מיתוס היופי שרווח במאה העשרים והגיע לשיאו בשנות השמונים, בהן העטיפה הפלסטית והחושפנית הגיעה לכדי שיא, גרם לעלייה בניתוחים לצורך הרמת חזה. עכשיו, בתחילת המאה העשרים ואחת, מרבית הנשים שעושות ניתוח להרמת חזה הן נשים שעושות ניתוחי הגדלת חזה, ומגדילות את החזה שלהן באופן ניכר, כך שעל מנת שגופן יוכל לשאת את החזה שלהן, עושות בנוסף הרמת חזה.
שוק חם נוסף בימים אלה לניתוחי הרמת חזה הוא גברים כבדי משקל. לגברים שמנים יש פעמים רבות חזה גדול ולכן נפול, כך שניתוח כזה מהווה פיתרון טוב. גם הרמת חזה, כמו ניתוח הקטנת חזה מורחקים שומנים ועודפי עור, לצורך מראית עין אסתטית יותר.
האם כשנשים מחליטות על ביצוע ניתוח הרמת חזה הן עושות זאת בגלל מבט גברי חיצוני שהן מדמיינות שסורק את גופן ומודד אותו? המגמה הפמיניסטית נוטה לעיתים להסיר את הלגיטימיות של בחירת האישה בעיצוב קוסמטי של גופה. נוטות להניח שתפיסת גוף היא הבנייה חברתית שנובעת מלחצים חיצוניים. ייתכן שיש בזה מן האמת, אבל חשוב גם לקבל בפשטות שהאדם שרואה את האישה ערומה מדי יום הוא האישה עצמה. היא זו שבוחנת את דמותה מול המראה כשהיא מתלבשת בבוקר, היא זו שעומדת עירומה מול המראה כשהיא יוצאת מהמקלחת, ולבסוף היא זו שמחליטה מה היא רוצה לקבל ומה היא רוצה לשנות בגופה וכיצד.
הרמת חזה הוא הליך שמאפשר לנשים רבות לשפר את הדימוי העצמי שלהן ואת תחושת הביטחון. נשים רבות הולכות מסיבה זו עם חזיית פוש אפ שמעוותת את הפרופורציות של גופן. האם ניתן לומר שריבוי הניתוחים של הרמת חזה, נובע מאינפלציה בה חלק גדול מהחזיות שנשים לובשות הן חזיות פוש אפ? לא ניתן לענות על שאלה זו באופן חד-משמעי. כמובן שמגמות אופנה השפיעו מאז ומתמיד על דימוי הגוף.
הרמת חזה שונה מהגדלת חזה בכך שבניתוח הגדלת חזה מוסיפים משהו למסת הגוף, חומר זר. הרמת החזה נעשית על ידי קיצור רקמת השד העליונה באופן המזכיר פיסול, במובן של סילוק החומר המיותר לכדי תוצאה אסתטית רצויה. אך בל נטעה לחשוב על הרמת חזה כהליך לא פולשני, גם ניתוח זה נעשה בהרדמה מלאה, מותיר אחריו חתכים וצלקות שלא תמיד מחלימות, וכרוך בהעברת הפטמה מקום. חשוב לזכור שכל שינוי בפרופורציות הטבעיות של הגוף יוצר מראה מלאכותי, וגם הדמיות רבות על מסך המחשב החדיש של המנתח הפלסטי לא ייתנו לך תמונה מלאה של הדרך בה החזה שלך ייראה אחרי הניתוח.
לסיכומו של עניין, אי אפשר להאשים אף אחת ואחד מציבור צרכני הניתוחים הפלסטיים. יש פרסום כל כך מסיבי המגובה בקונצנזוס כמעט מוחלט באווירת ה"מפריע לי, אשנה זאת". כמעט כל מלכת יופי נבחרת ומייד רצה למכון לניתוחים פלסטיים, ועושה הגדלת או הרמת חזה, ועוד מפרסמת את השינוי שעשתה, כך שעצם הרצון של בחורה יפה לשנות את חזות החזה שלה נתפס כלגיטימי. בחברה בה אנו חיים אין שום ניסיון להסתיר שינויים פלסטיים בגוף, כמו הרמת חזה, בוטוקס ושאיבת שומן, והם מתקבלים כחלק טבעי מתרבות הצריכה בעידן מיתוס היופי.