כשהאינסטינקט האימהי/אבהי פוגש את התפקיד ההורי-חלק א'
לא פעם במפגשים שלי עם הורים הבאים להתייעץ עמי בקשר לילדיהם, חוזרים על עצמם המשפטים הבאים:" הילד הזה אינו שומע לי בכלל" ," הוא חסר משמעת לחלוטין", "אני לא יכול/ה להשתלט עליו יותר, הוא עושה מה שהוא רוצה" אני כבר לא יודע כיצד לנהוג" אני מאבד את תחושת הסמכות שלי כהורה" אני אינני יודע מה לעשות, כשאני הייתי ילד אני לא התנהגתי כך כלפי ההורים שלי- מה עושים???
משפטים אלה מבטאים בצורה ברורה את הבלבול הגדול והמבוכה הקיימת בקרב ההורים המודרניים לגבי שאלת סמכותם ההורית. במאמר זה אנסה לפתוח צוהר לגבי בלבול זה של ההורים ולהשיב על השאלה המתבקשת כיצד ניתן לייצר סמכות הורית נבונה עם ילדים אינטליגנטיים ודעתנים אשר מגיבים ובודקים בכל רגע נתון את הגבולות אשר אמורים להיות חלק מהתפקוד ההורי המחנך בתוך המשפחה.
מהי התפקיד ההורי ?וכיצד הוא אמור להתבטא במלאכת החינוך? התפקיד ההורי הינו החובה של ההורה להציב גבולות עבור ילדיו ולמלא את תפקידו כהורה- מחנך.
לשם כך נצטרך להגדיר מהו חינוך כדי להבין את מהות התפקיד ההורי כדמות מחנכת:
חינוך משמעו התהליך בו רוכש הילד כלים קוגניטיביים ,רגשיים וחברתיים כדי להסתגל ולהשתלב בחברת המבוגרים כאזרח פעיל ויצרני –ד"ר ירון זיו
הגדרה זו מסבירה בצורה ברורה את מהות התפקיד החינוכי- בסופו נשל המסע בארוך הזה במידה והתהליך עבר נכון יהיה מסוגל הילד להסתגל ולהשתלב בחברת המבוגרים כאזרח פעיל ויצרני
מהי הסתגלות ומהי השתלבות? מהי הסתגלות? הסתגלות פירושה היכולת של הילד להתאים את עצמו למצבים משתנים ולתפקד בהם ביעילות מרבית
מהי השתלבות? השתלבות זוהי היכולת של הילד להיות חלק מהחברה מבלי לאבד את זהותו הייחודית. אנו יכולים לבדוק את ההצלחה החינוכית ואת תפקידנו ההורי החינוכי כאשר נבדוק את מידת ההסתגלות של הילד למצבים משתנים לדוגמא נוכחות ממלאת מקום לעומת המחנכת מעבר לבית ספר אחר, למדינה אחרת לנורמות תרבות שונות ואחרות ועוד.
כמו כן תיבדק מידת ההשתלבות של הילד ביכולת להיות חלק מצוות , קבוצה, אשר עובדים ומקיימים בניהם מערכת יחסים לאורך זמן לדוגמא צוות עבודה בפרויקט מסוים בעבודה, או קיום משימות משותפות קבוצתיות בצבא – תפעול סוללת תותחים, תפעול משולב של טנק ועוד.
מידת העצמאות ויכולתו של האדם כבוגר לפרנס עצמו בכוחות עצמו להשתלב במעגל העבודה אשר בנוי היום משני משתנים אשר תואמים כל כך את הנקודות המשמעותיות בחינוך – תפקוד במצבי ללחץ משתנים –מימד ההסתגלות והצורך לעבוד בעבודה מערכתית צוותית ולא פרטנית – נמדדת יכולת ההשתלבות. מכאן נובעת המסקנה הבאה והקרדינאלית:
לך ההורה יש תפקיד קרדינאלי בעיצוב אישיותו של ילדך ובצורה בה תחנך או לא את/ה שותפים לתהליך בו מעוצבת יכולת ההסתגלות וההשתלבות של הילד שלך כבוגר בתוך חברת המבוגרים בה הוא/היא אמורים להיות חלק ממנה.
חינוך הוא אינו רק לתקופת בית הספר, חינוך הוא אינו רק נוגע ללימודים, שיעורי בית, סידור חדר ועוד. חינוך נוגע בכל אספקט של החיים ולכן ההורה המודרני ראוי לו כי יחשוב מחשבה ארוכת טווח מעבר לשנות לימודיו של הילד בבית הספר אלא לתקופה בה הוא אמור להשתלב במעגל העבודה כאזרח פעיל ויצרני ,לתקופה בו הוא אמור למצוא זוגיות בריאה עבורו ולהקים משפחה חדשה , בכל אלה נבחנת מידת הבגרות של האדם ויכולתו להשתלב ולהסתגל לתנאים המשתנים חדשות לבקרים.
התהליך החינוכי מושג ע"י הצבת גבולות בצורה אסרטיבית, נינוחה ואינה תוקפנית.
