יום האם הופקע לטובת יום המשפחה,
אבל במודיעין יש עוד ילדים טובים, שמציינים את החג, שאפילו האישה שהמציאה אותו התנגדה לו
יום האם בעולם
יום האם החל ביוון העתיקה כטקס אלילי, במסגרת פסטיבל שנחגג מדי שנה בחודש מרץ. היום היה יום חגה של האלה ריאה, אמו של זאוס, שהיה אבי כל האלים, ולפיכך היא נחשבה כאם הראשונה – אם כל האלים.
באימפריה הרומית צוין יום האם ב-15 במרץ, והוא דווקא הוקדש לכבודה של הרה, רעייתו של זאוס.
עם כניסת הנצרות, הפך יום האם לחג של אם הכנסייה. מאמינים נהגו להגיע לכנסייה ביום החג עם מתנות ל"אמא כנסייה".
בשנת 1600 נחגג בבריטניה "יום ראשון של האמה?ת", בו נשלחו נשים, שעבדו כמשרתות במקומות מרוחקים, בחזרה לביתן, כדי לשהות במחיצת בני משפחותיהן. ביום זה הביאו הילדים לאמהות מתנות, כגון פרחים ושוקולד, וכן עוגה מיוחדת, שנקראה "עוגת האם".
בהמשך התפשט מנהג "יום ראשון של האמה?ת" למקומות נוספים ברחבי אירופה, ולימים התמזג עם חגיגות יום האם.
בשנות ה-70 של המאה ה-19 הציעה לראשונה בארה"ב הסופרת והמשוררת הפמיניסטית, ג'וליה וורד האו, להקדיש יום מיוחד לאמהות. בשל הסמיכות לסיום מלחמת האזרחים בארצות-הברית ביקשה האו לקשר את היום הזה לרעיונות השלום ופירוק הנשק. יום האם המקורי, של הפמיניסטית האו, היה יום בו נקראו הנשים והאמהות לעזוב את בתיהן, ילדיהן ובעליהן, ולצאת כדי להפוך את העולם למקום טוב ובטוח יותר.
בשנת 1907 יזמה אנה מארי ג'ארביס מארצות-הברית את יום האם (או יום האמה?ת) בעקבות מות אמה, אנה ג'רביס, שהייתה פעילה חברתית. בראשית ערכה ג'רביס הבת את יום האם באופן מקומי, עבור קהילתה הקרובה, ובהמשך הפיצה את הרעיון גם בקרב חוגים פוליטיים.
יוזמתה של ג'ארביס התקבלה ואף זכתה לחתימתו של הנשיא וילסון, והחל ממאי 1914 הפך "יום האם" ליום רשמי ומוכר בארה"ב, אשר נחגג מדי שנה, ביום ראשון השני בכל חודש מאי. היא בקשה להקדיש יום אחד לאמהות, ועשתה רבות לקידום הנושא, עד שבשנת 1875 נקבע בחוק של ארה"ב, כי יום האם ייחגג ב-11 במאי.
הפרח האהוב על אמה של ג'ארביס היה הצפורן הלבן, וכך הצפורן הלבן הפך להיות הפרח המייצג יום זה. נהוג לראות בצפורן הלבן סמל לטוהר, נועם וכוח הסבל של האם.
יום האם נועד, כדי להוקיר ולהביע הערכה לפועלן של האמהות בגידול הילדים, בתחזוקת הבית וכו'. ביום זה היה נהוג להעניק לאם מתנות מכל בני משפחתה, וכן לערוך פעילויות קהילתיות המוקדשות לאמהות.
במרבית המדינות בעולם יום האם הוא מושג חדש יחסית, שהועתק מן התרבות המערבית. מדינות אפריקניות רבות העתיקו את הגרסה הבריטית, ואילו מרבית מדינות דרום מזרח אסיה חיקו את המודל האמריקני של יום האם, שהוא מסחרי מאד. מדינות אחרות שאלו את הנוהג ממקורות אחרים ועל כן הוא נחגג בתאריכים שונים.
הפרדוקס שבסיפור הוא, שכשאנה ג'ארביס ראתה עד כמה יום האם הפך מסחרי, וכיצד חברות מסחריות מנצלות את החג שלה לטובת עשיית הון ממנו, היא חזרה בה ויצאה כנגד החג. כך יצא ש"האמא של יום האם" התנגדה לחג, שהיא עצמה יזמה.
