזרח פעיל ויצרני
הורה יעיל ידע את תפקידו האמיתי שהוא לא לחסוך מילדיו את נקודות המשבר והכאב אלא לסייע לילדיו להפוך משברים וקונפליקטים אלו לנקודת גדילה וצמיחה
הורה יעיל ידע לזהות מתי מופיע האינסטינקט המגונן וידאג לנטרלו כדי שלא יפריע לקיום התפקיד החינוכי
הורה יעיל יכיר בעובדה שהצבת גבולות עבור הדחף של ילדו היא למענו ולא נגדו
הורה יעיל יכיר בתפקידו החינוכי אשר מטרתו הסופית ארוכה ומתמשכת לעומת האינסטינקט אשר פועל רגעית ומייצר "שקט תעשייתי" זמני
.
הורה יעיל יכיר בעובדה שהרשאה לאינסטינקט האמהי/אבהי לחבל בתפקיד ההורי הוא אקט של סיפוק מיידי ע"י מניעת קונפליקט בין הגבול ובין הדחף ובכך מחזק ההורה את ההתנהלות הילדית של סיפוק מיידי ולא מאפשר לילדו באמת לגדול ולהתבגר
הורה יעיל יישאר נאמן לתפקידו החינוכי- הורי גם כאשר ילדיו יפעילו עליו את כל המניפולציות הרגשיות העומדות לרשותם כדי להניע אותו מלמלא את תפקידו זה.
הורה יעיל תמיד יזכור שהוא זה שבחר להביא את ילדיו לעולם והוא זה שבחר בחירה חופשית להיות הדמות המחנכת שלהם ולפיכך הוא חייב להישאר נאמן לתפקיד זה ולא לחבל בו.
הורה יעיל יזכור בכל רגע שהמאמץ משתלם שכן כשילדו משתלב ומסתגל בחברת המבוגרים כאזרח פעיל ויצרני , מצליח ומממש את יכולותיו, לגאוותו אין גבול , ותחושת הסיפוק ממלאה ומרחיבה את הלב.