תאונות דרכים
השעה היא קרוב לחצות.אנחנו בנסיעה בדרך ממצפה מדהים בגליל לכיוון קבוץ שניר.נסיעה של כשעה לערך.שישי בערב, זמן שבו אנשים מבלים בחברת המשפחות שלהן.נהנים מהחברה,האווירה וקבלת השבת.קר בחוץ.קר בגליל לקראת סופה של השנה הנוכחית.ביום ניתן לזהות את השלג על פסגת החרמון.שומעים מוזיקה נעימה ומשוחחים.
בדרך ניתן לצפות בניידות משטרה.האורות על גג המכוניות מהבהבים בכחול ובאדום.נוכחות מרשימה של ניידות אני מציין לעצמי.פעילות רבה שמטרתה למנוע את תאונת הדרכים הבאה.את ההרוג הבא.את אותם פצועים שיגיעו לחדרי המיון בבתי החולים.
נוסע לי בזהירות.זמני בידי ואיני ממהר לשם מקום.סימתי ואני משוחחים על נושאים שונים ברקע מתנגן לו תקליטור של אביתר בנאי.בכביש הראשי שבין צומת עמיעד לקרית שמונה אנו מזהים מחסום משטרתי.מאט את הרכב לבדיקה.תוהה בני לבין עצמי על כמות השוטרים במחסום.רק בבדיקה מבין שכולם מתנדבים.מתנדבי המשמר האזרחי.כולם בוגרים הנושאים את הקרבין בגאון.חלקם הגדול במדי משטרה וחלקם בבגדים אחרים.על כולם אפוד צהוב זוהר המציין את היותם מתנדבים.
במהלך אותו ערב ראינו עוד שתי ניידות משטרה של המשמר האזרחי.(להדיוטות, אלו ניידות עם לוחית זיהוי צהובה וסמלי משמר אזרחי.) לא נפקד, כמובן, מקומן של ניידות המשטרה.אך הנוכחות המסיבית הייתה של מתנדבי המשמר האזרחי.לפחות במה שאנו ראינו על הכביש בשישי בלילה.
שוחחנו על התופעה, זוגתי ואני.שוחחנו על ההתנדבות.על תרומתם של המתנדבים.כאחות בחדר המיון וכאחת החשופה לפגיעות הקשות שבתאונות הדרכים אמרה לי סימתי :"כל אחד וכל אחת המביאים לכך שהם (המשתמשים בדרך) לא יגיעו אלינו למיון ראויים לכל שבח והוקרה.
מצטרף לדעתה.
ד"ר אבי זלבה