כתשע שנים אחרי שיום האם הפך חג רשמי בארה"ב, המסחור היה כה בולט ומופרז, עד כי אנה ג'ארביס ארגנה פעילות מחאה נגד החג, והוציאה את כל ירושתה ואת שארית חייה כדי להלחם במה שהיא הגדירה כניצול לרעה של החגיגה.
ג'ארביס התנגדה מאד לרכישה של כרטיסי ברכה מוכנים, ואמרה שזהו סימן לכך שהילדים עצלים מכדי לכתוב מכתב אישי. המחאה שלה הייתה כה תוקפנית, עד כי בשנת 1948 עצרה אותה המשטרה על הפרת השקט בעת מחאה אקטיבית כנגד המסחור של יום האם. היא מצוטטת כאומרת: "הלוואי ולא הייתי מתחילה עם יום האם, כי הדבר יצא מכלל שליטה".
בארה"ב יום האם ממשיך עד היום להיות אחד המאורעות המסחריים המצליחים בארצות הברית. זה היום בו ארגון המסעדות בארה"ב מדווח כיום הנפוץ ביותר לסעוד מחוץ לבית (נו, טוב, צריך לתת לאמא חופש ולהוציא אותה מהמטבח, לא?) (-:
נתון נוסף הוא כי אמריקאים מוציאים כ-2.6 מיליארד דולר על פרחים ביום האם, לעומת 1.53 מיליארד דולר על מתנות מפנקות כגון טיפולי ספא ועוד 68 מיליון דולר על כרטיסי ברכה. (אולי ג'ארביס צדקה בדבריה על כרטיסי ברכה?)
עוד נתון שמוכיח שאכן נעשה מסחור מהחג, הוא כי בשנת 2008 7.8% מסך ההכנסות של ענף התכשיטים בארה"ב הגיעו מיום האם.
יום חגיגי נוסף המוקדש לנשים הוא יום האישה הבינלאומי, המצוין ב-8 במרס. בשנת 1857, החלה שביתת מחאה של מאות פועלות במפעלי הטקסטיל וההלבשה בניו-יורק. הן מחו על שכרן הנמוך, על שעות העבודה הארוכות ועל תנאי העסקתן הבלתי אנושיים. זו הייתה אחת הפעמים הראשונות בהיסטוריה שבה נשים עובדות התארגנו לפעולת מחאה משותפת. מאבקן של השובתות הותיר רושם רב, ובהמשך קבע האו"ם את היום הזה כיום לציון מאבקן של הנשים למען שוויון הזדמנויות.
בישראל מציינים את יום האישה הבינלאומי בדיונים שונים, בעצרות ובהפגנות.
יום האם בישראל
במדינת ישראל נקבע יום האם לתאריך ל' בשבט. זהו תאריך הולדתה או פטירתה (תלוי איפה בודקים...) של הנרייטה סאלד. סאלד אמנם לא הייתה אם בעצמה, אך נחשבה לאמא של עליית הנוער, והייתה אם חלופית לילדים רבים שעלו ארצה במסגרת זו. היא סייעה לילדים אלה להגיע לארץ ישראל, בין היתר בתקופת השלטון הנאצי, ובישראל דאגה להם למקום מגורים, לפרנסה וללימודים.
בשנת 1951, כשאשתו של ראש עיריית חיפה, אבא חושי, בקשה להביא את החג הבינלאומי לישראל, קבע חושי את יום האם ביום שני של חנוכה.
ב-1912 ייסדה סאלד את ארגון הנשים הציוניות הדסה, והייתה האישה הראשונה שנבחרה לוועד הפועל הציוני.
יום האם הפך עם השנים במדינת ישראל ליום בו הדגישו את תפקידיה של האם כמטפלת בילדים, מטפלת בבית,דואגת להופעתה וכו'. כך נוצר מצב בו הילדים חונכו לחלוקה מאוד סטריאוטיפית של האם ותפקידיה.
יום האם נחגג בעיקר בחיק המשפחה, אולם מציינים אותו גם במקומות עבודה. חלק מהמעסיקים מקדישים את היום לאמהות העובדות, חלקם האחר לנשים בכלל. במקומות עבודה רבים זוכות האם למתנה ממעסיקן, ברכה או זר פרחים. ועדי עובדים נוהגים לחלק לאמהות שי ולעיתים עורכים עבורן אירועי התכנסות מיוחדים.