כאשר הורה מציב גבולות לילד- הוא בעצם מציב גבולות לדחף של הילד ,ובכך מלמד אותו מיומנויות של איפוק ,ריסון ושליטה על דחפים שהם האושיות של התהליך החינוכי.
המשוואה החינוכית מתבטאת במעבר שבין : בטחון = סיפוק מיידי שהיא משוואת הילד לבין
בטחון= סיפוק דחוי שהיא משוואת המבוגר.
במידה והמעבר הזה נעשה נכון- זוהי האינדיקציה כי התהליך החינוכי הצליח. במידה וגם כמבוגר משוואת הילד היא זו שעדיין שלטת , זוהי האינדיקציה כי משהו בתהליך החינוכי לא עבד נכון.
בבואנו לבדוק את הכשל החינוכי כשלא מתרחש המעבר התקין בין ביטחון= סיפוק מיידי לביטחון= סיפוק דחוי נגלה כי להתנהלות ההורית יש השפעה מכרעת לגבי המעבר התקין או הקלוקל. בין שתי המשוואות.
מהן הסיבות אשר עלולות לגרום להורה המודרני ל"מעול" בתפקידו החינוכי ולאבד גם את סמכותו כהורה וגם לתרום לנזק החינוכי ההתפתחותי אשר תלוי תלות כה גבוהה במעשה החינוכי ההורה.
מיהו אותו הורה אשר למרות הבנתו השכלית את חשיבות הגבולות בעיצוב אישיותו של הילד ובהתפתחותו הקוגניטיבית רגשית ,בפועל ימנע מליישם הבנות אלו ובפועל לא יציב גבולות כנדרש במעשה החינוכי?
להלן אמנה מספר סיבות אשר מביאות את ההורה לפער כה גדול בין ההבנה השכלית על חשיבות קיומם של הגבולות בחינוך ילדים לבין היכולת לדאוג ליישום גבולות אלו.
- הסיבה הראשונה ואולי העיקרית מבניהם הוא הבלבול הרב אשר קיים בקרב ההורים לגבי אינסטינקט ותפקיד.
אבהות ואמהות הם אינם תפקידים חינוכיים- אימהות ואבהות הם אינסטינקטים ביולוגיים אשר קיימים בנו מעצם היותנו יונקים מפותחים.תפקידו של האינסטינקט האימהי/אבהי הוא להגן ולעטוף את הוולד כדי שלו יעונה לו/לה כל רע. זו אינה תכונה נלמדת, זו אינה מיומנות נרכשת אלא אינסטינקט מולד והוא אינו מובן מאליו כלל ועיקר, הוא קיים בקרב היונקים החכמים ואינו קיים בקרב כל בעלי החיים כך למשל יכולה נקבת התנין לאכול את זחליה שלה כי אינסטינקט ההגנה אינו מפותח באונה הקדמית של מוחה כפי שהוא מפותח אצלנו.
אנו הפרימאטים החכמים, אצלנו אינסטינקט ההגנה טבוע בנו מעצם קיומנו הביולוגי ולכן בזמן סכנה או איום נקריב אנו את גופנו וחיינו כדי להציל את ילדנו ובאותה נשימה "נשלוף" אנו ציפורניים ונוציא אנו את אותה אגרסיביות חייתית הקיימת בנו במידה ונחוש כי קיים אדם/מצב המאיים על שלומו הפיזי/נפשי של ילדנו.
אינסטינקט זה הוא אינסטינקט קדום, חייתי, בסיסי אשר רוצה לעטוף את ילדנו בעטיפה רחמית מגנה כדי שלא יאונה לו/לה כל רע וכדי שהילד/ה ירגישו מוגנים היטב.
אותו אינסטינקט הוא, הוא המחבל הגדול בתפקיד ההורי
הורות היא אינה תכונה, הורות היא אינה אינסטינקט, הורות היא תפקיד!!! תפקיד נלמד ,נרכש וכשמו כן הוא – תפקידו להורות,להנחות,להדריך,-לחנך!!! להציב גבולות! אילו לא היה קיים בנו האינסטינקט המגן היה לכל הורה מאד קל ופשוט להציב את הגבולות הנדרשים, לדעת לא לוותר עליהם ולא להיכנע לניסיונות הלגיטימיים של הילדים להתמרד כנגד הגבולות בכל דרך מניפולטיבית קיימת.
אף ילד לא נולד עם הידיעה שהוא אמור להיות מחונך!!
כל ילד בעולם באופן טבעי עסוק בלהשיג את סיפוק צרכיו המאוד אגואיסטיים ואין מחשבותיו מרחיקות לכת עד כדי כך שתוטמע בו התובנה הבאה:" חשוב לי לדחות סיפוקים,להתאפק, ולהיות מחונך כי זה מה שמכין אותי לחיים ולהסתגלות ולהשתלבות בחברת המבוגרים כאזרח פעיל ויצרני"- (כמאמר ההגדרה של החינוך אשר הוזכרה קודם לכן)
זהו תפקידו של ההורה!! ההורה אמור להכיר את אורך המסע החינוכי ואת מטרתו הסופית שהיא עצמאות הסתגלות והשתלבות בעולם המבוגרים.