אתה מגיע למשרד , וכרגיל , מתמודד עם שורה ארוכה של משימות שעליך לבצע : לחזור לעמיתיך על פרויקטים משותפים ,לקרוא ולענות למיילים, לסיים את בדיקת הביצועים בפרויקט אחד, להתקדם בפרויקט אחר , להחליט על הצעדים הבאים לפרויקט הבא וכ"ו .
אתה מרגיש מוצף....עמוס...?
מחקר שנערך לאחרונה מצביע על כך שיש לחשוב באופן אסטרטגי יותר על האופן שבו השעה ביום משפיעה על ההחלטות והביצועים שלך.
מחקרים הוכיחו באופן עקבי, כי במהלך יום רגיל, המשאבים הנפשיים של כולם מתרוקנים. לכן , ככל שהיום מתקדם, אנחנו הופכים עייפים יותר ויותר וכתוצאה מכך צפויים להפגין ביצועים נמוכים מן המצופה במשימות העבודה שלנו.
עייפות קוגניטיבית היא מצב שכיח מאוד הנובעת ממעורבות מתמשכת במשימה ובדלדול המשאבים הנפשיים שלנו. זה נראה מובן מאליו , נכון? עם זאת, רובנו המכריע מתעלם מהעייפות הקוגניטיבית, למרות העובדה שהיא משפיעה על בחירותינו והתנהגויותינו בדרכים עמוקות.
מחקרים הוכיחו כי תוצאות עייפות קוגניטיבית מתמשכת הן שחיקה בעבודה, מוטיבציה נמוכה, מוסחות מוגברת (קושי במיקוד הקשב), ועיבוד מידע בעייתי . הוכח כי עייפות קוגניטיבית אפילו מורידה את איכות השיפוט וקבלת ההחלטות של כולם, כולל אלה של מומחים.
למשל , המדענים שי דנציגר, יונתן לבב, וליאורה אבן-נעים-פסו ניתחו 1,112 פסקי בית משפט השחרורים (parole court) וסימנו את הפסיקות החיוביות במהלך היום. הם גילו כי השופטים היו בסבירות גבוהה יותר לסרב לבקשה של האסיר ככל שהתקדמו דרך רצף של מקרים ביום נתון. באופן ספציפי יותר, משקלם של פסקי דין סבירים התחיל גבוה ועמד על כ-65% בתחילת היום, אבל הלך וירד במהירות לאורך היום. עד להפסקת האוכל, הפרופורציה של פסקי דין חיוביים היה קרוב לאפס. כאשר ביהמ"ש חזר לפעילות, לאחר ההפסקה, הדפוס חזר על עצמו- התחיל גבוה ונגמר עם מינימום פסיקות חיוביות בסוף יום העבודה- קרוב לאפס.
מעניין לדעת כי השופטים לא היו מודעים לעובדה כי אנרגיה מנטאלית היא הכרחית לדיון פורה וזהיר וכן שלאורך יום העבודה האנרגיה המנטאלית שלהם מידלדלת, אלא אם ניתנת הפסקה לשופטים לטעון מחדש את מצבורי האנרגיה המחשבתית שלהם.
ראיות עבור אותו סוג של עייפות קוגניטיבית נמצאו בהקשרים אחרים, כולל צרכנים הבוחרים בין מוצרים שונים ורופאים הרושמים אנטיביוטיקה. חוקרים מצאו כי רופאים לעיתים קרובות רושמים אנטיביוטיקה מיותרת עבור זיהומים בדרכי נשימה. גם הרופאים חווים תשישות קוגניטיבית במהלך יום העבודה שלהם, ונמצא כי יותר מרשמים לאנטיביוטיקה ניתנים בסוף יום העבודה לעומת בתחילתו . וכך, בעוד רופאים מקבלים החלטות טיפול רבות בכל יום, הביקוש המצטבר של החלטות אלה מוביל לבחירות הולמות פחות בהמשך היום.
הראיות מצביעות על כך שהשפעת הביקוש הכולל של החלטות מרובות על המשאבים קוגניטיביים של אנשים לאורך כל היום, שוחקת את יכולתם להתנגד להחלטות קלות והחלטות בלתי הולמות / רעות.
באופן דומה, שעה מסוימת ביום יכולה להשפיע על ביצועים. האנס ה. סיברסטיין מהמרכז הלאומי הדני למחקר חברתי, מרקו פיאוברסן מאוניברסיטת קופנהגן , ופרנססיסקה ג'ינו מצאו כי השעה ביום משפיעה על הישגי התלמידים בבתי הספר. המחקר נערך על ילדים בני 8-15 בבתי ספר ציבורי דנים בשנים 2009/10 ו- 2012/13 - מדגם של יותר משני מיליון. במחקר מדדו את ההשפעה של השעה ביום והפסקות על ביצועי התלמידים במבחנים סטנדרטיים. בקנה אחד עם התחזיות, עייפות קוגניטיבית הובילה תלמידים לביצועים גרועים במבחנים ואילו ההפסקות מילאו את מצבורי האנרגיה המחשבתית שלהם.
באופן ספציפי, המחקרים הובילו לשלושה ממצאים עיקריים:
1. ככל שהמבחן התקיים מאוחר יותר באותו היום, ביצועי התלמידים במבחן ירדו.
2. הפסקות גרמו לשיפור משמעותי בביצועים.
3. השפעת השעה ביום והשפעת הפסקות לא הייתה הומוגנית - כלומר, תלמידים עם ביצועים נמוכים הושפעו יותר על ידי הפסקות (וגם על ידי השעה ביום) מאשר תלמידים עם ביצועים גבוהים. חשוב לציין, הפסקה של 20 עד 30 דקות גורמת שיפור גדול יותר בציוני מבחנים לעומת ההשפעה של הידרדרות קוגניטיבית של שעה. לכן, אם הייתה הפסקה אחרי כל שעה, הציונים במבחנים ישתפרו לאורך היום. אבל אם ההפסקות מתקיימות רק כל שעה שניה כמו במערכת החינוך הדנית, ההשפעה הכוללת היא שלילית.
המחקרים שהוצגו בכתבה זו מרמזים על כך שלשעה ביום ולהפסקות במהלך יום העבודה יש השפעה משמעותית על ההחלטות, ההתנהגות, ועל הביצועים שלך. אז כאשר אתם מתכננים את יום העבודה ומתעדפים את המשימות שלכם, ייתכן שתרצו לשקול בזהירות גורמים חיצוניים אלה. הקפידו להתמודד עם משימות הדורשות תשומת לב רבה ואנרגיה נפשית מוקדם יותר ביום העבודה ולקחת הפסקות במהלך היום. ואם אתם שוקלים ורוצים שהצוותים שלכם אות אתם יעבדו בצורה אפקטיבית יותר אנו כאן לייעץ לכם איך עושים זאת
בברכה,
אילה פינקוייס וצוות היועצים של Coachvision
אסטרטגיה, יעוץ, פיתוח אישי וארגוני.(P.M.A )
המאמר מבוסס על כתבתה של Francesca Gino בHarvard Business Review-