מקור המילה הומוס (בעברית- רקבובית) הוא במילה הלטינית שמשמעה קרקע, אדמה.המילה הומוס הוטבעה בערך בשנים 1790-1800.
במדעי הקרקע, המילה הומוס מתייחסת לכל סוג של חומר אורגני שהגיע לנקודת יציבות, ממנה לא יתפרק יותר, ושיכול, במידה והתנאים לא ישתנו, להישאר במצב זה באופן קבוע וללא שינוי למשך מאות ואף אלפישנים.
בחקלאות, המילה הומוס משמשת גם לתיאור של קומפוסט בשל, או קומפוסט טבעי שמופק ממקור ספונטאני (כמו יער), ומשמש להעשרת האדמה וטיפול בה. לעיתים המילה הומוס משמשת גם לתיאור שכבת הקרקע העליונה המכילה חומר אורגני.
למרות הגדרותיו השונות של ההומוס ומעלותיו הידועות (שיפורטו בהמשך המאמר), קיים קושי להגדיר מהו הומוס במושגים מדויקים. זהו חומר מאוד מורכב שטבעו עדיין לא מובן לחלוטין. תהליך הפיכתו של חומר אורגני להומוס נקרא הומיפיקציה. תהליך זה יכול להתרחש באופן טבעי בקרקע או במהלך יצירת קומפוסט על ידי בני אדם.
ניתן להבדיל בין הומוס ובין חומר אוגני אחר במספר דרכים. הראשונה היא המראה. חומר אורגני שאינו הומוס הינו גס, וניתן לראות עליו שאריות גסות של צמחים. הומוס לעומת זאת נראה אחיד ובעל מבנה אמורפי (כלומר ללא מבנה, צורה או מאפיינים מוגדרים). זהו חומר כהה, ספוגי ובעל מרקם ג'לטיני. בהסתכלות תחת מיקרוסקופ ניתן לראות בתוכו באופן ברור שאריות של צמחים, בעלי חיים ומיקרובים שעברו פירוק מכני (אבל לא כימי).
כיום, הומוס נכלל בקבוצה של חומרי קרקע אורגניים. הומוס מתואר לעיתים קרובות כמקור החיים של האדמה. הסיבה לכך היא מעלותיו הרבות והשפעתו על הקרקע. חשיבותו העיקרית של הומוס יציב היא ככל הנראה שיפור פוריות הקרקע- הן בפן הפיזיקאלי והן בפן הכימי. מעלה משמעותית נוספת שלו היא הגנה מפני מחלות (דיכוי מחלות באותה הקרקע), ויש שאף טוענים שזו מעלתו העיקרית של ההומוס. יתרונות נוספים של ההומוס הוא שימור לחות הקרקע על ידי הגברת אווריריותה, ועידוד יצירת מבנה קרקע טוב. לאור סגולותיו הרבות,
ההומוס משמש כתוסף להעשרת אדמה בעלת איכות חומר אורגני ירודה, שפוריותה נמוכה והיא בעלת מבנה או הרכב חסר. יש לו שימוש חשוב בחקלאות, אך ניתן להשתמש בו גם להעשרת אדמה בעציצים- בחממה או בחוץ, לגידול דשא, בערוגות גן ולתערובות שתילה של ירקות או פרחים.