בשנים האחרונות הוחלט בישראל, באופן לא רשמי, להפוך את יום בישראל ליום המשפחה. הסיבות לכך נעוצות בשינויים הסוציולוגיים שעברה המשפחה בישראל. הטענה הייתה, כי תפקידם של הגברים בגידול הילדים התרחב עם השנים, ובמשפחות רבות מתחלק מאמץ גידול הילדים בין שני ההורים בצורה שווה. בשעה שבארצות הברית הוסיפו את יום האב, ומציינים אותו בנפרד מיום האם, בישראל "הופקע" יום האם מידי האמהות והוא הפך ליום של כל בני המשפחה.
יום האם במודיעין
גם במודיעין הולך יום האם ומאבד את מקומו, לטובת המשפחה. נעמה האוזר, גננת בגן עירוני במודיעין, מספרת שבעבר נהוג היה לחגוג את יום האם בטכסים ובשירים, ולהעניק לכל אמא פרח אישי. היום, מדווחת האוזר, הפך החג ליום המשפחה, אנו מציינים את האירוע במסיבות ובהן שירים וריקודים הקשורים בנושא המשפחה, ותשומת הלב הוסתה מהאם למשפחה כולה.
אמהות ממודיעין, שילדיהן בוגרים היום, מדווחות שכשילדיהן היו בגן או בבית-הספר היסודי נהוג היה לציין את היום, על ידי מתן פרח.
אמהות שילדיהן היום בגנים או בתי-ספר יסודיים מוחות על כך, שיום האם הופקע מידיהן, ובמקום חוגגים את יום המשפחה.
בגן של נעמה האוזר, למשל, עורכים ארוחת בוקר בה הילדים הם המלצרים, ולא סתם מלצרים, אלא מלצרים מזמרים. נעמה מספרת שבין המנות עולות קבוצות של ילדים/מלצרים, והם מבצעים שירים בנושא המשפחה, החורף ונושאים נוספים הנלמדים באותה עת בגן.
בפלורוז, חנות הפרחים והמתנות בשילת, מספרים שבמשך 10 השנים בהן חנות הפרחים פועלת בשילת, ניתן היה לראות, כי חל שינוי במודעות לחג. בפלורוז מציינים, שדווקא אצל בני 40 עד 60 החג הוטמע, והם ממשיכים במנהג להביא מתנות לאישה או לאמא.
עם זאת, בפלורוז מזהים בשנתיים האחרונות עלייה ברכישת מתנות ליום האם, ומציינים שהדבר נכון בעיקר לגבי בנות. הן אלה שלרוב קונות מתנה לאמא (אולי הן חושבות על כך שיום אחד גם הן יהיו אמהות?) בפלורוז מאמינים שחזרתו של החג למודעות נובעת מפעילות שיווקית בכלל, ובאינטרנט בפרט. הם תולים את העניין גם במצב הכלכלי, שגורם לאנשים להעריך היום את מה שיש להם. הם מדווחים שלקוחות רבים מגיעים לחנות בחיפוש אחר מחוות סמליות ולא יקרות, כמו זר פרחים, כדי להביע דברים, שלא תמיד קל להגיד במילים.
ענת לוי, מעצבת תכשיטים ומתנות לבית ובעלת "הסדנא של ענת" בשכונת השבטים (בוכמן) אומרת, שממה שהיא רואה אצלה בחנות, יום האם לא נשכח לחלוטין ולא נדחק לגמרי הצדה. היא מדווחת שמדי שנה מגיעים אליה בני-זוג יחדיו, כדי לקנות לאישה תכשיט מיוחד, על פי בחירתה. כמו כן מגיעים אליה ילדים, שמבקשים לקנות מתנה סמלית לאמא, עם כל הכסף שאספו מדמי הכיס שלהם. ענת אומרת שהמתנות הן בדרך כלל אישיות, ומיועדות לשימושה של האישה/האם, ולא מתנות שמיועדות לבית.
"אמא נושאת את ילדה ברחמה 9 חודשים ובלבה למשך שארית חייה."
"האמהות היחידות שאפשר לשכוח ביום האם הן האמהות הטובות."