בשבת שעברה הוזעקה ניידת מד"א לחצר בית ספר יסודי בנתניה. הצוות הרפואי שהגיע למקום מצא בחצר את גופתו של סיסאי אשטו, נער בן 16, שנפל מגג הבניין. אחד מצינורות המזגן שנמצא על הגג ממנו נפל הנער היה קרוע, ולצד הגופה נמצא נייר כסף ובקבוק פלסטיק – שמשמשים לשאיפת גז מזגנים.
גז מזגנים הוא רק אחד מהחומרים המסוכנים שאינם מוגדרים כסמים לא חוקיים. עוד ברשימה נמצאים דבק מגע, מדלל טיפקס ו- GHB, הלא הוא סם האונס המפורסם. זהו הסם היחיד ברשימה הקטלנית, שעשוי להפוך לבלתי-חוקי בתקופה הקרובה.
חוקי הוא לא בהכרח בלתי מזיק
לנוכח העובדות הללו, לא ברור מדוע דווקא צמח הקנאביס מוגדר כסם לא חוקי. כידוע, מעליו ופרחיו של הקנאביס מכינים את המריחואנה והחשיש. ברפואה הסינית השימוש בצמח היה לצרכי רפואה (בזרעים שמשלשלים ואינם משפיעים נפשית) ולתעשיית חבלים.
השפעת הקנאביס החזקה ביותר היא בעישון. כשהוא חודר למערכת הנשימה, הוא משפיע תוך 2-4 דקות, לעומת השפעתו דרך מערכת העיכול - כשעה לאחר הצריכה. לאחר שלוש שעות בערך פגה השפעת הצמח, אך מבחינה פיזיולוגית ניתן לצפות בתופעות פסיכו-מוטוריות גם 11 שעות לאחר מכן.
כיום הצמח מוגדר כסם לא חוקי ברוב מדינות העולם.
האם לגליזציה של סמים היא עניין של אינטרסים?
מאחורי התדמית השלילית שיש לצמח הקנאביס יש הרבה מאוד אינטרסים כלכליים. עובדת היותו של חומר חוקי אינה מעידה בהכרח על היותו בלתי מסוכן.
ההשוואה בין המריחואנה לגז מזגנים, לדוגמה, שבנוסף להיותו מסוכן הוא גם מזהם סביבתי, או לאלכוהול, שלמרות היותו חוקי הוא גורם לנזקים בכבד, משפיע על מהירות התגובה וידוע כאחד הגורמים לתאונות דרכים, לא מסבירה את הסיבה שבעטיה הוצא צמח הקנאביס אל מחוץ לחוק..
ישנם גם צמחים נוספים הגורמים ל"סוטול" ובכל זאת לא הוציאו אותם אל מחוץ לחוק, כמו למשל צמח הקיקיון, שמשמש לייצור ל.ס.ד ונמצא תחת כל אי תנועה רענן. או הבננות התמימות למראה שנמצאות כמעט בכל בית – הידעתם שקליפת הבננה, כשהיא מיובשת ומרוכזת, ניתנת לעישון וגורמת לתחושות סוטול?
אני חייבת לציין שאין בדיעה זו עידוד לשימוש בקנאביס לכל צורך שהוא וגם לא לליגליזציה. אני קוראת להפעיל את המחשבה. להבין שלצמח יש סגולות מרפאות ולא להתעלם מעובדה זו. אם לפני 150 שנה חקלאים עברו על החוק מפני שלא גידלו קנאביס,למה היום זה בדיוק ההיפך? אין סיבה אחרת מאשר קיבעון מחשבתי ותפיסה חברתית לא רציונלית.
(מאמר זה פורסם לראשונה בבלוג של אורנה גזית)