גלעד שליט נחטף במאי 2006 מתוך טנק על גבול רצועת עזה, בפעולה שבה נהרגו שלושת חבריו לצוות. הקוראים המעוניינים מוזמנים לחפש בגוגל את שמותיהם של אותם חיילים שאיבדו הרבה-הרבה יותר מאשר גלעד שליט באותו יום - זה כמעט בלתי אפשרי. אף אחד לא זוכר אותם. המחיר שהם שילמו הפך להערת שוליים זניחה.
במאמר זה נביא טיעונים נגד שחרור מחבלים תמורת גלעד שליט - בגלל קורבנות העבר של אותם מחבלים, בגלל קורבנות העתיד של אותם מחבלים, מאמר נוסף מסביר כי השחרור יהווה מכת מוות למתונים פלסטינאים ובעל משמעויות צבאיות קשות. לעומת זאת מאמר נגדי מסביר כי שחרור גלעד שליט הוא מוסרי ומועיל לצבא. מאמרים אלו פורסמו כניירות עמדה במסגרת מועדון הדיון הציבורי.
בגלל קורבנות העבר
המחבלים היושבים בכלא נמצאים בם מסיבה טובה מאד - הם רצחו ופצעו ישראלים וערבים, לעיתים מתוך אכזריות נוראה. כל אמת מידה של צדק קובעת כי הם צריכים לשבת בכלא והשחרור שלהם הוא לכן בלתי מוסרי.
חוסר הצדק הזה איננו רק בעיה תיאורטית אלא פגיעה ברגשותיהם של כל הנפגעים ובני משפחותיהם, עבורם העונש החלקי הכרוך בכליאת פושעים אלו הוא התגמול המועט והיחידי שקיבלו על סיבלם.
חשוב לציין גם שרוב המחבלים לא הסגירו את עצמם מיוזמתם למשטרה. רובם נתפסו רק לאחר מרדף ממושך ומסוכן שבמסגרתו סיכנו את חייהם חיילים, שוטרים ואנשי שב"כ. שחרורם של אותם מחבלים יישלח מסר מזלזל לאותם אנשי מערכת הביטחון לפיו אין טעם אמיתי לסכן את חייהם במרדף אחרי אותם פושעים -שהרי אילו היתה לכך חשיבות אמיתית הם לא היו משוחררים...
בגלל קורבנות העתיד
עסקת שליט לא תהיה הפעם הראשונה שבה שוחררו מחבלים -יש לנו כיום ניסיון רב בתחום והוא מראה שחלק מן המשוחררים חוזרים לטרור ומביאים איתם מוטיבציה, קשרים וידע מקצועי שמשדרג את הפיגועים לאחר מכן.
ישנן כמה סיבות שהם חוזרים לטרור: אצל חלקם מדובר בנקמה על שנים של כליאה וכל ההשפלות שנלוות לשהיה בכלא ישראלי. אצל אחרים השחרור נתפס כניצחון וכניעה של הישראלים המסמן את תחילת הסוף של ישראל, ואילו אצל חלק זה פשוט המשך טבעי של פעילותם לפני הכלא.
המקצועיות המשופרת שלהם נובעת מרשת הקשרים שיצרו לאורך השנים בכלא (שחוצה גבולות אירגוניים בין חמאס, לפתח לאירגוני השמאל) ומאפשרת להם להשיג ציוד, אנשי קשר ומידע שלאחרים אין. כמו כן בתי הכלא שלנו מהווים אקדמיה למחבלים, והם רוכשים שם הרבה מאד ידע תיאורטי בתכנון וביצוע של פיגועים.
אם נבחן את המציאות, הרי שמאז עסקת ג'יבריל ב-1986, שתרמה רבות לפריצת האינתיפאדה הראשונה ב-87' היו הרבה מאד מן המחבלים שחזרו לפגע בישראלים וגרמו לעשרות נפגעים. גם גירושם של אותם מחבלים לחו"ל לא באמת עוזר כפי שראינו כאשר ישראל נאלצה להגיע עד דובאי לחסל א מחמוד אל מבחוח.